חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם

חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950 הוא חוק ישראלי המתייחס לפשעים שבוצעו בתקופת השואה, שחוקקה הכנסת ב-1950. עיקר מלאכתן של מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט בישראל בהקשר לחוק נסבה על "עוזריהם" של הנאצים (כלומר, משתפי פעולה) מבין היהודים שעלו לישראל לאחר המלחמה – ורובה נעשתה בשנות ה-50: במהלך עשור זה הועמדו לדין בהתאם לחוק עשרות יהודים ישראלים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים (בעיקר יהודים שנחשדו ששימשו בתפקיד "קאפו"). המשפט המפורסם והמשפיע ביותר שנערך מתוקף חוק זה היה משפט אייכמן (1961).

מהות החוק

החוק קובע תחולה פלילית רטרואקטיבית על פשעים שבוצעו בתקופת השואה, וכולל עבירות ייחודיות לפשעי הנאצים ועוזריהם, ובהן פשעים נגד האנושות; מסירת בני אדם לידי הנאצים; סחיטה מאדם מוסתר ומבוקש על ידי הנאצים, או מן האדם המסתיר אותו; חברות ב"ארגון עוין" (כלומר בארגונים נאציים וארגונים משתפי פעולה).

החוק מאפשר העמדתו לדין של אדם שהיה מעורב בפשעי הנאציזם בפני בית משפט ישראלי על העבירות שביצע, על אף שהעבירות בוצעו שלא על אדמת מדינת ישראל וגם לא בוצעו כלפי אזרחי ישראל. המורשע בעבירות אלו (שאינן כוללות רק רצח, אלא גם עבירות פליליות אחרות כמו אינוס או גניבה), דינו "אותו עונש שהיה צפוי לו אילו עשה את המעשה בשטח ישראל" (סעיף 2 לחוק).

החוק מתייחס גם לשחרור מן האחריות הפלילית או להפחתה ממנה, כאשר העבירות נעשו על מנת להימנע מסכנת מוות או למנוע מצב חמור יותר. על עבירות לפי חוק זה לא חלה התיישנות.

בקביעת החוק באה לידי ביטוי ההכרה במדינת ישראל כמייצגת העם היהודי.

העמדות לדין ופסקי דין

משפט אייכמן (1961): גדעון האוזנר עומד, לשמאלו רוברט סרווציוס, ואדולף אייכמן יושב בתא הזכוכית.

ברקע לחוק, בין היתר, לחץ שהפעילו ניצולי השואה לבוא בדין עם פעילותם של יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים, ולאחר המלחמה עלו לישראל (למשל, אלה ששירתו את הנאצים כקאפו, או אחראי בלוק במחנה ריכוז והתאכזרו לכפופים להם). מספר משתפי פעולה יהודים כאלה הועמדו לדין (ההיסטוריונית חנה יבלונקה מעריכה את מספרם בארבעים), עם פסקי דין שנעו בין זיכוי לבין עונש מוות במקרה אחד, של יחזקאל אינגסטר, שהיה אחראי על אסירים בשני מחנות-משנה של מחנה גרוס-רוזן נגזר עונש מוות, אך זה הומתק, ואינגסטר מת לאחר זמן קצר. המשפטים סוקרו בצורה מצומצמת בעיתונות באותה תקופה, ומרבית המשתתפים בדיונים היו ניצולי השואה.

ב-1961 הועמד לדין, הורשע והוצא להורג אדולף אייכמן מתוקף חוק זה. ב-1988 הורשע איוון דמיאניוק ונידון למוות על פי חוק זה, אך בערעור בפני בית המשפט העליון ההרשעה בוטלה מחמת הספק.

לקריאה נוספת

• יחיעם ויץ, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם ויחסה של החברה הישראלית בשנות החמישים לשואה ולניצוליה, קתדרה, 82, תשנ"ז, עמ' 153-164.
• חנה יבלונקה, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם: היבט נוסף לשאלת הישראלים, הניצולים והשואה, קתדרה, 82, תשנ"ז, עמ' 135-152.

קישורים חיצוניים

• חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, באתר ויקיטקסט
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:חוק
  פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם

  פרטי החוק
  תאריך חקיקה	9 באוגוסט 1950
  שטחים שעליהם חל החוק	ישראל

  • נוסח החוק באתר מט"ח
  • 
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ינון רויכמן, להיות שם, באתר ynet, 21 בדצמבר 2006
  • גליה גלזנר-חלד ודן בר-און, אליעזר גרינבוים, הבניית סיפורו של קאפו במסגרת זיכרון השואה הקולקטיבי בישראל אוניברסיטת בן-גוריון
  • יעל נובוגרוצקי, "ובערת הרע מקרבך" - החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, זיקה, אתר יד ושם

  הערות שוליים