פילוסופיה של האמנות

דויד של האמן מיכלאנג'לו

דיוקן של פיקאסו

פילוסופיה של האמנות היא ענף משנה של הפילוסופיה העוסק בטיבה של האמנות ובנימוקים לקיומה.

האמנות מלווה את ההיסטוריה האנושית מראשיתה. מאז ומעולם ביקשו בני האדם לחקות את המציאות סביבם בתמונה, מילה, צליל או באמצעות משחק ולעתים גם שאפו לשכללה תוך חתירה לקראת יופי. מספר גישות מרכזיות הוצגו בפילוסופיה להבנתה של האמנות.

האמנות כחתירה להבנת העולם

האדם נולד סקרן ורוצה להבין ללמוד את העולם סביבו. אמנות היא אחת הדרכים לעשות כך. דרך האמנות אדם יכול להתקרב לעולם וגם להגיע לתובנות חדשות כלפיו.

האמנות כביטוי רגשי

האמנות יכולה לעורר בנו רגשות, לעתים באופן לא ישיר תוך פנייה ללא מודע שלנו. ביטוי רגשי זה מועיל לנו ומוביל לסוג של הזדככות. על כוחה של האמנות כמעוררת רגשות דיבר עוד אריסטו בציינו את הקתרזיס הנפשי העובר על צופי דרמות בתיאטרון.

האמנות כביטוי חברתי

האמנות היא כלי להעברת מסרים חברתיים, אידאולוגיים ופוליטיים. יצירות אמנות משקפות ערכים קיימים בחברה. בימי הביניים חלק גדול מהיצירה האמנותית האירופאית הייתה רוויה במסרים דתיים-נוצריים. בעידן המודרני, אמנים רבים ביקשו באופן גלוי להביע באמצעות יצירותיהם השקפות מסוימות בתקווה שישפיעו על דעת הקהל.

ראו גם

• אסתטיקה

לקריאה נוספת

• רות לורנד, על טבעה של האמנות, 1991
• דרור פימנטל, אסתטיקה, הוצאת מרכז ביאליק, 2014

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.