מאיר יהודה גץ – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
|||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
לבניו ותלמידיו הדגיש את נושא ה[[שלום]] כחשוב מכל: "אל תשימו לב למקטרגים... הרבו שלום על כל צעד ושעל" אמר, ובנוסף לכך "תהא ידכם תמיד פתוחה למתן [[צדקה]]". |
לבניו ותלמידיו הדגיש את נושא ה[[שלום]] כחשוב מכל: "אל תשימו לב למקטרגים... הרבו שלום על כל צעד ושעל" אמר, ובנוסף לכך "תהא ידכם תמיד פתוחה למתן [[צדקה]]". |
||
הרב היה חבר במסדר [[הבונים החופשיים]], ואח בלשכת הר ציון בירושלים. |
הרב היה חבר במסדר [[הבונים החופשיים]] {{מקור}}, ואח בלשכת הר ציון בירושלים{{מקור}}. |
||
ב[[צוואה|צוואתו]], אותה כתב בגיל ארבעים, ציווה את ילדיו שלא יינשאו למי שלא הקפידו הוריו על הלכות [[טהרת המשפחה]], או עם מי שהוריו אהבו מחלוקת. לדעתו, צריך ללמוד [[תורה]] ככל הניתן, אך יש לדעת מקצוע ולעבוד בו, כדי לא להנות מידיעת התורה. |
ב[[צוואה|צוואתו]], אותה כתב בגיל ארבעים, ציווה את ילדיו שלא יינשאו למי שלא הקפידו הוריו על הלכות [[טהרת המשפחה]], או עם מי שהוריו אהבו מחלוקת. לדעתו, צריך ללמוד [[תורה]] ככל הניתן, אך יש לדעת מקצוע ולעבוד בו, כדי לא להנות מידיעת התורה. |
||
גרסה מ־05:49, 7 בספטמבר 2015
הרב מאיר יהודה גֵץ (ט"ו באב ה'תרפ"ד - כ"ג באלול ה'תשנ"ה; 15 באוגוסט 1924 - 18 בספטמבר 1995) היה רב ומקובל, שימש כרב הכותל המערבי והמקומות הקדושים וכראש ישיבת המקובלים בית אל.
פעילותו הציבורית
נולד בתוניס בט"ו באב ה'תרפ"ד. למד אצל הרב מצליח מאזוז בתקופת מלחמת העולם השנייה. וכמו כן הוסמך לרבנות בתוניס בגיל שמונה עשרה וכיהן כרב אזורי בצפון מערב תוניסיה. כדי לקבל הכרה מהשלטונות בפעולותיו כרב, למד משפטים בהתכתבות והוסמך כעורך דין. היה פעיל בתנועה הציונית בתוניס והשפיע על בני קהילתו לעלות לארץ. כמו כן, דאג שבני הקהילה ילמדו להשתמש בנשק, מחשש לפרעות מצד הערבים. בשנת ה'תש"ט (1949) עלה לישראל.
היה ממייסדי היישוב כרם בן זמרה שבגליל העליון וממייסדי בית הספר "בניהו" שהיה ביישוב. כיהן כרב היישוב ומנהל בית הספר הממלכתי דתי האזורי. כרב היישוב דאג שיהיו תפילות משותפות לבני כל העדות, ורק בראש השנה התפצלו לשני מניינים: אשכנזי וספרדי.
היו שניסו לשכנעו להשתמט מהשרות הצבאי, שהרי רב הוא, תושב יישוב ספר ובעל משפחה ברוכת ילדים, כך שלפי כל הדעות ביכולתו לקבל פטור מהשרות. אולם הוא רצה בכל מאודו לשרת בצבא ישראל. לימים אף תיקן כי רק תלמידים שהתגייסו לצבא יוכלו ללמוד בישיבת המקובלים - בית אל, ואף הקפיד על כך.
במלחמת ששת הימים שכל את בנו בכורו תבנית:נזכור את כולם בקרב לשחרור ירושלים ובן נוסף נהרג בתאונת דרכים שנים לאחר מכן. בשנת ה'תשכ"ח (1968) עבר לגור בירושלים ומונה למתאם ברחבת הכותל. אחר-כך מונה על ידי הרבנות הראשית ל"רב הכותל ויתר המקומות הקדושים מסביב להר הבית", ובשנת תשנ"ב מונה גם כרב של כל המקומות הקדושים בארץ ישראל.
בשנת ה'תשל"ג (1973) שיקם הרב גץ את המבנה של ישיבת המקובלים בית אל, הקים את הישיבה מחדש ועמד בראשה. שלושה ימים לפני מותו הושלמה בניית הישיבה במקומה המקורי, והוא השתתף בחנוכת הישיבה. בראש הישיבה אחריו עומד תלמידו הרב ישראל אביחי. הרב גץ פסק על פי המסורת הספרדית שיש לברך על נרות שבת לפני הדלקתם וכך גם פסק מורו הרב שרעבי.
הרב גץ נפטר בכ"ג באלול ה'תשנ"ה ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.
המדרגות העולות מרחבת הכותל לכיוון הרובע היהודי ושער יפו נקראו על שמו: "מעלות הרב גץ", וכך גם בית הכנסת ע"ש הרב גץ השוכן במנהרות הכותל, אשר הוקם ביוזמתו.
אישיותו ומשנתו
הרב גץ נהג בפרישות כדרך המקובלים, וכך היה קם לומר תיקון חצות במנהרות הכותל מול מקום קודש הקודשים, לומד עד לתפילת שחרית כותיקין, וממשיך ללמוד לאורך כל היום עד לתפילת ערבית אלא אם כן היה נצרך למשהו אחר. רק בשעות המעטות שבין ערבית לחצות הלילה היה ישן. בהיותו בירושלים רצה לשלב בין לבושי המקובלים הספרדים (גלביה ותרבוש לבן) אותם לבש בהיותו בכרם בן זמרה, לבין הלבוש החסידי הירושלמי, ולכן לבש קפוטה ושטריימל בצבע לבן.
למד קבלה אצל הרב מרדכי שרעבי והרב עובדיה הדאיה. אף שהיה ידוע כמקובל גדול, סירב לעסוק בקבלה מעשית, במיוחד לאור אזהרת האר"י על כך.
לבניו ותלמידיו הדגיש את נושא השלום כחשוב מכל: "אל תשימו לב למקטרגים... הרבו שלום על כל צעד ושעל" אמר, ובנוסף לכך "תהא ידכם תמיד פתוחה למתן צדקה".
הרב היה חבר במסדר הבונים החופשיים [דרוש מקור], ואח בלשכת הר ציון בירושלים[דרוש מקור].
בצוואתו, אותה כתב בגיל ארבעים, ציווה את ילדיו שלא יינשאו למי שלא הקפידו הוריו על הלכות טהרת המשפחה, או עם מי שהוריו אהבו מחלוקת. לדעתו, צריך ללמוד תורה ככל הניתן, אך יש לדעת מקצוע ולעבוד בו, כדי לא להנות מידיעת התורה. משפחתו ממשיכה את מורשתו וביתו ברובע- בית הרב גץ אשר שימש בסוף המאה ה-19 כתלמוד תורה לילדים יהודים מהקהילה הספרדית-משמש כיום כמוקד הארחה לקבוצות ומטיילים אשר חפצים בהכרת דמותו של הרב.
בתרבות
בתחילת שנת 2012 הקימו נכדיו סיור אשר עוקב אחר מהלך חייו של הרב ומספר את סיפורה המיוחד של המשפחה, נפילת הבן תבנית:נזכור את כולם במלחמת ששת הימים כלוחם בחטיבת הצנחנים. את הסיור מעבירים נכדו יפתח גץ ושחקן התיאטרון עמיחי עזר, אשר ביחד משלבים יצירה עם תיאטרון רחוב שמעצים את פועלו וחייו של הרב.
בשנת 2015 קמה עמותת 'בית הרב גץ' שמטרתה להפגיש בין כלל החברה הישראלית לבין דמותו ופועלו של הרב גץ , העמותה מונה שבעה חברים וברשותה כ15 מדריכים שחקני רחוב ומרצים. העמותה שמה לה כחזון לפשט את דמותו של הרב גץ ולתת לה ביטוי ברחוב הישראלי לפי גוני קהלי היעד וגילאי הקבוצות.
לקריאה נוספת
- הילה וולברשטין (כתיבה ותחקיר), שמחה רז (עורך), רב הכותל : מסכת חייו של הרב מאיר יהודה גץ, קול מבשר, תשס"ג.
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, לוחם על משמרת הקודש - הרב גץ
- כרטיס הקבר של מאיר יהודה גץ, באתר הר הזיתים.
- דף הבית של אתר האינטרנט לזכרו של הרב גץ -http://www.beitharavgets.co.il/
- דף הפייסבוק של אוהדי הרב גץ - https://www.facebook.com/beitharavgetz
| הקודם: יוסף משה שכטר |
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים | הבא: שמואל רבינוביץ |
| ראשי ישיבת המקובלים בית אל | |||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|