משה ובר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת פרטים, תיקון שגיאת הקלדה
אין תקציר עריכה
שורה 16: שורה 16:
בין תלמידיו: הרב תדהר אילון, ראש ישיבת "שמן ששון" ומחבר הספרים "עץ התדהר", וכן הרב עידו ארליך-ובר, עורך העלון השבועי "שמעו ותחי נפשכם", שבו תורת רבי משה ובר.
בין תלמידיו: הרב תדהר אילון, ראש ישיבת "שמן ששון" ומחבר הספרים "עץ התדהר", וכן הרב עידו ארליך-ובר, עורך העלון השבועי "שמעו ותחי נפשכם", שבו תורת רבי משה ובר.


הרב ובר היה חשוך ילדים. אחיו היה רבי זלמן, ובר ראש ישיבת [[פרשבורג]]. גיסו, בעלה של אשתו, היה הרב [[עמרם בלוי]] מנהיג [[נטורי קרתא]].
הרב ובר היה חשוך ילדים. אחיו היה רבי זלמן, ובר ראש ישיבת [[פרשבורג]]. גיסו, בעלה של אחותו, היה הרב [[עמרם בלוי]] מנהיג [[נטורי קרתא]].


ב[[י"ח באדר|ח"י באדר]] [[ה'תש"ס]] נפטר ונטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" ב[[הר המנוחות]].
ב[[י"ח באדר|ח"י באדר]] [[ה'תש"ס]] נפטר ונטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" ב[[הר המנוחות]].

גרסה מ־12:24, 7 בספטמבר 2015

הרב משה ובר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הרב משה ובר (ה' בכסלו תרע"ד 4 בדצמבר 1913 - י"ח באדר א' תש"ס 24 בפברואר 2000) היה מראשי ישיבות "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", מחזיר בתשובה ומשפיעי חב"די בישראל.

ביוגרפיה

נולד בירושלים לפנחס לייבוש, תלמיד של רבי חיים מבריסק, ולמרת חווה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס. למד בישיבת תורת אמת של חב"ד, בשכונת מאה שערים בירושלים. בשנת תרפ"ט, 1929, פגש את האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון כשביקר בארץ. מאוחר יותר מינהו הרבי ל"משפיע" בישיבה. האדמו"ר הבא, הרב מנחם מנדל שניאורסון מינהו ל"משפיע" ראשי לחסידיו בירושלים[דרוש מקור]. בעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת תשי"ז 1957, שלח הרבי מליובאוויטש את מזכירו, הרב בנימין קליין, לקבל את פניו בשדה התעופה.

כאשר חלה הרב ובר בצעירותו בדלקת ריאות קשה, הכריז רבה של העדה החרדית בירושלים, רבי יוסף צבי דושינסקי, על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". היה מקורב גם לאדמו"ר רבי שלמה מזוויהל, ששלח את נכדיו ללמוד עמו בחברותא ומימן את הכול של הרב ובר. האדמו"ר רבי דוד קאהן מתולדות אהרן נהג ללמוד את כתבי אדמו"רי חב"ד מפי הרב ובר. האדמו"ר רואה ברב ובר את אחד מרבותיו בתורת החסידות.

פעילות

הרב ובר עסק רבות במצוות גמילות חסדים ביתו בן שני החדרים זכה לכינוי "מלון ובר", לאחר שהתארחו בו חסרי בית ומרי נפש. הוא גייס כסף עבור משפחות נזקקות ועבד עם הרב משה אשכנזי, רב קהילת חב"ד בתל אביב, וכן עם הרב שלמה אליעזר מרגליות מירושלים בחלוקת צדקה לנזקקים.

בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת העבירה קבוצת רבנים בראשותו שיעורי תורה בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה. אחד הרבנים שגויס על ידי הרב ובר למסירת שיעורים בפריפריה היה הרב ראובן אלבז, לימים ראש ישיבת 'אור החיים' לחוזרים בתשובה.

בשנת 1967, לאחר שהכותל המערבי הוחזר לידיים יהודיות, הקים ובר, בהוראת הרבי מליובאוויטש, דוכן להנחת תפילין הפועל עד היום ברחבת הכותל המערבי. הוא הקדיש זמן רב בדוכן זה. כדי למנוע עליית יהודים להר הבית הוא הציב שלט המזהיר על איסור העלייה לדעת פוסקים רבים ואף הציב שומרים שיפקחו על כך[דרוש מקור].

בין תלמידיו: הרב תדהר אילון, ראש ישיבת "שמן ששון" ומחבר הספרים "עץ התדהר", וכן הרב עידו ארליך-ובר, עורך העלון השבועי "שמעו ותחי נפשכם", שבו תורת רבי משה ובר.

הרב ובר היה חשוך ילדים. אחיו היה רבי זלמן, ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו, בעלה של אחותו, היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא.

בח"י באדר ה'תש"ס נפטר ונטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" בהר המנוחות.

ספריו

  • "ירים משה" - על חמישה חומשי תורה ומסכתות הש"ס
  • "ילקוט אמונה וביטחון" - פרקים ביסודות האמונה היהודית
  • "שמעו ותחי נפשכם" - לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע

קישורים חיצוניים