חיבוט ערבה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: על פי
תיקון בלבול בין המצווה במקדש למנהג לזכרו
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
שורה 6: שורה 6:
על פי ה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]], נטילת [[לולב]] ב[[חג הסוכות]] הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת [[ערבה (צמח)|ערבה]] הייתה נהוגה במקדש בלבד. הרמב"ם ראה בה מצווה וכינה אותה [[מצוות ערבה במקדש]].
על פי ה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]], נטילת [[לולב]] ב[[חג הסוכות]] הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת [[ערבה (צמח)|ערבה]] הייתה נהוגה במקדש בלבד. הרמב"ם ראה בה מצווה וכינה אותה [[מצוות ערבה במקדש]].


בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות ה[[מזבח החיצון]] וכל אדם היה נוטל ענפי ערבה ומכה בקרקע, וכמו שכותב הרמב"ם:
בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות ה[[מזבח החיצון]] ותוקעים ומריעים, כפי שכותב הרמב"ם:
{{ציטוט|תוכן=כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין...{{ש}}
{{ציטוט|תוכן=כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין...{{ש}}
וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא.|מקור=הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א}}
וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא.|מקור=הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א}}

גרסה מ־11:39, 3 באוקטובר 2015

מכירת ערבות למנהג חביטת ערבה בהושענה רבה, ברוקלין
חיבוט ערבה

חיבוט ערבה הוא מנהג המתקיים בהושענא רבא, היום האחרון של חג הסוכות, כזכר למצוות ערבה במקדש. נהוג לאגוד את ענפי הערבה ובסיום התפילה של הושענא רבא לחבוט את הערבות ברצפה. מאחר שנטילת ערבה היא מנהג נביאים מאוחר, לא נתקנה לה ברכה.

מקור המנהג

על פי המשנה במסכת סוכה, נטילת לולב בחג הסוכות הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת ערבה הייתה נהוגה במקדש בלבד. הרמב"ם ראה בה מצווה וכינה אותה מצוות ערבה במקדש.

בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות המזבח החיצון ותוקעים ומריעים, כפי שכותב הרמב"ם:

כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין...
וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא.

הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א

קיום המנהג

מבחינת ההלכה, די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה, אולם בשל הרצון להדר במצווה היו שכתבו שיש לקחת לפחות שלושה ענפים. המנהג הנפוץ כיום, בהשפעת דברי האר"י הוא לחבוט חמישה ענפים חמש פעמים. את הערבות אוגדים בקשר ובסיום התפילה של הושענא רבא, מבצעים את חיבוט הערבה.

מאחר שנטילת ערבה היא מנהג נביאים מאוחר, לא נתקנה לה ברכה. עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה. במהלך החיבוט יש הנוהגים לומר את המשפט הארמי "חביט חביט ולא בריך", שמוזכר בגמרא, המשמש כתזכורת לכך שיש לחבוט ללא ברכה.

את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשמור כסגולה ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה, כגון חומר בעירה לאפיית המצות בפסח, בדומה לנעשה עם שאר המינים (אתרוג למרקחת או סגולה ללידה קלה; לולב לביעור חמץ או סגולה נגד גנבים והדס להריח בהבדלה במוצאי שבת).

ראו גם

קישורים חיצוניים


תבנית:הלכה