כתריאל שחורי

אין תמונה חופשית

כתריאל שחורי הוא מפיק קולנוע ישראלי, המכהן כמנהל קרן הקולנוע הישראלי.

עבודתו כמפיק

לאחר לימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, החל שחורי את דרכו המקצועית בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 כמנהל ההפקות של סרטי "קסטל". בתקופה זו היה אחראי על הפקות דוקומנטריות ועלילתיות בחברה, יזם וניהל קופרודוקציות עם גופי שידור בבריטניה, גרמניה, הולנד וצרפת והקים את מערך הפסטיבלים וההפצה של החברה ברחבי העולם.

בשנת 1984 הקים יחד עם רעייתו, המפיקה והבמאית נעמי שחורי, את חברת ההפקות "בלפילמס". הפיק כ-250 סרטים ותוכניות טלוויזיה, כולל סרטים עלילתיים, דרמות, סרטים דוקומנטריים, תוכניות אולפן ומספר רב של קופרודוקציות וסרטים שהופקו ישירות עבור גורמי שידור בחו"ל.

כמפיק עבד שחורי עם יוצרים ישראלים רבים ועם צוותי הצילום והעריכה. חלקם עשו את צעדיהם הראשונים בתעשייה בליווי שלו כמפיק. בין הסדרות המפורסמות ביותר שהפיק ניתן למנות את יצירת הקאלט התרבותית ״לינגו״, בהנחיית גיל אלון.

שנות פעילותו בתחום הקולנוע התאפיינו בהתגייסות למען הקולנוע הישראלי וקידומו בישראל ובעולם. בתחילת שנות ה-90 כיהן כיושב ראש איגוד המפיקים והוביל שינויים מבניים בפעילות האיגוד. בשנים אלו הוקמו הטלוויזיה בכבלים והערוץ השני, והוא היה בין אלה שהובילו את תהליכי החקיקה שהבטיחה את מכסת הפקות המקור ואת כינון מערכת היחסים בין המפיקים והיוצרים לבין גופי השידור.

כמו כן כיהן במהלך השנים כיושב ראש הנהלת הקרן לעידוד הפקות מקור בכבלים, כחבר בהנהלת הקרן לעידוד קולנוע ישראלי איכותי (לימים קרן הקולנוע הישראלי), כחבר המועצה הציבורית לתרבות ואמנות במנהל התרבות, כחבר בוועדה לחיסוי המס לקולנוע הישראלי וכחבר בהנהלת פורום מכון היצוא ליצוא סרטים ושיווקם בחו"ל. כמו כן, שימש כמרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

מבין סרטיו כמפיק ניתן לציין את: "מאחורי הסורגים" (במאי: אורי ברבש, 1984) (כמפיק בפועל); "החולמים" (במאי: אורי ברבש, 1987) (בכיכובה של קלי מקגיליס); "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (במאית: דינה צבי-ריקליס, 1994); "למען סשה" (במאי: אלכסנדר ארקדי) (בכיכובה של סופי מרסו); "הסיפור היפה" (במאי: קלוד ללוש, 1991).

קרן הקולנוע הישראלי

החל משנת 1999 מנהל שחורי את קרן הקולנוע הישראלי, קרן הקולנוע המרכזית המעודדת ותומכת בהפקת סרטים ישראליים. בתקופת כהונתו הוביל תהליך של תנופה והתחדשות בקולנוע הישראלי. סרטים שהופקו בתמיכתה של קרן הקולנוע הישראלי בתקופה זו כדוגמת "ההסדר", "חתונה מאוחרת", "כנפיים שבורות", "ללכת על המים", "סוף העולם שמאלה", "הכלה הסורית", "האושפיזין" ועוד רבים פתחו דף חדש במערכת היחסים בין הקולנוע הישראלי ובין קהל הצופים הישראלי.

אחד מן ההישגים הבולטים של הקולנוע הישראלי בעשור הראשון של המאה ה-21 הוא פריצת הדרך וההצלחה בחו"ל. בשנים אלה הסרטים הישראליים זכו בפרסים בינלאומיים, ומבין סרטי קרן הקולנוע הישראלי ניתן לציין את "לבנון" (פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה), "עג'מי" (מועמדות לפרס אוסקר האמריקאי), "ואלס עם באשיר" (פרס גלובוס הזהב האמריקאי, מועמדות לפרס אוסקר האמריקאי) ו"מדוזות" (פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן).

קרן הקולנוע הישראלי בניהולו של שחורי פיתחה מערכת יחסים הדוקה עם ראשי ענף הקולנוע במדינות רבות בעולם. הסיוע למפיקים הישראליים בגיוס השקעות בחו"ל תרם להישגים שהגיעו לשיא במספר הקופרודקציות הבינלאומיות.

לקריאה נוספת

• פבלו אוטין, קרחונים בארץ החמסינים - הקולנוע הישראלי החדש - שיחות עם במאים, רסלינג, 2009.

קישורים חיצוניים

• תבנית:אישים2
• אתר קרן הקולנוע הישראלי
• יעקב אגמון מארח את כתריאל שחורי, באתר גלי צה"ל
• מאיה נחום שחל, מנכ"ל קרן הקולנוע: מיתון? לא אצלנו, באתר כלכליסט, 9 בספטמבר 2009, ראיון עם כתריאל שחורי
• נירית אנדרמן, הסרטים הישראלים עוסקים בסכסוך? פחות ממה שנדמה, באתר הארץ, 31 במאי 2010
• אוהד לנדסמן, שנים עשרה סרטים מחפשים מימון, כלכליסט, 10 ביולי 2011
• פרס מטעם קרן הקולנוע הגרמנית NRW (באנגלית)

‏‏