גוון אראוחו

גוון אראוחו

אין תמונה חופשית
לידה	24 בפברואר 1985 ניוארק, ארצות הברית
פטירה	4 באוקטובר 2002 (בגיל 17) ניוארק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הוליווד פוראבר
מקום מגורים	ניוארק, קליפורניה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	4 באוקטובר 2002

גוון אמבר רוז אָרַאְוּחוֹ (באנגלית: Gwen Amber Rose Araujo, נולדה כאדוארד אראוחו הבן; 24 בפברואר 1985 - 4 באוקטובר 2002), הייתה נערה שנרצחה בקליפורניה באוקטובר 2002, על רקע היותה טרנסג'נדרית.

אראוחו נרצחה על ידי ארבעה גברים, ששניים מהם קיימו עמה יחסים מיניים. הארבע הכו וחנקו אותה למוות לאחר שגילו שהיא טרנסג'נדרית. במשפט השני הורשעו שניים מהנאשמים ברצח מדרגה שנייה אך המושבעים קבעו שלא היה זה פשע שנאה. עד היום, על חלק מהיבטי המקרה חסר מידע אמין והם נתונים במחלוקת.

הרצח קיבל התייחסות נרחבת בתקשורת האמריקאית, והניע כותבים לדון בסוגיות של הומופוביה וטרנספוביה בפרשיית הרצח, ולהעלות שאלות בדבר ייצוגם האמין וההולם של טרנסג'נדרים בכלי התקשורת ובמערכת המשפט. המקרה והדיון הציבורי בעקבותיו הביאו לשינויי חקיקה בנושא זכויות להט"ב בכמה מדינות. המקרה וההליכים המשפטים בעקבותיו, הוצגו בסרט קולנוע בשם "נערה כמוני: סיפורה של גוון אראוחו".

נסיבות הרצח הפכו אותו לגורם לאסיפות ולהפגנות של קהילת הלהט"ב, ונעשו השוואות שלו לפרשיית הרצח של מת'יו שפרד, סטודנט אמריקאי אשר הוכה למוות על רקע נטייתו המינית בידי הומופובים.

חייה

אראוחו נולדה בניוארק שבקליפורניה כזכר בשם אדוארד אראוחו הבן. אראוחו הביעה רצון להיות אישה מגיל צעיר. זמן קצר לפני מותה, אכן החלה לחיות כאישה. היא למדה בבית ספר ציבורי ונהגה לבקר בכנסייה מקומית עם בני משפחתה עד שהוויכוחים על צורת חייה גברו והיא החלה להיות מופנמת. היא הפסיקה ללמוד בבית הספר התיכון לפני סיום הלימודים והחלה לחפש עבודה, אך ללא הצלחה. אמה, סילביה גררו, האמינה שקשיי מציאת העבודה של גוון היו תוצאה של חוסר סובלנות לשינוי המין ההדרגתי שעברה בתה.

מותה

אראוחו, שקראה לעצמה אז "לִידָה" (שמה שונה לאחר מכן ל"גוון אמבר רוז" על ידי אמה), הכירה באקראי קבוצת חברים ברחוב מקומי. הצעירים בילו את הערב במסיבה שבה שיחקו דומינו, שתו משקאות אלכוהוליים והשתמשו בסמים. הבית בו בילו היה ביתם של מי שתקפו את גוון מאוחר יותר. נאמר כי גוון קיימה מין אוראלי ומין אנאלי עם מספר גברים מהקבוצה, שחשדו במיניותה עקב כך שמנעה מהגברים לשלוח את ידיהם לאיבר מינה כדי שלא יגלו שיש לה פין. כמה שבועות מאוחר יותר היא הוזמנה שוב אל הבית בו פגשה את הצעירים, למסיבה נוספת. גוון לבשה חולצת נשים של אמה, שהתנגדה כי חשה לא בנוח לגבי הופעתה. מנגד, גוון ענתה שהאם מקנאת בה. הייתה זו הפעם האחרונה שהיא ראתה את בתה בחיים.

המסיבה התקיימה ב-3 באוקטובר 2002. לאחר שכמה מהצעירים השוו את חוויותיהם המיניות עם גוון, גבר חשדם לגבי מיניותה של גוון והם ביקשו מצעירה אחרת לבצע בה בדיקה גופנית בכפייה. הבדיקה גילתה שלגוון יש איבר מין זכרי ולכן היא הסתירה את איבר מינה מפני אלו שקיימה איתם יחסי מין ואף מנעה מהם לנסות לגעת בו. כשהתפשטה השמועה בבית, החלו הגברים שקיימה איתם פעילויות מיניות להתרגז והזדעזעו מהעובדה שקיימו יחסי מין עם אישה בעלת פין. כשנודע להם בוודאות שגוון היא זכר מבחינת מינה הביולוגי והשמועה התבררה כנכונה, אחד מהנערים אשר חש תחושת גועל הקיא, והנערים הכו את ראשה באמצעות מחבת וגרמו לה לטראומה. לאחר מכן, חתכו אותה עמוקות באמצעות פחית שימורים. הנערים הטיחו את גוון בקיר הגבס הסמוך, והיא נלקחה לחניה הסגורה של הבית, שם נחנקה למוות באמצעות חבל. הרוצחים כפתו את גופתה, עטפו אותה בשמיכה והניחו אותה בטנדר. ארבעה מהצעירים הסיעו את הגופה מרחק של 150 מיל, לפארק במחוז אל דורדו, אזור מיוער לרגלי הרי סיירה נבדה המכונה "מזלג הכסף", ושם קברו אותה בשוחה. לא ידוע בוודאות אם גוון מתה לאחר מכת המחבת או החניקה באמצעות החבל. הניתוח לאחר המוות הראה כי מותה נגרם כתוצאה משתי הפעולות, מבלי שיהיה ברור במדויק לאחר איזו מכה גוון מתה.

המשפט

השלטונות מצאו את גופתה של גוון לאחר שבועיים. בגלל פחד מנקמה, לא דיווח אף אחד מהנוכחים במסיבה על כך הקשר של גוון למסיבה, על נוכחותה בה ועל הרצח שהתרחש במהלך המסיבה, והתוקפים הסכימו ביניהם לא לומר מילה בעניין לאף אחד על מנת שלא ייתפסו. מאוחר יותר, החל אחד הגברים לדבר עם חבר ובהמשך כתב מכתב על ההתרחשויות לחברה שלו מהכלא בו הוחזק, וכך התגלה כי גוון נכחה במסיבה ונרצחה שם בידי מספר משתתפים על רקע זהותה המגדרית.

השריף של מחוז אלמידה זימן ארבעה חוקרי זירת פשע ושני בלשים, שאיתרו את הגופה. סגני השריף הובלו לאתר הקבורה ב-16 באוקטובר 2002 על ידי ג'יירון נייבורס, שהיה אז בן 19 והיה הצעיר מבין הארבעה שהואשמו ברצח ובפשע שנאה. שלושת האחרים, מייקל מייג'ידסון, חוזה מרל וג'ייסון קזרס, היו אז בני 22. מאוחר יותר, העיד נייבורס כנגד שלושת האחרים בעסקת טיעון עם התובע המחוזי בתמורה להאשמתו בהריגה בלבד ולא ברצח. הדבר קרה בעקבות בדיקה של מכתב שנייבורס שלח מהכלא, והאזנה לשיחתו עם אחד הנאשמים האחרים. רק מכתבו של נייבורס לחברתו הפליל את קזרס והביא למעצרו, חודש לאחר שאר הנאשמים. במכתב, אשר חשף את האמת בנוגע למותה של גוון, הסביר נייבורס שהוא עצמו לא היה מעורב בהריגה, אך מאוחר יותר הוא חזר בו והעיד בשבועה כי כן היה מעורב בה, דבר שמעורר תהיות לגבי אמינותו של המכתב ולגבי חלקו של נייבורס ברציחתה.

המשפט הראשון

במשפטם הראשון השתמשו חלק מהנאשמים בהגנתם בגרסה של "חרדת הומואים" (gay panic). ההגנה של מייג'ידסון כללה אישור מובלע של מעשיו במותה של גוון, אך טענה שהוא פעל בחמת זעם רגעית ולפיכך יש להרשיעו בהריגה ולא ברצח. עורך דינו של מרל הכחיש כל מעורבות של מרל ברצח. קזרס, הנאשם היחיד שהעיד במשפט הראשון, והיחיד שלא היה לו קשר גופני עם גוון, הכחיש מעורבות אך הודה שסייע לקבור אותה. עדי התביעה הצביעו חמש פעמים על כך שקזרס ניסה להתערב לטובתה (להפסיק את הכאתה). שלושת הנאשמים ניסו לערער את אמינותו של נייבורס וטענו שהוא מנסה להמעיט מחלקו במותה של גוון, וכי הוא ירוויח הרבה אם ישקר. המושבעים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי אף אחד מהנאשמים והמשפט בוטל. ככל הנראה, לא הצליחו המושבעים להחליט האם האירוע היה מתוכנן מראש ולמעשה היה נודע מלכתחילה שגוון טרנסג'נדרית, ולכן לא הצליחו לפסוק לגבי אף נאשם האם יורשע ברצח מדרגה ראשונה או ברצח מדרגה שנייה. אפשרות אחרת, שהתביעה נערכה לה במשפט השני, הייתה שהתביעה לא הצליחה להציג הסבר טוב לגבי השתלשלות האירועים, שיקבע במדויק את מעשיו של כל אחד מהנאשמים, ולכן לא הצליחו המושבעים לקבוע את מי מהשלושה, אם בכלל, להרשיע.

המשפט השני

בניגוד למשפט הראשון, שבו העיד רק קזרס, העידו במשפט השני כל שלושת הנאשמים, והאשימו זה את זה, כולל את נייבורס. מרל (כמו עדי התביעה) הודה שקזרס ניסה למנוע ממייג'ידסון להכות אותה זאת לאחר שכבר הוכתה על ידו באמצעות מחבת. מייג'ידסון, אשר הקיא לאחר שנגעל לגלות את האמת בנוגע למיניותה של גוון, טען שהתעלף במהלך ההכאה ושאינו מסוגל לזכור אם קזרס התערב. קזרס עצמו טען שוב שהיה היחיד שהיה מעורב בקבורת הגופה, ואף עד לא אמר שראה אותו מכה את גוון. מרל האשים את נייבורס שהוא היה הרוצח העיקרי ורמז שמייג'ידסון עזר לנייבורס לחנוק אותה למוות. מרל אישר שהכה בראשה במחבת אך אמר שלא התכוון להרוג אותה אלא רק לפצוע אותה. גם מייג'ידסון האשים בעיקר את נייבורס, ואמר שהיה שיכור מאוד באותו לילה. חברתו של נייבורס העידה על המכתב ששלח אליה כשהיה עצור. היא העידה שבמכתב נכתבו כמה אמירות שקריות, ושנייבורס שיקר לה תכופות בנוגע למה שהתרחש במסיבה.

ב-24 באוגוסט 2005 נפתחו טיעוני סיכום המשפט. התובע כריס למיירו שינה אסטרטגיה. בעוד שבמשפט הראשון האשימה התביעה את כל הנאשמים ברצח במידה זהה של אשמה וניסתה להשיג הרשעה ברצח מדרגה ראשונה, הרי שבסיכום המשפט השני מיקד למיירו את טיעוניו במייג'ידסון וקרא לו "אדם פתטי ונתעב". לגבי קזרס, טען למיירו שסיועו למייג'ידסון בקבורת הגופה עושה אותו אשם באותה מידה ברצח. במהלך הטיעונים הוא התייחס לקזרס בעקביות כאל "ידידו של הרוצח". למיירו ויתר במידת מה על ההרשעה ברצח מדרגה ראשונה כשאמר למושבעים כי הדבר החשוב ביותר הוא לא סוג הרצח אלא העובדה שהוא בוצע ושיש להרשיע את מייג'ידסון וקזרס בביצועו. טיעוני הסיכום של למיירו לא התייחסו כמעט למרל - הוא אמר רק שגורלו יינתן בידי המושבעים. זאת כנראה משום שאם מאמינים לעדותו של מרל, היא מבססת את אשמתם של מייג'ידסון וקזרס.

טוני סרה, עורך דינו של קזרס, טען שהעדויות נגדו חלשות. הוא טען גם שעל המושבעים לשקול בנפרד את אשמתו של כל אחד מהנאשמים, ולא להחליט רק כדי להימנע מביטול המשפט בשנית. כשהמשיך את טיעוניו ב-25 באוגוסט, טען שמרשו הוא אדם רגיל שנתפס במנטליות קבוצתית ותקף את נייבורס כשקרן פתולוגי שאין להאמין לו. הוא גם טען שקזרס היה היחיד שניסה להציל את גוון, ושסיועו בקבירת גופתה לא היה מרצונו החופשי אלא בכפייה.

ב-29 באוגוסט נשאו עורכי הדין של מייג'ידסון ומרל את נאומי הסיכום שלהם. ויליאם דובואה, סניגורו של מרל, טען שמרל היה אשם לכל היותר בעבירת תקיפה ולא היה אשם במותה של גוון. בנוסף, הוא טען כי על אף שגוון הוכתה בפועל בידי מחבת, הוא לא התכוון להשתמש בה כדי להכות אותה אלא כדי להפחיד אותה. מייקל תורמן, סניגורו של מייג'ידסון, טען שמרשו נהג בלהט התשוקה, קבע שמייג'ידסון הופתע מהגילוי על מינה הביולוגי, ואמר שלו הייתה גוון מתנצלת על כך, היה מותה נמנע. גם דובואה וגם תורמן ערערו על אמינותו של נייבורס.

ב-30 באוגוסט נשא למיירו את נאומו המסכם, שבו שב ודרש את להרשיע את מייג'ידסון וקזרס ברצח - ובאופן בולט לא דרש להרשיע כך גם את מרל. הוא לא ניסה לערער על קביעותיו של סניגורו של מרל. הוא הגן על אמינותו של נייבורס ואמר שהוא שהוציא את האירוע לאור באמצעות המכתב ששלח לחברתו. לאחר מכן הנחה השופט הארי שפרד את המושבעים להתחיל את דיוניהם.

ב-8 בספטמבר הודיעו המושבעים שהגיעו להכרעה לגבי שניים משלושת הנאשמים. לפי הוראת השופט, לא פורסמו עדיין שני גזרי הדין. ב-12 בספטמבר הודיעו המושבעים שאינם מצליחים להגיע להחלטה לגבי הנאשם השלישי, ואז פורסמו שני גזרי הדין שנקבעו כבר. התברר שדינו של קזרס לא נגזר. מייג'ידסון ומרל הורשעו שניהם ברצח מדרגה שנייה, אך המושבעים קבעו שאין מקום להרשיעם בפשע שנאה, זאת על אף שהיה ברור כי הם רצחו את גוון על רקע טרנספובי. משמעות הרשעתם של השניים היא כליאה לתקופה של בין 15 שנים למאסר עולם.

בראיון לעיתון סן פרנסיסקו כרוניקל, רמז אחד המושבעים, מקס שטיין (עורך דין מסן פרנסיסקו), שהמושבעים לא האמינו לאף אחד מהנאשמים אבל גם לא לנייבורס, עד התביעה. לדבריו, המושבעים חשבו שהעבירה היא הריגה ולא רצח כי לדעתם לא היו תגובותיהם של מייג'ידסון ושל מרל הגיוניות. הם לא הרשיעו בפשע שנאה כי חלק מהמושבעים האמינו שהמצב באותו ערב יצא משליטה, ושגוון נרצחה בשל כך ולא משום שהייתה טרנסג'נדרית. לדברי שטרן, הרשיעו המושבעים את מייג'ידסון ומרל בעיקר בגלל הודאתם בחלקם במותה.

עסקת הטיעון של קזרס

ב-16 בדצמבר 2005, הופתעה העיתונות מהודעה כי קזרס חתם עם התביעה על עסקת טיעון, לפיה יודה בהריגה ועונשו יהיה שש שנות מאסר. גזר הדין הרשמי של השלושה נחתם ב-27 בינואר 2006.

עונשו של נייבורס

על פי עסקת הטיעון שחתם נייבורס עם התביעה, נגזר דינו במשפט נפרד ב-22 במאי 2006. הוא הודה בהריגה ונכלא ל-11 שנים.

הנצחת זכרה

אמה של גוון אמרה בציבור שהייתה רוצה שהרצח של בתה ישפיע על הענישה במקרים של פשעי שנאה שתוצאתם מוות, כך שהעונש יוכל להיות גם עונש מוות. סילביה גררו ואחיה דייוויד גררו הופיעו בציבור ולפני אמצעי התקשורת הלאומיים בארצות הברית והביעו את צערם על מות בתה ואחייניתו (בהתאמה) ומחו על האלימות ממנה נפגעים בני נוער שמתמודדים עם זהות מינית שונה. בקליפורניה, נמצאת כעת בהליכי חקיקה הצעה שתאסור על מושבעים לקבל נימוקי הגנה מסיבות של "חרדת הומואים", כי זו סותרת את חוק פשעי השנאה של המדינה.

אל מכריה של גוון אראוחו הצטרפו מאות תומכים שהגיעו ללוויה בכנסייה בניוארק. לאחר הטקס, צעדו האבלים ברחובות הראשיים של העיר, והצטרפו אליהם מנהיגי ציבור. אראוחו אוזכרה גם בטקסים שהתקיימו במספר ערים ראשיות לזכר 27 טרנסג'נדרים אחרים שנהרגו בשנה שקדמה למותה של אראוחו.

כמה ימים לאחר הלוויה, ערכו תומכי הכומר פרד פלפס הפגנת מחאה ליד הכנסייה ונשאו שלטים ועליהם הכיתוב "אדי אראוחו (הידוע גם כלִידה או גוון), הנער הקרוס-דרסר הסוטה, הצטרף למת'יו שפרד בגיהנום". הם הפגינו גם במקומות רבים באזור ניוארק, ביניהם בית הספר התיכון שבו העלו תלמידי המגמה לדרמה את המחזה "פרויקט לאראמי", שדן בתגובה למותו של שפרד, אשר בדומה לאראוחו נרצח על רקע זהותו המינית.

מספר פעמים בשנה, נושאות קבוצות מחאה שלטים המזכירים את מותה של אראוחו ואת קולתו היחסית של עונשם של הרוצחים, באירועים ציבוריים כגון מצעדי גאווה שנערכים בערים שונות ברחבי ארצות הברית.

שמה של אראוחו שונה ל"גוון" באופן רשמי רק לאחר מותה לבקשת אמה, בצו שופט, ב-23 ביוני 2004.

ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים.

• ברנדון טינה
• אנג'י זפאטה

קישורים חיצוניים

• אתר הזיכרון לגוון אראוחו
• מאמר על גוון אראוחו מאת פטריק קליפייה - סקס עם זר (לא) מושלם
• מאמר של דילן וייד מהמרכז המשפטי לטרנסג'נדרים - "שום קשר להולכת שולל מינית"
• לזכר גוון אראוחו - מאמר באתר טרנסקסואלים
• דיווח ב"סן פרנסיסקו כרוניקל" על תוצאות המשפט ועל השתלשלות האירועים