דוד פרומר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"#
שורה 1: שורה 1:
{{חייל
{{חייל
|שם=דוד פרומר
|שם=דוד פרומר
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=ללא}}
|תמונה=
|כיתוב=
|כיתוב=
|נולד=[[9 בדצמבר]] [[1920]]
|נולד=[[9 בדצמבר]] [[1920]]

גרסה מ־15:08, 17 בפברואר 2017

תבנית:חייל דוד פרומר (9 בדצמבר 1920 - 30 באוקטובר 2000[1]) היה קצין צה"ל ממייסדי החוליה לחבלה ימית ושייטת 13, בעל עיטור העוז.

פרומר נולד בפולין ועלה לארץ ישראל ב-1936. שירת ביחידת הנוטרות ובפו"ם. במלחמת העולם השנייה היה ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי , שירת ביחידת המבצעים המשולבים והשתתף בפעולות קומנדו. לאחר שחרורו הפעיל בית מלאכה בחיפה. התמחה בהכנת אמצעי חבלה והיה מייסדי החוליה לחבלה ימית[2]. שהה עם חבריה באימונים באיטליה וב-1948 סייע לפעולת חבלה של פיצוץ מטוסי תובלה מצריים בשדה תעופה בונציה[3]. שירת כקצין בשייטת 13 ולאחר מכן הצטרף ליחידה 131 בה עסק בפעולות חבלה, ובתכנון שחרור אסירי פרשת עסק הביש ובמבצע תושייה. הוא שב לשייטת ומונה לקצין אג"ם. ב-9 ביולי 1959 פיקד על כוח מהשייטת שחדר לנמל ביירות, על חלקו בפעולה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל שהומר ב-1973 לעיטור העוז. ב-1960 מונה לממלא מקום מפקד השייטת, עד כניסתו לתפקיד של דב שפיר.

נפטר בשנת 2000 ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר חברת קדישא
  2. ^ החוליה הימית - אמצעי החבלה, אתר הפלמ"ח
  3. ^ אמנון יונה, מאיטליה בלהבות, ביטאון חיל האוויר, גיליון 71, עמ' 67-79