זאב ייבין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקיון פרמטרים בתבנית אישיות#
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"#
שורה 5: שורה 5:
|תאריך לידה=[[1926]]
|תאריך לידה=[[1926]]
|תאריך פטירה=[[20 בינואר]] [[2015]]
|תאריך פטירה=[[20 בינואר]] [[2015]]
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=ללא}}
|תמונה=
|כיתוב=
|כיתוב=
|מקום לידה=
|מקום לידה=

גרסה מ־15:12, 17 בפברואר 2017


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות

פרמטרים ריקים [ שנות הפעילות, מפלגה פוליטית, שותפה, שותף ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

זאב ייבין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1926
פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 2015 (בגיל 89 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג עדה אמיכל ייבין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זאב יֶיבין (1926 - 20 בינואר 2015) היה ארכיאולוג ישראלי, מבכירי רשות העתיקות. בנו של יהושע ייבין, חבר מחתרת לח"י. פרסם מאמרים וסיפורים בכתב העת "סולם" וחקר את שירת אורי צבי גרינברג.

תולדות חייו

ייבין נולד בעמק יזרעאל ולאחר מכן עבר עם משפחתו לתל אביב. הוריו היו מרים מרגולין-ייבין, מורה וסופרת ילדים, בת המו"ל והעורך פייבל מרגולין; וד"ר יהושע השל ייבין, מהוגי הדעות של התנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל וממקימי "ברית הבריונים". אחיו הבכור, ישראל ייבין, היה חתן פרס ישראל לחקר הלשון העברית. (דודתו מצד אמו, קציעה ראטנר-מרגולין, הייתה משוררת יידית; ובתה מרינה ראטנר היא מתמטיקאית, כלת פרס אוסטרובסקי וחברת האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.)

בשנת 1943 החל ייבין לעבוד בתעשיית ליטוש היהלומים, במקביל להשלמת השכלה בלימודי ערב. כן למד אמנות בסטודיו אבני. בשנת 1946 הצטרף ללח"י, שם ניתן לו השם המחתרתי "נפתלי". תחילה עסק בהדבקת כרוזים, הפצת חומר מחתרתי וגיוס ולאחר מכן נטל חלק בפעילות מבצעית. ב-17 בפברואר 1948 נפצע בגבו כאשר השתתף בפעולת תנועת המרי העברי נגד מסגד באבו כביר ליד יפו, ממנו צלפו ערבים על רחובות תל אביב. בעקבות הפציעה היה מאושפז כשנתיים. למרות הפציעה התגייס לצה"ל ושוחרר ב-1951. ב-1953 הורשע בחברות ב"מחתרת צריפין" וריצה שתי שנות מאסר. ב-1955 נשא לאישה את הסופרת עדה אמיכל ייבין.

לאחר שחרורו מצה"ל למד היסטוריה, גאוגרפיה וגאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1971 הוענק לו תואר דוקטור, על הדיסרטציה "סקר יישובים בגליל ובגולן מתקופת המשנה והתלמוד לאור המקורות". במקביל, החל ב-1951 עבד באגף העתיקות. בשנת 1964 היה למנהלה הראשון של "האגודה לסקר ארכאולוגי בארץ-ישראל" (שמוזגה מאוחר יותר לתוך רשות העתיקות), ששמה לה למטרה לבצע סקר ארכאולוגי של מדינת ישראל. האגודה הציעה לאתר, לרשום ולפרסם את כל האתרים העתיקים והיסטוריים שיימצאו בסקר. ייבין ניהל שורה של חפירות ארכיאולוגיות, בעיקר ביהודה ושומרון (מערת המכפלה, סוסיא, אשתמוע, שילה ועוד) ובכורזין ופרסם מאמרים מקצועיים רבים.

בשנת 1991 פרש לגמלאות והתפנה לעסוק בחקר שירתו של אורי צבי גרינברג.

מבחר מאמרים פרי עטו

קישורים חיצוניים