חנה חר"ג צונץ – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פרמטר בתבנית
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"#
שורה 1: שורה 1:
{{אמן
{{אמן
|שם=
|שם=
|תמונה=
|תמונה={{אין תמונה|אישה|יישור=ללא}}
|כיתוב=
|כיתוב=
|שם לידה=
|שם לידה=

גרסה מ־15:13, 17 בפברואר 2017

חנה חר"ג צונץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1915
המבורג, גרמניה
פטירה 2007 (בגיל 92 בערך)
ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה קדרות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנה חר"ג צונץ (1915 - 2007) הייתה אמנית קרמיקה ישראלית, ילידת גרמניה. צונץ נחשבת לאחת ממייסדות תחום הקרמיקה בישראל.

ביוגרפיה

כלי קרמיקה, שנות ה-50 של המאה ה-20 (?)

חנה צונץ נולדה בהמבורג, גרמניה, בשנת 1915 למשפחה דתית-אורתודוקסית וציונית. אביה היה רופא שיניים ובבית המשפחה פעל גן ילדים עברי.[1]

בראשית שנות השלושים של המאה ה-20 למדה צונץ חינוך, מוזיקה ואמנות בהמבורג. בין היתר למדה תולדות האמנות אצל ארווין פנופסקי. במקביל ללימודיה שימשה צונץ כמדריכה בתנועת הנוער "ברית הנוער". מאוחר יותר למדה צורפות ואריגה בבית הספר "ריימן" בברלין. את ניסיונה בקרמיקה רכשה לראשונה אצל הקדר זיגפריד מלר (Siegfried Möller) בכפר קופר מילה (Kupfermühle) בגרמניה, אולם נאלצה להפסיק את לימודיה שם בגלל יהדותה. בנוסף, למדה טכנולוגיה קרמית בטפליצה שבצ'כוסלובקיה, שהיה אחד ממרכזי הקדרות המסורתיים הידועים באירופה באותה עת.

בשנת 1940, לאחר שנמלטה מאירופה לאנגליה, עלתה לארץ ישראל. בתחילה התיישבה בתל אביב, אולם עקרה לירושלים, שם עבדה שנתיים בסטודיו של הדוויג גרוסמן. באותה עת לימדה ב"בית הספר לחינוך פרוגרסיבי" של דבורה קאלן וייסדה בית מלאכה בבית ג'אלא לייצור פינג'אנים מקרמיקה, בו שיתפה פעולה עם קדרים ערבים.

כבר מראשית עשייתה הקרמית בארץ-ישראל, השתמשה צונץ, כמו גרוסמן, בחומר מקומי במקום בחומר מיובא. בנוסף, הייתה הראשונה שהשתמשה בארץ ישראל באבנית (Stoneware) מקומית, שהכילה חומר מעבר הירדן שעורבב עם חומר מקומי שהתגלה בסקרים על ידי צונץ, גרוסמן ואחרים במוצא.[2]

בשנת 1943 עברה לחיפה. בתחילה שימשה כמנהלת הטכנית של חברת "קונס-קראמיק" (Kühns Ceramics), אולם בשנת 1944 פרשה ופתחה סטודיו פרטי לקרמיקה. על אף שהתרכזה ביצירה עצמאית בסטודיו, הייתה צונץ שותפה להקמה של מספר מיזמים תעשייתיים וחינוכיים. בשנת 1946, לדוגמה, הקימה מחלקה לציור על קרמיקה תעשייתית. במסגרת זו הכשירה עובדים ואף יצרה דגמים לביצוע. בשנת 1948 הקימה בית מלאכה לקרמיקה בכפר הנוער כפר בתיה ובשנים 1951-1949, לאחר מלחמת העצמאות, עסקה בשיקום חיילים עיוורים ביחד עם רופא עיניים מבית החולים רמב"ם בשם פרופ' מייכלסון.

במהלך שנות השישים עסקה צונץ במחקר אודות טכניקת הטרה סיגילטה, שיטת לחיפוי כלי חרס שרווחה בקדרות של עת העתיקה. במהלך המחקר עסקה צונץ בבדיקה של מרבצי חומר, לשם התאמה ושחזור של שיטה זו. בשנת 1963 אף הוזמנה לאיטליה ולגרמניה, לשם מחקר משותף בנושא זה. בשנת 1964 הצטרפה צונץ, כחברה מייסדת וכנציגת מדינת ישראל, אל מועצת האומנויות של אונסק"ו (World Craft Council) ושימשה בתפקיד זה עד שנת 1968. בשנת 1959 הציגה לראשונה תערוכת יחיד במוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, אולם הרבתה בשנים אלו להציג בתערוכות קבוצתיות.

בשנת 1970 הציגה תערוכת יחיד ב"מוזיאון הקרמיקה"[3] במוזיאון הארץ, שם הציגה כלים המעוטרים בחיפוי אנגוב או טרה סיגילטה וכן אלמנטים ארכיטקטונים כגון אריחים לחיפוי קמין, עשויים חומר גס ומבוקע.[4] תערוכות יחיד נוספות נערכו במהלך שנות השבעים בגרמניה ויפן, שם זכו עבודותיה להערכה רבה.[5]

יצירתה של חנה חר"ג צונץ

יצירתה של חר"ג צונץ מאופיינת בשימוש בחומרים מקומיים. מרבית עבודותיה נעשו בשימוש באובניים, אולם היא יצרה גם עבודות בעלות אופי ארכיטקטוני. על אף השימוש העקבי בחומר מקומי, יצירותיה של צונץ נבדלות מן הקו הארכיאולוגי שיצרה הדוויג גרוסמן או מן העיטור האוריינטלי של חוה סמואל. צורות הכלים שיצרה הושפעו מן המודרניזם האירופי, בהימנעות מעיטור ובקו האורגני שלהן והן עושים שימוש בחיפוי של טרה סיגילטה או גלזורות.

תערוכות יחיד

  • 1955 "מוצג מחצית החודש", מוזיאון לאמנות חדשה, חיפה
  • 1959 מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הזורע
  • 1960 בית צבי, רמת-גן
  • 1960 המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה [1]
  • 1964 "שלוש מלאכות עתיקות-חדשות בישראל", תערוכה משותפת עם יוליה קינר וא. כרמל, מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הזורע
  • 1966 מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הזורע
  • 1967 מוזיאון הקרמיקה, מוזיאון הארץ, תל אביב-יפו
  • 1970 מוזיאון חיפה לאמנות מודרנית, חיפה
  • 1972 גלריית מיצוקשי (Mitzukoshi) לאמנות, טוקיו, יפן
  • 1973 גלריית טקשימיה (Takashimaya) לאמנות, טוקיו, יפן
  • 1976 המוזאון לאמנות ואומנות, המבורג, גרמניה
  • 1998 מוזיאון הטג'נס (Hetjens), דיסלדוף, גרמניה

השכלה

  • 1933-1932 תולדות האמנות, אוניברסיטת המבורג, גרמניה
  • 1935-1934 בית ספר לאמנות ריימן, ברלין, גרמניה
  • 1936-1935 קדרות אצל זיגפריד מולר (Siegfried Möller), וגודרון שנק (Gudrun Schenk), גרמניה
  • 1938-1936 הנדסה וטכנאות קראמית, בית ספר לקרמיקה, טפליצה, הרפובליקה הצ'כוסלובקית
  • 1938 אקדמיה לאמנויות יפות, פירנצה, איטליה
  • 1939 אקדמיה לאמנות, פראג, הרפובליקה הצ'כו-סלובקית

הוראה

  • 1940 אמנות ואומנות, בית צעירות מזרחי, תל אביב
  • 1942-1941 בית הספר לחינוך פרוגרסיבי, ירושלים
  • 1949-1948 הכשרת מורים והקמת סדנת קרמיקה, כפר הנוער אמי"ת כפר בתיה, רעננה
  • 1951-1949 טיפול באמנות של חיילים עיוורים
  • 1978-1954 קרמיקה, סמינר אורנים
  • 1965-1956 קרמיקה תעשייתית, הטכניון חיפה ושלוחת הטכניון בתל אביב, תל אביב-יפו
  • 1963 כיתת אמן, בית הספר להנדה קרמית, הור-גרצנזן (Höhr-Grenzhausen), גרמניה
  • 1936 מרצה אורחת, אקדמיה לפורצלן, פירנצה, איטליה
  • 1988-1979 פרופסור-חבר, החוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה, חיפה

פרסים

  • 1952 פרס ראשון, תערוכה כללית, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים
  • 1955 פרס ראשון, פרס חיפה לתעשיית קרמיקה, המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה
  • 1956 פרס ראשון, תערוכה כללית, בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים
  • 1961 פרס ראשון, תערוכה בינלאומית של אמנות שימושית, תל אביב-יפו
  • 1964 פרס ראשון, תערוכה ארצית לקרמיקה, בית הקרנות, חיפה
  • 1967 פרס ראשון, תערוכת "דירה נאה - כלים נאים", תל אביב-יפו
  • 1969 פרס שני, מוזיאון הארץ, תל אביב-יפו

לקריאה נוספת

  • "חנה צונץ - חרג", קדרות, מס' 3, פברואר 1977, עמ' 23-13

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: מילר, אירית, "כחומר בידי צונץ", כלבו, מקומון חיפה, 24 בפברואר 1989
  2. ^ ראו: אלון, מיכל, "חנה חר"ג-צונץ, חלוצת אמני הקרמיקה", 1280°c, עמ' 37
  3. ^ לימים ביתן הקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל
  4. ^ ראו: אוה גולדמן, כלי קרמיקה של חנה צונץ, מעריב, 15 במאי 1970
  5. ^ ראו: אלון, מיכל, "חנה חר"ג-צונץ, חלוצת אמני הקרמיקה", 1280°c, עמ' 39