מזוזה

בתי מזוזה מעץ טבעי

בתי-מזוזות צבעונים ביריד האמנים בנחלת בנימין

מזוזה קבועה בפתח הדלת

ביהדות, מְזוּזָה היא תשמיש קדושה הנקבע בצד הכניסה לבית מגורים ובחדרי הבית. תוכנה העיקרי של המזוזה הוא קלף עליו נכתבות בכתב סת"ם פרשיות 'שמע ישראל', ו־'והיה אם שמוע' מחומש דברים. על פי רוב, יריעת הקלף נתונה בתוך בית המזוזה, התקן קשיח שנועד לכיסוי הקלף ולשמירה עליו.

ישנה מצוות עשה לקבוע מזוזה (כלומר, קלף ועליו שתי פרשיות המזוזה) על דופן פתח בית מגורים ובפתחי חדרים בבית מגורים, וכן בשערי יישובים וערים (במידה וקיים שער).

מקור השם

בלשון המקרא מזוזה היא כל אחת משתי דפנות פתח (של בית או חדר), בין הסף (החלק התחתון של הפתח) והמשקוף (החלק העליון שלו). כך למשל בסיפור יציאת מצרים, מתואר כי בני ישראל נתנו על שתי המזוזות ומשקוף בתיהם את דמו של שה קורבן פסח, כסימון לבתי בני ישראל בעת מכת בכורות.

בספרות ההלכתית, השם 'מזוזה' מכוון הן כלפי דפנות הפתח, והן כלפי תשמיש הקדושה.

מצוות המזוזה וטעמיה

יהודים בגאורגיה "מנשקים" את המזוזה לפני כניסתם לבית הכנסת.

מקור המצווה

מקור המצווה בשתי פרשיות בספר דברים:

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ [...] וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

— ספר דברים, פרק ו', פסוקים ו'–ט'

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם [...] וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.

— ספר דברים, פרק י"א, פסוקים י"ח–כ"א

.

מצוות הכתיבה מפורשת כמתייחסת 'לדברים האלה' ולפיכך שתי פרשיות אלו הן שנכתבות במזוזה.

מטרת המצווה לשמש תזכורת תמידית לישראל, ביציאתם ובכניסתם לבית, שעליהם להאמין בייחודו של האל אחד ולהאמין בגמול על מצוות ועבירות^{[דרוש מקור]}.

במדרש

חז"ל החשיבו מאוד את קיום מצוות מזוזה, ואמרו כי הלבוש בתפילין וציצית ומזוזה בפתחו - מוחזק שלא יחטא, היות שפרשיות המזוזה הן תזכורת תמידית לאדם לגבי ייחוד השם ויראת שמיים. חז"ל ראו במצווה זו אחד מסממני הזיהוי של היהודי, ביחד עם ציצית ותפילין.

מנגד, אמרו כי מי שאין לו מזוזה לפתחו, הרי הוא "מנודה לשמים".

במדרש נמשל בית שבפתחו מזוזה, לבית הנשמר על ידי הקב"ה בעצמו מבחוץ.

המזוזה כמגן מפני צרה

ניתן למצוא מספר מקורות בדברי חז"ל לסגולת השמירה שבמזוזה. במסכת פאה בתלמוד ירושלמי מסופר על רבי יהודה הנשיא שלאחר ששלח לו המלך הפרסי ארטבן מרגלית כמתנה החזיר לו מזוזה כמתנה באמרו "אתה שלחת לי דבר שאני שומר עליו, ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן לך והוא שומר עליך", כמו כן מסופר במסכת עבודה זרה על אונקלוס הגר שאמר לשלוחיו של אדריאנוס הקיסר שבאו לאסרו ושאלוהו מדוע מנשק את המזוזה ענה: "מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה - עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ". דברים דומים מובאים גם במסכת מנחות. בזוהר בפרשת ואתחנן נאמר על המזוזה שהיא שומרת על האדם מכל צדדיו, מבפנים ומחוץ. כלומר, שעל ידי המזוזה יש שמירה לנפש מיצר הרע ולגוף מכל צרה.

טור והשו"ע כתבו על עניין השמירה בהלכותיהם, אולם הדגישו שאין לקיים מצווה זו בגלל השמירה המובטחת, אלא משום שכך ציווה האל.

הרמב"ם ביקר בחריפות את אלו אשר כותבים בתוך המזוזה שמות של מלאכים לצורך שמירה. וכך הוא כותב בהלכות מזוזה (פרק ה'):

"אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים, לא די להן שביטלו המצווה. אלא שעושין מצווה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם."

כאשר ד"ר גארת רייזמן, האסטרונאוט היהודי הראשון ששהה בתחנת החלל הבינלאומית שמקיפה את כדור הארץ, הגיע לתחנת החלל על סיפון מעבורת החלל "אנדבור", הוא מיהר לקבוע מזוזה בתא שבו הוא ישן.

מקובל בחוגים של שומרי מצוות שכאשר נופלת על האדם צרה גדולה כמו מחלה קשה או פשיטת רגל ואיבוד פרנסה, נוהגים לבדוק את המזוזות האם הן פסולות (פגם בכתב, רטיבות וכדומה פוסלות את המזוזה) ובמקרה שאכן התברר שהמזוזות פסולות מחליפים או מתקנים אותן מיד.

ייצור המזוזה

קלף ללא בית-מזוזה בבית שנהרס בהוריקן קתרינה

מבנה המזוזה

המזוזה היא קלף עליו נכתבות כתב סת"ם שתי פרשיות מהמקרא. מדובר בפרשיות שבתוכנן נזכר הציווי על מצות 'מזוזה':

• שמע ישראל - בה נזכרים מצוות ייחוד השם ואהבת השם.
• והיה אם שמֹע - בה נזכר עקרון הגמול בעקבות שמירת המצוות.

כיום מקובל לגלגל את יריעת הקלף שעליה כתובות הפרשיות, לעטוף אותה ביריעת ניילון להגנה, ולכסות אותה בבית המזוזה, הנעשה מחומרים שונים כדוגמת פלסטיק (לעתים, פלסטיק שקוף), מתכת או עץ. אין הגבלה לגבי אורך המזוזה, והמקובל כיום הוא מזוזות באורך של בין 10 ל12 ס"מ. עם זאת, מזוזה עם אורך קלף קטן מחייבת כתיבת סת"ם באותיות קטנות יותר, המועדות יותר להמחק ולהביא לפסילת המזוזה במשך הזמן, ועל כן יש המעדיפים מזוזה באורך גדול יותר.

כתיבת המזוזה

צילום קלף המזוזה שבו כתובים שתי הפרשיות. על פי המקובל כיום, מספר השורות והמילים הפותחות כל שורה הינם קבועים

המזוזה צריכה להעשות מיריעת קלף אחת (מעור בהמה טהורה), וסדר הכתיבה הוא תחילה פרשת 'שמע ישראל', ולאחריה פרשת 'והיה אם שמוע'. מזוזה העשויה משתי יריעות קלף או שסדר הפרשות בה הפוך - פסולה. באופן כללי דרך כתיבת המזוזה היא כדרך כתיבת ספר תורה על הלכותיה השונות, הן לגבי הכנת העור ועיבודו, והן לגבי הכתיבה (בכתב סת"ם (אשורית) ובדיו). עם זאת, בניגוד לעיבוד עור לספר תורה, אין צורך שעיבוד העור לקלף המזוזה יעשה לשם כתיבת מזוזה. מנגד, קלף מזוזה חייב להיות משורטט ואיכות הקלף צריכה להיות גבוהה יותר מקלף לספר תורה, לצורך עמידות המזוזה לאורך זמן.

דרישה נוספת מכתיבת מזוזה היא "כסדרן", כלומר כתיבה על פי הסדר מתחילת פרשת 'שמע ישראל' ועד סוף פרשת 'והיה אם שמוע', ללא חזרות לאחור לצורך תיקונים. בעקבות כך, מזוזה שבה הייתה טעות באות או מילה שהובחנה רק לאחר המשך הכתיבה - נפסלת, היות שלא ניתן לתקן לאחור לאחר המשך הכתיבה. דרישה זו משותפת גם לכתיבת פרשיות תפילין, אך לא בכתיבת ספר תורה.

אף שאין הגדרה מחייבת לגבי מספר שורות המזוזה ואורכם, מנהג הסופרים הוא לכתוב מזוזה ב־22 שורות, כאשר המילים הפותחות את השורות הן מילים קבועות. מנהג נוסף הוא להשאיר דווקא פרשה סתומה (ולא פרשה פתוחה) בין שתי פרשיות המזוזה.

מנהג נוסף הוא כתיבת המילה שדי (אחד משמותיו של ה', וגם ראשי התיבות של "שומר דלתות ישראל"), מצידו האחורי של הקלף, כמו גם כתיבת המשפט "כוזו במוכסז כוזו", משפט המורכב מהאותיות העוקבות (צופן א"ב ג"ד) שלאחר אותיות המשפט "ה' אלהינו ה'". כתיבת תוספות בצידו העיקרי של הקלף אסורה, והרמב"ם אף מונה העושה כך בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא.

קדושת המזוזה קלה יותר מקדושת תפילין וספר תורה.

קביעת המזוזה

ברכה על קביעת מזוזה

הרב זלמן מלמד קובע מזוזה בחנוכת בית מדרש חדש בבית אל

המצווה חלה על גברים ונשים כאחד. ישנה ברכה מיוחדת לקביעת מזוזה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". מאחר שהחיוב על קביעת מזוזה חל בעת כניסה לבית מגורים, יש המשלבים אותה במסיבת חנוכת בית. יש המוסיפים ברכת "שהחיינו".

הפתחים המחויבים במזוזה

על פי ההלכה, ישנו חיוב לקביעת מזוזה בכל פתח בית מגורים וכן בפתחי חדרים בבית המשמש למגורים בדרך קבע, (לרבות חדרי שינה וחדרים המשמשים כמחסנים וכמגורי בעלי חיים) וכן בשערי חצרות (=חדר מדרגות), עיירות ומדינות (כאשר ישנו שער כניסה מוסדר למקומות אלו). מבנים שאינם משמשים למגורים (כדוגמת בתי כנסת, בתי מדרש ומבני ציבור) - פטורים ממזוזה, ומנגד אין לקבוע מזוזה בפתח חדרים המשמשים בדרך קבע לחדרי שירותים וחדרי רחצה, דבר הנחשב לתשמיש מגונה. במקומות בהם ישנו שימוש כעין זה בדרך ארעי, יש לקבוע מזוזה, אך הומלץ לכסותה (בית המזוזה נחשב לכיסוי למזוזה).

על פי הרמב"ם ישנם עשרה תנאים שצריכים להתקיים כדי שפתח יהיה מחויב במזוזה:

"עשרה תנאין יש בבית, ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן, פטור מן המזוזה; ואלו הן:

1. שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר (כ-3.7 מ"ר!),
2. ושיהיה לו שתי מזוזות,
3. ויהיה לו משקוף,
4. ותהיה לו תקרה,
5. ויהיו לו דלתות (תנאי זה שנוי במחלוקת בין הפוסקים),
6. ויהיה גובה השער עשרה טפחים (כ־80 ס"מ) או יתר,
7. ויהיה בית חול,
8. ויהיה עשוי לדירת אדם,
9. ועשוי לדירת כבוד,
10. ועשוי לדירת קבע.

למרות שאין חיוב לקבוע מזוזה בפתחי מבנים שאינם משמשים למגורים (משרדים, מקומות עבודה ובתי ספר), נהוג לקבוע מזוזות גם בהם. קביעת מזוזה בבית מדרש מוזכרת כבר בתלמוד הירושלמי.

מצוות מזוזה היא מצווה החלה על בית מגורים בו גרים יהודים, ללא הבדל בין גברים לנשים, ואף בית המיועד לקטנים חייב במזוזה.

בעקבות התנאי הדורש משקוף ותקרה לפתח החייב במזוזה, כמעט ואין כיום פתחי יישובים וערים החייבים במזוזה, מלבד מקומות יישוב עתיקים המוקפים חומה עם שערים. אוהלים פטורים ממזוזה היות שאינם משמשים לדירת קבע (ובאופן דומה גם סוכה שהועמדה רק לצורך חג הסוכות), וכן אין בהם פתח עם משקוף ודפנות.

מרפסת שאחת ממחיצותיה פרוצה לגמרי - פטורה ממזוזה.

מקום קביעת המזוזה

מקום המזוזה הוא בצד ימין של הפתח (ימין האדם הנכנס לבית או לחדר), בטפח החיצוני של הפתח, ובשליש העליון בגובה הפתח (שינוי בגובה אינו פוסל את המזוזה). המזוזה יכולה להיות גם בתוך עומק דופן הפתח, עד לעומק של טפח (מעבר לטפח - פסולה). על המזוזה להיות קבועה, ולא תלויה ומתנדנדת.

בקהילות עדות המזרח נוהגים לקבוע את המזוזה כשהיא אנכית, ואילו אשכנזים נוהגים לקבוע אותה באלכסון.

ההבדל בין המנהגים מקורו בתקופות קדומות, כאשר בבבל נהגו לקבוע את המזוזה כשהיא אופקית, ואילו בארץ-ישראל נהגו לקבעה כשהיא אנכית. המנהג הארץ-ישראלי השתמר בקהילות עדות-המזרח, ואילו המנהג שהתקבע אצל בני אשכנז נובע, כנראה, מכוונה לשלב בין שני המנהגים הקדומים.

בישראל כיום ניתן לראות הצבת מזוזות אופקיות (באלכסון), ואנכיות בבתים מכלל העדות, אופן הצבת המזוזה בשני המצבים הוא תקין וכשר, וזאת לאחר שקביעת המזוזה תהיה בשליש העליון מצד ימין של הנכנס לבית או לחדר.

ישנו מנהג לנשק את המזוזה (באמצעות היד) בעת הכניסה בפתח שבו נמצאת מזוזה.

הדר בשכירות

השוכר בית או דירה בחו"ל מתחייב במזוזה אם שוכר במשך שלושים יום, אך בארץ ישראל חייב במזוזה מיד. טעמו של דין זה הוא משום יישוב ארץ ישראל. האחריות על התקנת מזוזות היא על השוכר, אך מאידך גיסא, בעת עזיבתו אין לו ליטול את המזוזות בחזרה. במידה והבית מושכר מגוי, השוכר נוטל את המזוזות כדי למנוע מהם בזיון.

מגורים בבית ללא מזוזה

על אף שישנה חובה לקבוע מזוזה בבית מגורים, העדר מזוזה מסיבות שונות אינו אוסר את הבית למגורים ולכניסה.

בדיקת מזוזה

בשל מיקומה של המזוזה בחלק החיצון של פתח, חשופה המזוזה לפגעי מזג האוויר (ובנוסף - לבלאי טבעי), העשויים לגרום למחיקת חלקי אותיות ולפסילת המזוזה (בשל דרישת 'כסדרן', כמעט ולא ניתן לתקן מזוזה שנפסלה, בניגוד לספר תורה). בדיקת המזוזה נעשית לרוב על ידי מגיה, ומטרתה להבחין אם ישנם אותיות שנפסלו מסיבות שונות. די במחיקת חלק מסוים מאות אחת באופן שיוצר ניתוק באות, או בשינוי צורה (עקב מריחה של הדיו) כך שאות נדמית לאות אחרת, כדי לפסול את המזוזה מכשרותה. לפי ההלכה המקובלת יש לבדוק מזוזה של אדם פרטי פעמיים ב־7 שנים, ומזוזה של ציבור פעמיים ב־50 שנה. לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך מזוזות שהן אטומות לגמרי ואין סיבה לחשוש שניזקו, אינן צריכות בדיקה^{[דרוש מקור]}.

ביהדות הקראית

הקראים, בעבר לא קיימו כלל מצוות מזוזה, בטענה שאין דברי הפסוק אלא אלגוריה המביעה את ההוראה לזכור היטב את דברי ה'.

אמנם בדורות האחרונים החלו הקראים להעמיד בפתח הבית דף כלשהו (בדרך כלל קלף), לרוב ממוסגר, עליו כתובים עשרת הדברות. לפי פרשנותם למצווה, לא הגדירה התורה מהם הפסוקים שיש לכתוב (וגם לא מציינת שיש לכתוב על קלף) אלא רק מצווה באופן כללי שיש לכתוב משהו: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

המזוזה והיגיינה

בשל המגע של ידי אנשים רבים במזוזות הקבועות במקומות ציבוריים, עלולים להצטבר עליהן חיידקים מחוללי מחלות ולעבור לפה בנשיקת היד. במחקר שנערך בבית חולים אסף הרופא נדגמו שבעים מזוזות ונמצא שכולן מזוהמות בחיידקים שונים. זאת לעומת שלושים ידיות דלתות שנדגמו באותו בית חולים, ורק מקצתן נמצאו מזוהמות. בירור העלה שהמנקים אינם נוהגים לנקות את המזוזות ועורך המחקר המליץ ששגרת הניקיון תכלול גם אותן.

נישוק המזוזה אינו חובה והרב הקונסרבטיבי שמחה רוט פסק כי במקרים מסוימים רצוי להימנע ממנו.

גלריית תמונות

• 
• 
• 
• 
• 
• 
  מזוזת הקראים

ראו גם

• דיו סת"ם
• עשרת מבצעי הרבי מליובאוויטש#מזוזה

קישורים חיצוניים

• איך קובעים מזוזה?, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון
• מזוזה: כל מה שרציתם לדעת באתר בית חב"ד
• משנה תורה להרמב"ם - הלכות מזוזה
• הלכות מזוזה, בהוצאת ענף הלכה של הרבנות הצבאית, 2012.
• מאיר בר-אילן, כתיבת ספר-תורה תפילין מזוזות וקמיעות על עור צבי, בית מקרא, ל/קב (תשמ"ה) עמ' 375-381
• מצוות מזוזה הרב מרדכי אליהו באתר ישיבה
• תבנית:פ"ה
• דף על המזוזה באתר התנ"ך
• אתר סופר סת"ם - היכן חייבים במזוזה כולל תמונות
• רשימת מאמרים על המזוזה באתר רמב"י
• מזוזה כשומרת - דעות ומקורות אתר "אבנט"