יום הזיכרון לשואה ולגבורה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:37, 1 בינואר 2007

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המצוין בישראל מדי שנה בכ"ז בניסן, מוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי, ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם.

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום זיכרון זה נקבע על-ידי הכנסת בחוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959.
בתחילה הנהיגה הכנסת בשנת 1951, יום זיכרון שנקרא אז "יום השואה ומרד הגטאות". בשנת 1953 נזכר בשמו הנוכחי במסגרת חוק יד ושם. לבסוף חוקק ב־1959 חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה בעקבות מאבק ציבורי של ניצולי השואה.

תחילתו של יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון ובין השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

אם חל כ"ז בניסן ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, כ"ו בניסן.
אם חל כ"ז בניסן ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, כ"ח בניסן.

סעיף 2 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

"ביום הזכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקויימו אזכרות, עצרות עם, וטכסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבנינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו."

קביעת התאריך של יום הזיכרון

סביב קביעת התאריך שייוחד ליום הזיכרון התנהל דיון שעיקרו איזה יום יוכל לסמל תקופה של שש שנות שואה. כאשר התנהל הוויכוח סביב השאלה הזו, הגישה לגבי זיכרון השואה הייתה להלל את האתוס של היהודי הלוחם, את אלו שנאבקו בנאצים ולא הלכו "כצאן לטבח". רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה שכללה בזיכרון השואה גם גיבורים מסוג אחר - אלו שעמדו בזוועות המלחמה וקידשו את החיים, ילדים שהבריחו מזון וכדומה. בשל כך, רצו לייחד את יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה כיום הזיכרון לשואה ולגבורה, אך בשל היותו חופף לערב חג הפסח (י"ד בניסן) הוחלט לקבוע את התאריך על פי התאריך העברי המקביל לתאריך הלועזי (19 באפריל) בו פרץ המרד כפי שחל בשנת 1955.

סמליותו הדתית של התאריך באה לידי ביטוי בכך שהוא חל בימי ספירת העומר שהם ימי אבל לעם ישראל. סמליותו הלאומית באה לידי ביטוי בכך שהוא חל שמונה ימים לפני יום העצמאות ובכך מדגיש את המעבר של הלאום היהודי "משואה לתקומה". יש הרואים בקביעת הרבנות הראשית לישראל את עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי" לזכר נפטרים שיום מותם לא נודע, ובפרט קורבנות השואה, כבחירת תאריך חלופי לזכרון השואה, שיש בה אף התנגדות מסוימת לאתוס הזוכר דווקא את הלוחמים (בבחירת התאריך המקביל לפרוץ מרד גטו ורשה). תאריך זה של עשרה בטבת פורסם על ידי הרבנות שנתיים קודם לכן (כבר בשנת 1949) מתוך ראיית השואה כחורבן המודרני. לאחר מכן התקשתה הרבנות לקבל את התאריך של יום השואה מאחר שחודש ניסן הוא חודש בו אסור להתאבל על פי ההלכה היהודית.

ארועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה

מדי שנה קובעת ועדת השרים לענייני טקסים, נושא מרכזי אחר, אשר אירועי יום הזיכרון באותה שנה יסובו סביבו.

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחים בערבו, בעצרת הממלכתית שנערכת ברחבת גטו ורשה ביד ושם בירושלים בשעה 20:00. העצרת נערכת במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, ניצולי שואה, ובני הדור השני. העצרת כוללת נשיאת נאומים, ביניהם של הנשיא וראש הממשלה, הדלקת שש משואות, לזכר ששת מליוני הנספים, על ידי ניצולי שואה, קריאת קטעי קריאה, שירים, תפילת יזכור ואל מלא רחמים וקריאת פרקי תהלים.
בשעה 10 בבוקר מושמעת בכל רחבי ישראל צפירת דומיה בת שתי דקות, ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון נוספים ליד אנדרטאות, בבתי ספר, במחנות צה"ל, ברשויות המקומיות ובמוסדות ציבור. ב"יד ושם" מתקיים לאחר הצפירה טקס הנחת זרים באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה.
מעמד "לכל איש יש שם" נערך במשכן הכנסת. במהלכו מקריאים חברי הכנסת וראשי המדינה את שמות קרוביהם שניספו בשואה. מעמד דומה מתקיים ב"יד ושם" באוהל יזכור, וברחבי המדינה. מפעל הנצחה זה נועד להשיב לנספים את שמם, להנציחם כיחידים, כבני אנוש בעלי זהות, שכן מספר הנספים העצום, שישה מיליון, בלתי נתפס ועלול לטשטש את העובדה כי אבדן של כל יחיד הנו אבדן של עולם מלא.
עצרת הזיכרון המרכזית נערכת בצהריים באוהל יזכור שב"יד ושם".
טקסים שונים לציון יום השואה נערכים גם ברחבי העולם.
את האירועים נועלות עצרת תנועות הנוער שנערכת באנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ' שבקיבוץ יד מרדכי, ועצרת הזיכרון בקיבוץ לוחמי הגטאות.
דגלי ישראל מורדים לחצי התורן כאות אבל. בתי שעשועים, מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע נסגרים. ערוצי הטלוויזיה והרדיו מייחדים שידוריהם ליום זה.

בשנים האחרונות נערך בתאטרון תמונע בתל אביב, במקביל לטקס הממלכתי, טקס יום השואה האלטרנטיבי, אשר נושא אופי שונה ולא ממלכתי, ושם לו למטרה לקרב את זיכרון השואה לדור הצעיר. סביב טקס זה נתעוררו מחלוקות ופולמוס ציבורי רב.

חוק איסור הכחשת השואה

חוק נוסף העוסק בזיכרון השואה הוא חוק איסור הכחשת השואה, תשמ"ו-1986, שבו נקבע עונש מאסר של חמש שנים לאיש "המפרסם, בכתב או בעל פה, דברים המכחישים את המעשים שבוצעו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, או ממעיטים את ממדיהם, בכוונה להגן על מבצעי הפשעים הללו או להביע להם אהדה או הזדהות" (סעיף 2 לחוק).

מצעד החיים

בשנת 1988 החל להיערך מדי שנה מצעד החיים (בניגוד לצעדות המוות מימי השואה) באושוויץ שיזם אברהם הירשזון בסבסוד משרד החינוך. במצעד משתתפים אלפי תלמידי תיכון ישראלים ואלפי יהודים מרחבי העולם, ובסיומו מתקיים טקס זיכרון.

ימי זיכרון לשואה בעולם

נוסף על ישראל, עוד עשרות מדינות מקדישות יום זיכרון לשואה. בקנדה נקבע היום גם כן לתאריך העברי כ"ז בניסן. בגרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה ובעוד שמונה מדינות באירופה נקבע היום ל-27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. בעקבותיהן קבע האו"ם יום זה כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ארצות הברית מקיימת "שבוע זכרון", מראשון שלפני כ"ז בניסן ועד ראשון שאחרי. ישראל מציינת בתאריך זה את יום המאבק באנטישמיות. 11 מדינות נוספות באירופה קבעו ימי זיכרון לשואה בתאריכים אחרים. [1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מאמרים וסיפורים אישיים בנושא השואה, באתר aish.co.il
הטקסט המלא של חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, באתר הכנסת.
הטקסט המלא של חוק איסור הכחשת השואה, תשמ"ו-1986, באתר הכנסת.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה, באתר "שיטים"
יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה
סקירת אירועי יום הזיכרון באתר יד ושם
בית לוחמי הגטאות

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 == קביעת התאריך של יום הזיכרון==
-סביב קביעת התאריך שייוחד ליום הזיכרון התנהל דיון שעיקרו איזה יום יוכל לסמל תקופה של שש שנות שואה. כאשר התנהל הוויכוח סביב השאלה הזו, הגישה לגבי [[זיכרון השואה]] הייתה להלל את ה[[אתוס]] של היהודי הלוחם, את אלו שנאבקו ב[[נאצים]] ולא הלכו "[[כצאן לטבח]]". רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה שכללה בזיכרון השואה גם גיבורים מסוג אחר - אלו שעמדו בזוועות המלחמה וקידשו את החיים, ילדים שהבריחו מזון וכדומה. בשל כך, רצו לייחד את יום השנה לפרוץ [[מרד גטו ורשה]] כיום הזיכרון לשואה ולגבורה, אך בשל היותו חופף לחג ה[[פסח]] ([[ט"ו בניסן]]) הוחלט לקבוע את התאריך ביום דיכוי המרד - [[כ"ז בניסן]]. סמליותו הדתית של התאריך באה לידי ביטוי בכך שהוא חל בימי [[ספירת העומר]] שהם ימי אבל לעם ישראל. סמליותו הלאומית באה לידי ביטוי בכך שהוא חל שמונה ימים לפני [[יום העצמאות]] ובכך מדגיש את המעבר של הלאום היהודי "[[משואה לתקומה]]".
+סביב קביעת התאריך שייוחד ליום הזיכרון התנהל דיון שעיקרו איזה יום יוכל לסמל תקופה של שש שנות שואה. כאשר התנהל הוויכוח סביב השאלה הזו, הגישה לגבי [[זיכרון השואה]] הייתה להלל את ה[[אתוס]] של היהודי הלוחם, את אלו שנאבקו ב[[נאצים]] ולא הלכו "[[כצאן לטבח]]". רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה שכללה בזיכרון השואה גם גיבורים מסוג אחר - אלו שעמדו בזוועות המלחמה וקידשו את החיים, ילדים שהבריחו מזון וכדומה. בשל כך, רצו לייחד את יום השנה לפרוץ [[מרד גטו ורשה]] כיום הזיכרון לשואה ולגבורה, אך בשל היותו חופף לערב חג ה[[פסח]] ([[י"ד בניסן]]) הוחלט לקבוע את התאריך על פי התאריך העברי המקביל לתאריך הלועזי ([[19 באפריל]]) בו פרץ המרד כפי שחל בשנת [[1955]].
+סמליותו הדתית של התאריך באה לידי ביטוי בכך שהוא חל בימי [[ספירת העומר]] שהם ימי אבל לעם ישראל. סמליותו הלאומית באה לידי ביטוי בכך שהוא חל שמונה ימים לפני [[יום העצמאות]] ובכך מדגיש את המעבר של הלאום היהודי "[[משואה לתקומה]]".
 יש הרואים בקביעת [[הרבנות הראשית לישראל]] את [[עשרה בטבת]] כ"יום הקדיש הכללי" לזכר נפטרים שיום מותם לא נודע, ובפרט קורבנות השואה, כבחירת תאריך חלופי לזכרון השואה, שיש בה אף התנגדות מסוימת לאתוס הזוכר דווקא את הלוחמים (בבחירת התאריך המקביל לפרוץ מרד גטו ורשה). תאריך זה של עשרה בטבת פורסם על ידי הרבנות שנתיים קודם לכן (כבר בשנת 1949) מתוך ראיית השואה כחורבן המודרני. לאחר מכן התקשתה הרבנות לקבל את התאריך של יום השואה מאחר שחודש ניסן הוא חודש בו אסור להתאבל על פי ההלכה היהודית.