מלחמת ששת הימים ו־אברהם יצחק הכהן קוק: הבדלים בין דפים

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הבדלים בין דפים)
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
ביטול גרסה 27138259 של 176.12.196.223 (שיחה) - דרכו של צבא לכבוש
 
Rutohana (שיחה | תרומות)
976 עריכות
 
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מלחמה בין ישראל למדינות ערב בשנת 1967|אחר=מלחמת ששת הימים האבחזית|ראו=[[מלחמת אבחזיה (1998)]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=רב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל|אחר=נכד אחיו, ראש ישיבה ב[[רחובות]]|ראו=[[אברהם יצחק קוק (רחובות)]]}}
{{מפנה|הרב קוק|קוק}}
{{סכסוך צבאי
{{רב
| מלחמה = [[הסכסוך הישראלי-ערבי]]
|שם= הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)
| תמונה = [[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (14).jpg|250px|מימין לשמאל: הרמטכ"ל [[יצחק רבין]], [[שר הביטחון]] [[משה דיין]] ואלוף פיקוד המרכז [[עוזי נרקיס]] נכנסים לעיר העתיקה בירושלים דרך שער האריות לאחר הקרב על ירושלים (מאחורי דיין ונרקיס, עם הפנים מופנים לאחור, אלוף [[רחבעם זאבי]])]]
|שם בשפת המקור=-
| כיתוב = [[יצחק רבין]], [[משה דיין]] ו[[עוזי נרקיס]] נכנסים ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] בירושלים לאחר כיבושה
|תמונה=[[קובץ:Abraham Isaac Kook 1924.jpg|250px]]
| תאריך התחלה = [[5 ביוני]] [[1967]]
|חתימה=[[קובץ:Signature_kook.jpeg|150px]]
| תאריך סיום = [[10 ביוני]] [[1967]]
|כיתוב=הראי"ה קוק. תרפ"ד, 1924
| קרב/מלחמה = מלחמה
|כינוי=
| קרב לפני = [[מלחמת סיני]]
|תאריך לידה עברי=[[ט"ז באלול]] [[תרכ"ה]]
| קרב אחרי = [[מלחמת ההתשה]]
|מקום לידה={{דגל|רוסיה רומנוב}} [[גריבה]], [[האימפריה הרוסית]]
| מקום = [[המזרח התיכון]]
|תאריך פטירה עברי=[[ג' באלול]] [[תרצ"ה]]
| תוצאה = ניצחון ישראלי
|מקום פטירה=[[ירושלים]], [[המנדט הבריטי]]
| טריטוריות = ישראל כבשה את [[רצועת עזה]] ואת [[חצי האי סיני]] ממצרים, את [[יהודה ושומרון]] ו[[מזרח ירושלים]] (כולל [[הר הבית]]) מירדן ואת [[רמת הגולן]] מסוריה
|מקום קבורה={{דגל|ישראל}} [[ירושלים]], [[ישראל]]
| עילה =
|תאריך לידה=[[7 בספטמבר]] [[1865]]
| קואורדינטות =
|תאריך פטירה=[[1 בספטמבר]] [[1935]]
| צד ראשון = {{דגל|ישראל||+}}
|מדינה= [[ארץ ישראל]]
| צד שני = {{דגל|הרפובליקה הערבית הסורית}} [[סוריה]]{{ש}}{{דגל|מצרים (1958-1972)}} [[מצרים]]{{ש}}{{דגל|ירדן||+}}{{ש}}'''משלחות צבאיות מטעם ארצות ערב:'''{{ש}}{{דגל|עיראק 1963}} [[עיראק]] {{ש}} {{דגל|לבנון}} [[לבנון]] {{ש}}{{דגל|ערב הסעודית||+}} {{ש}}{{דגל|מרוקו||+}} {{ש}}{{דגל|אלג'יריה||+}} {{ש}}{{דגל|לוב (1951-1969)}} [[לוב]]{{ש}}{{דגל|תוניסיה||+}}{{ש}}{{דגל|סודאן 1956}} [[סודאן]]
|מקום פעילות=[[ליטא]], [[יפו]], [[ירושלים]]
| ראש מדינה ראשון = {{סמל|משרד ראש הממשלה}} [[לוי אשכול]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|השתייכות=
| ראש מדינה שני = {{דגל|מצרים (1958-1972)}} [[גמאל עבד אל נאצר]]{{ש}}{{דגל|ירדן}} [[חוסיין, מלך ירדן]]{{ש}}{{דגל|הרפובליקה הערבית הסורית}} [[סלאח ג'דיד]]
|תחומי עיסוק=[[אמונה]], [[תנועת החסידות|חסידות]], [[גאולה]], [[תורה]], [[עם ישראל]], [[ארץ ישראל]], [[אגדה (יהדות)|אגדה]], [[תשובה (יהדות)|תשובה]], [[הלכה]], [[תפילה (יהדות)|תפילה]], [[קבלה]]
| מפקד ראשון = {{סמל|משרד הביטחון}} [[משה דיין]], שר הביטחון{{ש}}{{דגל|המטה הכללי של צה"ל}} [[יצחק רבין]], רמטכ"ל{{ש}}{{דגל|המטה הכללי של צה"ל}} [[חיים בר-לב]], סגן הרמטכ"ל{{ש}}{{סמל|אגף המבצעים}} [[עזר ויצמן]], ראש אג"ם{{ש}}{{סמל|פיקוד הצפון}} [[דוד אלעזר]], מפקד פיקוד הצפון{{ש}}{{סמל|פיקוד המרכז}} [[עוזי נרקיס]], מפקד פיקוד המרכז{{ש}}{{סמל|פיקוד הדרום}} [[ישעיהו גביש]], מפקד פיקוד הדרום{{ש}}{{סמל|חיל השריון}} [[ישראל טל]], מפקד גייסות השריון{{ש}}{{סמל|חיל האוויר הישראלי}} [[מרדכי הוד]], מפקד חיל האוויר{{ש}}{{סמל|חיל הים הישראלי}} [[שלמה אראל]], מפקד חיל הים{{ש}}{{סמל|אגף המודיעין}} [[אהרן יריב]], ראש אמ"ן
|תפקידים נוספים=[[רב ראשי]] לארץ ישראל, ראש [[ישיבת מרכז הרב]]
{{סמל|אגף המבצעים}} [[רחבעם זאבי]], סגן (עוזר) ראש אג"ם
|רבותיו=הרב [[ראובן הלוי לוין]] מ[[דווינסק]], הרב [[אליעזר דון יחיא]], חותנו הרב [[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים|אדר"ת]], הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין|הנצי"ב מוולוז'ין]], הרב [[שלמה אלישיב]]
| מפקד שני = מצרים:{{ש}}{{דגל|מצרים (1958-1972)}} [[עבד אל-חכים עאמר]]{{ש}}{{דגל|מצרים (1958-1972)}}[[מוחמד פאוזי]]{{ש}}{{דגל|מצרים (1958-1972)}}[[עבד אל-מונעם ריאד]]{{ש}}{{דגל|מצרים (1958-1972)}}[[מוחמד סידקי מחמוד]]{{ש}}סוריה:{{ש}}{{דגל|הרפובליקה הערבית הסורית}}[[חאפז אל-אסד]], שר ההגנה ומפקד חיל-האוויר {{ש}}{{דגל|הרפובליקה הערבית הסורית}}[[אחמד סוידאני]], רמטכ"ל {{ש}}{{דגל|הרפובליקה הערבית הסורית}} [[אחמד אל-מיר]], מפקד הכוחות ברמת הגולן
|תלמידיו=בנו - הרב [[צבי יהודה קוק]], הרב [[יעקב משה חרל"פ]], הרב [[דוד כהן (רב)|דוד כהן]] ("הרב הנזיר"), הרב [[יצחק אריאלי]], הרב [[אריה לוין]], הרב [[משה צבי נריה]], חתנו הרב [[שלום נתן רענן]]
| כוח ראשון = 264,000 חיילים, (כולל 214,000 חיילי מילואים); 196 מטוסי קרב, 800 טנקים.
|בני דורו=
| כוח שני = * {{דגל|מצרים (1958-1972)}} מצרים 240,000 חיילים
|חיבוריו=ראו [[כתבי הראי"ה]]
* {{דגל|הרפובליקה הערבית הסורית}} סוריה, {{דגל|ירדן}} ירדן, ו{{דגל|עיראק 1963}} עיראק - 307,000 חיילים, 957 מטוסי קרב, 2,504 טנקים.
| צד ראשון-אבידות = 779 נהרגו,{{ש}}2,593 נפצעו,{{ש}}15 שבויים{{ש}} 46 מטוסי קרב ומטוסים אחרים (נתונים רשמיים).
| צד שני-אבידות = בין 12,000-21,500 נהרגו,{{ש}}45,000 נפצעו,{{ש}}6,000 שבויים{{ש}}451 מטוסי קרב (נתונים רשמיים).
| הערות =
| מפה =
| שם = מלחמת ששת הימים
}}
}}
הרב '''אברהם יצחק הכהן קוּק''' ([[ט"ז באלול]] [[ה'תרכ"ה]], [[7 בספטמבר]] [[1865]] - [[ג' באלול]] [[ה'תרצ"ה]], [[1 בספטמבר]] [[1935]]. מכונה גם '''הראי"ה'''{{הערה|1=ולעיתים '''הרא"ה''', '''רואה האורות''' (גם רמז לשם משפחתו: ב[[יידיש]] '''קוק''' פירושו "הבט" או "הסתכל") ועל ידי ממשיכי דרכו '''מרן הרב''', '''הרב זצ"ל''' או '''הרב''' סתם}}) היה [[הרבנות הראשית|הרב הראשי]] ה[[אשכנזים|אשכנזי]] הראשון ב[[ארץ ישראל]], [[פוסק]], [[מקובל]] ו[[הוגה דעות]]. נחשב לאחד מאבות [[הציונות הדתית]].
'''מלחמת ששת הימים''' הייתה [[מלחמה]] שנערכה מבוקר [[5 ביוני]] עד ליל [[10 ביוני]] [[1967]] ([[כ"ו באייר]] - [[ב' בסיוון]] [[ה'תשכ"ז]]), בין [[ישראל]] לבין [[מצרים]], [[ירדן]] ו[[סוריה]], שנעזרו ב[[ארצות ערב|מדינות ערביות]] נוספות: [[עיראק]], [[לבנון]], [[ערב הסעודית]], [[לוב]], [[סודאן]], [[תוניסיה]], [[מרוקו]] ו[[אלג'יריה]].


הרב קוק שימש ברבנות ב[[יהדות לטביה|לטביה]], עלה ל[[ארץ ישראל]] ב[[כ"ח אייר]] [[תרס"ד]] ([[1904]]), בימי [[העלייה השנייה]], ופיתח משנה [[פילוסופיה|פילוסופית]]־[[קבלה|קבלית]] אוהדת ביחס ל[[ציונות]] ול[[היישוב|יישוב החדש]]. התמנה לרבן של [[יפו]] ו[[מושבה|המושבות]], ולאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] לרבה האשכנזי של [[ירושלים]]. הקים את [[הרבנות הראשית לישראל|הרבנות הראשית לארץ ישראל]] וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את [[ישיבת מרכז הרב]] בירושלים ועמד בראשה.
המלחמה החלה ב[[מכה מקדימה]] ישראלית ב[[מבצע מוקד]] על [[חיל האוויר המצרי]], לאחר [[תקופת ההמתנה]] המתוחה, שבה נעשו ניסיונות [[מלחמת אין ברירה|להימנע ממלחמה]]. במהלך המלחמה [[כיבוש|כבשה]] מדינת ישראל שטחים נרחבים ב[[סיני]], [[רצועת עזה]], [[רמת הגולן]], [[יהודה ושומרון]] ו[[מזרח ירושלים]]. השטח הכולל של ישראל אחרי המלחמה גדל פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.


[[פסק הלכה|פסיקותיו]] מהוות יסוד לפסיקה בענייני היחס לשלטון יהודי בימינו, [[מצוות התלויות בארץ]] ועוד בקרב [[הציונות הדתית]] וחוגים נוספים{{הערה|ראו למשל בעניין [[היתר המכירה]] ב[[שו"ת]] [[יביע אומר]] (חלק י יורה דעה סימן לח): "וכן הנהיג למעשה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, וכמו שהאריך הרחיב בטוב טעם ודעת במבוא לספרו [[שבת הארץ]], ובשו"ת משפט כהן (סימן סג), וב[[אגרות ראיה]] (סימן תקנה)".}}. ועוד. הגותו, שעלתה על הכתב ב[[כתבי הראי"ה|ספרים שחיבר ושנערכו מכתביו]] בעיקר בתחומי ה[[הלכה]], ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]], ה[[פילוסופיה]] וה[[מוסר]], היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית, בהגות ה[[ציונות|ציונית]] הכללית{{הערה|[[שלמה אבינרי]], '''הרעיון הציוני לגוניו''', תל אביב : הוצאת [[עם עובד]], 1980, עמ' 226-217.}}{{הערה|אברהם הרצברג, '''הרעיון הציוני''', ירושלים : [[הוצאת כתר]], תש"ל־1970, עמ' 319.}}, ובהגות היהודית בכללה, ובכלל זה ב[[אורתודוקסיה מודרנית|אורתודוקסיה המודרנית]]. לעומת זאת ספג התנגדות חריפה מצד חלק מהעולם ה[[חרדי]].
השלכות המלחמה בתחומי ה[[פוליטיקה]] הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, ה[[גאוגרפיה]] המדינית, ה[[כלכלה]] האזורית, ה[[גאופוליטיקה]] ומהלך [[המלחמה הקרה]] היו מרחיקות לכת וממושכות.


== ביוגרפיה ==
==הרקע למלחמה==
[[קובץ:הרב קוק בעלותו לישראל.jpg|שמאל|ממוזער|180px|הרב קוק כרבה של העיירה זוימל, תרמ"ח]]
{{ערך מורחב|הרקע למלחמת ששת הימים}}
[[קובץ:הרב קוק ביפו.jpg|שמאל|ממוזער|180px|הרב קוק בתקופת כהונתו כרבה של יפו]]
מצרים ושותפותיה הערביות עשו צעדים רבים שאיימו על ביטחונה וכלכלתה של ישראל. הן גירשו את [[כוח החירום של האומות המאוחדות]] מסיני, חסמו את [[מצרי טיראן]] לשיט ישראלי, הכפיפו לפיקוד צבאי מצרי את צבאות סוריה וירדן ו[[חיל המשלוח העיראקי במלחמת ששת הימים|חילות משלוח עיראקים]] וסעודים. מצרים הזרימה יחידות צבא רבות לחצי האי סיני, וריכוז ה[[צבא מצרים|צבא המצרי]] בחצי האי סיני יצר איום, שאילץ את ישראל לגייס את כוחות ה[[מילואים]] שלה, תוך פגיעה קשה בפעילות המשקית. כניסת כוחות עיראקיים לירדן, בדרכם ל[[הגדה המערבית|גדה המערבית]], יצרה איום לחלוקת שטחה של ישראל לשניים על ידי תקיפת "מותניה הצרות" – רצועת החוף באזור [[נתניה]] שחיברה את צפונה עם דרומה.
נולד בעיירה [[גריבה]] {{לטב|Grīva (Daugavpils)}} שבמחוז דווינסק של ה[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] (כיום [[דאוגבפילס]] ב[[לטביה]]) לפערל זלטא (לבית פלמן), ולרב שלמה זלמן קוק (אחיין הרב [[מרדכי גימפל יפה]]), בוגר [[ישיבת וולוז'ין|ישיבת וולז'ין]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[אבינועם רוזנק]]|שם=הרב קוק|מקום הוצאה=[[ישראל]]|מו"ל=[[מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]]|שנת הוצאה=[[2006]], [[ה'תשס"ז]]|עמ=11|פרק=עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק|סדרה=גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי|ISBN=965-227-220-5|קישור=http://lib.cet.ac.il/pages/articleitem.asp?item=85}}}}. התחנך אצל אביו שהיה '[[ליטאים (זרם)|מתנגד]]', אך התחבר גם ל[[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]] שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה"[[מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)|צמח צדק]]"). מגיל תשע בערך הגיע לעיתים אל רבה של [[דווינסק]] הסמוכה לביתו, לשוחח בדברי תורה עם הרב [[ראובן הלוי לוין]] שהשפיע רבות על דרך לימודו. מגיל חמש עשרה למד כשנתיים אצל הרב [[אליעזר דון יחיא]] והרב יעקב רבינוביץ (בנו של הרב [[מרדכי גימפל יפה]] מרוז'ינוי שהיה אח־סבתו (אם אביו) של הרב קוק) ב[[לודזה|לוצין]]. ואחר כך אצל רבה של [[סמרגון]], הרב [[נח חיים אברהם שפירא]].


לפני הגיעו לגיל עשרים [[סמיכה לרבנות|הוסמך להוראה]] על ידי הרב [[יחיאל מיכל הלוי אפשטיין]], מחבר "[[ערוך השולחן]]".{{הערה|1=
===המצב הפנימי במדינות ערב===
[http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces?articleId=34304&channel=4&subchannel=6 סמיכה בסבך האגדות], מאת [[איתם הנקין]] (מקור ראשון 10.09.08). מאמר על הסמכת הרב קוק על ידי בעל "ערוך השולחן"}} בשנת [[תרמ"ד]] ([[1884]]) [[שידוך|השתדך]] עם אלטה בת־שבע, בתו של הרב [[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים]] (האדר"ת), רבה של [[פוניבז']] באותה עת, ובהמשך רבה של ירושלים. לאחר אירוסיו למד במשך כשנה וחצי ב[[ישיבת וולוז'ין]], בראשותה עמד הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין]] (הנצי"ב), שבו ראה אחר כך את רבו המרכזי{{הערה|1=ד"ר אבינועם רוזנק, [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=16852 עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ישיבת וולוז'ין], אתר מט"ח. הרב קוק כינה את הנצי"ב: "כבוד צפירת תפארתנו חמדת כל בית ישראל, הגאון האמיתי אור העולם כקש"ת אדמו"ר '''מרן''' נפתלי צבי יהודה ברלין שליט"א". ב'''אוצרות הראיה''', ד', עמ' 82. וכן עיינו במאמר "ראש ישיבת עץ חיים" על הנצי"ב. ב'''מאמרי הראי"ה''', א', עמ' 123.}}. לאחר נישואיו ב[[ניסן]] [[תרמ"ו]] ([[1886]]), חזר הרב קוק ללמוד ולגור בפוניבז' סמוך לחותנו האדר"ת, ושם נולדה בתו הבכורה פרידה חנה ב[[י"ז בטבת]] [[תרמ"ח]] ([[1888]]){{הערה|1=הראל כהן, [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=9209 אדר האדר"ת], אתר ישיבה}}.
[[קובץ:Protests against Nassers resignation 1967.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנה של המוני עם מצרים המתנגדים לפרישת הנשיא נאצר מכהונתו]]
[[מלחמת סיני]] הסתיימה בתבוסה של הכוחות המצריים, אך [[ברית המועצות]] ו[[ארצות הברית]] הפעילו לחץ כבד על ישראל לסגת מחצי האי סיני. ראש ממשלת ישראל, [[דוד בן-גוריון]], הסכים, בעקבות הלחץ של שתי המעצמות, [[נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957)|לפנות את חצי האי סיני ורצועת עזה]] בתהליך שהסתיים במרץ [[1957]], אך הודיע שסגירה של [[מצרי טיראן]] לשיט ישראלי תהווה [[עילה למלחמה]]. ארצות הברית התחייבה לדאוג להבטחת חופש המעבר של ישראל במצרי טיראן.{{הערה|[[אייל נווה]], נעמי ורד, דוד שחר '''הלאומיות בישראל ובעמים – בונים מדינה במזרח התיכון''', הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ, 2009, עמ' 212.}} כוח חירום בינלאומי של [[האו"ם]] הוצב בצד המצרי של הגבול עם ישראל וב[[שארם א-שייח]] וכתוצאה מכך נשאר נתיב השיט ב[[מפרץ אילת]] פתוח לשיט הישראלי.


=== תקופת זיימל ובויסק ===
ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] חלה התדרדרות ביחסי ישראל עם שכנותיה הערביות. בינואר 1964 התכנסה [[ועידת הפסגה הערבית הראשונה]] והתקבלו בה שלוש החלטות חשובות:
בשנת [[תרמ"ח]] ([[1888]]) התמנה לרבה של העיירה [[זיימלס|זיימל]] שב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] (כיום בשטחי [[ליטא]]) - עיירה קטנה ובה קהילה מסורתית. שם למד [[קבלה]] כ[[תלמיד חבר]] עם אחד מגדולי [[מקובל]]י דורו, הרב [[שלמה אלישיב]], מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". כעבור שנה נפטרה אשתו, והרב קוק נותר אלמן עם בתו הפעוטה בת השנה וחצי. לאחר כשנה, במהלכה עסק בהגות וקבלה, נישא לרייזה רבקה, בתו של הרב [[צבי יהודה רבינוביץ' תאומים]] (אחיו התאום של האדר"ת), שהייתה [[בת דוד]]תה של אשתו הראשונה וגדלה בבית האדר"ת לאחר מות אביה. ממנה נולד בנו הרב [[צבי יהודה קוק]], ב[[י"ד בניסן]] [[תרנ"א]] ([[1891]]). באותה שנה הוציא לאור את ספרו '''חבש פאר''' הכולל חלק הלכתי וחלק מחשבתי. לאחר הוצאת הספר לאור, נדד זמן מה בין העיירות כדי להפיץ את ספרו.
* [[המלחמה על המים|הטיית מקורות נהר הירדן]].
* הקמת מפקדה ערבית משותפת, שתעצים את כוחן הצבאי של [[מדינות ערב]].
* הקמת הארגון לשחרור פלסטין, [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]]. ב-[[1965]] החל אש"ף, בתמיכה סורית, לבצע פעולות חבלה וטרור נגד ישראל.


בשנת [[תרנ"ה]] ([[1895]]) נבחר כרבה של [[בויסק]], שהייתה עיר גדולה יותר ובה היה גם ציבור בעל נטייה מודרנית. החל משנת [[תרס"א]], החל לפרסם מאמרים הגותיים בביטאון הרבני "[[הפלס (ירחון)|הפלס]]". בבויסק גם נולדה בתו השנייה, בתיה־מרים, בשנת [[תרנ"ט]] ([[1899]]), שלימים נישאה לרב [[שלום נתן רענן]]. בתקופה זו עסק בכתיבת החיבורים [[עין איה]] (חלקו הגדול), [[מדבר שור]] ([[דרשנות|דרשות]] שנשא בתקופה זו), ו[[לנבוכי הדור]], חיבור הגותי על התמודדות היהדות עם זרמי מחשבה מודרניים. כתבים אלה יצאו לאור שנים רבות לאחר פטירתו.
בספטמבר [[1962]] הודח [[מוחמד אל-בדר]], המלך הטרי{{הערה|1=מוחמד אל-בדר הוכתר זמן קצר לפני הדחתו בעקבות מות אביו.}} של [[צפון תימן]] ב[[הפיכה]] צבאית יזומה על ידי מהפכנים, שראו את הדגם שלהם ב[[מהפכת הקצינים החופשיים]] המצרית, והחלה [[מלחמת האזרחים של צפון תימן]] בין תומכי המלך, שזכו לעזרת [[ערב הסעודית]], [[ירדן]] ו[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ובין תומכי ההפיכה. מצרים תמכה במהפכנים ושלחה יחידות מצבאה לסייע להם. הימצאות חלק מהצבא המצרי בתימן הרחוקה חיזק בישראל את הביטחון שמצרים לא עומדת לצאת למלחמה נגדה, למרות הנאומים המתלהמים של מנהיגיה. כדי שהכוחות המצריים (כמעט שליש מהצבא המצרי) ישארו רתוקים בתימן, גם ישראל סייעה למלוכנים בהצנחת אספקה ([[מבצע רוטב]]).


=== מהלכים מוקדמים ===
=== תקופת יפו ===
כאשר פנו אליו אנשי [[יפו]], בהשתדלותו של [[יואל משה סלומון]], לכהן כרב העיר יפו והמושבות, הגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה ניסו לשדלו להישאר על ידי הגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. ב[[כ"ח באייר]] [[תרס"ד]] ([[1904]]) הגיע ליפו והחל לכהן בתפקיד זה. תקופת יפו הייתה התקופה הפורייה ביותר בכתיבתו, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו (שהתפרסמו מאוחר יותר) - [[אורות (ספר)|אורות]], [[אורות הקודש]], [[עולת ראי"ה]] ועוד.


ב[[תענית אסתר]] [[תרס"ז]] ([[1907]]) נולדה בתו הצעירה, אסתר יעל{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=שמריה גרשוני|שם="ילדה חכמה וטובת שכל"... על אסתר יעל קוק בתו של הראי"ה|כתב עת=המעין, כסלו תשע"ח|עמ=עמ' 75-92}}}}, ובאותו זמן התארסה בתו הגדולה פרידה חנה עם בן דודה, [[ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים]], בנו של [[האדר"ת]] וממייסדי העיר [[בת ים]].
ב-[[23 בפברואר]] [[1966]] תפס את השלטון ב[[סוריה]] פלג של קצינים סורים צעירים וקיצוניים בראשותו של [[סלאח ג'דיד]], וכונן את משטר [[מהפכת הנאו-בעת'|הנאו-בעת׳]]. המשטר החדש פנה לכיוון ברית המועצות וחיפש תמיכה וסיוע במצרים. [[ח׳אלד בקדש]], המנהיג הגולה של המפלגה הקומוניסטית הסורית, שב לארצו, ולממשלה צורף, על בסיס אישי, שר קומוניסטי. המשטר החדש הזדהה עם הפלג הסיני בעולם הקומוניסטי ושאף להיות "[[קובה]] של [[המזרח התיכון]]".


באותה תקופה תמך באופן מסויג בבית ספר "[[בית הספר תחכמוני (תל אביב-יפו)|תחכמוני]]" ששילב בין [[לימודי קודש]] ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ו[[לימודי חול]] ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בארץ ישראל, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. במקביל שימש כמנהל הרוחני של [[שערי תורה (תלמוד תורה ביפו)|תלמוד תורה שערי תורה]]. הוא יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית. במסגרת זאת תמך בהיתרים על פי ההלכה לצורך קיום ההתיישבות, כגון ב[[פולמוס השמיטה]] וב[[היתר מכירה|היתר המכירה]], שרבנים בולטים תמכו בו גם לפניו. הוא ביסס היתר זה מבחינה הלכתית בספר '''שבת הארץ'''. כמו כן התיר את השימוש ב[[פסח]] ב[[שמן]] [[שומשום|שומשומין]] שנכבש בכבישה קרה ללא מגע מים, אף שהשומשומין הם ממשפחת ה[[קטניות]] שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים.
מצרים, שבזיכרון מנהיגיה עדיין היה טרי פירוק [[הרפובליקה הערבית המאוחדת|רע"ם]], לא נחפזה להושיט סיוע לסוריה. יתר על כן, סוריה ומצרים היו חלוקות בגישתן לדרך ההתמודדות מול ישראל. מצרים טענה שצריך לבנות כוח ערבי מאוחד, להגיע לעליונות צבאית מול ישראל, למצוא חלון הזדמנויות מדיני ואז לתקוף אותה ולהשמיד אותה, אך אין לפתוח במלחמה לפני שהתקיימו התנאים אלו. נאצר עצמו אמר: "מי שרוצה מלחמה חייב להכין ולהתכונן, אחרת הוא בוגד במולדתו ובעמו".{{הערה|1=[[אל-אהראם]], 27 ביוני 1962}} הסורים גרסו שצריך לנהל [[מלחמת גרילה]] ממושכת שתביא להתמוטטות ישראל, דוגמת [[מלחמת העצמאות של אלג'יריה|מלחמת אלג'יריה]], ולשם כך תמכו ב[[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]]. שר החוץ הסורי, [[אבראהים מאח'וס]], הכריז: "אנו מאמינים במלחמת השחרור העממית. זה הפתרון היחיד. מלחמות השחרור של אלג'יריה ו[[וייטנאם]] מהוות דוגמאות טובות ביותר".{{הערה|1=[[אל-יוסף]], 19 בספטמבר 1966}}


בתרס"ט הקים הרב קוק ביפו [[ישיבת הרב קוק ביפו|ישיבה משלו]] שבה למדו כעשרים תלמידים מירושלים ומיפו, בהם הרב [[יהושע קניאל (רב)|יהושע קניאל]] ו[[מר שושני|הלל פרלמן]]. הישיבה שכנה ב[[בית מדרש|בית המדרש]] "ברכות"{{הערה|שם משפחתו של תורם ספרי התורה והריהוט לבית המדרש.}} בקומה העליונה בבניין של [[שערי תורה (תלמוד תורה ביפו)|תלמוד תורה "שערי תורה"]]. הרב קוק מסר לתלמידים שיעור יומי, ועל סגל המורים נמנו בין השאר הרבנים זלמן שך ו[[שם טוב גפן]]{{הערה|{{דעת|יוסף אבנרי|daat/kitveyet/niv/kuk-2.htm|הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו}}, בתוך: '''ניב המדרשיה''', י"ח-י"ט, (תשמ"ה-תשמ"ו)}}. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת [[בית דין (הלכה)|בית דינו]]. שם הייתה הישיבה. הבית שבו התגורר הרב שוכן ברחוב אחווה 21 בשכונת [[נווה צדק]] הכלולה ב[[תל אביב-יפו|תל אביב־יפו]] דהיום.
בין ישראל ובין סוריה, תחת הממשל החדש, היו שלושה מוקדי מתיחות: הסכסוך על הטיית [[מקורות הירדן]], הסכסוך על הקרקעות של האזור המפורז, והתמיכה הסורית בפעולות חבלה נגד ישראל. סביב מוקדים אלה עלתה המתיחות בהתמדה, תוך סכנה של הידרדרות למלחמה.


בשנת [[תרע"ד]] ([[1913]]) יצא הרב קוק, כרבן של ה[[מושבות]], בראש משלחת רבנים ל[[מסע המושבות]] הראשון. המסע נמשך כחודש. במסעות אלו ניסה הרב קוק לחזק את הקשר בין ה[[חלוציות|חלוצים]] לתורה ומצוות. במסגרת תפקיד זה הוא גם עסק ב[[גישור]] סכסוכים במושבות{{הערה|אברהם אופיר שמש, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17988 ועץ האקליפטוס טוב ורע], [[עת־מול]]: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גיליון 190, נובמבר 2006}}.
==== המעורבות הסובייטית ====
[[ברית המועצות]], במסגרת [[המלחמה הקרה]], שאפה להקים כוח ימי צבאי ב[[הים התיכון|ים התיכון]] שיאזן את הצי האמריקאי ששהה בו. לתחזוקו של כוח כזה נזקקה ברית המועצות לנמלים מארחים ולבסיסי לוגיסטיקה ביבשה. המדינות הקומוניסטיות השוכנות לחופי הים התיכון, [[יוגוסלביה]] ו[[אלבניה]], לא הביעו נכונות לכך. לכן בחיפושיה אחר נמלים מארחים, הגיעה ברית המועצות למצרים ולסוריה, שהסכימו לכך וקיבלו בתמורה תמיכה מדינית וסיוע צבאי וכלכלי.


=== תקופת מלחמת העולם הראשונה 1914–1918 ===
קובעי המדיניות בברית המועצות הגיעו כנראה למסקנה שמתיחות גוברת בין ישראל ובין ארצות ערב תשרת את האינטרסים שלהם - ארצות ערב יזדקקו לנשק הסובייטי ולתמיכתה בזירה הבינלאומית ומתיחות זו תערער את המשטרים הערבים הפרו-מערביים.{{הערה|שם=Yodfat|1=אריה יודפת ובהשתתפות חיים יעבץ, [http://www.amalnet.k12.il/meida/history2/hisi3084.htm#7 ברית המועצות והמזרח התיכון], קצין חינוך ראשי, הוצאת משרד הביטחון, 1973}}
[[קובץ:Avraham Issac Kook portrait cropped.JPG|שמאל|ממוזער|200px|דיוקן של הראי"ה]]
בתמוז [[ה'תרע"ד]] ([[1914]]) יצא לכנס העולמי של [[אגודת ישראל]] ב[[שווייץ]] בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ובשל טיפול רפואי לו נזקק{{הערה|ראו הרצי"ה קוק, '''לשלשה באלול''', מהדורת תשע"ג, פג: "לצאת מארץ ישראל לא הסכים אפילו לזמן קצר, לפי בקשות הנהלת אגודת ישראל להשתתף ב[[כנסייה גדולה|כנסייה הגדולה]] ב[[פרנקפורט דמיין|פרנקפורט-דמיין]] וב[[מועצת גדולי התורה]], עד שהצטרפה לזה פקודת הרופאים שהוא זקוק לטפול רפואי בחו"ל"; '''[[אגרות הראיה]]''', כרך ב, אגרת תש; ועוד}}, ולאחר חודש נאלץ להישאר ב[[סנט גאלן (עיר)|סנט גלן]] בשל פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע ליישוב שבארץ. בשנת [[ה'תרע"ו]] ([[1916]]) הציעה לו קהילת [[מחזיקי הדת (לונדון)|מחזיקי הדת]] שב[[לונדון]] להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. ניהל מאבק עם אנגלים [[בני דת משה]], שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי להימנע מ[[הצהרת בלפור]]. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת, נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות, שבהם הודגש כי דת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל. גילוי דעת זה חזק את עמדתם של מצדדי פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה ב[[הפרלמנט של בריטניה|פרלמנט הבריטי]], העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים ה[[התבוללות|מתבוללים]], שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: {{ציטוטון|על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד [[אדווין מונטגיו|מונטגיו]] שאוכל איתנו חזיר, או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!}}{{הערה|1=הרב [[משה צבי נריה]], '''בשדה הראי"ה''', עמ' 34.}}


בשנת 1918 הוזמן הרב קוק על ידי הרב ד"ר [[דב רבל|דב (ברנרד) רבל (רעוועל)]] לבקר בארצות הברית. זו הייתה הצעה נדיבה מטעמו של הרב רעוועל וגיסיו, האחים טרוויס, לממש את חזונו של הרב קוק ולממן את ההקמה של הישיבה המרכזית העולמית בירושלים{{הערה|1=ראו: נתן אופיר, "הצעת שיתוף הפעולה בין ישיבות מרכז הרב ור' יצחק אלחנן: פתיחותו החינוכית של הראי"ה קוק בתכנון הישיבה המרכזית העולמית," '''טללי אורות''', ט"ו, תשס"ט, עמ' 204-185.}}.
ברית המועצות תמכה במשטר הסורי החדש (האגף השמאלי של מפלגת הבע'ת הסורית), שתפס את השלטון ב-[[23 בפברואר]] [[1966]], ויצאה במתקפת תעמולה נגד ישראל. ב-[[2 במאי]] 1966 נחתם בין ברית המועצות ובין סוריה הסכם צבאי, והדבר פורסם ברבים. בתגובה פרסמה ישראל, ב-[[19 במאי]], ידיעות על אספקת מטוסים וטנקים אמריקאיים לצה"ל. ב-3 במאי 1967 העבירה ברית המועצות דיווח כוזב ל[[קע"מ]] על הערכות כוחות ישראליים בעוצמה של 14 חטיבות על גבול סוריה בכוונה לתקוף ב-17 במאי. השגריר הסובייטי בישראל סירב להזמנה לסייר בגליל העליון ולהיווכח שלא היו דברים מעולם. הדיווח עורר אצל נאצר חשש שמתקפה שכזו עלולה לפגום במעמדו באזור ולסחוף אותו למלחמה שלא הוא יקבע את עיתויה, או לחלופין השתלב בתוכניותיו התוקפניות והוא הזדרז לנצל את ההזדמנות אף על פי שקציניו עדכנו אותו שאין ממש בדיווח ואפילו סוריה לא העמידה את כוחותיה בכוננות.{{הערה|[[מיכאל אורן]], {{תכלת||מי רצה במלחמת ששת הימים?|58|7, אביב התשנ"ט 1999}}}} נאצר ריכז כוחות צבא בסיני.
ברית המועצות חיזקה את יחסיה גם עם מצרים – באמצע מאי הגיעה למצרים משלחת סובייטית רמת דרג בראשות ראש ממשלת ברית המועצות, [[אלכסיי קוסיגין]]. בהודעת הסיכום תמכה ברית המועצות ב"מאבקן של מדינות ערב נגד התככים התוקפניים של האימפריאליזם המערבי ובהשבת הזכויות החוקיות לערביי פלסטין". להשלמת התמונה, ב-22 במאי התייעץ נאצר עם השגריר הסובייטי לפני הכרזתו על חסימת מצרי טיראן לשיט ישראלי ולשיט אל ישראל, וב-25 במאי סגן שר החוץ הסובייטי מסר לשגריר הישראלי גינוי חריף בתואנה שישראל מרכזת כוחות מול סוריה ומחרחרת מלחמה.{{הערה|שם=Bukai|1={{עיונים בתקומת ישראל|דוד בוקעי|מי אשם בפרוץ מלחמת 1967? ירדן ומלחמת ששת הימים|9|9|1999}}}}


[[קובץ:Rabi Kook house 01.jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[בית הרב קוק]], שבו חי הרב ברוב שנותיו בירושלים]]
לאחר שירדן חתמה על הברית עם מצרים, הנמיכה ברית המועצות את הטונים וניסתה להרגיע את המצב, אך ללא הועיל בשלב זה.{{הערה|שם=Yodfat}}


=== תקופת ירושלים ===
====הממד הגרעיני====
[[קובץ:בית הרב קוק - חצר הכניסה. בבית זה התגורר הראי"ה קוק משנת 1923 ועד לפטירתו בשנת 1935.jpg|טקסט=בית הרב קוק - חצר הכניסה. בבית זה התגורר הראי"ה קוק משנת 1923 ועד לפטירתו בשנת 1935|ממוזער|בית הרב קוק - חצר הכניסה. בבית זה התגורר הראי"ה קוק משנת 1923 ועד לפטירתו בשנת 1935]]
הממד הגרעיני של מלחמת ששת הימים צף במאמר שפרסם ה[[פרשן צבאי|פרשן הצבאי]] [[יוסי מלמן]].{{הערה|{{וואלה!|יוסי מלמן|איש הסוד בפרויקט הגרעין|2628836|28 במרץ 2013}}}} המאמר חושף כי הגילויים שיוחסו ל[[תת-אלוף]] [[יצחק יעקב#גילוי מאוחר|יצחק יעקב]] ובגינם הועמד למשפט באשמת עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות ובכוונה לפגוע בביטחון המדינה, נגעו להיערכות בישראל, בתקופת הכוננות שקדמה למלחמה, להפעלת [[פצצת ביקוע גרעיני|נשק גרעיני]] או הפעלתו כמוצא אחרון אם ישראל תיקלע לעמדת הפסד וסכנת השמדה בעימות הצפוי - [[מבצע שמשון]]. מלמן הסתמך על פרסומים זרים וספרים על הנושא, ולדבריו מתברר כי על רקע החששות לגורל המדינה בתקופת הכוננות נתקבלה ההחלטה לערוך הכנות ולהעמיד לכשירות מבצעית את פצצת הגרעין שהצליחה ישראל לפתח עד אז.
בתום המלחמה, לאחר תקופה של כשלוש שנים ב[[לונדון]], חזר הרב קוק לארץ ישראל. מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי.


==== תנועת דגל ירושלים ====
ממד גרעיני אחר למלחמה נחשף בשתי [[גיחות צילום מצריות מעל הנגב|גיחות צילום]] בגובה רב מעל [[הכור הגרעיני בדימונה]] ב-17 וב-25 במאי, שהגרסה הישראלית מייחסת את ביצוען למטוסי [[מיג 21]] של חיל האוויר המצרי ואילו החוקרים [[איזבלה גינור]] ו[[גדעון רמז]] מייחסים למטוסי [[מיג 25]] של [[חיל האוויר הסובייטי]].{{הערה|יותר מכך, צמד החוקרים מייחס לסובייטים את דרדור המצב במזרח התיכון למלחמה בכוונת מכוון ומתוך כוונה לקחת חלק בתקיפת ישראל, הפצצת הכורים [[הכור הגרעיני בשורק|בשורק]] ובדימונה ונחיתה בחופי ישראל, תוכניות שהשתבשו משום [[מבצע מוקד|המכה המקדימה]] של ישראל}} הגיחות עוררו חרדה עמוקה בצמרת הישראלית ו"קריטיות להבנת צה"ל והדרג המדיני את כוונות מצרים".{{הערה|{{הארץ|אבנר כהן|הולכים על האופציה הגרעינית|1.1411704|21 במאי 2007}}}}
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[דגל ירושלים (הרב קוק)|דגל ירושלים]]}}
[[קובץ:KOOK.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב קוק נואם בעת עצרת ב[[ירושלים]] ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה־20]]]]
[[קובץ:Rav Kook doughter.jpg|שמאל|250px|מודעת השתתפות בצער עם הרב קוק על מות בתו|ממוזער]]
אף שהרב קוק חיבב את [[המזרחי|תנועת המזרחי]],{{הערה|1="חיבה וכבוד אני רוחש להמזרחי, בכל לב הנני שואף לפיתוחו והתרחבותו" באגרת תתק"ה, '''אגרות הראי"ה''', חלק ג' עמ' רט"ז.
}} וראה באנשיה שותפים לדרכו{{הערה|1="ועם זה מוכן אני לעסוק באהבה בחיזוק ענייני המזרחי." ('''אגרות הראיה''', אגרת תתפב, '''אגרות הראי"ה''', חלק ג', עמ' קעד.)}}, הוא חלק לעיתים על דרכה. על פי השקפתו, תנועת המזרחי הייתה פשרנית מדי, שכן היא לא החמירה מספיק בענייני הלכה־הנהגה, והתבטלה בפני ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]] כי {{ציטוטון|הציוניות דבר אין לה עם הדת}}, והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה{{הערה|1='''אגרות הראי"ה''', ב', אגרת תצז, אגרת תקע"א.}}.


ב־[[1918]], לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, [[דגל ירושלים (הרב קוק)|דגל ירושלים]] שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני{{הערה|1=[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=4503 תחייתו של "דגל ירושלים"], מאת הרב אברהם וסרמן}}. רצונו היה שתנועה זו תבטא {{ציטוטון|כי שייכותו של עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי}}, ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת [[אגודת ישראל]] וגם אנשי [[תנועת המזרחי|המזרחי]], ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב [[דוד כהן (רב)|דוד כהן]] ובנו הרב [[צבי יהודה קוק]], הוקמו סניפים ב[[ארץ ישראל]], [[שווייץ]], [[הולנד]], [[אנגליה]] ו[[ארצות הברית]]. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו ה[[כריזמה|כריזמטית]] של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר ב[[מערב אירופה]]. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי{{הערה|1='''אגרות הראי"ה''', אגרת תתקמה, חלק ג', עמ' רסא.}} היו בעוכרי התנועה החדשה.
==== תקריות צבאיות והכרזות ====
[[קובץ:Rabin Northern Command1957.jpg|שמאל|ממוזער|180px|יצחק רבין, רמטכ"ל צה"ל בתקופת מלחמת ששת הימים (תמונה זו, מ-1957, לקוחה מעת היותו מפקד [[פיקוד הצפון]])]]
ב-[[14 ביולי]] 1966 השמיד חיל האוויר הישראלי את הציוד ההנדסי הסורי שפעל להטיית מקורות הירדן, וב[[קרב אוויר]] הופל מטוס [[מיג 21]] סורי. ב-[[15 באוגוסט]] נתקעה ספינת משמר ישראלית על [[שרטון]] בחוף המזרחי של ה[[כנרת]], שהיה בריבונות ישראלית, אך הגבול עם סוריה עבר במרחק 10 מטרים מקו המים והסורים חצו אותו תכופות. [[תקרית ספינת המשמר בכנרת|בקרב לחילוץ הספינה]] הופלו שני מטוסים סוריים. המתיחות הביטחונית הייתה זרז לניסיון [[הפיכה]] צבאי כושל של הגנרל הסורי ח'אטום בספטמבר 1966.{{הערה|שם=Bukai}}


====רב ראשי====
בנאום לראש השנה התבטא הרמטכ"ל, [[יצחק רבין]], בנושא המתיחות עם סוריה ואמר: "הבעיה עם סוריה היא במהותה התנגשות עם המשטר".{{הערה|1=[[במחנה]], 12 בספטמבר 1966}} נאום זה, ממנו השתמע שישראל רוצה לשנות את המשטר בסוריה, עורר תגובות קשות בעולם הערבי, בברית המועצות ואפילו בישראל, וראש הממשלה נזף ברמטכ"ל.{{הערה|1=[[איתן הבר]], "היום תפרוץ מלחמה", עידנים – ידיעות אחרונות, ירושלים 1987, עמ׳ 146 - 147}} בתגובה הודיעה סוריה על חידוש המאמץ להטיית מקורות הירדן ועל הגברת הסיוע לאש"ף.
[[קובץ:Abraham Isaac Kook with the mayor of New York.jpg|שמאל|ממוזער|260px|הרב קוק בניו יורק]]
[[קובץ:Abraham_Isaac_Kook_in_Montreal,_1924.jpg|שמאל|ממוזער|260px|דרשת הרב קוק על גזוזטרת הישיבה במונטריאול (תרפ"ד 1924)]]
בשנת [[1919]] נענה להזמנתם של ראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני [[ירושלים]] להתמנות לרבה של העיר{{הערה|מנחם מנדל פרוש, '''בתוך החומות''', הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ח}}. בכך אייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים, מאז פטירת הרב [[שמואל סלנט]]. בהמשך כונן את מוסד [[הרבנות הראשית]], שבה ראה שלב ראשון לייסוד ה[[סנהדרין]], ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל ([[1921]]). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות ל[[אספת הנבחרים]] הראשונה שהתקיימה ב־[[1920]], התנגד נחרצות למתן [[זכות בחירה לנשים]] - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.


סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר־יעל בעת שנפלה ממדרגות הבית הזמני ב[[רחוב הנביאים]] שבו התגוררו.
בעקבות המתיחות הגוברת בין ישראל ובין סוריה, נאלצה מצרים לנקוט צעדים שיביעו תמיכה בסוריה. [[עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי]], [[מפקד (תפקיד)|מפקד]] כוחות היבשה של מצרים, הודיע שמצרים תגיב בחריפות על כל תוקפנות ישראלית נגד סוריה, ובעקבות דבריו יצאה משלחת צבאית מצרית לסוריה. בעקבות זאת צורפו לממשלה הסורית כמה שרים פרו-נאצריסטים. ב-[[4 בנובמבר]] נחתם הסכם הגנה בין מצרים ובין סוריה. הסכם זה קבע שבעת מלחמה יקבל הרמטכ"ל המצרי את הפיקוד על צבאות שתי המדינות. במקביל לאירועים אלה, ברית המועצות הזהירה ושבה והזהירה את ישראל מפגיעה בסוריה. בישראל גברו החששות בעקבות ההסכם הזה והיא הודיעה, ב-[[6 בנובמבר]] [[1966]], על הארכת שירות החובה בצה"ל בארבעה חודשים, לשנתיים וחצי.{{הערה|{{דבר||הוארך שרות-החובה בצה"ל|1966/11/09|00101}}}}


==== ייסוד ישיבת מרכז הרב ====
במאמריו של [[מוחמד חסנין הייכל]] ב"[[אל אהראם]]", ששימשו כביטאון של השלטון המצרי, הובהר שמצרים לא תבוא לעזרת סוריה בתקריות גבול מוגבלות, אלא רק במלחמה הכוללת.
פעילותה המעשית של הישיבה החלה ב[[קיץ]] [[תרפ"ג]] בעת שהחלו ללמוד בה תלמידים בודדים. קבוצה גדולה יותר הגיעה ללמוד ב[[תרפ"ד]] ([[1924]]). השם שהעניק הרב קוק לישיבתו הוא "הישיבה המרכזית העולמית" אך היא התפרסמה בשם "[[ישיבת מרכז הרב|מרכז הרב]]". הישיבה התאפיינה בשפה ה[[עברית]] שהייתה מדוברת בה, ובלימודי הגות ומחשבה. שאיפתה נוסחה: {{ציטוטון|שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש.}} את ניסוח תוכנית הלימודים של הישיבה הטיל על תלמידו הרב [[דוד כהן (רב)|דוד כהן]]. בתוכנית הלימודים, היו בנוסף ללימודים הישיבתיים המקובלים, לימודי [[תנ"ך]], [[פילוסופיה]], [[היסטוריה]] ולימודי מדעים ([[בוטניקה]] ו[[ביולוגיה]]){{הערה|1=הרב ארי יצחק שבט, [http://www.daat.ac.il/DAAT/kitveyet/taleley/mivhanim-2.htm מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי], אתר דעת}}, אולם לימודי החול לא יושמו בפועל. הרב [[יעקב משה חרל"פ]] שימש כראש הישיבה בפועל, עד לפטירתו בשנת [[תשי"ב]].


בחיי הרב קוק הגיעה כמות התלמידים בישיבה לכשמונים תלמידים. הישיבה נוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי. לעיתים דאג הרב קוק לתלמידיו מבחינה חומרית בסיועה של אשתו, שלקחה על עצמה את הטיפול בחורים שבגרבי תלמידיו. הרב קוק עודד את בוגרי הישיבה לשמש כרבנים, כמורים וכאנשי ציבור, ואכן רבים מהם שימשו כרבנים בארץ ישראל ומחוצה לה.
==== פעולת סמוע ====
{{ערך מורחב|פעולת סמוע}}
[[קובץ:King Hussein I of Jordan with Prince Hassan bin Talal (1960).jpg|ממוזער|שמאל|חוסיין, מלך ירדן (משמאל), תמונה משנת 1960]]
פעולת [[מיקוש]] בדרום [[הר חברון]], בנובמבר 1966, בסמוך ל[[הקו הירוק|קו הירוק]], גרמה למותם של שלושה חיילים ישראלים ופציעתם של שישה נוספים. בתגובה יצאה ישראל ל[[פעולות התגמול|פעולת תגמול]], שחרגה מעבר לתכנון המקורי ובמהלכה היו נפגעים רבים, מרביתם חיילים ירדניים.


==== פעילות מעשית למען הישיבות ====
בעקבות פעולה זו החלו מהומות נגד [[חוסיין, מלך ירדן]] בכל [[הגדה המערבית]] וישראל ספגה את גינויה של [[ארצות הברית]] על כך שהכתה בגורם הלא נכון (הגורמים בממשל האמריקאי רמזו שארצות הברית 'תבין', אם ישראל תתקוף בפעם הבאה את סוריה){{מקור}}.
הרב קוק ראה בישיבות את הבסיס הרוחני של עם ישראל, ופעל ליסוד מוסדות חינוך תורניים ולמען החזקתן של ישיבות. בחורף [[1924]] יצא ל[[ארצות הברית]] בראש משלחת רבנים שבה השתתפו רבה של [[קובנה]], הרב [[אברהם דוב כהנא שפירא]], והרב [[משה מרדכי אפשטיין]], ראש [[ישיבת חברון|ישיבת סלובודקה]], במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר [[ניו יורק]]. הוא נפגש גם עם [[נשיא ארצות הברית]] [[קלווין קולידג']] ב[[הבית הלבן|בית הלבן]]{{הערה|{{ערוץ7|יאיר דן|הרב וארה"ב - התמונה והמסמכים מספרים|351510|25 ביולי 2017}}}}.


ייסד את מכון "[[הלכה ברורה ובירור הלכה|הלכה ברורה]]", העוסק בהעמדת הפסיקה ההלכתית מול מסקנות סוגיות ה[[תלמוד]] עליהן היא מבוססת, עבודה שהקדיש לה חלק ניכר מזמנו ושראה בה בניין התורה לדורות. ב[[ה'תרצ"ג|תרצ"ג]] ייסד בירושלים את [[מכון הארי פישל]], למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את תלמידו הרב [[שאול ליברמן]], שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה.
===הידרדרות למלחמה===
==== ועידות הרמטכ"לים ====
פעולת סמוע נועדה להרתעת ארצות ערב ובראשן סוריה, אך היא הביאה לתגובות שונות מהמקווה. ארצות ערב אמנם היו מסוכסכות ביניהן והאשימו זו את זו בכך שהן לא מצליחות להתגבר על ישראל, אך התחיל גם תהליך של תיאום ביניהן. בדצמבר 1966 התכנסה לשם כך בדמשק מועצת הרמטכ"לים הערבים. הרמטכ"ל המצרי, [[מוחמד פאוזי]], שהגיע בראש משלחת ארצו, פעל להידוק שיתוף הפעולה הצבאי ולצמצום התמיכה באש"ף (מצרים סברה שהשעה אינה כשרה למלחמה כוללת וניסתה למנוע התדרדרות לכך). המשך התיאומים נערך בכינוס נוסף של מועצת הרמטכ"לים בדמשק ב-[[8 במרץ]] [[1967]].{{הערה|{{עיונים בתקומת ישראל|דוד בוקעי|מי אשם בפרוץ מלחמת 1967? ירדן ומלחמת ששת הימים|9|9|1999, עמ' 251}}}}


==== בפרעות תרפ"ט (1929) ובשאלת מעמדו של הכותל המערבי ====
==== המארב האווירי ====
כאיש ציבור הגיב הרב קוק למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה מול ממשלת [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]].
{{ערך מורחב|יום הקרבות של 7 באפריל 1967}}
ב-15 באוגוסט 1929, [[תשעה באב]], נערכה תהלוכה גדולה של נוער [[בית"ר]] ליד [[הכותל המערבי]], שנועדה למחות נגד שגרת ההתנכלויות של מוסלמים למתפללים היהודים ולהפגין ריבונות יהודית במקום. במוצאי הצום, התראיין הרב קוק לעיתון [[דואר היום]]. בראיון הביע את תודתו לנוער המפגין וקרא לפנות את [[שכונת המוגרבים]] שלמרגלות הכותל: {{ציטוטון|אי אפשר שהמקום הקדוש יהיה מוקף תמיד חצרות וסמטאות כל כך מלוכלכות ומכוערות, המשמשות קן לכל זוהמה ומחלה... עם ישראל צריך לעמוד על דרישה זו בכל הכובד המוסרי והמשפטי. כל זמן שהמצב העלוב הנוכחי לא יתוקן, תהיינה תסיסות, המוכרחות לבוא לעתים קרובות}}. גם בהזדמנויות נוספות הדגיש הרב שהדרישה היהודית היא להרחיב את רחבת התפילה שליד הכותל, וציפה שהמהלך יבוצע על ידי ממשלת המנדט תוך פיצוי התושבים{{הערה|[[הלל כהן]], '''תרפ"ט''', המאורעות: לוח זמנים מקוצר, עמ' 17; פרק שני, עמ' 125–128.}}.
ב-[[7 באפריל]] תקפו [[מטוס]]י חיל האוויר הישראלי מוצבים סוריים וסוללות תותחים בדרום [[רמת הגולן]] בתגובה לתקיפת חקלאים ישראלים, שעיבדו את הקרקעות הסמוכות לאזורים המפורזים, על ידי [[צבא סוריה]]. בעקבות זאת הוזנקו לאוויר מטוסי קרב סורים, והתפתח קרב אווירי בין מטוסים סורים וישראלים, במהלכו הופלו שישה מטוסים סורים, חלקם מעל [[דמשק]]. היום היה יום חגיגות מפלגת השלטון הסורית, ה[[בעת']], ועל פי הרמטכ"ל יצחק רבין, הפלת המטוסים נועדה להשפיל את השלטון הסורי, להעביר לו מסר שימנע ממנו להתגרות בישראל ואולי אף להפיל את המשטר.{{הערה|1=[[מעריב]], [[2 ביוני]] [[1972]]}} [[משה דיין]] טען שהפעולה הוכיחה שסוריה לא מסוגלת להגן על שמי דמשק ויוקרתה הלאומית נפגעה קשה.{{הערה|1=משה דיין, "אבני דרך", עמוד 395}}


בזמן [[מאורעות ה'תרפ"ט]] שהו רוב מנהיגי [[היישוב]] ב[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] ה־16 שנערך ב[[ציריך]]. הרב קוק טלפן ב[[שבת]] לממלא מקום [[הנציב העליון]], [[הארי לוק]], וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, ציווה עליו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. במהלך הפוגרום שלח הרב טלגרף לראשי קהילות יהודיות ברחבי העולם והזהיר כי {{ציטוטון|היהדות הארצישראלית בסכנה}}{{הערה|{{ערוץ7|ידידיה בן אור|נחשף מכתב הקריאה לעזרה שכתב הרב קוק|327601|4 באוגוסט 2016}}}}. זמן קצר לאחר המאורעות בירושלים, מחה הרב באוזני המושל הצבאי [[לואי ג'ין בולס]] אשר נתן הסכמה ל[[מופתי]] לבצע עבודות ב[[הכותל המערבי|כותל המערבי]] ללא צורך ברשות מן היהודים. הוא הזהירו: {{ציטוטון|חלילה לשום יד לנגוע בכותל הקדוש מבלי הרשאתינו.}} מאז ניהל חלופת מכתבים ושיחות עם גורמים ביישוב ובשלטון בדבר מעמדו של המקום וקדושתו{{הערה|כותלנו - הרב קוק והמאבק על הכותל, חיים לנגזם, חוסן ישועות, ירושלים ה'תשס"ט. על מאורעות הכותל בתקופת המנדט.}}. כאשר באה אליו משלחת של ראשי המוסדות הציוניים כדי לשכנעו לוותר על הבעלות על הכותל ולהסתפק בזכות [[תפילה (יהדות)|להתפלל]] במקום, אמר: {{ציטוטון|חלילה לנו! עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי! [...] אם חס ושלום נוותר על הכותל גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו.}}{{הערה|הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, עמ' תעז}} בוועדת החקירה הבריטית אמר: {{ציטוטון|מלך אנגלי [[התנ"ך של המלך ג'יימס|תרגם פעם]] את ה[[תהילים]] שלנו ל[[אנגלית]], ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר.}}
סוריה תבעה ממצרים את קיום הסכם ההגנה ודרשה שיתוף פעולה ממדינות ערב בתגובה חריפה נגד ישראל. ב-10 באפריל הגיעה לדמשק משלחת מצרית בראשות מפקד חיל האוויר המצרי וב-18 באפריל הגיעה משלחת נוספת בראשות [[ראש ממשלת מצרים]], מחמד סלימאן. הצדדים סיכמו על עריכת [[מצעד צבאי]] לרגל יום יציאת הכוחות הצרפתים מסוריה ועל הידוק שיתוף הפעולה למען שחרור פלסטין.{{הערה|1=[[אל-אהראם]], 20 באפריל 19}}


==== רצח ארלוזורוב 1933 ====
בעקבות תביעת סוריה וההתרעות הסובייטיות על ריכוזי כוח ישראלים בגבול סוריה, התחיל הצבא המצרי להכניס את כוחותיו לחצי האי סיני. הידיעות על ריכוזי הכוח הישראלים הוכחשו על ידי ישראל ועל ידי כוחות האו"ם באזור, אך מצרים, שתחילה לא האמינה לידיעות אלה, הבינה בעקבות ההתרעות הסובייטיות החוזרות ונשנות שיש הזמנה סובייטית לפתוח במהלכים צבאיים נגד ישראל, הזמנה המבטיחה גיבוי של ברית המועצות.{{הערה|1=יוחאי סלע, [http://www.mideast.co.il/p-2_a-140/ ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א]}}
[[קובץ:Abraham Isaac Kook+Tzvi Pesach Frank.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב קוק ומאחוריו הרב [[צבי פסח פרנק]]]]
לאחר [[רצח ארלוזורוב|רצח חיים ארלוזורוב]], ראש המחלקה המדינית של [[הסוכנות היהודית]], שהיה מבאי ביתו, ולאחר שניתן פסק דין מוות כנגד [[אברהם סטבסקי]] יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם [[אבא אחימאיר]], ראש תנועת [[ברית הבריונים]]. הרב קוק טען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור ל[[הוצאה להורג|הוציא להורג]] את סטבסקי, על סמך חשדות בלתי מבוססים. ועד פעולה להצלת הנאשם הוקם בביתו. הרב קוק ניצח על קמפיין ציבורי שנועד להציל את סטבסקי מהגרדום, ובו פרסם כרוזים, דירבן אישים שונים, ואף גייס את מנהיגי הגולה לתת יד להצלתו של סטבסקי. בתגובה לסופר [[ר' בנימין]] שתהה על כך שהרב קוק מסנגר על סטבסקי, כתב הרב קוק: "רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח"{{הערה|1='''מאמרי הראי"ה''', עמ' 522-523}}.


התנגדותו הנחרצת לאווירת ה[[לינץ']] הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו בקרב אנשי היישוב, וגרמה לחצי ביקורת רבים להשלח כנגדו, ואף לתייגו כשייך למחנה הימני. היו אף שכתבו [[כתובת נאצה|כתובות נאצה]] על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מחפים על רוצחיו"{{הערה|1=[[שמואל הכהן אבידור]], '''האיש נגד הזרם''', עמ' רפ. אבינועם רוזנק, '''הרב קוק''', עמ' 271.}}. [[חיים נחמן ביאליק]] תיארו באותה תקופה כנידון למוות בצל הגרדום{{הערה|1=שמואל הכהן אבידור, "האיש נגד הזרם" עמ' רעט}}. מקורביו העריכו כי גלי ההתנגדות והביקורת, והשסע שנפער אל ציבור שכה אהב, קיצרו את ימיו. מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין המזכה את סטבסקי, בעת שהרב קוק חזר לירושלים מטקס שבו קיבל [[אזרחות כבוד]] של העיר [[תל אביב]] חש הרב קוק כאבים בבטנו, ומחלת הסרטן החלה לתת בו את אותותיה{{הערה|1=אבינועם רוזנק, '''הרב קוק''', עמ' 272 ואילך.}}.
==== התקוטטות בין מנהיגי מדינות ערב ====
[[קובץ:Gamal Abdel Nasser (c. 1960s).jpg|שמאל|ממוזער|180px|גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים בתקופת מלחמת ששת הימים]]
כדי לשקם את מעמדו לאחר פעולת סמוע, כינס המלך חוסיין, יחד עם [[נשיא מצרים]], [[גמאל עבד אל נאצר]], ועידה כלל ערבית. במהרה הפכה הוועידה לזירת הפניית אצבעות מאשימות בין ארצות ערב לבין עצמן: מצרים וסוריה האשימו את ירדן על ש"הפקירה את הפלסטינים" בכך שסירבה להציב חיילים עיראקים או סעודיים בשטחה, לפי התוכנית של המפקדה הכל ערבית. ירדן האשימה את מצרים כי היא "מתחבאת מאחורי הסינר של כוחות האו"ם בסיני" וסוריה הואשמה כי היא "מוכנה להילחם עד החייל המצרי האחרון". האשמות אלו יצרו מבוכה רבה בקרב השלטון במצרים, שניסה להצניע את העובדה שכוח או"ם יושב בשטחו, כמו גם מבוכה רבה ל[[נשיא סוריה]], [[נור אל-דין אל-אתאסי]], שנהג להתפאר בכך שסוריה לא מפסיקה לתקוף את ישראל.


==== פטירתו ====
כדי למזער את הנזקים בדעת הקהל הערבית, סוריה הגבירה את ההפגזות הארטילריות על יישובי [[הגליל]] ואת העימותים על השטחים המפורזים. ישראל, בעיקר בלחצו של הרמטכ"ל, יצחק רבין, הפגיזה והפציצה מטרות ב[[רמת הגולן]] ו[[יום הקרבות של 7 באפריל 1967|הפילה מספר מיגים סוריים בקרבות אוויר]]. אחת הסיבות לתקיפות הסוריות הייתה כניסה של טרקטורים ישראלים לשטחים מפורזים מתוך ניסיון לתפוס חזקה עליהם על ידי עיבודם, דבר שהיה מנוגד לאינטרס הסורי.
[[קובץ:Funeral of chief rabbi A. I. Kook, Jerusalem 1935.jpg|ממוזער|300px|הלוויית הרב קוק ב[[רחוב יפו]]]]
[[קובץ:מצבת הרב קוק בהר הזיתים.jpg|ממוזער]]
בסוף ימיו נאבק הרב קוק במחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]]. עצרות תפילה נערכו בקיץ תרצ"ה בירושלים והוכרז יום תפילה כלל־עולמי בכ"ד בתמוז. לשמו של הרב [[שינוי שם#שינוי שם כסגולה ביהדות|נוסף השם]] "יחזקיהו"{{הערה|הודעת הרבנות הראשית לארץ ישראל, בראש כתב העת [[שערי ציון (כתב עת)|שערי ציון]], שנה ט"ו גיליון ז'-ט'. על מאמר תורני פרי עטו שהתפרסם באותו גיליון, נקרא שמו: מרן הרב אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק.}}. הרב קוק נפטר בגיל שבעים, ביום [[ג' באלול]] [[ה'תרצ"ה]] ([[1 בספטמבר]] [[1935]]), בפנסיון זלינגר ב[[קריית משה]] (רחוב פיק 8), ונקבר [[בית הקברות הר הזיתים|בהר הזיתים]] ב[[ירושלים]].


====צאצאיו====
המלך חוסיין, שחיפש "להשוות את התוצאה" עם מנהיגי סוריה ומצרים, החל ללעוג באמצעות הרדיו הרשמי של ממלכתו למנהיגים אלו: "חלק מהמטוסים הסוריים נפלו בשטח ירדן ומתברר כי היו חמושים בטילי [[דמה (צבא)|דמה]] מעץ", לעג לכישלון של [[הצבא הסורי]]. הוא לעג למצרים על כך שלא התערבה והתחבאה מאחורי כוחות האו"ם.
הרב קוק שכל את בנותיו רוחמה טויבא{{הערה|{{צ-ספר|שם=מציאות קטן|מו"ל=מאבני המקום ומגיד|שנת הוצאה=תשע"ח|עמ=30|פרק=מבוא - אלו מציאות}}}} ואסתר יעל בצעירותן. השאיר אחריו בן: הרב [[צבי יהודה קוק]], יורשו הרוחני וממשיך דרכו הבולט, ושתי בנות: פרידה חנה (מנישואיו הראשונים) - אשת גיסו [[ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים]], ובתיה מרים - אשת הרב [[שלום נתן רענן]].


== יצירתו והגותו ==
ב-[[21 במאי]] התפוצצה ברמת׳א שבירדן [[מכונית תופת]] ששלחו הסורים, ובפיצוץ נהרגו 16 אנשים ונפצעו 28. הירדנים הגיבו בניתוק יחסים מלא עם סוריה.{{הערה|1=אייל זיסר, "בין ישראל לסוריה – מלחמת ששת הימים ולאחריה", עמוד 229}}
[[קובץ:MosadHaravKuk.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוסד ההוצאה לאור [[מוסד הרב קוק]], הוקם בשנת [[1936]] בשכונת [[קריית משה]] על ידי הרב [[יהודה לייב מימון]]. גולת הכותרת שלו הייתה הוצאת [[כתבי הראי"ה]].]]
אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית הוא נחשב להוגה דעות מקורי והוא ינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את ה[[תנ"ך]], ה[[תלמוד]], [[מחשבת ישראל]] וה[[קבלה]] (במיוחד של [[האר"י]] וה[[רמח"ל]]), עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של [[המהר"ל מפראג]], ממנו ידע לצטט פרקים שלמים בעל פה.


לימים סיפר עליו הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] שהרב ידע לצטט בעל פה את כל [[ספר הזוהר]]{{הערה|1=הרב אליעזר מלמד, [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2132 איש התורה והחסד], באתר yeshiva.org.il}}, ונאמר עליו שלמד כל יום שישים דפי גמרא ופעם לחודש את כל התנ"ך.
==האווירה בישראל ערב המלחמה==
{{הפניה לערך מורחב||ערכים=[[ישראל במלחמת ששת הימים]]}}


רבים ממי שפגשו בו מתארים אישיות קורנת ואצילית. תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ תיאר את פגישתו הראשונה: {{ציטוט|תוכן="הימים לפני חג [[שבועות]] תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "[[אקדמות]]" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם"|מקור=[[אפרים צורף]], [http://www.hebrewbooks.org/29072 חיי הרב קוק], ירושלים תש"ז, עמ' 119}}
ב-[[15 במאי]], בעיצומו של [[יום העצמאות]] תשכ"ז, צלחו כוחות יבשה מצריים את [[תעלת סואץ]] ונכנסו למרחבי סיני. בכך הכניס נשיא מצרים את ישראל למצב חירום, שכונה "[[תקופת ההמתנה]]", והסתיים ביציאתה של ישראל למלחמה.


תלמיד אחר, הרב [[דוד כהן (רב)|דוד כהן]], "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם הרב: {{ציטוט|תוכן="אחרי טבילה במימי [[נהר הריין|הריין]], מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, ב[[ברכות השחר]], תפילת [[עקדת יצחק|העקדה]] בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב".|מקור=מבוא ל[[אורות הקודש]]}}
תקופת ההמתנה לוותה בחרדה ציבורית גדולה וגיוס מילואים נרחב. נעשו ניסיונות אחדים למנוע את המלחמה על ידי פעילות דיפלומטית ענפה, אך הם לא נשאו פרי. בין השאר הודיעה ארצות הברית שתנסה לארגן את פריצת המצור על נמל אילת על ידי שיירת ספינות של מדינות ימיות שונות, אך במגעים של האמריקאים עם המדינות המועמדות למשלוח ספינות, רק הממלכה המאוחדת והולנד הסכימו להשתתף, לכן ארצות הברית זנחה את הרעיון ונתנה לישראל הסכמה שבשתיקה לפעול כראות עיניה.{{הערה|1=יהודה בן מאיר ולימור שמחוני (עורכים), [http://www.inss.org.il/heb/publications.php?cat=91&incat=&read=3976 המחויבויות של ארצות הברית לישראל – תמצית דיון שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי, יוני 2009]}}


לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שתהיה לו קורת רוח אם לא יעשו עניין מיום זה{{הערה|משנת הרב, עמ' 44}}. ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב", וכך היה{{הערה|שם, עמ' 77.}}
המתינות של ההנהגה המדינית, הניסיון להימנע מעימות, גיוס המילואים ו[[הנאום המגומגם|תדמיתו ההססנית של אשכול]] בעקבות נאומו ב-28 במאי גרמו לתחושות קשות בציבור וביקורת מצד הפיקוד בצה"ל. להרגעת הרוחות ב-1 ביוני הורחבה הממשלה ונוצרה [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] ומשה דיין קיבל את תיק הביטחון.


הגותו של הראי"ה קוק, נחשבת בעיני מספר חוקרים, דיאלקטית, ולעיתים מתפרשת באופנים מנוגדים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=פרופסור יוסף בן שלמה|שם=שירת החיים - פרקים במשנתו של הרב קוק|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1989|עמ=11-10}}}}. כתיבתו עוסקת בין היתר באלוהות, בריאה, טבע האדם, מהלך ההיסטוריה, התחדשות הנבואה, ציונות, משיחיות ופוליטיקה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=פרופסור אביעזר רביצקי|שם=הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1997|מו"ל=עם עובד}}}}.
===מפקדי צה"ל במלחמת ששת הימים===
[[קובץ:Israeli officers with president Zalman Shazar at Beit Hanassi in Jerusalem. June 1967. D60-019.jpg|ממוזער|400px|[[המטה הכללי של צה"ל]] בתום מלחמת ששת הימים, יחד עם נשיא המדינה, [[זלמן שזר]]. בצילום, עומדים משמאל לימין: סגן-אלוף אריה רז, האלוף [[חיים הרצוג]], האלוף [[אלעד פלד]], האלוף [[ישעיהו גביש]], האלוף [[ישראל טל]], האלוף [[דוד אלעזר]], האלוף [[עזר ויצמן]], האלוף [[שמואל אייל]], [[נשיא המדינה]] זלמן שזר, האלוף [[רחבעם זאבי]], הרמטכ"ל רב-אלוף [[יצחק רבין]], האלוף [[מתתיהו פלד]], האלוף [[שלמה אראל]], האלוף [[אריק שרון]], [[יעקב חפץ]] והאלוף [[שלמה גורן]]. יושבים מימין לשמאל: האלוף [[עוזי נרקיס]], האלוף [[מרדכי הוד]], האלוף [[משה גורן]], האלוף [[אהרון יריב]], האלוף [[אברהם יפה]], האלוף [[חיים בר לב]], האלוף [[יעקב פרי (פרולוב)|יעקב פרי]] והאלוף [[עמוס חורב]].]]
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" align="center" width="350px"
|-
! colspan="3" | מפקדי צה"ל במלחמת ששת הימים
|-
! תפקיד !! דרגה !! שם
|-
| [[ראש המטה הכללי]] || [[רא"ל]] || [[יצחק רבין]]
|-
| [[סגן הרמטכ"ל]] || [[אלוף]] || [[חיים בר-לב]]
|-
| ראש [[אג"ם]] || אלוף || [[עזר ויצמן]]
|-
| ראש [[אגף המודיעין]] || אלוף || [[אהרון יריב]]
|-
| ראש [[אגף אפסנאות]] || אלוף || [[מתי פלד]]
|-
| מפקד [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] || אלוף || [[מרדכי הוד]]
|-
| מפקד [[חיל הים הישראלי|חיל הים]] || אלוף || [[שלמה אראל]]
|-
| [[עוזר ראש אג"ם]] || אלוף || [[רחבעם זאבי]]
|-
| אלוף [[פיקוד הצפון]] || אלוף || [[דוד אלעזר]]
|-
| ראש מטה [[פיקוד הצפון]] || [[אל"ם]] || [[דן לנר]]
|-
| אלוף [[פיקוד המרכז]] || אלוף || [[עוזי נרקיס]]
|-
| ראש מטה [[פיקוד המרכז]] || אל"ם || [[ברוך בר-לב]]
|-
| אלוף [[פיקוד הדרום]] || אלוף || [[ישעיהו גביש]]
|-
| ראש מטה [[פיקוד הדרום]] || אל"ם || [[אריה שחר (שוורצמן)|אריה שחר]]
|-
| קצין צנחנים ראשי || אל"ם || [[אהרון דוידי]]
|-
| קצין [[חיל ההנדסה הישראלי|הנדסה]] ראשי || אל"ם || [[אלחנן קליין]]
|-
| קצין [[חיל התותחנים הישראלי|תותחנים]] ראשי || אל"ם || [[ישראל בן אמיתי]]
|-
| קצין [[חיל החימוש|חימוש]] ראשי || אל"ם || [[חיים דומי]]
|-
| [[קצין קשר ראשי]] || אל"ם || [[משה גדרון]]
|-
| קצין [[חיל רפואה|רפואה]] ראשי || אל"ם || [[אליהו גילון]]
|-
| ראש [[הגנה אזרחית]] || אל"ם || [[שמואל גודר]]
|-
|[[הרבנות הצבאית|הרב הצבאי הראשי]] || אלוף || [[שלמה גורן]]
|-
| מפקד [[עוצבת געש|אוגדה 36]] ב[[פיקוד הצפון]] || אלוף || [[אלעד פלד]]
|-
| ראש מטה [[עוצבת געש|אוגדה 36]] ב[[פיקוד הצפון]] || אל"ם || [[משה פלד (אלוף)|משה פלד]]
|-
| מפקד [[אוגדה 31]] ב[[פיקוד הדרום]] || אלוף || [[אברהם יפה]]
|-
| מפקד [[אוגדה 38]] ב[[פיקוד הדרום]] || אלוף || [[אריאל שרון]]
|-
| מפקד [[אוגדה 84]] ב[[פיקוד הדרום]] || אלוף || [[ישראל טל]]
|-
| מפקד [[חטיבת גולני]] || אל"ם || [[יונה אפרת]]
|-
| מפקד [[חטיבה 2]] || אל"ם || [[יהודה גביש]]
|-
| מפקד [[חטיבה 3]] || אל"ם || [[עמנואל שקד]]
|-
| מפקד [[חטיבת קרייתי|חטיבה 4]] || אל"ם || [[משה יטבת]]
|-
| מפקד [[חטיבה 5]] || אל"ם || [[זאב שחם]]
|-
| מפקד [[חטיבה 7]] || אל"ם || [[שמואל גונן]]
|-
| מפקד [[חטיבה 8]] || אל"ם || [[אברהם מנדלר]]
|-
| מפקד [[חטיבה 9]] || אל"ם || [[אהרון אבנון]]
|-
| מפקד [[חטיבה 10]] || אל"ם || [[אורי בן ארי]]
|-
| מפקד [[חטיבה 11]] || [[סא"ל]] || [[יהודה רשף]]
|-
| מפקד [[חטיבה 14]] || אל"ם || [[מרדכי ציפורי]]
|-
| מפקד [[חטיבה 37]] || אל"ם || [[אורי רום]]
|-
| מפקד [[חטיבה 188|חטיבה 45]] || סא"ל || [[משה בר כוכבא]]
|-
| מפקד [[חטיבת ירושלים]] || אל"ם || [[אליעזר אמיתי]]
|-
| מפקד [[חטיבה 55]] || אל"ם || [[מרדכי גור]]
|-
| מפקד [[חטיבה 60]] || אל"ם || [[מנחם אבירם]]
|-
| מפקד [[חטיבה 226 | חטיבת צנחנים 80]] || סא"ל || [[דני מט]]
|-
| מפקד [[חטיבה 99]] || אל"ם || [[יקותיאל אדם]]
|-
| מפקד [[חטיבה 200]] || אל"ם || [[יששכר שדמי]]
|-
| מפקד [[חטיבה 520]] || [[אל"ם]] || [[אלחנן סלע]]
|-
| מפקד [[חטיבת הצנחנים]] || אל"ם || [[רפאל איתן]]
|}


===יחסו לציונות ולמודרנה===
== האווירה בארצות ערב לפני פרוץ המלחמה ==
[[קובץ:Rav Kook 1919.jpg|שמאל|270px|פרסום של ועד מאה שערים המכיר בחשיבותו של הרב קוק כמנהיג וכרב גדול|ממוזער]]
[[קובץ:Nasser and Egyptian pilots pre-1967.gif|שמאל|ממוזער|250px|[[נשיא מצרים]] [[גמאל עבד אל נאצר|נאצר]], והרמטכ"ל [[עבד אל-חכים עאמר|עבד אל עאמר]] (מימין) עם [[טייס]]ים מצריים בבסיס בבסיס חיל האוויר המצרי באבו צוויר שממערב לתעלה,,{{הערה|פסח מלובני '''כשטייסי חיל האוויר המצרי פגשו את עבד אל-נאצר''' 'רואים מלמ' יולי 2018.}} [[22 במאי]] 1967, כשבועיים לפני פרוץ המלחמה]]
[[קובץ:RAV-KOOK-HEBREW-UNIVERSITY.jpg|שמאל|ממוזער|270px|הרב קוק בעת נאומו המפורסם בטקס חנוכת [[האוניברסיטה העברית]], 1925.]]
בסדרת מאמרים שפרסם [[מוחמד חסנין הייכל]] ב"[[אל אהראם]]", החשוב בעיתוני העולם הערבי באותה תקופה, נטע חסנין את הרעיון שהתנסות הצבא המצרי בלחימה ב[[תימן]] משביחה את עוצמתו ומצמיחה דור קצינים טוב יותר, קצינים בעלי יכולת הנהגה קרבית. מאמרים אלה יצרו את הרושם שהצבא המצרי כבר מוכן להתמודדות עם הצבא הישראלי ואפילו ההנהגה המצרית הלכה שולל אחרי רושם זה.{{הערה|[http://www.article/3174/ חלק ראשון: מוחמד חסניין הייכל, עורך אל-אהראם, ותפקידו במלחמת ששת-הימים, יוני 1967 - מוחמד חסניין הייכל, עורך אל-אהראם, ותפקידו במלחמת ששת-הימים, יוני 1967]}}
בהתייחס לאמירתו המפורסמת של [[החת"ם סופר]] ביחס למודרנה "[[חדש אסור מן התורה]]", טבע הרב קוק את הביטוי "הישן יתחדש, והחדש יתקדש"{{הערה|אגרות הראי"ה, אגרת קס"ד.}}. כך למשל לא ראה כל בעיה בקבלת תורת ה[[אבולוציה]], ואף הכריז שהיא [[עולה בקנה אחד]] עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה{{הערה|אגרות הראיה, איגרת קלד. ראו עוד [[יחס היהדות לתורת האבולוציה#הראי"ה קוק|כאן]].}}. רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה ספונטנית ושוטפת. בנו הרב צבי יהודה ותלמידו הרב הנזיר סידרו פסקאות מכתביו בספרים לפי נושאים.


הרב קוק היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של ה[[ציונות]], שראה בה פעמי [[משיח]] ותחילת הגאולה, ועודד את מפעליה. לאחר מותו של [[בנימין זאב הרצל|הרצל]] נשא הרב קוק הספד בשם "המספד בירושלים"{{הערה|'''מאמרי הראי"ה''', עמ' 95.}}, בהספד זה, שבו שמו של הרצל אינו נזכר, הוא עוסק ב[[משיח בן יוסף]]. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" ([[תהילים]] קל"ב){{הערה|[http://www.kipa.co.il/jew/52940.html מתוך אתר כיפה]}}.
לצד מאמרי "אל אהראם", תחנת הרדיו הפופולרית "[[סאות אל ערב]]", ובעיקר מנהלה והקריין הראשי שלה, [[אחמד סעיד]], שהיה מקורב לגמאל עבד אל נאצר ותומך נלהב של ה[[נאצריזם]], ניהלו מסע הסתה נגד ישראל, מסע נלהב יותר ויותר ככל שצעדי מצרים עברו ללא תגובה תקיפה של ישראל. אחמד סעיד נקט בלשון עממית מתלהמת בסגנון הסיסמה "את הגברים נזרוק לים ואת הנשים ניקח לנו" והתחרה עם [[אחמד שוקיירי]] בתוקפנות ובבוטות יחסם לישראל.{{הערה|יוחאי סלע, [http://www.e-mago.co.il/Editor/defense-1613.htm אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967]}}


אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות ל[[חילוניים|חילוניות]] ולעזיבת הדת, ביטא אהבה רבה כלפיהם. בספריו אף ציין שיש יתרונות במעמד הנפשי לציבור החילוני של דורו על פני הציבור הדתי בדורות הקודמים ביחסם אל כלל ישראל. הוא סבר כי {{ציטוטון|הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל ענייני כלל ישראל לארץ ישראל ולתחיית האומה, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלמי אמוני ישראל, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל ובנין האומה והארץ. אבל הרוח הוא מתוקן הרבה יותר אצל יראי ה' ושומרי תורה ומצוות, אף על פי שההרגשה העצמית וההתעוררות של כח פעולה בענייני כלל ישראל עדיין אמיצות אצלם, כמו מה שהם אצל אלה שרוח עוועים אשר בתוכם מעכר את לבם עד כדי להתקשר בדעות זרות ובמעשים המטמאים את הגוף ומונעים את הרוח מלהיתקן, וממילא סובלת גם הנפש מפגמיהם.}}{{הערה|'''אורות''', אורות התחיה, פסקה מ"ג}}
אחמד שוקיירי, יושב ראש [[הארגון לשחרור פלסטין]], אמר, בתשובה לשאלה מה יהיה גורל הישראלים לאחר ניצחון ערבי, בצורה גלויה ביותר: "אלה שישרדו יישארו בפלסטין. אני מעריך שאף אחד מהם לא ישרוד".{{הערה|שם=Oren|מיכאל אורן, [http://www.jewishagency.org/JewishAgency/Hebrew/Education/Special+Resources/Culture/Tkhelet/oren.htm מי רצה במלחמת ששת הימים?] באתר הסוכנות היהודית}}


בתקופות שונות של חייו, יזם מספר [[מסע המושבות|מסעות של רבנים]] ל[[מושבה|מושבות]] ול[[קיבוץ|קיבוצים]] ב[[עמק יזרעאל]], ב[[הגליל|גליל]] וב[[השפלה|שפלת החוף]], וצירף אליהם רבנים מהיישוב הישן שהתנגדו לציונות, כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע על מצבם, והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולהשפיע עליהם יהדות.
==== ההיערכות למלחמה במצרים ====
ערב המלחמה היו למצרים ב[[חצי האי סיני]] וב[[רצועת עזה]] חמש דיוויזיות חיל רגלים ושתי דיוויזיות משוריינות.


בעקבות השתדלות תלמידו, הרב [[משה צבי נריה]], ניאות הרב קוק לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי [[בני עקיבא]], ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הוא כתב אגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו.
==== ההיערכות למלחמה בירדן ====
ערב המלחמה היו לירדנים בגדה המערבית שבע חטיבות חיל רגלים – שלוש ב[[שומרון]], שתיים באזור [[ירושלים]], אחת ב[[הר חברון]] ואחת ב[[יריחו]]. שני גדודי קומנדו מצריים הגיעו בטיסה ל[[רבת עמון]]. כוח אווירי עיראקי הוצב בסמוך לגבול הירדני וחטיבת חיל רגלים עיראקית הייתה בתהליך כניסה לירדן.


=== היחס לטבע ולעולם ===
==== ההיערכות למלחמה בסוריה ====
עניין מרכזי בהגותו הוא היחס החיובי כלפי הטבע והעולם. הוא סבר כי יש לאהוב את היופי של הטבע ולהכיר בחידושי המדע ובתהפוכות ההיסטוריה, כחלק ממכלול הבריאה. מאחורי כל הפרטים במציאות עומד כוח מאחד, שהוא האלוהות. גם "אהבת ישראל" נובעת מתוך אמונה שעם ישראל חשוב לאנושות ולעולם כולו. הוא קרא ל"אהבת כל המעשים":{{הערה|מדות הראיה, אהבה, פסקה ב'}}
הצבא הסורי סבל ממחסור חמור בקצינים, שנבע מהטיהורים שנערכו בכל פעם שהשתנה השלטון, במסגרתם סולקו מהצבא הקצינים המזוהים עם השליטים הקודמים. חוסר היציבות השלטונית בסוריה גרם לכך שעיקר כוחו של הצבא הסורי וחלק מיחידותיו המובחרות הופנו כלפי פנים, והוצבו באזור דמשק כדי לשמור על השלטון.
{{ציטוט|שורות=כן|מירכאות=כן|תוכן=אַהֲבַת '''כָּל הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם''' - הִיא קוֹדֶמֶת לַכֹּל.
אחר כך אַהֲבַת '''כָּל הָאָדָם''',
אַחֲרֶיהָ '''אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל''' - שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, '''שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְתַקֵּן אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם'''.
וְכָל אֲהָבוֹת אֵלֶּה הֵם '''אֲהָבוֹת מַעֲשִׂיוֹת''', לֶאֱהֹב אוֹתָם, לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבָה, וְלִגְרֹם לָהֶם עִלּוּי.
וְנַעֲלָה עַל כֻּלָּן '''אַהֲבַת ד'''' (= אהבת השם), שֶׁהִיא אַהֲבָה שבְּפוֹעֲל אֵינָהּ גּוֹרֶרֶת בְּעֲצְמוּתָה שׁוּם דָּבָר, כִּי־אִם מָה שֶׁהַלֵּב מָלֵא מִמֶנָה.
זֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב.}}


הוא ראה את החיים הטבעיים כחלק ממצוות התשובה, ובכך כלל הן את הבריאות הגופנית והתעמלות הגוף{{הערה|1=אורות הקודש חלק ב' ובספר "אורות" בכמה מקומות [http://www.yeshiva.org.il/midrash/4234 ראה כאן]}}, והן את הבניין הלאומי, ובמסגרתו את החזרה לארץ ישראל, בניין מוסדות ממלכתיים ופיתוח החקלאות{{הערה|1=מאמריו בדבר הרבנות הראשית החדשה לישראל}}. הוא ראה בחיוב גם את פיתוח המדע מתוך התאמה עם התורה{{הערה|1=נאומו בטקס הפתיחה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים.}}, קרא ליחס מכבד לאוכלוסייה הערבית{{הערה|אגרות ב' ש"צ. תי"א}}, וגם את הכפירה ראה כתחילתה של מהפכה דתית נדרשת{{הערה|1=ב'מאמר הדור', וכן בהספד ל[[הרצל]]}}.
הצבא הסורי היה ערוך למגננה. ב-[[24 במאי]] טסו ראש ממשלת סוריה והרמטכ"ל הסורי לתיאום תוכניות למצרים. בפגישה עם הבכירים המצרים הוסכם שבמקרה של מתקפה ישראלית נגד מצרים, סוריה תתקוף מגבולה ויופעל [[חיל האוויר הסורי]]. ההחלטות נוסחו בקווים כלליים, אולם לא נקבעו תוכניות מבצעיות ספציפיות. הסכמות אלו הן שאפשרו לסורים להימנע מהצטרפות מלאה למלחמה בימים הראשונים.


בנושא היחס ההדדי בין [[התורה]] לבין "הרגשות הגשמיים" כתב הרב קוק: {{ציטוטון|האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתוהו לא דרך}}{{הערה|[[:s:אורות התורה יא#ב|אורות התורה, י"א, ב']]}}.
בחזית רמת הגולן הוצבו כוחות בסדר גודל של ארבע חטיבות חיל רגלים ושלוש חטיבות משוריינות (כ-250 טנקים). למרות המתיחות הגואה הסורים לא שינו את היערכותם לפני המלחמה ורק לאחר פרוץ הקרבות הופעלו מפקדות החירום.{{הערה|1=אייל זיסר, '''בין ישראל לסוריה - מלחמת ששת הימים ולאחריה''', עמודים 229 - 230}} מפקדת החזית בפיקוד הרמטכ"ל הסורי [[אחמד סוידאני]] התמקמה ב[[קונייטרה]].


=== חיבור ההלכה והאגדה ===
==== ההיערכות למלחמה בעיראק ====
כפי שמציין הרב [[שלמה יוסף זוין]] בספרו '''אישים ושיטות''':
{{ערך מורחב|חיל המשלוח העיראקי במלחמת ששת הימים}}
:הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה [כלומר התחום ההגותי], הוא {{ציטוטון|היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה.}}{{הערה|שלמה יוסף זוין, '''אישים ושיטות''', עמ' 231 ואילך}}
הממשל העיראקי לפני מלחמת ששת הימים היה ממשל חלש שעמד בפני בעיות כלכליות ומרד כורדי בצפון עיראק. האידאולוגיה המתלהמת של המשטר חייבה אותו להצטרף למאבק בישראל וכך גם הפגנות המוניות של העם העיראקי, אך הקשיים הכלכליים והקושי בטיפול במרד הכורדי, חייבו את המשטר לשמור את משאביו ואת כוחותיו לצרכיו הפנימיים. עיראק נקטה דרך ביניים, המשיכה בתעמולה מתלהמת, אך הקציבה מעט כוחות למלחמה בישראל.
ועוד כותב הרב זוין:
{{ציטוט|"לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו '''היחיד''' בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו."{{הערה|שם, עמ' 232}}}}
דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו '''[[משפט כהן]]''' (סימן ס"ג), וב'''[[אורות הקודש]]''' (חלק א' עמוד כ"ד). כמו כן שילב לעיתים את המושג "[[נבואה]]" במחשבה.


=== מציאת החיוב והכוח המאחד ===
שליט עיראק, [[עבד א-רחמן עארף]] התבטא באותם הימים: "קיומה של ישראל הוא שגיאה שיש לתקנה. זוהי ההזדמנות שלנו למחות את ה[[חרפה]] שהייתה בתוכנו מאז 1948. יעדנו ברור: למחוק את ישראל מעל פני המפה. ניפגש, בעזרת האל, ב[[תל אביב]] וב[[חיפה]]".{{הערה|שם=Oren}}
הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול ולחפש ליקויים ופגמים יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין. כך יתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. האדם והציבור נתבעים לעשייה, ולא לשלילה של האדם או הציבור האחר.


[[קובץ:D79ed795d796d799d790d795d79f21.jpg|שמאל|ממוזער|300px|הרב קוק ומשלחת הרבנים בניו יורק]]
גדוד חיל רגלים ובו בנו של השליט הוטס למצרים, כדי לחזק את הצבא המצרי. עיראק הציעה למצרים [[טייסת]] של מטוסי קרב מסוג [[מיג 21]], אך המצרים סירבו בנמקם שמדובר בכוח קטן מדי. הם הציעו לעיראקים להפעיל את המטוסים נגד ישראל מכיוון מזרח ולהשתלב בחזית המזרחית. בגלל העוינות בין המשטר הסורי והמשטר העיראקי, סוריה דחתה בתחילה הצעות סיוע עיראקיות, אך לבסוף הסכימה לקבל חטיבה ממוכנת מתוגברת בגדוד טנקים ובגדוד חיילי קומנדו. רק גדוד הטנקים הגיע במועדו ויתר הכוח התעכב בדרך. סוכם בין סוריה ובין עיראק ששתי טייסות [[הוקר הנטר]] עיראקית יחזקו את החזית הסורית משדה תעופה עיראקי.
אמנם לשיטת הרב קוק ישנה אמת אבסולוטית, אבל בכל דעה כמעט יש גם משהו אמיתי. על מנת להגיע לאמת המוחלטת יש לאחד את כל השיטות ולתת לכל אחת מהן את מקומה. גם בכפירה ישנו חיוב, משום שהיא שוללת את התפיסה האלילית המוטעית את האל; וגם באלילות יש גרעין של אמת שהוא הרצון לקרבה לאל, אלא שהיא מעוותת ומגשימה את האל.


בכמה מקומות הוא מונה שלושה כוחות מרכזיים בימינו: ההומניזם (אנושיות בלשונו), הלאומיות והדת (או הקודש). שלושתם נאבקים זה בזה, וגם בכך יש משהו מן החיוב, משום שבאופן זה הם מונעים התפשטות יתר של אחת השיטות ללא בקרה, מצב שעלול להביא לקיצוניות ולהרס. על כל אחת מהשיטות ללמוד להבין שגם לשתי האחרות ישנה חשיבות. לשיטה האידיאלית שמאחדת את כל השלוש הוא קורא "הקודש העליון". בכל מתח הגותי יש למצוא את החיוב שבצדדים המתעמתים ולגרום להם להבין שהם זקוקים זה לזה ונבנים זה מזה.
קצינים עיראקים ממפקדת הדיוויזיה העיראקית השלישית שותפו במוצב הקדמי של המפקדה הערבית המאוחדת, שהקים ברבת עמון, ב-[[1 ביוני]], הגנרל המצרי [[עבד אל-מונעים ריאד]]. ב-2 ביוני הורתה המפקדה על הכנסתו לירדן של כוח עיראקי בסדר גודל של דיוויזיה מוגברת שכלל שתי חטיבות חיל רגלים, חטיבה ממוכנת, חטיבת שריון וגדוד הקומנדו 421 של [[צבא השחרור הפלסטיני]].


הדברים באים לידי ביטוי בציטוט מפורסם מדבריו:
== היציאה למלחמה ==
{{ציטוט|שורות=כן|תוכן=
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - P.M. Levy Eshkol and Major Generals in the Negev.jpg|ממוזער|250px|שמאל|בחזית התמונה, מימין לשמאל: האלוף [[ישעיהו גביש]], האלוף ישראל טל, השר [[יגאל אלון]], ראש הממשלה [[לוי אשכול]], בסיור בנגב, [[25 במאי]] [[1967]]]]
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה." |מקור=ערפלי טוהר}}


הרב קוק קרא שלא להפריז ב"דבקות" בצדיק, והציע להחליפה בדבקות בנשמת כלל ישראל, שלה לדבריו אין מגרעות כלל: {{ציטוט|"אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב."|מקור=[[s:אורות ישראל פרק ג פסקה ג|אורות ישראל פרק ג' פסקה ג']]{{הערה|וראו את דברי הרב ד"ר [[יואל בן נון]] בעניין, [http://musaf-shabbat.com/2011/02/03/ערבות-סביב-למזבח-יואל-בן-נון/ ערבות סביב למזבח], מקור ראשון, 3 בפברואר 2011}}}}
=== תוכנית אסד ===
{{ערך מורחב|תוכנית אסד}}
במצרים אישרה המנהיגות תוכנית מתקפה על ישראל במטרה לכבוש את [[אילת]] ולתקוף מטרות אסטרטגיות נוספות בנגב. התוכנית, שכונתה בשם הקוד '''אסד''' ([[אריה]] בערבית), נודעה למודיעין הישראלי.{{הערה|פסח מלובני '''"ידיעת הזהב" וההתקפה המצרית שלא הייתה''' 'רואים מלמ' יולי 2018.}} ב-25 במאי נשלח לשר החוץ הישראלי, [[אבא אבן]], ששהה באותה שעה ב[[ארצות הברית]], מברק מוצפן בו הודיעו לו שמצרים עומדת לתקוף את ישראל ב-[[27 במאי]]. אבא אבן העביר את תוכן המברק לממשל האמריקאי והנשיא [[לינדון ג'ונסון]], למחרת, יצר קשר עם שלטונות [[ברית המועצות]] והתריע בפניהם שמצרים עומדת לתקוף את ישראל ביום המחרת. שגריר ברית המועצות בקהיר בא אל נשיא מצרים, [[גמאל עבד אל נאצר]], בשעה 3 לפנות בוקר ומסר לו את ההתנגדות הסובייטית התקיפה לפתיחת מלחמה ביוזמה מצרית. בעקבות השיחה ביטל נאצר את המתקפה המתוכננת.{{הערה|שם=Oren}}


===הלכה===
=== החלטת ממשלת ישראל ===
חלק ניכר בכתביו תופס הפן ההלכתי. עוד בחייו הוציא הרב קוק כמה מספריו ההלכתיים: הספר '''חבש פאר''' על ענייני תפילין, '''עץ הדר''' בעניין פסול [[אתרוג]]ים מורכבים והספר '''[[שבת הארץ]]''' על ענייני [[שנת שמיטה|שביעית]] ו[[היתר מכירה]]. לאחר מותו הוציא בנו הרצי"ה קוק את ספרי השו"ת שלו [[אורח משפט]], [[משפט כהן]], [[דעת כהן]] ו[[עזרת כהן]] שבו מקובצות מרבית תשובתיו ההלכתיות.
[[קובץ:פרוטוקול ועדת השרים לענייני ביטחון יום לפני ששת הימים 04-06-1967 בוקר.pdf|שמאל|ממוזער|120px|ועדת השרים לענייני ביטחון, פרוטוקול ישיבת בוקר 04-06-1967]]
[[קובץ:פרטוקול יועדת השרים לענייני ביטחון יום לפני ששת הימים 04-06-1967 ערב.pdf|שמאל|ממוזער|120px|ועדת השרים לענייני ביטחון, פרוטוקול ישיבת ערב 04-06-1967]]
הדרג הצבאי בישראל תבע יציאה מהירה למלחמה והדרג המדיני נקט בעמדה מתונה יותר. ב-[[2 ביוני]] התכנסה ועדת השרים המורחבת לענייני ביטחון לפגישה עם פורום המטכ"ל, ובהזדמנות זו באו לידי ביטוי העמדות השונות.{{הערה|[http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b0717068031be32/File/0b0717068526a92b/Item/090717068540a758 ישיבת ועדת השרים לביטחון עם פורום מטכ"ל, 2 ביוני 1967], באתר [[ארכיון המדינה]]}} ישיבה זו זכתה לכינוי "[[מרד הגנרלים (1967)|מרד הגנרלים]]", בשל הביקורת מהדרג הצבאי (בראשות האלופים [[אריאל שרון|אריק שרון]] ו[[מתי פלד]]) על הממשלה והאשמתה בהססנות, עקב הימנעותה (באותו שלב) מיציאה ל[[מכה מקדימה]]. בסיום ההתכנסות דחה ראש הממשלה, לוי אשכול, את דרישת הרמטכ"ל, יצחק רבין, לכינוס מיידי של הממשלה וקבלת החלטה של יציאה למלחמה – אשכול הודיע שהממשלה תתכנס במועד הקבוע הרגיל, ביום ראשון, 4 ביוני.{{הערה|שם=aib|1=[http://aib.co.il/readmaamar.asp?id=43 מתי נפלה ההחלטה לפתוח במלחמת ששת הימים, ולמה נקבע יום ה-"ע" ל-5 ביוני?]}}


====אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא====
ביום שישי בצהריים כינס ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, התייעצות שבה לקחו חלק שר הביטחון, משה דיין, שר החוץ, [[אבא אבן]], [[יגאל אלון]], מנכ"ל משרד ראש הממשלה, [[יעקב הרצוג]] והרמטכ"ל יצחק רבין. בהתייעצות תמכו אשכול, דיין, אלון ורבין ביציאה מיידית למלחמה ואבן, שנחשב למתון, לא התנגד לכך. הוחלט שבכל מקרה המתקפה לא תתחיל לפני 5 ביוני (הטעם לכך מובא ב[[מלחמת ששת הימים#מבצע ההונאה|תת-פרק על "מבצע ההונאה"]] בחזית המצרית).
{{הפניה לערך מורחב|הלכה ברורה ובירור הלכה}}
בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "[[אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא]]", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות [[תלמוד|הגמרא]], כפי שהוא מופיע ב[[רמב"ם]] וב[[שולחן ערוך]]. זאת במטרה לגשר על הפער שנוצר בין הדיון בסוגיות הגמרא לדיון בהלכה על ידי זה שחלק מהלימוד של הגמרא יהיה פסיקת ההלכה היוצאת מהלימוד. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]] הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם [[מכון הלכה ברורה ובירור הלכה|מכון]] שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל, שנמצא במתחם ישיבת מרכז הרב.


===תורת ארץ ישראל===
בימים שלפני המלחמה פיזר דיין ערפל קרב, ורמז כי אינו צופה מלחמה בקרוב. ב[[מסיבת עיתונאים]] שערך ב-[[3 ביוני]] אמר בין היתר: "מאוחר מכדי להגיב בשטח הצבאי על חסימת מצרי טיראן ומוקדם מכדי שנוכל להסיק מסקנות לגבי הדרך הדיפלומטית של טיפול בעניין זה".{{הערה|{{דבר|שמשון עופר|מ. דיין: אין אנו רוצים שחיילים זרים ילחמו למעננו|1967/06/04|00103}}; {{דבר||המשך|1967/06/04|00209}}}}
[[קובץ:טרטקובר - תוצרת הארץ 1989 - חלק שמאלי.jpg|ממוזער|שמאל|270 פיקסלים|דיוקנאות הרב קוק, [[דוד שמעוני]], [[ש"י עגנון]], [[דבורה בארון]], [[אז"ר|א"ז רבינוביץ']] ו[[יוסף חיים ברנר|י"ח ברנר]], כולם התגוררו ב[[נווה צדק]] בתקופת [[העלייה השנייה]], במיצג "תוצרת הארץ" - עבודתו של האמן [[דוד טרטקובר]] המוצגת בכיכר [[מרכז סוזן דלל]]]]
צה"ל שחרר כמה אלפי חיילי מילואים, ושלח רבים אחרים לחופשה קצרה, כל זאת במטרה להגביר את אלמנט ההפתעה, ולהוריד את ציפיית מדינות ערב למתקפה ישראלית.


הרב קוק פיתח בהרחבה את הנושא של ייחודיותה של [[תורת ארץ ישראל (שיטת לימוד)|תורת ארץ ישראל]], וקרא לשוב אל שיטת הלימוד הארץ־ישראלית המקורית. חידושו העיקרי בנושא הוא שהייחודיות של תורת ארץ ישראל היא בכך שבארץ ההלכה מושפעת מתחומים שונים שהם חוץ־הלכתיים, ובפרט מן הנבואה, האגדה ותורת הקבלה, וכתוצאה מכך בלימוד התורה בארץ ישראל ניתן להגיע לחקר האמת בלא צורך בפלפול מרובה.
ב-4 ביוני התכנסה הממשלה לישיבתה הרגילה והחליטה: {{ציטוטון|הממשלה מחליטה לנקוט פעולה צבאית שתביא לשחרור ישראל מטבעת החנק הצבאית המתהדקת והולכת סביבה. ... הממשלה מסמיכה את ראש הממשלה ושר הביטחון לאשר למטה הכללי של צה"ל את מועד הפעולה}}.{{הערה|[http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b0717068031be32/File/0b0717068526a92b/Item/090717068526a984 ישיבת ממשלה כוועדת השרים לביטחון, 4 ביוני 1967 - אחר הצהרים], באתר [[ארכיון המדינה]]}}


הרב קוק גם קבע ש[[מצוות יישוב ארץ ישראל|יישוב ארץ ישראל]] בפועל, הוא יעד שיש לשאוף אליו. קניית אדמות, עליה מהגלות, חקלאות, וקיום המצוות התלויות בארץ: לקט [[שכחה (מתנות עניים)|שכחה]] ופאה, תרומות ומעשרות, דיני כלאיים ושמירת השמיטה. במקרים שבהם הייתה התנגשות בין יישוב הארץ ובין קיום המצווה, חיפש דרכים הלכתיות על פיהן ניתן להקל, כך תמך בחידוש "[[היתר המכירה]]" של חובבי ציון, משתי שמיטות קודמות לו{{הערה|1=ספר 'משכנותם לדור ודר' - סיפורן של משפחות בלאו ושטרן, עדות על קשיי שנת השמיטה של יהודים אדוקים ב[[יסוד המעלה]], ועל התכתבותם ואף שיחותיהם האישיות עם הרב קוק, בנושא זה.}}.
כל שרי הממשלה תמכו בהחלטה, חוץ משני שרי [[מפ"ם]] שנמנעו. למחרת פתח צה"ל במתקפה בחזית המצרית.


===יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו===
== מהלך המלחמה ==
הרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות [[שאלות ותשובות|תשובות הלכתיות]]. מרבית תשובתיו ההלכתיות פורסמו בספרי השו"ת [[אורח משפט]], [[משפט כהן]], [[דעת כהן]] ו[[עזרת כהן]]. חלק מהחוקרים{{הערה|נריה גוטל (חדשים גם ישנים, עמ' 5) מזכיר בהקשר זה את בנימין איש שלום בספרו על הרב קוק, עמ' 186}} סוברים שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו.
=== המערכה האווירית ===
====השמדת חיל האוויר המצרי====
{{ערך מורחב|מבצע מוקד}}
[[קובץ:Six day war1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גודל הצלחת חיל האוויר מתבטא בכותרות העיתונים]]
המלחמה נפתחה ביום ב´, [[5 ביוני]] [[1967]], בשעה 7:45 בבוקר, במהלומה אווירית מקיפה. בשעות הראשונות של המלחמה תקפו כ-185 מטוסי [[חיל האוויר הישראלי]], בפיקודו של [[מרדכי הוד]], בסיסים צבאיים ושדות תעופה במצרים, ולאחר מכן בסוריה, בירדן ובעיראק, במבצע שנקרא "[[מבצע מוקד]]" (מערך מטוסי הקרב של חיל האוויר מנה כ-203 מטוסים, שישה מהם מקורקעים, ו-12 מטוסים בלבד נשארו בכוננות יירוט על הקרקע, להגנת שמי המדינה בשעת המבצע). תקיפות אלה היוו הפתעה ולמעשה הכריעו את המלחמה מראשיתה בהשמידם את עיקר חילות האוויר של צבאות ערב. חיל האוויר הישראלי הנחית מכה אווירית, בו זמנית, על 11 [[שדה תעופה|שדות תעופה]] מצריים מתוך 14, מאחר שהמתכננים קבעו שמספר מטוסי הקרב אינו מספיק כדי לשתק את שדות התעופה המצריים כולם במטס הראשון. הוחלט לתקוף בתחילה את 11 השדות בהם חנו מטוסי קרב ומפציצים שהיוו סיכון ישיר על העורף בישראל ועל כוחות צה"ל שעמדו להיכנס לחצי האי סיני. שדות התעופה הנותרים נתקפו ב[[מטס]] השני והאחרים הותקפו פעמים אחדות באותו יום. חיל האוויר המצרי שותק כמעט לגמרי למשך שארית המלחמה. הרמטכ"ל המצרי, [[מוחמד פאוזי]], טען ב-[[1997]], כי לנשיא עבד אל-נאצר הייתה התרעה מוקדמת על המתקפה האווירית הישראלית, אך שר ההגנה עאמר, שפיקד על הצבא, התעלם ממנה.{{הערה|1=[http://www.khaleejtimes.com/DisplayArticle.asp?xfile=data/middleeast/2007/May/middleeast_May524.xml&section=middleeast 1967 war: One page in Egypt’s history, literally]|שמאל=כן}}
[[קובץ:Six Day War. Egyptian air force base attacked. Egyptian planes destroyed on the ground. June 1967. D326-011.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטוסים מצריים שהושמדו על הקרקע]]
לאחר 2 גלי התקיפה הראשונים, בעקבות מתקפות של ירדן וסוריה על ישראל, הותקפו גם שדות התעופה שממזרח לישראל והונחתה מכה קשה לשדות התעופה של [[חיל האוויר הסורי]] ו[[חיל האוויר הירדני]]. לאחר שנתקבלו ידיעות על כוונות של מפציצים עיראקיים לתקוף את ישראל הופצץ גם שדה התעופה ה[[עיראק]]י המערבי ביותר H3. בניגוד למתקפה היבשתית, שכוונה תחילה רק נגד החזית המצרית, ההתקפה האווירית כוונה להשגת עליונות אווירית על כל זירות הלחימה במשך כל ימי הלחימה. ביום הראשון של המלחמה השמיד חיל האוויר הישראלי 71 [[מטוס קרב הפצצה|מטוסי קרב-הפצצה]] (69 מצריים ו-2 סוריים), 264 [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] (185 מצריים, 50 סוריים, 20 ירדניים ו-9 עיראקיים) ועוד 39 [[מטוס תובלה|מטוסי תובלה]] ו[[מסוק]]ים (32 מצריים ו-7 ירדניים).{{הערה|1={{מטח|בנימין זאב וכסלר|מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים|12803}}}}


לעומתם, [[אבינועם רוזנק]] סבור ששורש החומרות הרבות המצויות בפסיקותיו הוא ברעיונות החדשניים שבהגותו. [[חגי בן ארצי]] סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (למשל בהקלתו בפולמוס שמן ה[[שומשומין]], בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס ה[[אתרוג]]ים המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור [[זכות בחירה לנשים|הצבעת נשים]], בנושא [[חליבה בשבת]], ובהחמרתו בהלכות [[גיור]] ואיסורו ל[[ניתוחי מתים|נתוחי גופות יהודים]] במסגרת לימודי [[רפואה]]).
185 המטוסים התוקפים במטס הראשון המריאו מבסיסי חיל האוויר ב[[דממת אלחוט]], אחד התנאים להשגת ההפתעה שתרמה להצלחת מבצע "מוקד", וטסו אל מטרותיהם בגובה נמוך ביותר, מתחת לגובה הגילוי של תחנות ה[[מכ"ם]], לכן לא נתגלו למערך הבקרה המצרי. במטס הראשון יצאו כל מטוסי הקרב לתקיפת מסלולים ומטוסים בשדות התעופה במצרים. במטס הראשון הותקפו 11 שדות תעופה ערביים: אל-עריש, אל-סיר, [[ביר גפגפה]], [[ביר תמדה]], [[כברית]], [[שדה התעופה פאיד|פאיד]], [[אבו סואר]], אינשאס, [[נמל התעופה הבינלאומי של קהיר|קהיר-בינלאומי]], קהיר-מערב ובני-סוויף וכך ניטרלו על הקרקע מטוסים רבים ופגעו במסלולים, מהם היו יכולים להמריא מטוסים אחרים. חלק ממטוסי הקרב הישראלים, שיצאו למשימתם בגל הראשון, היו חמושים ב[[פצצת פיצוח מסלולים|פצצות פיצוח מסלולים]] – פצצות המצוידות במצנח קטן שנפתח כשהפצצה מוטלת, מאט את מהירותה, גורם לפצצה להפנות את מסלולה לכוון אנכי ואז ניצתת [[רקטה]] בזנב הפצצה, שמאיצה את מהירותה והופכת אותה למעשה לטיל הננעץ במסלול. הן נועדו להתמודד עם הידיעה שמערך המודיעין של חיל האוויר השיג, כי חלק ממסלולי [[המראה (תעופה)|המראה]] במצרים בנויים בטון. בניסויים מוקדמים שערך חיל האוויר נמצא כי הפצצות הרגילות שהיו עשויות מתכת ומלאות חומר נפץ, שהיו יעילות נגד מסלולי אספלט, לא גרמו נזק למשטחי בטון, או אף דילגו מן המשטח הקשה או התפרקו בזמן הפגיעה. הפצצות שפותחו בעקבות ממצאי מערך המודיעין, שכונו בעולם "הנשק הסודי של צה"ל", הוטלו מגובה נמוך ויצרו מכתשים במסלולי הבטון. באופן יוצא מן הכלל, חיל האוויר הישראלי לא פגע במסלולי שדה התעופה של [[אל-עריש]], כדי שניתן יהיה לנצל אותם, לאחר שכוחות הקרקע הישראליים יכבשו אותו.{{הערה|1={{אתר חיל האוויר||מבצע "מוקד"|3567-12803|5 ביוני 1967}}}} בדרכם חזרה מן התקיפה חזרו מטוסים ממטרות מרוחקות בטיסה בגובה רב, כדי לחסוך בדלק, כך תוכננו הנתיבים. חיסכון בדלק בטיסה בגובה רב היה תנאי לביצוע המשימה בטווחים רחוקים. בחיל האוויר הישראלי היו בטוחים שלאחר התקיפות לא יהיו מטוסי אויב באוויר ולא יסכנו את המטוסים השבים לבסיסיהם.
פרופ' [[נריה גוטל]] אמר שהרב קוק מנמק את פסיקותיו גם ב[[דברי קבלה]] ואגדה, דבר שאינו מקובל ברוב ספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים, אך מצוי בפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וחכמי עדות המזרח. כך למשל הזכיר את פסיקת הרב קוק שיש להשתמש בגופות גויים לצורך לימוד רפואה, שאותה נימק גם בכך שהגוף היהודי הוא קדוש{{הערה|ראו את התשובה: {{HebrewBooks||שו"ת דעת כהן סימן קצט'|20315||עמוד=390}}}}.
הרב קוק למד ספרי קבלה וחסידות וכתב בשבחם, אבל בישיבתו לא לימד כתבים אלה.


====פלפול====
[[קובץ:6dayswar1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קצינים מחיל האוויר הישראלי ליד מטוס מצרי שהושמד ב[[סיני]]]]
הרב [[שלמה יוסף זווין]] הסביר את גישתו ההלכתית של הרב קוק בספריו ובכתביו{{הערה|שלמה יוסף זוין, '''אישים ושיטות''', עמ' 238.}}. הוא מציין שהרב קוק נמנע מלבסס הסברים על שיטת ה"[[לשיטתו]]", כשהוא רואה בה פן של [[פלפול]] שאינו הכרחי; אולם לא נמנע, לאחר שהסביר שיטה, לציין שהסבר זה תואם את שיטתו של אומרה במקום אחר.
כחצי שעה לאחר יציאת הגל הראשון, יצאו חלק ממטוסי האימון הישראלים מסוג [[CM.170 פוגה מגיסטר|CM.170 פוגה מגיסטר שהוכשרו לשאת פצצות ומקלעים]], כדי לתקוף את תחנות המכ"ם וסוללות תותחים באזור קדמת סיני ולאפשר בכך את שובם הביתה של מטוסי ההפצצה, בלא להתגלות על ידי תחנות ה[[מכ"ם]].{{הערה|1={{אתר חיל האוויר||מטוסי הפוגה תוקפים|3567–12805|5 ביוני 1967}}}} מטוסי הפוגה המשיכו ותקפו סוללות תותחים וריכוזי צבא מצרי בקדמת סיני, עם כניסתם של כוחות הקרקע של צה"ל לסיני לקראת 08:00 בבוקר.


עם זאת ניכר בהרבה מקורות בכתביו{{הערה|1='''אדר היקר''', פרק ד'; לשני בתי ישראל ב'''מאמרי הראי"ה'''; '''ערפלי טוהר''', עמ' 122.}}, כי הרב קוק התייחס בחיוב ובסנגוריה לצורת לימוד זו. הוא מנתח את הסיבה להתנגדות שצורת לימוד זו עוררה בעבר, ואת הנימוקים ללגיטימיות שיש לה כיום. הרב קוק טוען שללימוד זה יש צד אסתטי, והוא עשוי לעורר לאהבת תורה. אמנם הוא מגביל ותוחם אותו בתנאים אחדים, כמו לא לערבב הלכה ואגדה, ולאפשרו לאנשים שכבר יש להם ידיעות מעמיקות בלימוד.
חלק מהמטוסים המצריים שלא נפגעו בתקיפת בסיסיהם במטס הראשון הצליחו להמריא והימלט לשדות תעופה אחרים, לכן, הגל השני של מטוסי הפצצה ישראלים יצא לתקוף מטרות שלא נחרבו לגמרי, עוד שישה שדות תעופה: מנצורה, בילביס, חילוואן, מינייה, [[ע'רדקה]] ולוקסור. המטוסים התוקפים טסו הפעם בגובה רב, ללא חשש התגלות, לאחר שמערכת הבקרה המצרית שותקה. במהלך ההפצצות התנהלו קרבות אוויר עם מטוסים מצרים שהצליחו להמריא לפני שנפגעו שדות התעופה. במרבית המקרים הופלו המטוסים המצרים. במהלך המטס הראשון נפגעו מטוסים ישראלים. באחד המקרים, טייס ה[[מיראז' 3|מיראז']] {{יזכור|45697|יאיר נוימן}} נפגע בקרב עם מיג 21 וצנח באזור [[הדלתה של הנילוס]], שם רצחו אותו כפריים.{{הערה|שי שבח, [http://www.iaf.org.il/625-19940-he/IAF.aspx '''"היד רועדת לי"'''], בטאון חיל האוויר}}{{הערה|{{אתר חיל האוויר||גל תקיפה שני|3567–12805|5 ביוני 1967}}}}


====מנהג====
חלק משדות התעופה המצריים הופצצו פעם נוספת וחלק מהפצצות צוידו במרעומי השהיה, כדי שיתפוצצו בשעות הלילה וימנעו שימוש במסלולים בשעות החושך.
באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוקסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש ל[[מנהג (יהדות)|מנהגים]], כשלעיתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "[[לא תתגודדו]]".{{הבהרה|מהי הגישה שלו על "לא תתגודדו"?}}


===פילוסופיה וקבלה בהגותו ===
==== מעורבות סוריה וירדן במערכה האווירית ====
הוגה הדעות [[הלל צייטלין]] מציב את הרב קוק ברצף אחד עם גדולי הקבלה: [[האר"י]], [[הבעל שם טוב]], ו[[בעל התניא]]. לדבריו הרב קוק הסתמך רבות על הקבלה הבעש"טנית, יותר ממה שמיוחס לו. הוא כותב:
החל מהשעה 11:40, ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, החל [[הכוחות המזוינים של ירדן|הצבא הירדני]] להפגיז את [[שדה תעופה|שדות התעופה]] הישראלים שהיו בטווח [[תותח]]יו. תחילה הופגז שדה התעופה [[בסיס רמת דוד|רמת דוד]] ובהמשך הופגזו גם שדה התעופה ב[[מחנה סירקין]], [[נמל התעופה בן-גוריון|נמל התעופה הבינלאומי בלוד]] ו[[תל נוף|שדה התעופה עקרון]]. בשדה התעופה של עקרון נפגע מההפגזה זנבו של [[מטוס תובלה]] מסוג [[DC-3 דקוטה]].
{{ציטוט|תוכן=בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד.|מקור=במאמרו "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל"}}
היו חוקרים (כגון [[בנימין איש שלום]]) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא משתמש בה לצורכי הגותו־הוא באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם [[יוסף אביב"י]], שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של תכנים קבליים, על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק{{הערה|על סוגיה זו ראו [[אלחנן שילה]], "[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/18/elhanan.pdf פרשנות הרב קוק לקבלת האר"י; הופעת נשמות חדשות ותיקון העולם"], '''עיונים בתקומת ישראל''' 18, (2008), עמ' 55–77.}}.


הרב קוק בחר שלא לציין את מקורותיו בפירוש, אולם ציין שהרבה להסתמך על כתבי [[האר"י]]. מעבר לכך, מקורותיו מגוונים, ובהם [[ספר הזוהר|הזוהר]], עץ חיים, ספרי החסידות, [[רבי יהודה הלוי]], [[רמב"ם]], ספרי [[מהר"ל]] מפראג, ספרי [[רמח"ל]], [[הגאון מווילנה]], [[יצחק אייזיק חבר|רבי יצחק אייזיק חבר]]{{הערה|אלחנן שילה, "השפעתו של ר' יצחק אייזיק חבר על פרשנותו של הרב קוק לקבלה", '''דעת,''' 80-79 (תשע"ה), עמ' 95–118.}}, וכן פילוסופיה יוונית ומודרנית{{הערה|ראו בנימין איש שלום, הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, עמ' 17–26. אפלטון, אריסטו, שפינוזה, שופנהאואר ורבים אחרים מוזכרים בכתביו בפירוש.}}.
במקביל להתפשטות ההפגזות גם המטוסים הירדניים יצאו להתקפה. שני מטוסי [[הוקר הנטר|הנטר]] תקפו את [[נתניה]] ומטוסי הנטר אחרים תקפו את שדה התעופה סירקין והעלו באש מטוס תובלה מסוג [[נורד 2501 נוראטלס|נורד]] וכמה חיילים נפגעו. ההנטרים שתקפו בסירקין נפגשו בדרכם חזרה במיראז'ים שהפילו אותם.


בהגותו ניכרת גם השפעתם של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, כותב הבן שמאמרו של אביו, "דעת אלוקים", מבוסס לדעתו על גישתו של הפילוסוף [[הרמן כהן]]. למעשה, רבים ממושגיו של [[שפינוזה]] מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של [[הגל]] (אולי בתיווכה של משנת ר' [[נחמן קרוכמל]]) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במאמרו "[[למהלך האידיאות בישראל]]" (בספרו "אורות"), שבו הוא משתמש במושגי האידאות במובנן ההגלייני, לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת, במיוחד, הגותו של [[פרידריך וילהלם שלינג|שלינג]], בייחוד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן בדרך של השפעה והן ביקורתית, לכתביהם של [[עמנואל קאנט|קאנט]], [[שופנהאואר]], [[ניטשה]]{{הערה|על קאנט וניטשה, ראו אלחנן שילה, "ממשות האדם והעולם בחוויה האוניו־מיסטית של הרב קוק" '''עיונים בתקומת ישראל''' 25, (2015), עמ' 37 – 64.}}, [[אנרי ברגסון]], כמו גם ביחס ל[[בודהיזם]]{{הערה|1=אמיר משיח, [http://orot.academia.edu/AmirMashiach/Papers/1611385/Rabbi_Avraham_Isaac_Hacohen_Kooks_Attitude_toward_Budhism הראי"ה קוק ויחסו לבודהיזם: מקורות וביקורת], דעת 70 (תשע"א), עמ' 96-81.}}, וכן לתגליות מדעיות בעלות משמעות פילוסופית (דוגמת ה[[אבולוציה]] וגיל העולם){{הערה|1=אורות הקודש חלק שלישי, 'תורת ההתפתחות'}}.
בשעה 11:50 יצאו 12 מטוסי מיג סוריים לתקיפת מטרות בישראל. ניסיון לפגוע במפקדה צבאית הסתיים בפגיעה ב[[כפר החורש]] הסמוך. המטוסים הסורים ניסו לפגוע גם ב[[מנחת מגידו]], באשד-כינרות, ב[[דגניה א']] וב[[סכר]] על הירדן, אולם בקרבות אוויר ובאש [[נ"מ]] הופלו חלק מהם וההתקפה נהדפה.


הרב קוק הסתייג מתורת ההשכלה, אך לא התנגד לשימוש בכלים מדעיים־ביקורתיים בלימוד התורה, כאשר הדבר נעשה בידי בני תורה המתאימים לכך, ולא כעיקר הלימוד{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/mivhanim-2.htm מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי] מאמר ב[[אתר דעת]] של הרב ארי יצחק שבט.}}.
פחות ממחצית השעה אחרי התקיפות הסוריות והירדניות יצאו מטוסי חיל האוויר הישראלי להפצצת שדות התעופה מהם יצאו ההתקפות. במהלך 288 גיחות ישראליות הופצצו שדות התעופה של סוריה, ירדן וגם [[שדה התעופה H-3]] שב[[עיראק]]. בתקיפות אלה לא היה למטוסי חיל האוויר הישראלי את יתרון ההפתעה, לכן נערכו קרבות אוויר והופעלה נגדם אש נ"מ כבדה. מספר מטוסים ישראלים נפגעו בקרבות אוויר ועל ידי אש מהקרקע וחלק מהטייסים נטשו את מטוסיהם. אחד הטייסים נרצח על ידי המון סורים ואחרים נלקחו ב[[שבי]]. מטוס [[דאסו אוראגן|אוראגן]] ישראלי, שמערכת הקשר שלו נפגעה במפגש עם חוטי חשמל שנכרכו סביב גוף המטוס, נפגע בדרכו חזרה, לאחר שסטה מנתיבו, על ידי [[טיל קרקע-אוויר]] ישראלי מסוג [[MIM-23 הוק|הוק]], שהוצב בהגנה על ה[[קריה למחקר גרעיני - נגב]] ב[[דימונה]].{{הערה|1={{אתר חיל האוויר||גל התקיפה השלישי והרביעי|3567-12812|5 ביוני 1967}}}}


===תשובה וגאולה===
==== הפעילות המלחמתית של חיל האוויר העיראקי ====
ה[[תשובה (יהדות)|תשובה]] במשנת הרב קוק תופסת מקום מרכזי. אחד הכתבים הבודדים שיצאו לאור בחייו הוא הספר "[[אורות התשובה]]". בספר זה הוא מברר את התהליכים הגורמים ומניעים לתשובה, ואת מטרותיה, ומחדש את רעיון התשובה לאו דווקא כשיבה מחטא מסוים וכ[[חזרה בתשובה]] פשוטה, אלא כתהליך התקדמות כללי של המציאות, זאת בהתבסס על ספרות הסוד של היהדות.
חיל האוויר העיראקי הקצה למשימת המלחמה בישראל, במסגרת [[חיל המשלוח העיראקי במלחמת ששת הימים|חיל המשלוח העיראקי]], טייסת של מטוסי [[הוקר הנטר]], טייסת של מטוסי [[מיג 21]] ומטוסי הפצצה מסוג [[טופולב 16]]. מטוסי הקרב העיראקיים פעלו מ[[שדה התעופה H-3]], הקרוב לגבול הירדני, והמפציצים פעלו מתוך עומק הטריטוריה העיראקית.


התשובה במשנתו אינה שייכת ליחידים בלבד אלא כוללת גם חזרה בתשובה של ציבור, תהליכים מדיניים, חברתיים ומדעיים. ובעיקר שיבת עם ישראל לארצו ו[[גאולה|גאולתו]] הלאומית הן חזרה בתשובה. הגאולה המצופה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו, אלא כוללת גם עליה של כלל האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר. ייתכן גם מצב שבו קודם העם חוזר לארצו ואחר כך חוזר אל התשובה הפרטית, הכוללת גם את קיום ה[[הלכה]] במלואה.
ב-[[5 ביוני]], בשעה 14:30, תקף מבנה של מטוסי הנטר את מושב [[נהלל]]. למחרת בבוקר תקף מבנה של מטוסי הנטר את [[חטיבת ברק]] ופצע חמישה חיילים. למחרת, הפציץ מטוס טופולב 16 את העיר [[נתניה]] והרג אזרחית אחת. בדרכו חזרה הפציץ את מבואות [[עפולה]], אך פצצותיו לא התפוצצו (שני חיילים ישראלים נהרגו כשניסו לנטרל אותן) והמשיך לאזור [[רמת דוד]], שם נפגע מאש [[נ"מ]] והתרסק מעל [[מחנה עמוס]] ופיצוצו גרם למותם של 14 חיילים ישראלים ופציעתם של שמונה נוספים (ראו פירוט בערך [[תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל]]).{{הערה|שם=IAF1|1={{אתר חיל האוויר||התגובה הערבית|3567-12806|5 ביוני 1967}}}}


=== התפתחות והתקדמות העולם ===
בתגובה לפעילות חיל האוויר העיראקי תקף חיל האוויר הישראלי את שדה התעופה H-3 שלוש פעמים, שבמהלכן בוצעו 11 גיחות של מטוסי [[ווטור]] ו-8 גיחות של מטוסי [[מיראז' 3]]. במהלך התקיפות הושמדו על הקרקע 8 מטוסי מיג 21, 10 מטוסי הנטר ומטוס תובלה אחד. בפעילות הזאת איבד חיל האוויר הישראלי שני מטוסי ווטור ומיראז' אחד.{{הערה|על התקיפה השנייה ניתן לקרוא בספר '''חליפת לחץ''', מאת מירב הלפרין ואהרון לפידות, [[הוצאת משרד הביטחון]], ישראל [[תשמ"ז]], עמ' 43-41.}}
לפי תפיסתו, תורת האבולוציה הדרוויניסטית מורה על כך שהעולם מתקדם ומתפתח. לדעתו תהליכים אלו קורים גם בתחום המוסרי, כגון בהתקדמות ההיסטורית לקראת הגאולה.


הרב קוק הבין על פי הקבלה, שעם בוא הגאולה המלאה, תהיה התקדמות של כל החיים. ב'חזון הצמחונות והשלום' הוא מתאר את התקדמות הטבע כולו, כאשר כל רמת חיים עולה ומתקדמת. האדם יהיה ליותר מאשר הוא כיום, וכך הצמחים והבהמות, ומתוך כך, תיאסר אכילת הבשר. הוא ראה גם התפתחות של המדעים ל[[הבנה]] מלאה של היקום, המתיישרת עם המוסר, מתוך ידיעה והשתתפות, ולא מתוך התנשאות וכוחנות. הוא כלל בכך את מדעי הנפש, הטבע והחיים, וכן את היצירה האנושית והאמנות{{הערה|1=[http://www.olamhatohu.com/?p=84 אמונה ואמנות - אויבים או אוהבים?] אתר 'עולם התוהו' של אהרן פוירשטיין.}}.
סוריה ומצרים ביקשו, במהלך המלחמה, סיוע אווירי עיראקי, אך עיראק סירבה להקצות מטוסים נוספים והסתפקה בהגנה על שמי עיראק.


===ציטוטים מייצגים ממשנתו===
=== החזית המצרית ===
*'''האחדות הקוסמולוגית של הבריאה'''
[[צבא מצרים]] היה הכוח הגדול ביותר שעמד מול צה"ל, כוח שהיה בתהליך של מעבר מיבשת אפריקה אל חצי האי סיני. יחידות מצריות החלו לצאת מתימן, כדי להצטרף לכוח שהלך והתעצם בסיני. תהליך ההתעצמות המצרי לווה בתהליך של כריתת [[בריתות צבאיות]] עם יתר מדינות ערב המקיפות את ישראל, כדי לא לאפשר לכל הצבא הישראלי להתרכז בהתמודדות עם מצרים. המתקפה הישראלית יצאה לדרך במטרה לשבור את טבעת החנק המתהדקת, לפני שהברית הצבאית הכלל ערבית תגיע לדרגת כוננות ותיאום גבוהה יותר.
{{ציטוט|"כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא."}}
[[קובץ:1967 Six Day War - conquest of Sinai 7-8 June He.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התקדמות כוחות צה"ל בסיני]]
{{ציטוט|"כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה."|מקור='''אורות הקודש''' ג'}}
[[קובץ:6 Day War-Amos.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי צה"ל בסיני]]
*'''צלם אלהים שבאנושות'''
{{ציטוט|"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל... עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו."|מקור='''מוסר אביך''', עמ' נ"ז}}
{{ציטוט|"...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..."|מקור=שם נ"ח}}
{{ציטוט|"צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו."{{מקור}}}}
*'''סגולת ישראל והדרגות בבריאה'''
:כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר בכנסת ישראל הוא ראה גילוי אלהי:
{{ציטוט|"כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה."|מקור=אורות עמ' קל"ח}}
{{ציטוט|"ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי."|מקור='''אורות''', פרק ה', עמ' קנ"ו}}
*'''האלהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לאלהים'''
{{ציטוט|"אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים... '''מקום מנוחתנו הוא רק באלהים'''..."|מקור='''אורות''', עמ' קי"ט}}
*'''סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות'''
{{ציטוט|"כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית."|מקור='''אורות הקודש''', ג', עמ' קל"ז}}
*'''הבדל בין האישה לגבר''':
{{ציטוט|"וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה."}}
{{ציטוט|"עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר."|מקור='''עולת ראי"ה''', עמ' ע"א}}
*'''הדמיון והחלומות'''
{{ציטוט|"השכל הרציונלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה."|מקור='''אורות הקודש''', א', רכ"ו}}
{{ציטוט|"'''החלומות הגדולים יסוד העולם הם.''' המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את [[שיבת ציון]]."|מקור='''אורות הקודש''', א', ע' רכ"ו}}
*'''אחדות הגוף והנפש'''
{{ציטוט|"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל."|מקור='''אורות''', עמ' פ'}}
*'''גדלות התשובה'''
{{ציטוט|"ממעמקים באה התשובה... התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא."|מקור='''אורות התשובה''', ו' א'}}
{{ציטוט|"התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו..."|מקור=שם, ד' ג'}}
{{ציטוט|"מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה."|מקור=שם, י"א א'}}
{{ציטוט|"התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהם מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה."|מקור=שם, ו' ב'}}
{{ציטוט|"קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות."|מקור=שם, ט' א'}}
{{ציטוט|"גדול ונשגב הוא אושר התשובה... אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה."|מקור=שם, י"ג י"א}}


==הערכות כלפיו==
==== מבצע ההונאה ====
===תומכיו===
{{הפניה לערך מורחב|מבצע לשון אדומה}}
[[קובץ:Rav-kook-letter-03.jpg|שמאל|ממוזער|250px| מכתב של הרב קוק אל [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]]]]
בימים שקדמו לפתיחת המלחמה ערך צה"ל, באמצעות אוגדת ההונאה של [[פיקוד הדרום]], אוגדת ההטעיה 49, תנועות צבא שנועדו לשכנע את מצרים שהמתקפה הישראלית תרוכז בציר הדרומי. בנוסף לתנועות צבא ביום לכיוון האמור והשבת כלי הרכב בלילה, הופעלו גם [[סוכן כפול|סוכנים כפולים]]{{דרוש מקור}} לשכנוע מצרים בכך שהמתקפה צפויה בציר הדרומי. מצרים השתכנעה ויחידות מצריות רבות קיבלו הוראה לשינוי היערכות ומיקום, כדי להתכונן למתקפה בציר הדרומי. בעקבות מבצע ההטעיה החלו המצרים, החל ב-28 במאי, בתגבור הציר הדרומי מ[[נח'ל]] ל[[כונתילה]], ושל השטח שבין כונתילה ל[[קוסיימה]]. תנועות הצבא המצרי גרמו לאי סדר לוגיסטי וחוסר מוכנות, שלהערכת צה"ל אמור היה להגיע לשיאו ב-5 ביוני. מסיבות אלה ביקש הרמטכ"ל שהחלטת הממשלה על היציאה למלחמה לא תקבע יציאה מוקדמת מ-5 ביוני והממשלה אכן ציוותה כך.{{הערה|שם=aib}}
אישיותו של הרב קוק וידיעותיו בתורה זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, [[חובבי ציון]] ו[[חרדים]]. חליפת האגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל, וכן התבטאויות של רבנים שונים, מבטאות כבוד רב כלפי הרב קוק, הגם שפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו.


בין מחליפי המכתבים עמו (מהם שהתנגדו לשיטתו והשקפתו ואף בחריפות אך ראו בו אחד מהגדולים): הרב [[אברהם ישעיה קרליץ]] (ה"חזון איש"), הרב [[חיים עוזר גרודזינסקי]], הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין]], הרב [[חיים סולובייצ'יק]], בנו הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]], האדמו"ר מגור רבי [[אברהם מרדכי אלטר]], הרב [[איסר זלמן מלצר]], הרב [[שמשון אהרון פולנסקי]], הרב [[יוסף חיים זוננפלד]], האדמו"ר מליובאוויטש הרב [[יוסף יצחק שניאורסון]], הרב [[אהרון קוטלר]], הרב [[נתן צבי פינקל]], הרב [[ירוחם ליבוביץ]], הרב [[ברוך בר ליבוביץ]], הרב [[יהודה מאיר שפירא]] ועוד רבים{{הערה|1=ראו [http://www.scribd.com/doc/2368277/עותק-דעת-חכמי-ישראל כאן] סריקות של מכתבים כאלו ומקורות מודפסים.}}.
==== המתקפה ====
ביום שני, 5 ביוני 1967, בשעה 8:15 הושמע בקשר ה[[מילת קוד|אות]] "'''סדין אדום'''" והכוחות היבשתיים של צה"ל פתחו בהתקפה על הצבא המצרי בחצי האי סיני וברצועת עזה. ההתקפה נעה בשלוש אוגדות, שהיוו שלוש זרועות תקיפה עיקריות, ונוספו עליהן שתי חטיבות שפעלו בצורה עצמאית. חטיבה עצמאית נוספת שהייתה אמורה לפעול בציר החוף הועברה לפיקוד מרכז לאחר שהתברר כי אין בה צורך.


ה[[ישראל מאיר הכהן|חפץ חיים]] שמע בזמן [[הכנסייה הגדולה]] הראשונה שהתקיימה ב[[וינה|ווינה]] בשנת [[תרפ"ג]] דברי פגיעה ברב קוק, ואז הגיב החפץ חיים: {{ציטוטון|הערענדיג אזעלכע ווערטער דארף מען קריעה רייסען!}} (תרגום מ[[יידיש]]: לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה!){{הערה|הרב מ"י ישר, [http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=12008#p=21&fitMode=fitheight&hlts=&ocr= "הרב קוק אלס פאלקס סניגור"], [[המסילה]], שנה א' חוברת י"ב, עמוד 19}}. כמו כן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: {{ציטוטון|לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!}} והוסיף: {{ציטוטון|דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה.}}{{הערה|[http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=10229#p209863 בירור העדויות] על ידי "תוך כדי דיבור" ([[איתם הנקין]]) בפורום "אוצר החכמה"}}{{הערה|'בשדה הראי"ה', הפרק "בין שני הכהנים הגדולים" (עמ' 217–232), עמ' 228-225.}}{{הערה|1=[http://www.yeshiva.org.il/midrash/9274 שבת הראי"ה פרשת תולדות] פירוט רחב של מקורות על האירוע הנ"ל}}
הכוח היבשתי התוקף, בפיקודו של [[אלוף פיקוד הדרום]] [[ישעיהו גביש]], מנה 11 חטיבות וכלל כ-600 [[טנק]]ים. זרוע ההתקפה העיקרית הייתה זו של [[אוגדת הפלדה]] בפיקוד האלוף [[ישראל טל]], שפרצה בציר החוף של צפון סיני, וכעבור ארבע יממות הגיעו כוחותיה אל [[תעלת סואץ]] ב[[קנטרה]] ומול [[איסמעיליה (עיר)|איסמעיליה]]. <!-- מדרום ובצמוד לאוגדת טל, תקפה וכוחותיה הגיעו לאחר ארבע יממות אל חלקה הדרומי של תעלת סואץ ואל חוף מפרץ סואץ. --> אוגדת האלוף [[אריאל שרון]] פרצה בגיזרת [[אבו עגילה]] וניהלה קרב מכריע ב[[קרב אום-כתף|אום-כתף]], וכוחותיה התקדמו והגיעו כעבור ארבע יממות אל אזור נח'ל.


הרב מלצר אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: {{ציטוטון|אנו גדולים עד בריח הדלת שלו}}{{הערה|'שבחי הראי"ה', עמ' רב}} ובהספד על הרב קוק אמר: {{ציטוטון|יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות.}}
במהלך יומיים, כבשה את רצועת עזה חטיבה עצמאית מתוגברת, וחטיבה ממוכנת עצמאית פעלה במטרה להטעות את המצרים בתנועות והתקפות מבוימות בנגב הדרומי, בסביבת כונתילה. התנועה השיגה את מטרתה. בימים 7 ו-8 ביוני בסיוע כוח מ[[בית הספר לצניחה]], השתלטו כוחות [[חיל הים הישראלי]] בחופי דרום סיני על [[שארם א-שייח]], [[ראס נאצראני]], [[א-טור]], [[אבו רודס]] ו[[ראס סודר]].


הרב [[שלמה אליעזר אלפנדרי]], על אף התנגדותו החריפה לציונות, חלק כבוד לרב קוק והעריכו כאחד מגדולי הדור. כשביקר הרב קוק בצפת בכסלו [[תרפ"ד]] שלח לו הרב אלפנדרי מכתב ברכה ואירחו בביתו "בכבוד גדול ובחביבות מרובה"{{הערה|1=ראו [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=Ao7EZCXV448%2B1Zygu7%2FUwcbys7USiAswkn3AY7nuMm1ssvtORw1XAj5Ukq03KYhJYw%3D%3D&mode=image&href=DHY%2F1923%2F12%2F03&page=4&rtl=true דואר היום, 3 בדצמבר 1923, עמ' 4].}}. במכתב מ[[ו' בשבט]] תרפ"ד לרב [[יעקב משה חרל"פ]], מגדולי תלמידי הרב קוק, הביע הרב אלפנדרי את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק: {{ציטוטון|הגיע לאוזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב והתבטא בביטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון. תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק.}} הרב אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על חיבור שחיבר וקיבל את השגותיו{{הערה|הרב [[משה צבי נריה]], 'ליקוטי הראי"ה' חלק ג', עמ' 152–159. מידע נוסף על הערכתו של הרב אלפנדרי לרב קוק מופיע [http://maranharavkook.blogspot.co.il/ כאן], ובו בין היתר צילום כתב היד של המכתב האמור לרב חרל"פ.}}.
פקודת הנסיגה הכללית שנתן המטכ"ל המצרי ב-6 ביוני הפכה את המלחמה לקרב התקדמות.{{הערה|1=[http://www.nps.edu/Academics/centers/ccc/publications/OnlineJournal/2005/Apr/aboul-eneinApr05.html מסמכי מוחמד חסנין הייכל, פסקת: Discussion on the Sinai and Strategic Depth], אתר האקדמיה של הצי האמריקאי. על פי מקורות אחרים, פקודת הנסיגה ניתנה ב-6 ביוני אחר הצהריים, לאחר שעאמר למד על כיבוש מתחם [[אום-כתף]] וכישלון מתקפת הנגד המצרית ב[[ביר לחפן]].}} צה"ל התקדם במהירות לעבר [[מעבר המיתלה]] על מנת לחסום את הכוחות המצריים הנסוגים.


הרב [[שלמה אלישיב]] אמר לרב [[אריה לוין]] על הרב קוק שהוא "כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה"{{הערה|1=[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=19&t=4530&hilit=לידת+הגרי+ש כאן] סריקת מכתבו לרב קוק.}}.
===החזית הירדנית===
[[קובץ:צנחנים בכותל המערבי.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[תצלום הצנחנים בכותל המערבי]]]]
[[קובץ:_1967 Six Day War - The Jordan-HE.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הלחימה בחזית הירדנית]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 8977 armored vehicle of col. motta gur.jpg|שמאל|ממוזער|250px|זחל"ם הפיקוד של [[מוטה גור]], עמו פרץ לעיר העתיקה, ב[[מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל]]]]
{{ערך מורחב|הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים}}
במהלך תקופת ההמתנה ישראל התאמצה להעביר למלך ירדן את המסר, שאינה רוצה מלחמה עמו ואין בכוונתה ליזום התקפה על שטח הממלכה (ובכלל זה ירושלים המזרחית והגדה המערבית). לאותה מטרה התקיימו מספר פגישות חשאיות בין המלך חוסיין ובין מנכ"ל [[משרד ראש הממשלה]], [[יעקב הרצוג]], במטרה למנוע אי-הבנה שתביא להתלקחות הגבול.


הרב [[יצחק הוטנר]], שהיה תלמידו, אמר עליו: {{ציטוטון|הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, נגלה ונסתר, ממש כל רז לא אניס ליה בכל חלק מחלקי התורה!.}} והוסיף: {{ציטוטון|הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות, מכל אשר חלקו עליו.}} רבו, "[[הסבא מסלבודקה]]" אמר לו על הרב קוק: {{ציטוטון|הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר.}}{{הערה|[[משה צבי נריה]], '''בשדה הראיה''', כפר הרואה, תשנ"א, בפרק "שמש ומאור" (על הקשר בין הרב הוטנר והרב קוק), עמ' 438-419.}}
עם זאת, בבוקר היום הראשון למלחמה, הועברו למטכ"ל הירדני הודעות מהמטכ"ל המצרי כאילו כוחות מצרים נוחלים הצלחה בחזית סיני, ומעודדים את הצבא הירדני (שהיה תחת פיקוד הגנרל המצרי [[עבד אל-מונעם ריאד]] בהתאם להסכם ההגנה שנחתם בין מצרים ובין ירדן) לפתוח במתקפה ולקחת חלק ב"חלוקת השלל". ייתכן שהפיקוד העליון המצרי אכן לא ידע על המצב העגום של צבאו, אך ייתכן שהודעות אלו נמסרו למלך כדי שיפתח במתקפה שתרתק כוחות ישראליים לחזית הירדנית, ותפחית מהלחץ שבו היו נתונים הכוחות המצריים בסיני.


גם חלק מהרבנים מתנגדי הציונות הכתירוהו בתוארי כבוד במכתביהם אליו. הרב [[זליג ראובן בנגיס]] כתב לרב קוק, אותו הכיר מישיבת וולוז'ין: {{ציטוטון|הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל... הכהן הגדול מאחיו...}} הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] מבריסק כתב: {{ציטוטון|הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל...}} ובמכתב אחר מכנה את הרב קוק "פאר הדור". הרב [[ירוחם ליבוביץ]] כתב: {{ציטוטון|לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א.}} הרב [[ברוך בר ליבוביץ]] כתב: {{ציטוטון|כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת.}} הרב [[אהרן קוטלר]] כתב: {{ציטוטון|מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת...}} הרב [[יהודה מאיר שפירא]] מלובלין כתב: {{ציטוטון|חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל}}, כשבתוכן המכתב מבקש מהרב קוק להאציל מברכתו של [[ישיבת חכמי לובלין|הישיבה]] שפותח.
בשעה 9:40 פתחו הירדנים באש נשק קל לעבר עמדות הקו העירוני והר הצופים בירושלים. בשעה 10:00 בערך התחילו הירדנים בהרעשת [[תותח]]ים ו[[מרגמה|מרגמות]] לכל אורך החזית, כולל [[תל אביב]], בסיס חיל האוויר [[רמת דוד (בסיס)|רמת דוד]] וירושלים המערבית. ההפגזות הירדניות בירושלים ביומיים הראשונים ללחימה גרמו למותם של 15 אזרחים ופציעתם של כ-500 אחרים.{{הערה|{{דבר||15 אזרחים נהרגו ו-500 נפצעו בירושלים|1967/06/07|00204}})}} בהפגזה בירושלים נפגעו בית הנשיא, [[משכן הכנסת]] ו[[גן החיות התנ"כי]].{{הערה|תום שגב, '''[[1967 – והארץ שינתה את פניה]]''' עמוד 362}} מטוסים ירדנים תקפו את מפעל "אלבר" ב[[כפר סבא]] ובהפצצה נהרגו ארבעה מעובדי המפעל. מול הכוחות הירדנים ניצבו כוחות צה"ל מדוללים, בעת שעיקר צה"ל נערך מול המצרים בסיני.


החזון איש פנה אליו בפנייה 'הוד כבוד [[wikt:מרן|מרן]] שליט"א', תואר שבו השתמש החזון איש, מלבד ביחס לרב קוק, רק לגדולים ביותר בעיניו: הרב [[איסר זלמן מלצר]], הרב [[חיים עוזר גרודזנסקי]], הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] והרב [[אלחנן וסרמן]]. בהנחת אבן הפינה ל[[ישיבת בית יוסף (בני ברק)|ישיבת בית יוסף]] בבני ברק עמד החזון איש במשך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם. לשואלים מדוע לא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!"){{הערה|הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרא"ה תשנ"א, עמ' 248-233}}.
תחת פיקודו של [[אלוף פיקוד המרכז]] [[עוזי נרקיס]] היו חמש חטיבות, שבמהלך שלושת הימים הראשונים למלחמה תקפו את הכוחות הירדניים מכיוון ירושלים, [[לטרון]] ו[[קלקיליה]], וכמו כן פיקוד הצפון תקף מכיוון [[עמק יזרעאל]]. הקרבות היו מהירים ובחלקם, בעיקר ב[[הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים|קרב על ירושלים]], היו קשים ביותר ולוו בנפגעים רבים. [[חטיבת הראל]] תקפה מ[[פרוזדור ירושלים]] לכיוון הכניסה מצפון לירושלים, וכבשה את [[גבעת הרדאר]] וההרים הסמוכים לה, הגיעה ל[[תל אל פול]] וכבשה את [[גבעת המבתר]], וכך ניתקה את ירושלים המזרחית מצפון. [[חטיבת ירושלים]], שהחלה את הלחימה בירושלים בקו העירוני ובהר הצופים, כבשה את [[ארמון הנציב]], [[צור באחר]], [[אבו טור]] ואת הרובע היהודי בעיר העתיקה. [[חטיבה 55]], המורכבת מצנחנים במילואים, כבשה את [[הקרב על גבעת התחמושת|גבעת התחמושת]], [[מוזיאון רוקפלר]], אוגוסטה ויקטוריה, הר הזיתים, ולבסוף את [[הכותל המערבי]] ו[[הר הבית]].{{הערה|[http://www.isracast.com/Transcripts/060605a_trans.htm שחרור הכותל והעיר העתיקה] – שידורו של הכתב [[רפאל אמיר]]}}
[[חטיבת קרייתי]] שפעלה כחטיבה מרחבית באזור השפלה כבשה את לטרון, והתקדמה עד כביש ירושלים-רמאללה. [[חטיבת גבעתי]] כבשה את קלקיליה ו[[טולכרם]]. כוחות קטנים יותר כבשו את אזור [[אידנא]] בהר חברון. לחיל האוויר היה חלק חשוב מאוד בקרבות, בכך שמנע מספר פעמים, בשלבים קריטיים בלחימה, הגעת תגבורות שריון ירדניות לעזרת כוחות הלגיון באזור ירושלים.


הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב [[משה צבי נריה]] שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: {{ציטוטון|הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד.}} ועוד אמר על הרב קוק: {{ציטוטון|לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!}} הרב קוק היה הרב שערך את חופתו של הרב אוירבך בחתונתו. כמו כן סיפר בנו, כשהיה אומר אביו "הרב" ללא הוספת שם, כוונתו הייתה לרב קוק. גם הרב יעקב רקובסקי העיד על כך, וסיפר שכך אמר לו רבי שלמה זלמן: {{ציטוטון|ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי}} הוא אמר: {{ציטוטון|יש את ר' [[צבי פסח פרנק]], כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק.}}{{הערה|ראו למשל 'ליקוטי הראי"ה' ג', עמ' 101-97.}}
[[פיקוד צפון]] [[כיבוש צפון השומרון במלחמת ששת הימים|כבש את צפון השומרון]] במהלך אוגדתי של [[אוגדה 36]], בין ה-[[5 ביוני|5]] ל-[[7 ביוני]].


בדין תורה שנערך בפני הרב [[יוסף שלום אלישיב]] בין הרב [[יוסף בוקסבוים]], ראש [[מכון ירושלים]], לבין אדם שלא רצה להכניס ל"[[אוצר מפרשי התלמוד]]" שבהוצאת המכון דברים של הרב קוק ובגלל זה פוטר על ידי הרב בוקסבוים, הצדיק הרב אלישיב את הפיטורים ותמה מדוע לא להכניס דברי תורה של הרב קוק לקובץ, הרי "הרב היה קדוש!" במקרה אחר אמר הרב אלישיב על הרב קוק {{ציטוטון|הוא היה גאון וצדיק ראשו בשמים, די גרעסטע פון אלע.}}{{הערה|1=שבת הראי"ה גיליון 72}}{{הערה|1=[http://www.orhaorot.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=274463 הגרי"ש אלישיב: "הרב קוק הגדול מכולם" - אור האורות]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}
בתוך פחות משלושה ימים השתלטו כוחות צה"ל על שטחי המפתח ב[[יהודה ושומרון]] כולל [[ירושלים המזרחית]], והכוחות הירדניים הנותרים נסוגו כולם אל ממזרח ל[[נהר הירדן]]. יום הלחימה הרביעי הוקדש להשתלטות על יתר שטחי יהודה ושומרון, כמעט ללא התנגדות.


הרב [[יוסף משאש]] מחשובי רבני [[מרוקו]], מכנה אותו "תפארת ישראל", מצדד בהקמת ישיבת מרכז הרב, וכותב כי הוא גער במתנגדיו באופן חריף{{הערה|1='''אוצר המכתבים של הגר"י משאש''': חלק א' קנ"ו, ח"ב תרצ"א, תתפ"ט.}}.
=== החזית הסורית ===
{{ערך מורחב|החזית הסורית במלחמת ששת הימים}}
[[קובץ:1967 Six Day War - Battle of Golan Heights-HE.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הלחימה בחזית הסורית]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 7250 Kids in the shelter kibbutz Dan.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ילדי קיבוץ דן במקלט]]
בצהרי 5 ביוני, היום הראשון למלחמה, הפציצו מטוסים סוריים מטרות צבאיות ואזרחיות בצפון ישראל. בתגובה תקפו מטוסי [[חיל האוויר הישראלי]] שדות תעופה בסוריה. בבוקר 6 ביוני החלה הפגזה סורית כבדה על [[אצבע הגליל]] ולאחריה פתחו הסורים בהתקפה קרקעית על מוצב אשמורה (ממזרח ל[[חולתה]]) ועל קיבוץ [[דן (קיבוץ)|דן]] ו[[תל דן]]. שתי ההתקפות נהדפו. בארבעת ימי הלחימה הראשונים המשיכו שני הצדדים בהרעשות ארטילריות וחיל האוויר הישראלי הפציץ מטרות ברמת הגולן.


הרב [[עובדיה יוסף]], בצטטו את הרב [[יהודה צדקה]], אמר: {{ציטוטון|הרב קוק היה מלאך ה' צבאות}}{{הערה|[http://halachayomit.co.il/he/QuestionDetails.aspx?ID=221 באתר "הלכה יומית"]}}.
עם התקדמות צה"ל בשתי החזיתות האחרות הופנו כוחות לגזרת רמת הגולן. למרות זאת, התנגד דיין לפתיחת חזית מול הסורים. בבוקר יום שישי, [[9 ביוני]], שינה דיין את דעתו והורה ישירות ל[[פיקוד הצפון|אלוף פיקוד הצפון]] [[דוד אלעזר]] להתחיל בכיבוש הרמה.


גם רבני [[יהדות תימן]] ראו בו את גדול הרבנים בארץ ישראל. הם ביקשו את הסכמתו על הספר "אמונת ה'", תוך שהם מתארים אותו בתוארי כבוד מרשימים יותר משאר הרבנים שם: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'"{{הערה|[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6647&st=&pgnum=12 באתר "היברו בוקס"]}}. הרב הראשי ליהדות תימן, הרב [[שלום יצחק הלוי]] כינה אותו "רבינו מריה דארעא דישראל"{{הערה|תשובה שנדפסה בהקדמת תכלאל "עטרת אבות", התשס"ד}}. גם הרב [[מרדכי שרעבי]] סבר שדרכו של הרב קוק עדיפה על פני דרכו של הרב זוננפלד{{הערה|רבי [[יצחק דדון (רב)|יצחק דדון]], '''אתחלתא היא''', עמ' רמ"ח.}}.
החל משעות הבוקר ביום זה תקף חיל האוויר הישראלי את [[רמת הגולן]] במתקפה אווירית מרוכזת ומתמדת. גזרת ההבקעה תוכננה לצפון רמת הגולן, שם היה השיפוע בעלייה לרמה מתון יחסית. בשעות הצהריים של 9 ביוני החלה ההבקעה בשני מאמצים עיקריים: [[חטיבה 8]] [[הקרב על קלע וזעורה|פרצה ראשונה]] מגבעת האם והייתה אמורה לכבוש את [[זעורה]] ו[[עין פית]]. הגדוד המוביל של החטיבה טעה בניווט והגיע אל קלע, תוך שהוא כובש אותו לבסוף תוך אבידות כבדות. שאר החטיבה כבשה כמתוכנן את מתחם זעורה. במקביל, תקפה [[חטיבת גולני|חטיבה 1]] (גולני) את מערך המוצבים הצמוד לגבול. גדוד 12 תקף את מוצב [[קרב תל פאחר|תל פאחר]] ונקלע לקרב קשה, אך עד הערב הצליח לכבוש את המוצב. גדוד 51 של החטיבה כבש את [[קרב תל עזזיאת|תל עזזיאת]]. במקביל החלו מספר מאמצים משניים שנועדו להסוות את גזרת הפריצה העיקרית. [[חטיבת אלכסנדרוני|חטיבה 3]] כבשה את דרדרה ותל הלאל במרכז הרמה, גדוד מ[[חטיבה 80]] כבש את הכפר דרבשיה מדרום ל[[גונן]], וטנקים מ[[עוצבת ראם|חטיבה 37]] עלו מגונן לכיוון רוויה. במהלך הלילה הרחיב צה"ל את הטריז דרומה, עד לאזור [[גשר בנות יעקב]].
[[קובץ:A light Israeli observation plane over-flying Israeli units advancing on the Golan plateau. June 1967. D327-113.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטוס סיור קל של חיל האוויר מעל הכוחות הישראליים ברמת הגולן]]


רבים מראשי [[היישוב]] ואנשי רוח והגות כ[[ברל כצנלסון]], [[יוסף חיים ברנר|ברנר]], ובמיוחד [[א"ד גורדון]], [[אז"ר]], [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]] ו[[ש"י עגנון|עגנון]] כיבדוהו ושמרו על קשר אתו. הצייר [[נחום גוטמן]] מספר כי ברנר פסע אחר הרב קוק ביפו כשהוא מהלך בדיוק בתוך עקבותיו של הרב קוק. סיפור זה מופיע גם אצל עגנון.
בשל החשש מהפסקת אש הוחלט על התקדמות מהירה של הכוחות אל עבר קו [[מסעדה (יישוב)|מסעדה]]-[[קוניטרה]]-בוטמיה. בבוקר יום שבת, 10 ביוני, פרצו כוחות השריון והחי"ר שכבר היו על הרמה מזרחה במהירות תחת סיוע אווירי. בשלב זה כבר נטש הצבא הסורי את עמדותיו והיה בנסיגה. במקביל התקדמה [[עוצבת געש|אוגדה 36]] בדרום הרמה. כוחות מחטיבה 80 הונחתו על ידי מסוקים באזור צומת בוטמיה ותפסו אותה תוך התנגדות מעטה. עד שעות הערב הצליחו כוחות צה"ל להיערך על קו מסעדה-קוניטרה-בוטמיה. ב-12 ביוני, יומיים לאחר סיום הקרבות, הונחת כוח מחטיבה 1 על ידי מסוקים באחת מפסגות [[הר חרמון|החרמון]] וכבש אותה ללא קרב.


===מתנגדיו===
לצה"ל היו 141 הרוגים ו-436 פצועים בחזית זו. ההערכות הן כי לסורים היו כ-450 הרוגים ו-2,000 עד 2,500 פצועים.
רבנים במחנה החרדי, ובהם [[החזון איש]] והרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] מבריסק, התנגדו לשיטתו הציונית של הרב קוק, אך העריכו את אישיותו וגדלותו בתורה.


במחנה "[[העדה החרדית]]" היו שהתנגדו לו בחריפות בשל דעותיו והתחברותו, לדעתם, לרשעים. חוגים אלו החרימו אותו ואת כתביו והוציאו נגדו קונטרסים ופשקווילים ובהם גידופים ושמות גנאי{{הערה|למשל קונטרס קול השופר, ירושלים תר"פ}}. הרב גלזר, רבה לשעבר של [[רמלה]], סיפר כי היו בשכונת [[מאה שערים]] שצעקו לו "[[אפיקורס]]" מאחורי [[תריס]]ים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מ[[היישוב הישן]] עשו ב[[ל"ג בעומר]] באחת השנים, [[בובה]] בדמותו והעלוה באש. [[יעקב ישראל דה האן]] שהיה מהעסקנים הבולטים בעדה החרדית ארגן [[תביעה (משפט בישראל)|תביעה משפטית]] כנגד הרב קוק בראשית ימי המנדט הבריטי.
=== מעורבותן של מדינות ערביות נוספות ===
יחידות צבא עיראקיות השתתפו בלחימה בכל החזיתות - המצרית, הירדנית והסורית.


הרב [[אלחנן וסרמן]], שנמנה עם הפלג הקנאי ב[[אגודת ישראל]], כתב: {{ציטוטון|ידוע כי העומד בראש [[הרבנות הראשית]] כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת (לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשית) ראוי לנדותו.}} (קובץ מאמרים ח"א עמוד קנ"ג){{הערה|1=לאחרונה נטען שאם אכן כוונת הרב וסרמן לרב קוק (ולא לעומד הנוסף בראש הרבנות הראשית, הרב [[יעקב מאיר]]), הרי שהוא טעה עובדתית, כי הרב קוק מעולם לא חתם על קול קורא לתמיכה בקרן היסוד, וכעדות בנו הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]]. ראו: הרב [[יצחק דדון (רב)|יצחק דדון]], אמרי שפר, ירושלים תשס"ח, עמ' רע"ג; אגרות הראי"ה חלק ה', הוצאת מכון הרצי"ה, בנספחות עמ' תז-תיג, שהאריך להוכיח שהרב קוק מעולם לא תמך בקרן היסוד.}}
[[לבנון]] הצטרפה באופן רשמי למלחמה ב-[[8 ביוני]], אך לא הוציאה לפועל פעולות מלחמתיות, פרט לגיחה של מטוס הנטר שהתקרב לגבול הישראלי והופל על ידי מטוס מיראז' ישראלי.{{הערה|שם=IAF1}}


רבנים ב[[חוזה טריאנון|הונגריה רבתי]] מלפני [[השואה]] יצאו נגדו בקיצוניות. הרב [[שאול בראך]] כתב עליו: {{ציטוטון|הוא מסית ומדיח כירבעם בן נבט. לא רציתי להזכיר שמו המרומז בישעיה' כ"ח ח' [כי כל שלחנות מלאו '''קיא'''; ר"ת קוק יצחק אברהם] דקרובים דרכיו לאותו האיש... ויש תקוה שגם הוא יתנצר אם יפסק שפע הציוניסטין ממנו... ואין צריך התבוננות שכל מי שמאמין בתורת משה ירחק ממנו וכל אשר יכבד אותו הוא ממש כמשתחווה לע"ז. ואם ימצא באה"ק איש אשר ינהג בו כבוד מחמת הדחק הגדול השורר שם ולו נתנו עגלי זהב מהציונים יזהרו כל החרדים לא להתחבר עם איש כזה הנוהג בו כבוד.}} לאחר המלחמה המשיך בכך האדמו"ר [[יואל טייטלבוים]] מ[[חסידות סאטמר|מסאטמר]], שקרא לו {{ציטוטון|איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק... ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה.}}{{הערה|שו"ת דברי יואל חו"מ סימן קל"א ועיינו גם בסימן קל"ב}}
[[ערב הסעודית]] העבירה, במהלך המלחמה, לתחומי ירדן, חיל משלוח בן 3,000 חיילים. חיילים אלה, שהגיעו לדרום ירדן, הוצבו באזור [[רבת עמון]] ולא הספיקו לקחת חלק במלחמה עם ישראל.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=U2dAG9db5bIC&pg=PA105&lpg=PA105&dq=ערב+הסעודית+מלחמה+1967&source=bl&ots=lOQC7e-cEs&sig=929_y2Re7npERP_sbdUNOsSn9mQ&hl=iw&ei=5efkS_SfL4unOOHO4dsN&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=10&ved=0CCcQ6AEwCQ#v=onepage&q=ערב%20הסעודית%20מלחמה%201967&f=false האוניברסיטה הפתוחה - המזרח התיכון בימינו, עמוד 105]}}


הרב [[יעקב חיים סופר]], בעל [[כף החיים]], חתם עם כמה חכמים מעדות המזרח שלא לקרוא בספר [[אורות (ספר)|אורות]]{{הערה|בספר מרא דארעא ישראל, חלק ב'}}.
במהלך המלחמה כבשה ישראל כמה איים סעודים, קטנים ולא מיושבים, בפתח [[מצרי טיראן]]. האיים הושבו לשליטה סעודית כעבור עשר שנים.


אחת השיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו היא התנכלות לספריו ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם. בגין כך מצנזרים חלק מהמחברים והמו"לים את אזכוריו, ולעיתים גם צאצאי תלמידיו מסתירים את הקשר של אבותיהם לרב קוק{{הערה|[[איתם הנקין]], [https://eitamhenkin.wordpress.com/2016/01/23/שכתובי-היסטוריה-במשפחות-תלמידי-הראיה/ שכתובי היסטוריה במשפחות תלמידי הראי"ה קוק זצ"ל], התפרסם באסיף ג', תשע"ו, עמ' 1156-1138}}
=== המערכה הימית ===
{{הפניה לערך מורחב|הזירה הימית במלחמת ששת הימים}}
בפרוץ מלחמת ששת הימים [[חיל הים הישראלי]] היה בתקופת מעבר לקראת החלפת כלי שיט מיושנים ב[[ספינת טילים|ספינות טילים]] חדישות, שנבנו עבורו ב[[צרפת]] ([[ספינות שרבורג]]). למרות נחיתות כמותית מול ציי מדינות ערב, שלחמו נגד ישראל, חיל הים הישראלי סיפק הגנה לחופי ישראל והצליח להרתיע את הציים הערבים מיציאה לים הפתוח וסיכון התעבורה הימית לישראל.


מנהיגי [[תנועת המזרחי]] העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי־מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הרב קוק מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר מותו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי (בתמיכת גורמים חרדיים אחרים) ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של הרב ד"ר [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]].
בליל היום הראשון למלחמה, בין 5 ל-6 ביוני, פשטו לוחמי [[קומנדו ימי]], שהובאו ב[[צוללת]] הישראלית [[אח"י תנין (צ-71)|אח"י תנין]], על [[נמל אלכסנדריה]] ב[[פעולת אלכסנדריה]], אך לא גרמו לנזק. הלוחמים לא הצליחו לשוב לצוללת ונפלו בשבי. לוחמי קומנדו ימי נוספים פשטו על נמל [[פורט סעיד]] ב[[פעולת פורט סעיד (1967)|פעולת פורט סעיד]], אך לא מצאו בו ספינות, וניסיון לפשוט על הנמלים הסורים לא צלח.{{הערה|1=[http://www.navy.idf.il/1272-he/Navy.aspx מלחמת ששת הימים - 1967], באתר חיל הים}}


ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק [[אורות (ספר)|אורות]].
חיל הים הישראלי היה גורם מרכזי בתפיסת [[שארם א-שייח]], ללא התנגדות, ופתיחת [[מצרי טיראן]] לשייט ישראלי. החיל היה מעורב גם ב[[תקרית ליברטי]].


==ספריו==
==== חסימת תעלת סואץ ====
{{הפניה לערך מורחב|כתבי הראי"ה}}
עם פרוץ המלחמה חסמו המצרים את פתחי [[תעלת סואץ]] על ידי הטבעת כלי שיט במבואות, ובכך חסמו אותה לשיט. בתוך התעלה נלכדו [[הצי הצהוב|14 ספינות שהיו במעבר]]. לאחר הגעת חיילי צה"ל לחופי תעלת סואץ והפיכתה לגבול בין הטריטוריות שבידי ישראל ובין מצרים, החליטה מצרים לא לחדש את התנועה בתעלה.
[[קובץ:Kookbooks2.jpg|שמאל|ממוזער|120px|מספריו]]
הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. בנוסף חלק גדול מהספרים שיצאו על שמו מהווים למעשה עריכות שונות של כתביו השונים.
כתביו הנפוצים והנלמדים ביותר, הם: '''[[שבת הארץ]]''', '''[[מאמרי הראי"ה]]''', '''[[אגרות הראי"ה]]''', '''[[עולת ראי"ה|עולת ראיה]]''', '''[[עין אי"ה|עין איה]]''', '''[[אורות (ספר)|אורות]]''', '''[[אורות הקודש]]''', '''[[אורות התורה]]''' ו'''[[אורות התשובה]]'''.


== הנצחתו ==
==== תקרית ליברטי ====
[[קובץ:Rabi Kook street.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שלט רחוב על שמו ב[[ירושלים]]]]
{{הפניה לערך מורחב|תקרית ליברטי}}
[[קובץ:SH-3A Sea King hovers over the damaged USS Liberty (AGTR-5) on 8 June 1967 (USN 1123118).jpg|שמאל|ממוזער|250px|הליברטי לאחר ההתקפה (תצלום: הצי השישי)]]
[[קובץ:KookSt.JPG|שמאל|ממוזער|150px|שלט רחוב על שמו ב[[בני ברק]]]]
ארגונים ויישובים אחדים נקראו על שמו:
ב-[[8 ביוני]] [[1967]], ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים, תקף צה"ל את [[ספינת ביון|ספינת הביון]] USS Liberty של [[צי ארצות הברית]]. בהתקפה נהרגו 34 מלחים אמריקאים ו-171 נפצעו.
*[[קבוצת אברהם]] - קבוצת הכשרה של [[הפועל המזרחי]] שהוקמה ב־1935 (נקראה כך עוד בחייו של הרב קוק).
*המושב [[כפר הרא"ה]] שב[[עמק חפר]].
*ביתו בירושלים הפך למוזיאון ולארכיון לזכרו, בשם "[[בית הרב קוק]]". הרחוב שבו נמצא הבית נקרא גם הוא על שמו{{הערה|1=[https://www.jerusalem.muni.il/he/city/streetnames/streets/?street=421 אתר עיריית ירושלים]}}.
*הרב [[יהודה לייב מימון]] הקים מכון ליהדות והוצאת ספרים בירושלים בשם [[מוסד הרב קוק]].
*בתנועות הנוער [[בני עקיבא]] ו[[אריאל]] קראו על שמו את "שבט הרא"ה" ובתנועת הנוער [[עזרא (תנועת נוער)|עזרא]] נקראה קבוצה על שם ספרו "אורות".
*[[שמות רחובות בישראל|בערים רבות ישנם רחובות על שמו]], בשם הרא"ה או הרב קוק. בעיר [[רמת גן]] רחוב הרא"ה הוא אחד הרחובות הראשיים.
*דימוי דיוקנו מצוטט ביצירות [[אמנות חזותית]], בין השאר, במיצג "[[תוצרת הארץ (טרטקובר)|תוצרת הארץ]]" של האמן הישראלי דוד טרטקובר, המוצג בכיכר בשכונת נווה צדק.


==מתלמידיו==
מדינת ישראל טוענת כי מקורה של התקרית בשגגה. לדברי ישראל, ארצות הברית הבהירה לה שלא היו ספינות אמריקאיות באזור. כתוצאה מסדרת התפוצצויות באזור אל-עריש העריכו ב[[צה"ל]] שמשחתת מצרית מפגיזה את החוף והורו לחיל הים לטפל בה. הנתונים הראשונים איששו את הזיהוי כמשחתת. מאוחר יותר במהלך התקרית נחשבה "ליברטי" לספינת ביון מצרית שהעבירה מידע לערבים או לספינה המצרית אל-קסר (ספינה שגודלה רבע מ"ליברטי"). לאחר חקירות שניהלו ישראל והאמריקאים, פיצתה ישראל את ארצות הברית בסכום של כ-13 מיליון [[דולר אמריקני|דולר]]ים.
{|
|- valign="top"
|
*הרב [[צבי יהודה קוק]] - בנו של הרב קוק. ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגי הציבור הציוני־דתי
*הרב [[יעקב משה חרל"פ]] - רב שכונת [[שערי חסד]] וראש ישיבת מרכז הרב
*הרב [[דוד כהן (רב)|דוד כהן]] ("הרב הנזיר") - עורך "אורות הקודש"
*הרב [[משה צבי נריה]] - מייסד ישיבות [[בני עקיבא]]. כתב ספרי ביוגרפיה רבים על הרב קוק
*הרב [[אריה לוין]] - "הצדיק הירושלמי", תלמיד־חבר לרב קוק
*הרב [[חיים יעקב לוין]] - בנו של רבי אריה לוין. רב המועצה המקומית [[פרדס חנה-כרכור|פרדס חנה־כרכור]]
*הרב ד"ר [[משה זיידל]] - חוקר ומרצה ל[[תנ"ך]]
*הרב [[מנחם יהודה הלוי אושפיזאי|מנחם אושפיזאי]] - רב העיר [[רמת גן]]
*הרב [[יהושע קניאל (רב)|יהושע קניאל]] - רבה הראשי האשכנזי של [[חיפה]] ומוותיקי תלמידי הרב עוד מיפו
*הרב [[יצחק הוטנר]] - ראש "ישיבת רבי [[חיים ברלין]]" ב[[ניו יורק]]
|
*הרב [[יהודה גרשוני]]
*הרב [[שאול ישראלי]] - דיין בבית הדין הגדול וראש ישיבת מרכז הרב
*הרב [[אליהו יצחק פריסמן]]
*הרב [[יצחק זונדל ריף]]
*הרב [[שמעון סטרליץ]]
*הרב [[שלום נתן רענן]] - חתנו של הרב קוק
*המשורר [[יוסף צבי רימון]]
*הרב [[ישראל פורת]] - מחבר "מבוא התלמוד"
*הרב ד"ר [[בנימין מנשה לוין]] - חוקר התלמוד ומחבר סדרת [[אוצר הגאונים]]
*הרב [[יצחק אריאלי]] - המשגיח של ישיבת מרכז הרב
*הרב פרופ' [[שאול ליברמן]] - מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה
|}


==ראו גם==
[[נשיא ארצות הברית]] [[לינדון ג'ונסון]] קיבל את טענת ישראל, וזו הייתה עמדתה הרשמית של ממשלת ארצות הברית. עם זאת, ניירות פנימיים שנחשפו בבית הלבן מראים שרבים מיועציו ושריו של ג'ונסון, בהם ראש ה-[[CIA]], [[ריצ'רד הלמס]], ו[[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]], [[דין ראסק]], האמינו ש"ליברטי" הותקפה בזדון. גם חלק מהניצולים טענו כי ההתקפה הייתה מכוונת וכי ישראל ידעה שמדובר בספינה אמריקאית.{{הערה|[http://www.chicagotribune.com/services/newspaper/eedition/chi-liberty_tuesoct02,0,43090.story "גילויים חדשים בפרשת ליברטי"], בעיתון Chicago Tribune,{{כ}} 2 באוקטובר 2007 {{אנגלית}}}}
*[[בית הרב קוק]]


==לקריאה נוספת==
=== סיום המלחמה וסיכומה ===
בקטלוג הספרייה הלאומית ישנם מאות ספרים העוסקים בחייו ובמשנתו של הרב קוק.
[[קובץ:PikiWiki Israel 3709 Israel Defense Forces.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[קוניטרה]], [[1967]]]]
'''ישראל''': ישראל כבשה מידי סוריה את רמת הגולן וחלק מרכס החרמון, כבשה מידי ירדן את שטחי יהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים והעיר העתיקה וכבשה מידי מצרים את חצי האי סיני, מצרי טיראן ורצועת עזה.


===על חייו ודמותו===
:לצה"ל היו כ-3400 נפגעים, מתוכם כ-780 הרוגים, כ-2590 פצועים ו-15 חיילים שנפלו בשבי.
*[[יואב אלשטיין]] ו[[חסידה כהן]], '''הראי"ה: תולדות הרב אברהם יצחק הכהן קוק ופועלו''', הוצאת מורשת, [[תשכ"א]] ([[1961]])
*[[יהושע בארי]], '''אוהב ישראל בקדושה: הגות רוחו ושיח לבבו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', הוצאת 'ספרי חי"כ', [[תשמ"ט]] ([[1989]]), חמשה כרכים{{ULI|010444811}}
*הרב [[שמואל אבידור הכהן]], '''האיש נגד הזרם: פרשיות מתורתו וממסכת חייו''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[תשס"ב]] ([[2002]]){{ULI|004341598}}
*[[פרופ']] [[חיים ליפשיץ]] (בשיתוף עם צבי קפלן), '''שבחי הראי"ה: דברים שסופרו על מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון "נזר דוד", [[תשנ"ה]] ([[1995]]{{ULI|003827875}}
*הרב [[יהודה לייב מימון|יהודה לייב הכהן מימון]], '''הראי"ה: רבי אברהם יצחק הכהן קוק''', מוסד הרב קוק, [[תשכ"ה]] ([[1965]]){{ULI|004159723}}
*[[שמחה רז]], '''מלאכים כבני אדם''', קול מבשר, תשס"ב{{ULI|003851020}}
*הרב [[משה צבי נריה]], '''שיחות הראי"ה''', הוצאת "חי ראי", [[תשמ"ח]] ([[1988]]){{ULI|010975545}}
*הרב משה צבי נריה, '''טל הראי"ה''', [[תשמ"ה]] ([[1985]]){{ULI|017425346}}
*הרב משה צבי נריה, '''חיי הראי"ה''', הוצאת מוריה, [[תשמ"ג]] ([[1983]]){{ULI|017424309}}
*הרב משה צבי נריה, '''מועדי הראי"ה''', [[תשמ"ד]] ([[1984]]){{ULI|017430310}}
*הרב משה צבי נריה, '''לקוטי הראי"ה''', חלקים א'-ב' [[תשנ"א]] ([[1991]]), חלק ג' תשנ"ה (1995){{ULI|002890229}}
*הרב משה צבי נריה, '''בשדה הראי"ה''', [[תשמ"ז]] ([[1987]]){{ULI|017416902}}
*הרב פרופ' [[נריה גוטל]], '''מכותבי הראי"ה: על חוגי מכותביו של הראי"ה קוק''', [[מכון הרצי"ה]], [[תש"ס]] ([[2000]]){{ULI|004099756}}
*[[בן-ציון שפירא|בן־ציון שפירא]] (עורך), '''אגרות לראי"ה''', מכון הרצי"ה, [[תש"ן]] ([[1990]])
*[[אבינועם רוזנק]], '''הרב קוק''', [[מרכז זלמן שזר]], [[תשס"ז]]
*חיים לנגזם (עורך), '''כתלנו – הרב קוק והמאבק על הכותל''', ירושלים תשס"ט
*הרב אברהם וסרמן ו[[איתם הנקין]], '''להכות שורש - הראי"ה קוק והקרן הקיימת לישראל''', ירושלים [[תשע"ב]] ([[2012]])
*פרופ' [[יוסף אבינרי]], '''מסורת וחידוש: פועלו של הראי"ה קוק ביפו בשנים תרס"ד-תרע"ד''', [[אוניברסיטת בר-אילן|אוניברסיטת בר־אילן]], [[רמת גן]] [[תשמ"א]] (נכתב בהדרכתו של פרופ' מ' אליאב){{הערה|1=ראו [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_37.3.pdf כאן] פרק מהספר.}}.


===על משנתו והגותו - כללי===
'''סוריה''': בתום המלחמה כבש צה"ל מידי הסורים את מרבית [[רמת הגולן]] וברכס החרמון השתלט על שטחים עד רום של 2,200 מטר מעל [[פני הים]].
*[[בנימין איש שלום]], '''הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה''', עם עובד, 1990; [[רסלינג]], 2019
*[[חיים יצחק חמיאל]] (עורך), '''באורו: עיונים במשנתו של הרב... ובדרכי הוראתה''', ההסתדרות הציונית העולמית, [[תשמ"ו]] ([[1986]])
*[[יצחק רפאל]] (עורך), '''הראי"ה: מאמרים במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם מלאת שלושים שנה להסתלקותו''', [[מוסד הרב קוק]], [[ה'תשכ"ו]] ([[1966]])
*בנימין איש שלום ו[[שלום רוזנברג]] (עורכים), '''יובל אורות: הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', "ספריית אלינר" של ההסתדרות הציונית העולמית, [[תשמ"ה]] ([[1985]])
*יצחק רפאל (עורך), '''זיכרון ראי"ה: קובץ מאמרים במשנת מרן הרב... עם מלאת חמשים שנים להסתלקותו''', מוסד הרב קוק, תשמ"ו (1985)
*[[חיים ליפשיץ]], '''במעגלי חוג הראי"ה: פרקים ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל''', בהוצאת האגודה לספרי הראי"ה קוק בסיוע מוסד הרב קוק, [[ה'תש"ה]] ([[1945]])
*[[חיים ליפשיץ]], '''ישראל בתווך: חזון ימינו הגדולים במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון הראי"ה, [[ה'תשכ"ח]] ([[1968]])
*[[חיים ליפשיץ]], '''רואה האורות: שירת אדם, שירת התשובה במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון נזר דוד, ירושלים תשנ"ה
*[[ראובן גרבר]], '''מהפכת ההארה: דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק''', [[הספרייה הציונית]] (ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית), [[תשס"ה]] ([[2005]])
*[[חגי בן ארצי]], '''החדש יתקדש: הרב קוק כפוסק מחדש''', הוצאת "משכל" ו[[ידיעות אחרונות]] - [[ספרי חמד]], [[תשע"א]] ([[2010]])
*[[נריה גוטל]], '''חדשים גם ישנים: בנתיבי משנתו ההלכתית־הגותית של הרב קוק''', הוצאת מאגנס, תשס"ה
*[[אבינועם רוזנק]], '''ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה של הראי"ה קוק''', [[הוצאת מאגנס]] (של [[האוניברסיטה העברית]]), תשס"ה
*[[משה צבי נריה]], [[אריה שטרן]] ונריה גוטל (עורכים), '''ברורים בהלכות הראי"ה''', [[בית הרב]], [[תשנ"ב]]
*[[יוסף בן שלמה]], '''שירת החיים: פרקים במשנתו של הרב קוק''', מסדרת "[[אוניברסיטה משודרת]]" [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], תשמ"ט (1989)
*[[סמדר שרלו]], '''צדיק יסוד עולם: השליחות הסודית והחוויה המיסטית של הרב קוק: במעמקי נפשי קול ה’ קורא''', הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, 2013.
*[[יעקב פילבר]], '''לאורו: עיונים במשנת רבנו...''', המכון לחקר משנת הראי"ה, [[תשנ"ה]]
*[[יוסף קלנר]], '''מילון הראי"ה: ערכים ומונחים בכתבי הרב''', הוצאת עטרת ירושלים, [[תשע"ג]]
*מיכל לניר, '''הרב קוק והציונות: גלגולה של תקווה''', הוצאת ספרא, 2015.


ספרים נוספים העוסקים במשנתו, ובפרט ספרי ביאורים לספריו ולמאמריו ראו בערך [[כתבי הראי"ה]].
:על פי מקורות סוריים 115,000 מתושבי רמת הגולן, שנמלטו יחד עם הצבא הסורי, הפכו ל[[פליט]]ים. במספר זה נכללים 17,000 תושבי העיר [[קוניטרה]], שנעזבה ונהרסה. ב-1991 טען שר החוץ הסורי, [[פארוק א-שרע]], שחיים בסוריה חצי מיליון פליטים מרמת הגולן (הנמלטים ממנה וצאצאיהם, שנולדו לאחר מכן). שר ההגנה הסורי, [[מוסטפא טלאס]] מסר שלסוריה היו במלחמה הזאת 714 הרוגים ו-1,254 פצועים. מקורות ישראלים העריכו שלסוריה היו כאלף הרוגים והודיעו על כך שתפסו 361 שבויים סורים.{{הערה|1=אייל זיסר, '''בין ישראל לסוריה - מלחמת ששת הימים ולאחריה''', עמוד 240}}


==קישורים חיצוניים==
'''מצרים''': מידי המצרים נכבשו רצועת עזה וחצי האי סיני בשנית על ידי ישראל לאחר שהושבו במלואם לאחר "[[מלחמת סיני]]".
{{מיזמים|
ויקיציטוט=אברהם יצחק הכהן קוק|
ויקיטקסט=קטגוריה:אברהם יצחק הכהן קוק|שם ויקיטקסט=אברהם יצחק הכהן קוק|
ויקישיתוף=Category:Abraham Isaac Kook|שם ויקישיתוף=אברהם יצחק הכהן קוק|ויקימילון=הרא"ה|ויקימילון 2=הראי"ה}}


'''לקישורים חיצוניים הקשורים לכתביו ראו: [[כתבי הראי"ה#קישורים חיצוניים|כתבי הראי"ה]]'''
:לצבא מצרים היו בין 10,000 ל-15,000 הרוגים.{{הערה|1=במלאת עשור למלחמה העריך יצחק רבין ב[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3315199,00.html ראיון ל"ידיעות אחרונות"] כי מספר החיילים המצרים שנהרגו היה בין 15,000 ל-17,000.}}


===כללי===
'''ערב הסעודית''':ישראל כבשה את האיים [[טיראן (אי)|טיראן]] ו[[סנפיר (אי)|סנפיר]] מידי הסעודים בעת שהם החכירו את האיים למצרים.
*[http://moreshet.co.il/beit-harav אתר "בית הרב קוק"], שפעילותו מוקדשת להנחלת משנתו ומורשתו של הראי"ה
*[http://www.orhaorot.022.co.il/BRPortal/br/P100.jsp אתר "אור האורות"], המוקדש לתולדות חייו של הרב קוק
*{{רמב"י נושא|קוק, אברהם יצחק, 1865-1935||הראי"ה קוק|רשימה=כן}}
*{{רמבי"ש|226}}
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=998 עלוני 'שבת הראי"ה'], בהוצאת ארגון "אור האורות", באתר [[ישיבה (אתר אינטרנט)|ישיבה]]
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=1104 כתב העת "אור חדש" להנחלת תורתו של הרב קוק], בהוצאת ארגון "אור האורות" באתר "ישיבה"
*[http://www.shoresh.org.il/spages/articles/main.htm?section=3&type=הרב+קוק ערוץ הרב קוק באתר "שורש"]
*{{היברובוקס|אפרים צורף|חיי הרב קוק|29072|ירושלים, תש"ז}}
*{{אנצ דעת|846}}
*'קוק, ר' אברהם־יצחק ב"ר שלמה־זלמן הכהן (הראי"ה)', בתוך: [[דב ליפץ]] (מרכז המערכת), [[נתן גורן]] [ואחרים] (מערכת), '''יהדות ליטא''', כרך ג', ספר א': "אישים", תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תשכ"ז, עמ' 82–83 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 1280–1281).
* [http://gnazimorg.startlogic.com/אברהם-יצחק-הכהן-קוק-1935-1865 פריטים הקשורים לרב קוק] באתר [[מכון גנזים]]


=== עליו ועל הגותו===
'''ירדן''': מידי ממלכת ירדן נכבשו יהודה ושומרון כולל [[מזרח ירושלים]] (ובתוכו [[העיר העתיקה]]).
*[[אברהם רגלסון]], [http://benyehuda.org/_nonpd/regelson/kook.html הסתכלותו השירית של הרב קוק], אתר [[פרויקט בן-יהודה]]

*[http://asif.co.il/?page_id=5086 מאמרים בנושא הרב קוק], באתר [[אסיף (כתב עת)|אסיף]]
:צבא ירדן איבד כ-6,000 חיילים, אך ההערכה היא שרובם הגדול פשט מדיו ונטמע באוכלוסייה בתום הקרבות. מספר ההרוגים היה ככל הנראה רבע מאלה או פחות מכך. לפי משרד החוץ כ-780 חללים וכ-3,000 פצועים.
*{{תדהר|1|66}}

*{{אתר ישיבה|קישור=http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?srch=0&filter=txt&orderby=&q=&search_in=0&cat=217|סוג=תולדותיהם של צדיקים|נושא=מרן הראי"ה (כתובים)}}
==== חילופי השבויים ====
*הרב [[אליעזר מלמד]], [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=951 מורה הדור]; [http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/8520 תורת האחדות הכוללת של מרן הרב קוק זצ"ל]; [http://revivim.yhb.org.il/2010/08/12/הראיה-קוק-זצל-גדלות-ללא-גבולות/ הראי"ה קוק זצ"ל – גדלות ללא גבולות]; [http://revivim.yhb.org.il/2015/08/20/דרכו-של-מרן-הרב-קוק-בפסיקת-הלכה-ובהנהגת/ דרכו של מרן הרב קוק בפסיקת הלכה ובהנהגת הרבנות].
במהלך המלחמה נפלו בשבי מדינות ערב 15 מחיילי צה"ל: 11 במצרים, 1 בסוריה, 2 בעיראק ו-1 בלבנון. בנוסף להם, ישראל תבעה וקיבלה, במסגרת הדיונים ל[[חילופי שבויים]], גם את שחרורם של חייל וקצין מהקומנדו הימי שנלכדו בחודש יולי 1967 וחברי רשת [[העסק הביש]] שהיו כלואים במצרים. לידי ישראל הועברו גם גופותיהם של ישראלים שהיו בידי ארצות ערב, אך לא גופתו של [[אלי כהן]], שהסורים סירבו לוותר עליה. במסגרת חילופי השבויים שחררה ישראל 4,338 אנשי צבא מצרים ו-899 אזרחים מצרים, 533 אנשי צבא ירדנים ו-366 אזרחים ירדנים, 367 אנשי צבא סורים ו-205 אזרחים סורים.
*[[תומר פרסיקו]], [http://tomerpersico.com/tag/הרב-קוק אוסף מאמרים], בלוג "לולאת האל"

*[http://lib.cet.ac.il/Pages/articleitem.asp?item=85&str1=הרב+קוק&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1&x=0&y=0 הרב קוק - פרקים מסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי], באתר הספרייה הווירטואלית של [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]
חילופי השבויים התחילו מיד עם סיום המלחמה והסתיימו ב-[[23 בינואר]] [[1968]].{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20111026160200/http://dover.idf.il:80/IDF/About/history/60s/1967/040506.htm דובר צה"ל - מלחמת ששת הימים (חילופי שבויים)]}}
*יהודה ביטי, [http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/biti/tohen-2.htm קוי יסוד להתפתחות הגותו המוסרית של הרב קוק], עבודת מ"א, אתר דעת

*יהודה מירסקי, [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=846 ביוגרפיה אינטלקטואלית־רוחנית של הראי"ה קוק מ־1865 ל־1904 (מבוסס על עבודת דוקטורט שהוגשה לאוניברסיטת הרוורד)], אנציקלופדיית דעת
==== שם המלחמה, אותות וציונים לשבח ====
*{{דרו|ו|63|קוק, הרב אברהם יצחק הכהן|עמודים=61–62}}
[[קובץ:Six day war ribbon.jpg|ממוזער|150px|[[אות מלחמת ששת הימים]] של [[צה"ל]]]]
*{{תאש|126|הרב ר' {{שם הערך}} זצ"ל|עד=127}} (הערך נכתב בידי הרב [[חיים יעקב לוין]])
בישיבה של ממשלת ישראל, שנערכה ב-[[26 באוגוסט]] [[1967]], נקבע ששם המלחמה יהיה '''מלחמת ששת הימים''' והמשתתפים במלחמה, מהצד הישראלי, יקבלו את [[אות מערכה (ישראל)#אות מלחמת ששת הימים|אות מלחמת ששת הימים]] של צה"ל.
*{{דעת|הרב ארי יצחק שבט|daat/kitveyet/taleley/mivhanim-2.htm|מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי}}

*{{הארץ|נריה גוטל|ביקורת על הספר "הרב קוק כפוסק מחדש" מאת חגי בן־ארצי|1.1155238|5 בינואר 2011}}
במדינות ערב שם המלחמה נקבע ל'''מלחמת יוני''', על מנת לא להזכיר את עוצמת התבוסה (בשישה ימים בלבד).{{הערה|שם=Sela|1=יוחאי סלע, [http://www.mideast.co.il/p-2_a-110/ התבוסה והתבוסות שלאחריה, יוני 1967]}} בין מתנגדי ישראל יש גם הקוראים למלחמה בשמות '''מלחמת המזרח התיכון''' או '''מלחמת 1967''', מאותן סיבות.{{הערה|1=[http://www.brainkingdom.com/ans1119.asp Brain Kingdom - מהי מלחמת ששת הימים?]}}
*{{קתדרה|יוסי אבנרי|הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של יפו, תרס"ד-תרע"ד (1914-1906)|37.3|37, ספטמבר 1985, עמ' 82-49}}

*יוסף אבנרי, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/kuk-2.htm הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו], אתר דעת
ב-[[30 באוקטובר]] 1967 פרסם המטכ"ל הישראלי שמותיהם של אנשי הצבא ש[[עיטורי צה"ל|צוינו לשבח]] על פעולות גבורה יוצאות דופן במהלך מלחמת ששת הימים. פורסמו 51 שמות, 21 מתוכם צוינו לשבח לאחר מותם.{{הערה|1=''' 51 הצל"שים תשכ"ז : סיפוריהם של החיילים שצויינו לשבח על ידי רמטכ"ל על מעשיהם במלחמת ששת הימים''', משרד החינוך והתרבות, תשכ"ח{{ש}}[http://www.gvura.org/?l=he&c=1008 רשימת מקבלי העיטורים והצל"שים במלחמת ששת הימים], באתר הגבורה}}
*[http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/ff9f56c9-080b-429c-b326-71bb55d2ec44/47842/הרבקוקסופית.pdf הרב אברהם יצחק הכהן קוק : שבעים שנה לפטירתו ([[תרצ"ה]]-[[תשס"ה]])], בהוצאת האגף לתרבות תורנית ב[[משרד החינוך]]{{הערה|החוברת נכתבה לראשונה בידי ד"ר [[יונה בן ששון]] שהיה מנהל האגף ולאחר כ־25 שנים יצאה לאור שוב ב[[תשס"ז]] לרגל מלאת 70 שנים לפטירת הראי"ה.}}

*[[יוסף אביב"י]], [http://yosefavivi.blogspot.co.il/p/blog-page_10.html מרחבים, מרחבים איותה נפשי], המעין נ"ה (תשע"ה), גיליון ד', עמ' 5–20, בבלוג :בין השיטין והשיטות"
== השפעות המלחמה ותוצאותיה על ישראל ועל שכנותיה ==
*{{Ynet|1=יצחק טסלר|2=אחרי 130 שנה: נחשף ספר הביכורים של הרב קוק|3=5066325|4=4 בינואר 2018}}
[[קובץ:Changes in the Middle East during the Six Day War, פליקס במנהרת הזמן.png|שמאל|ממוזער|300px|שינויים טריטוריאליים עקב המלחמה]]
*[[לוי יצחק הירושלמי]], '[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1985%2F08%2F16&id=Ar02100&sk=D3FB631E הרב קוק: ההגדה והאגדה]', [[מעריב]], 16 באוגוסט 1985, עמ' 2
[[קובץ:תל קציר.jpg|ממוזער|אחת מוותיקות היישוב [[תל קציר]] מחזיקה ציור סורי שנלקח שלל מהמחנה הנטוש ב[[תאופיק]] בסיום המלחמה. ניתן להבחין שהציור קיבל השראה מהנוף שהיה פרוס לרגלי הכפר ([[עמק הירדן]]) בעת ההפצצות]]
{{ערך מורחב|ערכים=[[ישראל במלחמת ששת הימים]]}}
ב-19 ביוני 1967, תשעה ימים לאחר סיום המלחמה, החליטה ממשלת ישראל על נכונותה [[מסירת שטחים|להחזיר את רוב השטח]] שנכבש ממצרים וסוריה תמורת הסכם שלום.{{הערה|יגאל קיפניס, ההר שהיה כמפלצת - הגולן בין סוריה וישראל, עמ' 166.}} הצעה זו הועברה לאמריקאים אך כעבור כמה ימים התקבלה התשובה כי סוריה ומצרים דוחות את ההצעה.

ב-1 ביולי, כשלושה שבועות מסיום המלחמה, הפרה מצרים את הפסקת האש בירי לעבר כוחות ישראלים ובצליחת התעלה על ידי כוח מצרי קטן. בכך החלה באופן לא רשמי 'המלחמה שאחרי המלחמה', אשר לימים נודעה בשם '[[מלחמת ההתשה]]'. ההפרה הראשונה של הפסקת האש בחזית הסורית התרחשה ביוזמה סורית כשלושה שבועות מאוחר יותר, ב-26 ביולי 1967. במהלך ספטמבר 1967 החל ניסיון להמריד את האוכלוסייה הפלסטינית שזה עתה נכבשה ביהודה ושומרון ובהמשך גם ברצועת עזה.{{מקור}}

בסוף אוגוסט התכנסה בחרטום ועידה של ארצות ערב ("[[ועידת חרטום]]") ובהחלטותיה, שפורסמו ב-1 בספטמבר 1967, נקבע שארצות ערב לא ינהלו משא ומתן עם ישראל, לא יכירו בה ולא יכרתו אתה שלום. בוועידה זו, שהוחרמה על ידי סוריה, התקבלה גם החלטה על פיה אפשר לנסות להשיג את השבת השטחים שנכבשו על ידי ישראל בדרכים מדיניות והיו ארצות בעולם שראו בכך התרככות בעמדה הערבית, פתח שדרכו, לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], התחילו את המשא ומתן לשלום.

המלחמה שינתה את מעמדה הביטחוני של ישראל והוכיחה למדינות ערב את עוצמתו של [[צה"ל]]. ההנהגה המצרית הבינה שבעתיד הנראה לעין אין סיכוי להביס את ישראל ולבטל את קיומה במלחמה כוללת ותחת זאת יש לנקוט באסטרטגיה של התשה באמצעות לחימה מתמדת, שתלך ותגבר ככל שישוקם הצבא המצרי.

במישור המדיני היא שינתה את מצבה של ישראל. בעקבות השליטה המתמשכת ב[[פלסטינים]], דמותה של ישראל בעיני רבים בעולם התהפכה, ממדינה קטנה הנאבקת על קיומה מול המדינות הסובבות אותה, שגדולות ממנה ועוינות אותה, לדמות מדינה כובשת המדכאת את העם הפלסטיני. עובדה זו הביאה להדרדרות נמשכת במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל ותדמיתה בדעת הקהל העולמית.{{הערה|[https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.5766930 נעה לנדאו, "הפרלמנט הדני אישר ברוב גדול החלטה להחריג התנחלויות מהסכמים עם ישראל"]}}

המלחמה הביאה גם לשינויים אידאולוגיים בקרב מגזרים שונים בחברה הישראלית. בקרב רבים בציבור הדתי-לאומי התפתחה תפיסה לפיה ההישגים במלחמה הם פרי של תהליכים משיחיים וגברה התמיכה ברעיון "[[ארץ ישראל השלמה]]". המלחמה הביאה לתחילתו של ויכוח פוליטי מר בין השמאל והימין בנוגע לעתידם של השטחים המוחזקים: יהודה ושומרון, חבל עזה, רמת הגולן וסיני. הוויכוח בנוגע לשאלת "שטחים תמורת שלום" עומד במרכז הזירה הפוליטית במשך עשרות שנים.

בקרב ערביי ישראל התחזקה הזיקה לערביי השטחים, וכתוצאה מכך, התחזקה גם זהותם הפלסטינית של הערבים אזרחי ישראל.

המלחמה הביאה לשינויים במזרח התיכון. עוצמת התבוסה של צבאות ערב בהתמודדות עם ישראל והפער העצום בין הציפיות שטופחו על ידי [[אמצעי התקשורת]] הערביים והמציאות שלאחר המלחמה, גרמו לזעזוע קשה בחברה הערבית ובעיקר בארצות שהיו מעורבות ישירות במלחמה. החברה הערבית התקשתה להתמודד עם התוצאות, לכן נקטה בטקטיקות דוגמת האשמת [[ארצות הברית]] ו[[הממלכה המאוחדת]] בקונספירציה עם ישראל וסיוע לה בתקיפת ארצות ערב.{{הערה|שם=Sela}}

[[קובץ:PikiWiki Israel 1538 Allenby Bridge גשר אלנבי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מעבר על [[גשר אלנבי]] 10 ימים אחרי סיום המלחמה]]
בסוריה, בעקבות התבוסה במלחמת ששת הימים ואובדן השליטה על [[רמת הגולן]], התחדד המאבק בצמרת הסורית בין הפלג היותר קיצוני, בהנהגתו של [[סלאח ג'דיד]] ובין הפלג היותר פרגמטיסטי בהנהגתו של [[חאפז אסד]]. שני הפלגים ניסו להטיל זה על זה את האשמה בתבוסה, ולבסוף ניצח הפלג של חאפז אסד. בעקבות עלייתו לשלטון של אסד הורחקו מהצמרת ג'דיד ואנשיו וגם רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, סוידאני. חלק מאישים אלה הושמו ב[[כלא]] לשנים רבות וחלקם מתו בכלא או שוחררו רק לקראת מותם.{{הערה|1=[[אייל זיסר]], '''בין ישראל לסוריה - מלחמת ששת הימים ולאחריה''', עמודים 211-210}}

==לקריאה נוספת==
* [[אביעזר גולן]], '''ששה ימי תהילה – מלחמת 1967''', הוצאת דקל, 1967
* דוד דיין, '''מחרמון עד סואץ – קורות מלחמת ששת הימים''', הוצאת [[מסדה (הוצאת ספרים)|מסדה]], 1967
* ראנדולף וינסטון צ'רצ'יל, '''מלחמת ששת הימים''', מאנגלית: [[אריה חשביה]], [[הוצאת מסדה]], 1967
* [[שבתי טבת]], '''חשופים בצריח''', [[הוצאת שוקן]], 1968
* [[מרדכי בר-און]] (עורך), '''ששה ימים – צבא הגנה לישראל''' (האלבום הרשמי של צה"ל), הוצאת [[משרד הביטחון]], 1968
* [[מיכאל בר-זוהר]], '''החודש הארוך ביותר''', [[הוצאת א. לוין אפשטיין]], 1968
* משה א' גלבוע, '''שש שנים ששה ימים''', הוצאת [[עם עובד]], 1969
* ארנון למפרום וחגי צורף (עורכים), '''לוי אשכול ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1969-1895)''', הסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, עורכת ימימה רוזנטל, ירושלים, ארכיון המדינה, תשס"ב
* [[שלמה נקדימון]], '''לקראת שעת האפס''' (סיפור של תקופת ההמתנה), הוצאת [[רמדור]], 1968
* [[משה נתן]], '''המלחמה על ירושלים''', [[הוצאת אותפז]], 1968
* ריצ'רד צ'סנוף, רוברט ליטל ואדוארד קליין, '''[[אילו נוצחה ישראל]]''', הוצאת [[ספרית מעריב]], 1969
* [[גד ברזילי]], '''מחלוקת וקונצנזוס בישראל''', הוצאת [[ספרית פועלים]], 1992
* [[אשר ססר]], '''שישה ימים – שלושים שנה: מבט חדש על מלחמת ששת הימים''', [[מרכז יצחק רבין]] והוצאת [[עם עובד]], תל אביב, 1999
*: ביקורת על דברי ססר: מתתיהו מייזל, המלחמה העלומה, '''[[זמנים (כתב עת)|זמנים]]''' 71, קיץ 2000, עמ' 103–107 {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23437197}}
* [[יהודה ואלך]], '''לא על מגש של כסף''', הוצאת [[הוצאת כרטא|כרטא]] ו[[משרד הביטחון]], 2000, עמ' 84–93
* מתתיהו מייזל, '''המערכה על הגולן: יוני 1967''', תל אביב: [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 2001
*:ביקורת על דבריו של מייזל: {{קתדרה|[[מרדכי בר-און]]|עת לספר: ארבע הערות בשולי ספרו של מתתיהו מייזל 'המערכה על הגולן, יוני 1967'|1097|109, ספטמבר 2003, עמ' 170-161}}
* [[מיכאל אורן]], '''שישה ימים של מלחמה – המערכה ששינתה את פני המזרח התיכון''', הוצאת [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], 2002
*:ביקורת על דברי אורן: יוסף ברנע, אכן, שישה ימים מלאים, '''[[עתון 77]]''', גיליון 302, 2005, עמ' 10–11
* [[עמי גלוסקא]], '''אשכול, תן פקודה!''': צה"ל וממשלת ישראל בדרך למלחמת ששת הימים 1963–1967, הוצאת [[מערכות]], תל אביב, 2004
:* ביקורת על דברי גלוסקא: {{כתב העת ישראל|דוד טל|אשמת הגנרלים?|8|REVIEWS_Tal|{{כ}}8, 2005, עמ' 192-189}}
* [[תום שגב]], '''[[1967 – והארץ שינתה את פניה]]''', הוצאת [[כתר הוצאה לאור|כתר]], 2005
* [[אריה נאור]], "הדחת לוי אשכול מכהונת שר הביטחון ותוצאות מלחמת ששת הימים: אנטומיה של כמיהה למושיע", בספר: [[דבורה הכהן]] ו[[משה ליסק]] (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010
* [[משה גבעתי (היסטוריון)|משה גבעתי]], '''הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל''', [[חולון]]: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 40–52
* [[חגי גולן]] ו[[שאול שי]] (עורכים), '''נחשונים - 40 שנה למלחמת ששת הימים''', תל אביב: הוצאת [[מערכות]] ו[[ההוצאה לאור של משרד הביטחון]], 2007.
* מיכאל בר זוהר, '''החודש הארוך ביותר - 50 שנה למלחמת ששת הימים''', ידיעות ספרים, 2017
* [[אברהם אילון]] ואחרים, '''סופת אש במדבר - המערכה בזירה המצרית במלחמת ששת הימים''', [[מודן הוצאה לאור]], 2017.
* אברהם אילון ואחרים, '''לכבוש את ההר - המערכה בזירה הירדנית במלחמת ששת הימים''', [[מודן הוצאה לאור]], 2017.
* אברהם אילון ואחרים, '''להסיר את האיום - המערכה בזירה הסורית במלחמת ששת הימים''', [[מודן הוצאה לאור]], 2017.
* אברהם אילון ואחרים, '''משברי ים - הזירה הימית במלחמת ששת הימים''', [[מודן הוצאה לאור]], 2017.
* [[גדעון אביטל-אפשטיין]], '''67' ירושלים, מלחמה''', [[הוצאת מטר]], 2017.
* אברהם זוהר, [[פסח מלובני]], '''מלחמת ששת הימים - 50 שנה אחרי - דעת חוקרים על המלחמה''', הוצאת המכון לחקר מלחמות ישראל, [[2018]]
===מאמרים===
* חיים אבני, האומנם מפנה? מלחמת ששת הימים והציבור היהודי המאורגן בארגנטינה, '''יהדות זמננו''' 12-11, 1998, עמ' 263–300
* [[מרדכי אלטשולר]], דעת הקהל והתגובה היהודית בברית-המועצות למלחמת ששת הימים (תיעוד חדש), '''יהדות זמננו''' 12-11, 1998, עמ' 241–262
* [[יגיל לוי]], [[יואב פלד]], השבר שלא היה: הסוציולוגיה הישראלית בראי מלחמת ששת הימים, '''[[תיאוריה וביקורת]]''' 3, 1993, עמ' 115–128
* עמיחי לוי, [[אליעזר ויצטום]], מישל גרנק, [[משה קוטלר]], תגובות קרב במלחמות ישראל, 1973-1948 חלק ד': מלחמת ששת הימים, 1967, '''שיחות''' 4 (3), 1990, עמ' 217–221
* [[מירון מדזיני]], הסברת החוץ במלחמת ששת הימים, '''קשר''' 36, 2007, עמ' 145–155
* רוזה פרלה רייכר, מלחמת ששת הימים באספקלריה של העתונות היהודית המפלגתית באורוגוואי, '''יהדות זמננו''' 9, תשנ"ה, עמ' 227–239
* {{כיוונים חדשים|זכי שלום|התערבות בן-גוריון במהלכי ששת הימים|15|202|2006, עמ' 221-202}}
* {{צ-ספר|מחבר=שמעון גולן|שם=מ"קלשון" ל"נחשונים"|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=[[אגף ההדרכה|תוה"ד]]|שנת הוצאה=2017|קישור=https://www.idf.il/media/36665/מקלשון-לנחשונים.pdf}}
* {{מערכות|שמעון גולן|כיבושי 1967: האם הם תוכננו מראש?|9/113089|443, יוני 2012}}
* [[פסח מלובני]], [https://www.israeldefense.co.il/he/content/על-הכוונת-הכור-הגרעיני-בדימונה על הכוונת: הכור הגרעיני בדימונה], באתר [[IsraelDefense]],{{כ}} 23 במאי [[2014]]
* הסדנה להיסטוריה חברתית | [http://www.haaretz.co.il/blogs/sadna/1.4181041 אשכול הוביל את ישראל ביודעין להתנגשות עם סוריה] | [http://www.haaretz.co.il/blogs/sadna/1.4162009 החזיתות הבלתי צפויות של מלחמת ששת הימים] | [http://www.haaretz.co.il/blogs/sadna/1.4158013 איך הפכה הרמה הסורית לרמת הגולן] | [http://www.haaretz.co.il/blogs/sadna/1.4141390 סיפורים מראשית הכיבוש הישראלי] | [http://www.haaretz.co.il/blogs/sadna/1.4175260 האם מלחמת ששת הימים הייתה הכרחית] | באתר [[הארץ]], יוני 2017
* [[פסח מלובני]], [https://www.intelligence.org.il/userfiles/banners/mabat_malm_79.pdf הקרב האוויר שהיה - וזה שלא היה], [[מבט מל"מ]] 79, ספטמבר [[2017]], עמ' 22–24
*אל"ם (בדימוס) פסח מלובני, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/0/114360.pdf "כיצד הצילה מלחמת ששת הימים את המשטר הסעודי?"], הוצאת מערכות, גיליון 482


===תמונות, וידאו ומסמכים===
== קישורים חיצוניים ==
'''תולדותיו'''
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:1967 Arab-Israeli War|שם ויקישיתוף=מלחמת ששת הימים|ויקיציטוט=מלחמת ששת הימים}}
*תמונות ותעודות של {{הארכיון הציוני|הרב קוק}}
* [http://www.archives.mod.gov.il/Exhib/sixdayswar/Pages/default.aspx מלחמת ששת הימים] ב[[ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]]
*{{ערוץ7||הרב קוק זצ"ל - הסרט המלא|154078|29 באוגוסט 2006}} {{וידאו}}
* [http://archivesdocs.mod.gov.il/Exhibitions/matkal/6-719-1970/index_24.html פרוטוקולים של דיוני המטכ"ל], אפריל עד אוגוסט 1967, [[ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]]
*[http://video.google.com/videoplay?docid=6032547466129767854&q=rabbi+1918 סרטון קצר של הרב קוק ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי] {{וידאו}}
[[קובץ:Nasserboxer by Ranan Lurie.jpg|290px|ממוזער|שמאל|[[קריקטורה]] מאת [[רענן לוריא]], שפורסמה לראשונה במגזין [[LIFE]],{{כ}} 1968: הנשיא המצרי [[גמאל עבד אל נאצר]] ספג את מפלת חייו מידי ישראל במלחמת ששת הימים, אף על פי שצויד וחומש היטב על ידי [[ברית המועצות]] לפני כן. מרבית ציוד זה "הוחזר" לו על ידי הרוסים תוך זמן קצר לאחר מכן.]]
*[https://www.youtube.com/watch?v=I5gAKC4nKIY הרב קוק, חלק א], {{יוטיוב|VUoD6c7IU6w|שם=חלק ב'|סוג=פרק מהסדרה "הכל אנשים"}}
* [http://www.mako.co.il/pzm-israel-wars/six-day-war מלחמת ששת הימים], באתר [http://www.mako.co.il/pzm פז"ם] מבית [http://www.mako.co.il/ mako]
*{{אתר ישיבה|קישור=http://www.yeshiva.org.il/midrash/?cat=217|סוג=תולדותיהם של צדיקים|נושא=מרן הראי"ה }} {{וידאו}}
* [http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1688,00.html 6 ימים ביוני] - פרויקט מיוחד לציון 35 שנים למלחמה, באתר [[ynet]]
*{{סרטונים}} [https://youtu.be/rg34cmE9D70 הלוויתו של הרב קוק], [[יומני כרמל]], 1935
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/K_SNTtBL7q4 אלופי המטכ"ל במלחמת ששת הימים], [[ישעיהו גביש]], [[אריאל שרון]], [[ישראל טל]] ו[[אברהם יפה]] מתארים את מהלכי המלחמה, [[ארכיון צה"ל]]
'''שיעורים במשנתו'''
* [https://twitter.com/IDF1967 צה"ל בששת הימים] - פרויקט מיוחד של דובר צה"ל לשחזור כל קרבות מלחמת ששת הימים בטוויטר
*[http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?tree=1&cat_id=3714 שיעורים במשנתו], באתר [[ערוץ מאיר]] {{וידאו}}
* {{מטח||תוצאות מלחמת ששת הימים (מפה)|20669|מתוך: קציעה אביאלי-טביביאן (עורכת), '''מסעות בזמן: בונים מדינה במזרח התיכון''', תשס"ט-2009}}
*[http://www.bneidavid.org/System/LessonsList.asp?CatId=40 שיעורים בתורת הרב קוק] באתר בני דוד עלי {{וידאו}}
* [http://www.archives.gov.il/NR/exeres/ACE99B95-060B-40DE-B401-A2FD0DDDE07D,frameless.htm?NRMODE=Published הדיון בממשלת ישראל לקביעת תוכנית שלום עם מצרים וסוריה, 19-18 ביוני 1967], באתר [[ארכיון המדינה]]
* [http://www.youtube.com/watch?v=KUKVrBvUh34 סרט על מלחמת ששת הימים "סדין-אדום"], בערוץ יו-טיוב של ארכיון צה"ל
* {{ארכיון צה"ל|מלחמת ששת הימים|sixdayswar}}
* [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4664366,00.html המסמכים שארכיון צה"ל חשף, 48 שנים אחרי המלחמה, ומשמעותם]
* {{מעריב|דב גולדשטיין|יצחק רבין: ישראל היתה צריכה לתקוף ב-30 במאי 1967!|1972/06/02|kP1qfA43aVZaW89m45My8C9N7VYkAHjg19knjoniGZeRGipOvXfEISQoni6WyMCaYw%3D%3D}}, {{מעריב||המשך|1972/06/02|kP1qfA43aVZaW89m45My8C9N7VYkAHjg19knjoniGZdqs9Kjpuy3zEHqO4ZnYU%2BrYw%3D%3D}}
* [https://naamoush.wordpress.com נעמוש - הרמה הסורית], בלוג לחקר כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים
* {{Ynet|מיכל מרגלית וגלעד מורג|"אמרתי לו: 'טדי, אתה תהיה ראש העיר י-ם המאוחדת'". העדויות של מטכ"ל ששת הימים|4810861|5 ביוני 2016}}
* {{העין השביעית|שלמה מן|הכותרות שעשו את המלחמה|205594|4 ביוני 2016}}
* [http://6-days-war.webflow.io/ שישה ימים, 50 שנה], [[הספרייה הלאומית]]
* [https://www.idf.il/אתרים/מלחמת-ששת-הימים/ מלחמת ששת הימים], באתר [[צה"ל]] החדש, 2017


'''עליו'''
;מאמרים
*[http://www.scribd.com/doc/63760547/Chafetz-Chaim-Son-in-Law מכתבו] של הרב [[אהרן בן יוסף הכהן|אהרן כהן]] חתן ה[[ישראל מאיר הכהן|חפץ חיים]], על ההתנגדות לרב קוק
* {{מבט מל"מ|זלמן גנדלר|המודיעין הקרבי במלחמת ששת הימים: תמצית תחקיר קמ"נים שערך ראש אמ"ן אהרן יריב|94804802|12|49, 2007}}
*[http://www.scribd.com/doc/2368277/עותק-דעת-חכמי-ישראל מסמכים ומכתבים סרוקים המראים את הכבוד הרב של גדולי ישראל לרב קוק]
* {{מטח|בנימין זאב וכסלר|מלחמת ששת הימים – מהלכים עיקריים: כ"ו באייר-א' בסיוון תשכ"ז, 5–11 ביוני 1967 (ומאמרים נוספים)|12803}}, מתוך: [[צבי צמרת]], [[חנה יבלונקה]] (עורכים), '''העשור השני תשי"ח-תשכ"ח''' (עידן 21), הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], [[2000]], עמ' 379–400
*[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?61714&+÷åì%20úåøä התייחסות גדולים רבים למחלתו של הרב קוק], בירחון "קול תורה", [[תמוז]]-[[אב]] תרצ"ה (גרסה מקוונת באתר "[[אוצר החכמה]]")
* אוריאל י' דרייפוס, [http://www.ima.org.il/Ima/FormStorage/Type3/00-05-06a.pdf כוויות צה"ל במלחמת ששת הימים], '''הרפואה''' 138 (9), 2000, עמ' 737–741
* עינת לחובר, נשים במלחמת ששת הימים: נקודת מבט תקשורתית, '''[[ישראל (כתב עת)|ישראל]]''' 13, 2008, עמ' 31–60.
* חנה ברונפלד-שטיין, [http://humanities1.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel13/Brownfield-Stein.pdf שישה ימים, 45 דקות ותצלום אחד של חיילת], '''[[ישראל (כתב עת)|ישראל]]''' 13, 2008, עמ' 135–159
* אלון קונפינו, [http://humanities1.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel13/Confino.pdf לכתוב, לא רק לזכור, את ההיסטוריה של 67'], '''[[ישראל (כתב עת)|ישראל]]''' 13, 2008, עמ' 297–312
* {{מערכות|[[יצחק רבין]]|מלחמת ששת הימים: מאפיינים והישגים|4/108824|256, יוני 1977, עמ' 2-6}}
* {{מערכות|שאול שי|המעורבות העיראקית במלחמת ששת הימים|3/110283|379-378, ספטמבר 2001, עמ' 77-72}}
* ארז חסון, [http://www.aka.idf.il/SIP_STORAGE/FILES/2/59622.pdf הגנה עצמית במשפט הבינלאומי – המקרה של מלחמת ששת הימים], '''[[משפט וצבא]]''' 17, 2004, עמ' 97–157
* {{עיונים בתקומת ישראל|[[מרדכי בר-און]]|ברית-המועצות ומצרי טיראן|1|baron|1991, עמ' 307-276}}
* {{עיונים בתקומת ישראל|דוד בוקעי|מי אשם בפרוץ מלחמת 1967? ירדן ומלחמת ששת הימים|9|9|1999, עמ' 279-246}}
* אסתר יוגב, [[אייל נווה]], [http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=9137&CategoryID=1166 ללמוד מלחמה שעדיין לא הסתיימה], '''פנים''' 39, 2007, עמ' 58–67
* [[גדעון עפרת]], 1967: הייתה אמנות?, '''פנים''' 39, 2007, עמ' 76–82
* {{תכלת|[[מיכאל אורן]]|מי רצה במלחמת ששת הימים?|58|7, אביב התשנ"ט 1999}}
* יוחאי סלע, [http://www.e-mago.co.il/Editor/defense-1050.htm תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים], באתר e-mago{{כ}}, 6 ביוני 2006
* {{בטאון חיל האוויר||גיליון המוקדש למלחמת ששת הימים|74–75|1|דצמבר 1967}}
* {{ynet|[[יוסי לנגוצקי]]|הירושלמים משחררי ירושלים|3399240|16 במאי 2007}}; {{ynet|הנ"ל|הירושלמים משחררי ירושלים - חלק ב'|3399981|16 במאי 2007}}; {{ynet|הנ"ל|הירושלמים משחררי ירושלים - חלק ג'|3399987|16 במאי 2007}}
* {{ynet|ינון רויכמן|יצחק רבין מדבר על המלחמה|3315199|[[2 בנובמבר]] 2006}} (ראיון עם [[יצחק רבין]] בעשור למלחמה)
* {{הארץ|אמיר אורן|אופס, כבשנו את הגדה המערבית. תמלילים ממלחמת ששת הימים|1.1354871|18 באוקטובר 2008}}
* {{הארץ|עמי גלוסקא|44 שנים למלחמת ששת הימים, גבולות המולדת|1.1176213|5 ביוני 2011}}
* [[משה בר-כוכבא]], [[אהרון יריב]] ו[[רחבעם זאבי]], [http://www.inss.org.il/uploadImages/systemFiles/David%20Elazar%2010.pdf עשרים שנה למלחמת ששת הימים], "דפי אלעזר" מס' 10, יום עיון, אפריל 1987
* אמיר גולדשטיין, '"[https://www.researchgate.net/publication/316605093_mlhmt_hpdwt_whys_-_mnhm_bgyn_bmlhmt_sst_hymym_wlydtw_hmhwdst_sl_hymyn_bysrl%27_Menachem_Begin_during_the_Six_Day_War_and_the_Rebirth_of_the_Israeli_Right מלחמת הפדות והישע" – מנחם בגין במלחמת ששת הימים  ולידתו המחודשת של הימין בישראל]', '''קתדרה 163''' (אפריל 2017), עמ' 131-162. 
;מדיה
* {{הקלטה}} [https://www.youtube.com/watch?v=zEYTaQ4Ah2Y#t=66 שידורי תעמולה] של [[קול הרע"ם מקהיר]] בימי מלחמת ששת הימים (התחלה 1:06)
* {{הקלטה}} [[אריאל שרון]] [[מפקד אוגדה]] [https://www.youtube.com/watch?v=rf2dQFQd-pw מספר על משימותיו במלחמת ששת הימים]
* {{סרטונים}} [[יצחק רבין]] [https://www.youtube.com/watch?v=zw-xwPW2SrM בנאום לסיכום מלחמת ששת הימים]
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=Zh0SB_nNgDU טייסי חיל האוויר מספרים על פעילות החיל במלחמת ששת הימים]. בין הדוברים: [[מוטי הוד]], [[עזר ויצמן]], [[אביהו בן-נון]], [[אהרן שביט|אהרן ("ילו") שביט]], [[יעקב טרנר]]
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=YZYBUdzJuqI "מלחמת ששת הימים, הניצחון של ישראל"], [[סרט דוקומנטרי]] באורך מלא (באנגלית)
* {{סרטונים}} [[לוי אשכול]] [https://www.youtube.com/watch?v=-Jl7_cM6mt0 בסיור בצה"ל ערב מלחמת ששת הימים]. בין המשתתפים בסיור: [[יצחק רבין]], [[יגאל אלון]], [[צבי דינשטיין]], [[חיים בר לב]], [[ישראל טל]], [[ישעיהו גביש]]
* {{סרטונים}} איריס ברלצקי, [http://www.youtube.com/watch?v=Z_wJKWEfW3o פרופ' יהודה לפידות בראיון על מנחם בגין] - על תפקידו של בגין בממשלת אשכול בעת מלחמת ששת הימים, בערוץ ה[[יוטיוב]] של [[מרכז מורשת מנחם בגין]], 3 באוגוסט 2000
* {{ערוץ מאיר|יובל גינזבורג|"יש אבנים עם לב אדם", סרטון על שחרור ירושלים|70002}}
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=IzRYcd85w24 הכנות בעורף למלחמת ששת הימים], [[יומני כרמל]], יוני 1967
* {{British Pathe|Six-Day War begins|100053}}
* {{יוטיוב ארכיון צה"ל||ביקור לוי אשכול ויגאל אלון אצל מפקדי הכוחות במלחמת ששת הימים|vlQ_QYjRPOw}}
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=UAhurXqnFOo 60 ימים של טלטלה], [[סרט תיעודי]] בהפקת [[תאגיד השידור הישראלי]]
* {{הקלטה}} [[מוטי גולני]], '''הזירה הצבאית''' | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=http://glzwizzvd.bynetcdn.com/PRV1/PKLVvwcHzd/App/PKLVvwcHzd_21.mp3 בנין הכוח] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=http://glzwizzvd.bynetcdn.com/PRV1/H4n6dfbPcg/App/H4n6dfbPcg_21.mp3 המפקדים] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=http://glzwizzvd.bynetcdn.com/PRV1/iQXR7DcX6g/App/iQXR7DcX6g_21.mp3 המהלכים הצבאיים] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=http://glzwizzvd.bynetcdn.com/PRV1/Z6wPgMB7be/App/Z6wPgMB7be_21.mp3 היום שאחרי הניצחון] | [[האוניברסיטה המשודרת]], [[גלי צה"ל]], מאי 2017
* {{הקלטה}} [[עמי גלוסקא]], '''הזירה המדינית''' | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=http://glzwizzvd.bynetcdn.com/PRV1/ve4jOQYMVz/App/ve4jOQYMVz_21.mp3 מרגיעה להסלמה חלק א] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/50unisix02/PD.mp4?tn=&ts=1496666319 חלק ב] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=http://glzwizzvd.bynetcdn.com/PRV1/FN1Sh9u0Rx/App/FN1Sh9u0Rx_21.mp3 ממשבר למלחמה חלק א] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=http://glzwizzvd.bynetcdn.com/PRV1/ZYo2IJdMOQ/App/ZYo2IJdMOQ_21.mp3 חלק ב] | [[האוניברסיטה המשודרת]], [[גלי צה"ל]], מאי 2017
* {{הקלטה}} [[עודד בן עמי]], '''יומן מלחמה''' | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/qKVfq2Nt6f/PD.mp4?tn=&ts=1496572377 תקופת ההמתנה] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/wgAmvVcnkF/PD.mp4?tn=&ts=1496572492 היום הראשון] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/hq0uXNmQP9/PD.mp4?tn=&ts=1496572632 היום השני] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/y87DMSGJRr/PD.mp4?tn=&ts=1496572715 היום השלישי] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/UZ3buqjll2/PD.mp4?tn=&ts=1496572781 היום הרביעי] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/yIVJA033XI/PD.mp4?tn=&ts=1496572865 היום החמישי] | [http://www.nobexpartners.com/share.aspx?playurl=https://api.bynetcdn.com/Redirector/glz/lp7dFY0Shj/PD.mp4?tn=&ts=1496572914 היום השישי] | [[גלי צה"ל]], יוני 2017
* {{סרטונים}} "סדין אדום" | [https://youtu.be/4DhQF1CU9vQ פרק 1 - המלחמה שלא רצינו בה] | [https://youtu.be/0f7r7nJrDc8 פרק 2 - והארץ שינתה פניה] | [https://youtu.be/htLFabWfJoQ פרק 3 - היום השביעי] | סדרה תיעודית של [[החינוכית]], 2017


==הערות שוליים==
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}


{{הרב קוק}}
{{מלחמות ישראל}}
{{אחרונים}}
{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
{{ישיבת מרכז הרב}}
{{סדרה|הקודם=-|הבא=הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]]|רשימה=[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי האשכנזי]]|שנה=1921-1935}}
{{סדרה|הקודם=-|הבא=הרב [[יעקב משה חרל"פ]]|רשימה=[[ראש ישיבה|ראשי ישיבת]] [[מרכז הרב]]|שנה=1924-1935}}
{{בקרת זהויות}}
{{ערך מומלץ}}
{{מיון רגיל:קוק, אברהם יצחק הכהן}}
[[קטגוריה:הראי"ה קוק|*]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם פרס ספרותי]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה השנייה]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת וולוז'ין]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי דרוש]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי הלכה]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי מוסר ומחשבה]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת]]
[[קטגוריה:משפחת קוק|אברהם יצחק]]
[[קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הנביאים]]
[[קטגוריה:ירושלים: רבנים ראשיים]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבת מרכז הרב]]
[[קטגוריה:משוררים בעברית]]
[[קטגוריה:משפחת רבינוביץ'-תאומים]]
[[קטגוריה:פילוסופים יהודים]]
[[קטגוריה:פרשני הגדה של פסח]]
[[קטגוריה:פרשני הרמב"ם]]
[[קטגוריה:פרשני השולחן ערוך]]
[[קטגוריה:פרשני התלמוד]]
[[קטגוריה:פרשני אגדות התלמוד]]
[[קטגוריה:פרשני התפילה]]
[[קטגוריה:ראשוני הציונות]]
[[קטגוריה:רבני העיר יפו]]
[[קטגוריה:רבני הציונות הדתית]]
[[קטגוריה:רבנים ביישוב]]
[[קטגוריה:רבנים לטבים]]
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]
[[קטגוריה:רבנים ראשיים לישראל]]
[[קטגוריה:רבנים מקובלים]]
[[קטגוריה:האימפריה העות'מאנית: רבנים]]
[[קטגוריה:רבנים בריטים]]
[[קטגוריה:ילידי 1865]]


[[קטגוריה:מלחמת ששת הימים|*]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1935]]
[[קטגוריה:מלחמות ישראל|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות מצרים|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות ירדן|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות עיראק|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות לבנון|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות סוריה|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות סודאן|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות אלג'יריה|ששת הימים]]
[[קטגוריה:מלחמות לוב|ששת הימים]]
[[קטגוריה:יחסי ישראל–מצרים]]
[[קטגוריה:יחסי ישראל–סוריה]]
[[קטגוריה:יחסי ירדן–ישראל]]
[[קטגוריה:יחסי ישראל–לבנון]]
[[קטגוריה:1967 בישראל]]
[[קטגוריה:1967 בסוריה]]
[[קטגוריה:מלחמות ששמן נובע ממשכן]]
[[קטגוריה:גבול ישראל–מצרים]]

גרסה מ־20:31, 26 בינואר 2020

פירוש נוסף ערך זה עוסק ברב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל. אם התכוונתם לנכד אחיו, ראש ישיבה ברחובות, ראו אברהם יצחק קוק (רחובות).
המונח "הרב קוק" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קוק.

תבנית:רב הרב אברהם יצחק הכהן קוּק (ט"ז באלול ה'תרכ"ה, 7 בספטמבר 1865 - ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935. מכונה גם הראי"ה[1]) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.

הרב קוק שימש ברבנות בלטביה, עלה לארץ ישראל בכ"ח אייר תרס"ד (1904), בימי העלייה השנייה, ופיתח משנה פילוסופית־קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. התמנה לרבן של יפו והמושבות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב בירושלים ועמד בראשה.

פסיקותיו מהוות יסוד לפסיקה בענייני היחס לשלטון יהודי בימינו, מצוות התלויות בארץ ועוד בקרב הציונות הדתית וחוגים נוספים[2]. ועוד. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בעיקר בתחומי ההלכה, האגדה, הפילוסופיה והמוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית, בהגות הציונית הכללית[3][4], ובהגות היהודית בכללה, ובכלל זה באורתודוקסיה המודרנית. לעומת זאת ספג התנגדות חריפה מצד חלק מהעולם החרדי.

ביוגרפיה

הרב קוק כרבה של העיירה זוימל, תרמ"ח
הרב קוק בתקופת כהונתו כרבה של יפו

נולד בעיירה גריבה (לטב') שבמחוז דווינסק של האימפריה הרוסית (כיום דאוגבפילס בלטביה) לפערל זלטא (לבית פלמן), ולרב שלמה זלמן קוק (אחיין הרב מרדכי גימפל יפה), בוגר ישיבת וולז'ין[5]. התחנך אצל אביו שהיה 'מתנגד', אך התחבר גם לחסידי חב"ד שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה"צמח צדק"). מגיל תשע בערך הגיע לעיתים אל רבה של דווינסק הסמוכה לביתו, לשוחח בדברי תורה עם הרב ראובן הלוי לוין שהשפיע רבות על דרך לימודו. מגיל חמש עשרה למד כשנתיים אצל הרב אליעזר דון יחיא והרב יעקב רבינוביץ (בנו של הרב מרדכי גימפל יפה מרוז'ינוי שהיה אח־סבתו (אם אביו) של הרב קוק) בלוצין. ואחר כך אצל רבה של סמרגון, הרב נח חיים אברהם שפירא.

לפני הגיעו לגיל עשרים הוסמך להוראה על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, מחבר "ערוך השולחן".[6] בשנת תרמ"ד (1884) השתדך עם אלטה בת־שבע, בתו של הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבה של פוניבז' באותה עת, ובהמשך רבה של ירושלים. לאחר אירוסיו למד במשך כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין, בראשותה עמד הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), שבו ראה אחר כך את רבו המרכזי[7]. לאחר נישואיו בניסן תרמ"ו (1886), חזר הרב קוק ללמוד ולגור בפוניבז' סמוך לחותנו האדר"ת, ושם נולדה בתו הבכורה פרידה חנה בי"ז בטבת תרמ"ח (1888)[8].

תקופת זיימל ובויסק

בשנת תרמ"ח (1888) התמנה לרבה של העיירה זיימל שבאימפריה הרוסית (כיום בשטחי ליטא) - עיירה קטנה ובה קהילה מסורתית. שם למד קבלה כתלמיד חבר עם אחד מגדולי מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". כעבור שנה נפטרה אשתו, והרב קוק נותר אלמן עם בתו הפעוטה בת השנה וחצי. לאחר כשנה, במהלכה עסק בהגות וקבלה, נישא לרייזה רבקה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים (אחיו התאום של האדר"ת), שהייתה בת דודתה של אשתו הראשונה וגדלה בבית האדר"ת לאחר מות אביה. ממנה נולד בנו הרב צבי יהודה קוק, בי"ד בניסן תרנ"א (1891). באותה שנה הוציא לאור את ספרו חבש פאר הכולל חלק הלכתי וחלק מחשבתי. לאחר הוצאת הספר לאור, נדד זמן מה בין העיירות כדי להפיץ את ספרו.

בשנת תרנ"ה (1895) נבחר כרבה של בויסק, שהייתה עיר גדולה יותר ובה היה גם ציבור בעל נטייה מודרנית. החל משנת תרס"א, החל לפרסם מאמרים הגותיים בביטאון הרבני "הפלס". בבויסק גם נולדה בתו השנייה, בתיה־מרים, בשנת תרנ"ט (1899), שלימים נישאה לרב שלום נתן רענן. בתקופה זו עסק בכתיבת החיבורים עין איה (חלקו הגדול), מדבר שור (דרשות שנשא בתקופה זו), ולנבוכי הדור, חיבור הגותי על התמודדות היהדות עם זרמי מחשבה מודרניים. כתבים אלה יצאו לאור שנים רבות לאחר פטירתו.

תקופת יפו

כאשר פנו אליו אנשי יפו, בהשתדלותו של יואל משה סלומון, לכהן כרב העיר יפו והמושבות, הגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה ניסו לשדלו להישאר על ידי הגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. בכ"ח באייר תרס"ד (1904) הגיע ליפו והחל לכהן בתפקיד זה. תקופת יפו הייתה התקופה הפורייה ביותר בכתיבתו, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו (שהתפרסמו מאוחר יותר) - אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.

בתענית אסתר תרס"ז (1907) נולדה בתו הצעירה, אסתר יעל[9], ובאותו זמן התארסה בתו הגדולה פרידה חנה עם בן דודה, ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים, בנו של האדר"ת וממייסדי העיר בת ים.

באותה תקופה תמך באופן מסויג בבית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בארץ ישראל, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. במקביל שימש כמנהל הרוחני של תלמוד תורה שערי תורה. הוא יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית. במסגרת זאת תמך בהיתרים על פי ההלכה לצורך קיום ההתיישבות, כגון בפולמוס השמיטה ובהיתר המכירה, שרבנים בולטים תמכו בו גם לפניו. הוא ביסס היתר זה מבחינה הלכתית בספר שבת הארץ. כמו כן התיר את השימוש בפסח בשמן שומשומין שנכבש בכבישה קרה ללא מגע מים, אף שהשומשומין הם ממשפחת הקטניות שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים.

בתרס"ט הקים הרב קוק ביפו ישיבה משלו שבה למדו כעשרים תלמידים מירושלים ומיפו, בהם הרב יהושע קניאל והלל פרלמן. הישיבה שכנה בבית המדרש "ברכות"[10] בקומה העליונה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה". הרב קוק מסר לתלמידים שיעור יומי, ועל סגל המורים נמנו בין השאר הרבנים זלמן שך ושם טוב גפן[11]. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת בית דינו. שם הייתה הישיבה. הבית שבו התגורר הרב שוכן ברחוב אחווה 21 בשכונת נווה צדק הכלולה בתל אביב־יפו דהיום.

בשנת תרע"ד (1913) יצא הרב קוק, כרבן של המושבות, בראש משלחת רבנים למסע המושבות הראשון. המסע נמשך כחודש. במסעות אלו ניסה הרב קוק לחזק את הקשר בין החלוצים לתורה ומצוות. במסגרת תפקיד זה הוא גם עסק בגישור סכסוכים במושבות[12].

תקופת מלחמת העולם הראשונה 1914–1918

דיוקן של הראי"ה

בתמוז ה'תרע"ד (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בשווייץ בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ובשל טיפול רפואי לו נזקק[13], ולאחר חודש נאלץ להישאר בסנט גלן בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע ליישוב שבארץ. בשנת ה'תרע"ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. ניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי להימנע מהצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת, נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות, שבהם הודגש כי דת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל. גילוי דעת זה חזק את עמדתם של מצדדי פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה בפרלמנט הבריטי, העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים המתבוללים, שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: ”על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו שאוכל איתנו חזיר, או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!”[14]

בשנת 1918 הוזמן הרב קוק על ידי הרב ד"ר דב (ברנרד) רבל (רעוועל) לבקר בארצות הברית. זו הייתה הצעה נדיבה מטעמו של הרב רעוועל וגיסיו, האחים טרוויס, לממש את חזונו של הרב קוק ולממן את ההקמה של הישיבה המרכזית העולמית בירושלים[15].

בית הרב קוק, שבו חי הרב ברוב שנותיו בירושלים

תקופת ירושלים

בית הרב קוק - חצר הכניסה. בבית זה התגורר הראי"ה קוק משנת 1923 ועד לפטירתו בשנת 1935
בית הרב קוק - חצר הכניסה. בבית זה התגורר הראי"ה קוק משנת 1923 ועד לפטירתו בשנת 1935

בתום המלחמה, לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון, חזר הרב קוק לארץ ישראל. מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי.

תנועת דגל ירושלים

ערך מורחב – דגל ירושלים
הרב קוק נואם בעת עצרת בירושלים בשנות ה־20
מודעת השתתפות בצער עם הרב קוק על מות בתו

אף שהרב קוק חיבב את תנועת המזרחי,[16] וראה באנשיה שותפים לדרכו[17], הוא חלק לעיתים על דרכה. על פי השקפתו, תנועת המזרחי הייתה פשרנית מדי, שכן היא לא החמירה מספיק בענייני הלכה־הנהגה, והתבטלה בפני ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי ”הציוניות דבר אין לה עם הדת”, והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה[18].

ב־1918, לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני[19]. רצונו היה שתנועה זו תבטא ”כי שייכותו של עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי”, ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי, ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד כהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי[20] היו בעוכרי התנועה החדשה.

רב ראשי

הרב קוק בניו יורק
דרשת הרב קוק על גזוזטרת הישיבה במונטריאול (תרפ"ד 1924)

בשנת 1919 נענה להזמנתם של ראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים להתמנות לרבה של העיר[21]. בכך אייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים, מאז פטירת הרב שמואל סלנט. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.

סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר־יעל בעת שנפלה ממדרגות הבית הזמני ברחוב הנביאים שבו התגוררו.

ייסוד ישיבת מרכז הרב

פעילותה המעשית של הישיבה החלה בקיץ תרפ"ג בעת שהחלו ללמוד בה תלמידים בודדים. קבוצה גדולה יותר הגיעה ללמוד בתרפ"ד (1924). השם שהעניק הרב קוק לישיבתו הוא "הישיבה המרכזית העולמית" אך היא התפרסמה בשם "מרכז הרב". הישיבה התאפיינה בשפה העברית שהייתה מדוברת בה, ובלימודי הגות ומחשבה. שאיפתה נוסחה: ”שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש.” את ניסוח תוכנית הלימודים של הישיבה הטיל על תלמידו הרב דוד כהן. בתוכנית הלימודים, היו בנוסף ללימודים הישיבתיים המקובלים, לימודי תנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה ולימודי מדעים (בוטניקה וביולוגיה)[22], אולם לימודי החול לא יושמו בפועל. הרב יעקב משה חרל"פ שימש כראש הישיבה בפועל, עד לפטירתו בשנת תשי"ב.

בחיי הרב קוק הגיעה כמות התלמידים בישיבה לכשמונים תלמידים. הישיבה נוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי. לעיתים דאג הרב קוק לתלמידיו מבחינה חומרית בסיועה של אשתו, שלקחה על עצמה את הטיפול בחורים שבגרבי תלמידיו. הרב קוק עודד את בוגרי הישיבה לשמש כרבנים, כמורים וכאנשי ציבור, ואכן רבים מהם שימשו כרבנים בארץ ישראל ומחוצה לה.

פעילות מעשית למען הישיבות

הרב קוק ראה בישיבות את הבסיס הרוחני של עם ישראל, ופעל ליסוד מוסדות חינוך תורניים ולמען החזקתן של ישיבות. בחורף 1924 יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבה השתתפו רבה של קובנה, הרב אברהם דוב כהנא שפירא, והרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק. הוא נפגש גם עם נשיא ארצות הברית קלווין קולידג' בבית הלבן[23].

ייסד את מכון "הלכה ברורה", העוסק בהעמדת הפסיקה ההלכתית מול מסקנות סוגיות התלמוד עליהן היא מבוססת, עבודה שהקדיש לה חלק ניכר מזמנו ושראה בה בניין התורה לדורות. בתרצ"ג ייסד בירושלים את מכון הארי פישל, למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את תלמידו הרב שאול ליברמן, שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה.

בפרעות תרפ"ט (1929) ובשאלת מעמדו של הכותל המערבי

כאיש ציבור הגיב הרב קוק למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה מול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ב-15 באוגוסט 1929, תשעה באב, נערכה תהלוכה גדולה של נוער בית"ר ליד הכותל המערבי, שנועדה למחות נגד שגרת ההתנכלויות של מוסלמים למתפללים היהודים ולהפגין ריבונות יהודית במקום. במוצאי הצום, התראיין הרב קוק לעיתון דואר היום. בראיון הביע את תודתו לנוער המפגין וקרא לפנות את שכונת המוגרבים שלמרגלות הכותל: ”אי אפשר שהמקום הקדוש יהיה מוקף תמיד חצרות וסמטאות כל כך מלוכלכות ומכוערות, המשמשות קן לכל זוהמה ומחלה... עם ישראל צריך לעמוד על דרישה זו בכל הכובד המוסרי והמשפטי. כל זמן שהמצב העלוב הנוכחי לא יתוקן, תהיינה תסיסות, המוכרחות לבוא לעתים קרובות”. גם בהזדמנויות נוספות הדגיש הרב שהדרישה היהודית היא להרחיב את רחבת התפילה שליד הכותל, וציפה שהמהלך יבוצע על ידי ממשלת המנדט תוך פיצוי התושבים[24].

בזמן מאורעות ה'תרפ"ט שהו רוב מנהיגי היישוב בקונגרס הציוני ה־16 שנערך בציריך. הרב קוק טלפן בשבת לממלא מקום הנציב העליון, הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, ציווה עליו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. במהלך הפוגרום שלח הרב טלגרף לראשי קהילות יהודיות ברחבי העולם והזהיר כי ”היהדות הארצישראלית בסכנה”[25]. זמן קצר לאחר המאורעות בירושלים, מחה הרב באוזני המושל הצבאי לואי ג'ין בולס אשר נתן הסכמה למופתי לבצע עבודות בכותל המערבי ללא צורך ברשות מן היהודים. הוא הזהירו: ”חלילה לשום יד לנגוע בכותל הקדוש מבלי הרשאתינו.” מאז ניהל חלופת מכתבים ושיחות עם גורמים ביישוב ובשלטון בדבר מעמדו של המקום וקדושתו[26]. כאשר באה אליו משלחת של ראשי המוסדות הציוניים כדי לשכנעו לוותר על הבעלות על הכותל ולהסתפק בזכות להתפלל במקום, אמר: ”חלילה לנו! עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי! [...] אם חס ושלום נוותר על הכותל גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו.”[27] בוועדת החקירה הבריטית אמר: ”מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר.”

רצח ארלוזורוב 1933

הרב קוק ומאחוריו הרב צבי פסח פרנק

לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שהיה מבאי ביתו, ולאחר שניתן פסק דין מוות כנגד אברהם סטבסקי יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם אבא אחימאיר, ראש תנועת ברית הבריונים. הרב קוק טען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור להוציא להורג את סטבסקי, על סמך חשדות בלתי מבוססים. ועד פעולה להצלת הנאשם הוקם בביתו. הרב קוק ניצח על קמפיין ציבורי שנועד להציל את סטבסקי מהגרדום, ובו פרסם כרוזים, דירבן אישים שונים, ואף גייס את מנהיגי הגולה לתת יד להצלתו של סטבסקי. בתגובה לסופר ר' בנימין שתהה על כך שהרב קוק מסנגר על סטבסקי, כתב הרב קוק: "רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח"[28].

התנגדותו הנחרצת לאווירת הלינץ' הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו בקרב אנשי היישוב, וגרמה לחצי ביקורת רבים להשלח כנגדו, ואף לתייגו כשייך למחנה הימני. היו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מחפים על רוצחיו"[29]. חיים נחמן ביאליק תיארו באותה תקופה כנידון למוות בצל הגרדום[30]. מקורביו העריכו כי גלי ההתנגדות והביקורת, והשסע שנפער אל ציבור שכה אהב, קיצרו את ימיו. מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין המזכה את סטבסקי, בעת שהרב קוק חזר לירושלים מטקס שבו קיבל אזרחות כבוד של העיר תל אביב חש הרב קוק כאבים בבטנו, ומחלת הסרטן החלה לתת בו את אותותיה[31].

פטירתו

הלוויית הרב קוק ברחוב יפו

בסוף ימיו נאבק הרב קוק במחלת הסרטן. עצרות תפילה נערכו בקיץ תרצ"ה בירושלים והוכרז יום תפילה כלל־עולמי בכ"ד בתמוז. לשמו של הרב נוסף השם "יחזקיהו"[32]. הרב קוק נפטר בגיל שבעים, ביום ג' באלול ה'תרצ"ה (1 בספטמבר 1935), בפנסיון זלינגר בקריית משה (רחוב פיק 8), ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

צאצאיו

הרב קוק שכל את בנותיו רוחמה טויבא[33] ואסתר יעל בצעירותן. השאיר אחריו בן: הרב צבי יהודה קוק, יורשו הרוחני וממשיך דרכו הבולט, ושתי בנות: פרידה חנה (מנישואיו הראשונים) - אשת גיסו ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים, ובתיה מרים - אשת הרב שלום נתן רענן.

יצירתו והגותו

מוסד ההוצאה לאור מוסד הרב קוק, הוקם בשנת 1936 בשכונת קריית משה על ידי הרב יהודה לייב מימון. גולת הכותרת שלו הייתה הוצאת כתבי הראי"ה.

אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית הוא נחשב להוגה דעות מקורי והוא ינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד, מחשבת ישראל והקבלה (במיוחד של האר"י והרמח"ל), עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של המהר"ל מפראג, ממנו ידע לצטט פרקים שלמים בעל פה.

לימים סיפר עליו הרב שלמה זלמן אוירבך שהרב ידע לצטט בעל פה את כל ספר הזוהר[34], ונאמר עליו שלמד כל יום שישים דפי גמרא ופעם לחודש את כל התנ"ך.

רבים ממי שפגשו בו מתארים אישיות קורנת ואצילית. תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ תיאר את פגישתו הראשונה:

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם"

— אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119

תלמיד אחר, הרב דוד כהן, "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם הרב:

"אחרי טבילה במימי הריין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב".

— מבוא לאורות הקודש

לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שתהיה לו קורת רוח אם לא יעשו עניין מיום זה[35]. ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב", וכך היה[36]

הגותו של הראי"ה קוק, נחשבת בעיני מספר חוקרים, דיאלקטית, ולעיתים מתפרשת באופנים מנוגדים[37]. כתיבתו עוסקת בין היתר באלוהות, בריאה, טבע האדם, מהלך ההיסטוריה, התחדשות הנבואה, ציונות, משיחיות ופוליטיקה[38].

יחסו לציונות ולמודרנה

פרסום של ועד מאה שערים המכיר בחשיבותו של הרב קוק כמנהיג וכרב גדול
הרב קוק בעת נאומו המפורסם בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית, 1925.

בהתייחס לאמירתו המפורסמת של החת"ם סופר ביחס למודרנה "חדש אסור מן התורה", טבע הרב קוק את הביטוי "הישן יתחדש, והחדש יתקדש"[39]. כך למשל לא ראה כל בעיה בקבלת תורת האבולוציה, ואף הכריז שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה[40]. רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה ספונטנית ושוטפת. בנו הרב צבי יהודה ותלמידו הרב הנזיר סידרו פסקאות מכתביו בספרים לפי נושאים.

הרב קוק היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של הציונות, שראה בה פעמי משיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעליה. לאחר מותו של הרצל נשא הרב קוק הספד בשם "המספד בירושלים"[41], בהספד זה, שבו שמו של הרצל אינו נזכר, הוא עוסק במשיח בן יוסף. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" (תהילים קל"ב)[42].

אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות לחילוניות ולעזיבת הדת, ביטא אהבה רבה כלפיהם. בספריו אף ציין שיש יתרונות במעמד הנפשי לציבור החילוני של דורו על פני הציבור הדתי בדורות הקודמים ביחסם אל כלל ישראל. הוא סבר כי ”הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל ענייני כלל ישראל לארץ ישראל ולתחיית האומה, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלמי אמוני ישראל, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל ובנין האומה והארץ. אבל הרוח הוא מתוקן הרבה יותר אצל יראי ה' ושומרי תורה ומצוות, אף על פי שההרגשה העצמית וההתעוררות של כח פעולה בענייני כלל ישראל עדיין אמיצות אצלם, כמו מה שהם אצל אלה שרוח עוועים אשר בתוכם מעכר את לבם עד כדי להתקשר בדעות זרות ובמעשים המטמאים את הגוף ומונעים את הרוח מלהיתקן, וממילא סובלת גם הנפש מפגמיהם.”[43]

בתקופות שונות של חייו, יזם מספר מסעות של רבנים למושבות ולקיבוצים בעמק יזרעאל, בגליל ובשפלת החוף, וצירף אליהם רבנים מהיישוב הישן שהתנגדו לציונות, כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע על מצבם, והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולהשפיע עליהם יהדות.

בעקבות השתדלות תלמידו, הרב משה צבי נריה, ניאות הרב קוק לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי בני עקיבא, ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הוא כתב אגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו.

היחס לטבע ולעולם

עניין מרכזי בהגותו הוא היחס החיובי כלפי הטבע והעולם. הוא סבר כי יש לאהוב את היופי של הטבע ולהכיר בחידושי המדע ובתהפוכות ההיסטוריה, כחלק ממכלול הבריאה. מאחורי כל הפרטים במציאות עומד כוח מאחד, שהוא האלוהות. גם "אהבת ישראל" נובעת מתוך אמונה שעם ישראל חשוב לאנושות ולעולם כולו. הוא קרא ל"אהבת כל המעשים":[44]

אַהֲבַת כָּל הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם - הִיא קוֹדֶמֶת לַכֹּל.
אחר כך אַהֲבַת כָּל הָאָדָם,
אַחֲרֶיהָ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל - שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְתַקֵּן אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם.
וְכָל אֲהָבוֹת אֵלֶּה הֵם אֲהָבוֹת מַעֲשִׂיוֹת, לֶאֱהֹב אוֹתָם, לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבָה, וְלִגְרֹם לָהֶם עִלּוּי.
וְנַעֲלָה עַל כֻּלָּן אַהֲבַת ד' (= אהבת השם), שֶׁהִיא אַהֲבָה שבְּפוֹעֲל אֵינָהּ גּוֹרֶרֶת בְּעֲצְמוּתָה שׁוּם דָּבָר, כִּי־אִם מָה שֶׁהַלֵּב מָלֵא מִמֶנָה.
זֶה הוּא הָאֹשֶׁר הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב.

הוא ראה את החיים הטבעיים כחלק ממצוות התשובה, ובכך כלל הן את הבריאות הגופנית והתעמלות הגוף[45], והן את הבניין הלאומי, ובמסגרתו את החזרה לארץ ישראל, בניין מוסדות ממלכתיים ופיתוח החקלאות[46]. הוא ראה בחיוב גם את פיתוח המדע מתוך התאמה עם התורה[47], קרא ליחס מכבד לאוכלוסייה הערבית[48], וגם את הכפירה ראה כתחילתה של מהפכה דתית נדרשת[49].

בנושא היחס ההדדי בין התורה לבין "הרגשות הגשמיים" כתב הרב קוק: ”האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתוהו לא דרך”[50].

חיבור ההלכה והאגדה

כפי שמציין הרב שלמה יוסף זוין בספרו אישים ושיטות:

הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה [כלומר התחום ההגותי], הוא ”היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה.”[51]

ועוד כותב הרב זוין:

"לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו."[52]

דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו משפט כהן (סימן ס"ג), ובאורות הקודש (חלק א' עמוד כ"ד). כמו כן שילב לעיתים את המושג "נבואה" במחשבה.

מציאת החיוב והכוח המאחד

הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול ולחפש ליקויים ופגמים יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין. כך יתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. האדם והציבור נתבעים לעשייה, ולא לשלילה של האדם או הציבור האחר.

הרב קוק ומשלחת הרבנים בניו יורק

אמנם לשיטת הרב קוק ישנה אמת אבסולוטית, אבל בכל דעה כמעט יש גם משהו אמיתי. על מנת להגיע לאמת המוחלטת יש לאחד את כל השיטות ולתת לכל אחת מהן את מקומה. גם בכפירה ישנו חיוב, משום שהיא שוללת את התפיסה האלילית המוטעית את האל; וגם באלילות יש גרעין של אמת שהוא הרצון לקרבה לאל, אלא שהיא מעוותת ומגשימה את האל.

בכמה מקומות הוא מונה שלושה כוחות מרכזיים בימינו: ההומניזם (אנושיות בלשונו), הלאומיות והדת (או הקודש). שלושתם נאבקים זה בזה, וגם בכך יש משהו מן החיוב, משום שבאופן זה הם מונעים התפשטות יתר של אחת השיטות ללא בקרה, מצב שעלול להביא לקיצוניות ולהרס. על כל אחת מהשיטות ללמוד להבין שגם לשתי האחרות ישנה חשיבות. לשיטה האידיאלית שמאחדת את כל השלוש הוא קורא "הקודש העליון". בכל מתח הגותי יש למצוא את החיוב שבצדדים המתעמתים ולגרום להם להבין שהם זקוקים זה לזה ונבנים זה מזה.

הדברים באים לידי ביטוי בציטוט מפורסם מדבריו:

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה."

— ערפלי טוהר

הרב קוק קרא שלא להפריז ב"דבקות" בצדיק, והציע להחליפה בדבקות בנשמת כלל ישראל, שלה לדבריו אין מגרעות כלל:

"אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב."

הלכה

חלק ניכר בכתביו תופס הפן ההלכתי. עוד בחייו הוציא הרב קוק כמה מספריו ההלכתיים: הספר חבש פאר על ענייני תפילין, עץ הדר בעניין פסול אתרוגים מורכבים והספר שבת הארץ על ענייני שביעית והיתר מכירה. לאחר מותו הוציא בנו הרצי"ה קוק את ספרי השו"ת שלו אורח משפט, משפט כהן, דעת כהן ועזרת כהן שבו מקובצות מרבית תשובתיו ההלכתיות.

אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

ערך מורחב – הלכה ברורה ובירור הלכה

בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות הגמרא, כפי שהוא מופיע ברמב"ם ובשולחן ערוך. זאת במטרה לגשר על הפער שנוצר בין הדיון בסוגיות הגמרא לדיון בהלכה על ידי זה שחלק מהלימוד של הגמרא יהיה פסיקת ההלכה היוצאת מהלימוד. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות הראשונים והאחרונים הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם מכון שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל, שנמצא במתחם ישיבת מרכז הרב.

תורת ארץ ישראל

דיוקנאות הרב קוק, דוד שמעוני, ש"י עגנון, דבורה בארון, א"ז רבינוביץ' וי"ח ברנר, כולם התגוררו בנווה צדק בתקופת העלייה השנייה, במיצג "תוצרת הארץ" - עבודתו של האמן דוד טרטקובר המוצגת בכיכר מרכז סוזן דלל

הרב קוק פיתח בהרחבה את הנושא של ייחודיותה של תורת ארץ ישראל, וקרא לשוב אל שיטת הלימוד הארץ־ישראלית המקורית. חידושו העיקרי בנושא הוא שהייחודיות של תורת ארץ ישראל היא בכך שבארץ ההלכה מושפעת מתחומים שונים שהם חוץ־הלכתיים, ובפרט מן הנבואה, האגדה ותורת הקבלה, וכתוצאה מכך בלימוד התורה בארץ ישראל ניתן להגיע לחקר האמת בלא צורך בפלפול מרובה.

הרב קוק גם קבע שיישוב ארץ ישראל בפועל, הוא יעד שיש לשאוף אליו. קניית אדמות, עליה מהגלות, חקלאות, וקיום המצוות התלויות בארץ: לקט שכחה ופאה, תרומות ומעשרות, דיני כלאיים ושמירת השמיטה. במקרים שבהם הייתה התנגשות בין יישוב הארץ ובין קיום המצווה, חיפש דרכים הלכתיות על פיהן ניתן להקל, כך תמך בחידוש "היתר המכירה" של חובבי ציון, משתי שמיטות קודמות לו[54].

יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו

הרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות תשובות הלכתיות. מרבית תשובתיו ההלכתיות פורסמו בספרי השו"ת אורח משפט, משפט כהן, דעת כהן ועזרת כהן. חלק מהחוקרים[55] סוברים שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו.

לעומתם, אבינועם רוזנק סבור ששורש החומרות הרבות המצויות בפסיקותיו הוא ברעיונות החדשניים שבהגותו. חגי בן ארצי סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (למשל בהקלתו בפולמוס שמן השומשומין, בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס האתרוגים המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור הצבעת נשים, בנושא חליבה בשבת, ובהחמרתו בהלכות גיור ואיסורו לנתוחי גופות יהודים במסגרת לימודי רפואה). פרופ' נריה גוטל אמר שהרב קוק מנמק את פסיקותיו גם בדברי קבלה ואגדה, דבר שאינו מקובל ברוב ספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים, אך מצוי בפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וחכמי עדות המזרח. כך למשל הזכיר את פסיקת הרב קוק שיש להשתמש בגופות גויים לצורך לימוד רפואה, שאותה נימק גם בכך שהגוף היהודי הוא קדוש[56]. הרב קוק למד ספרי קבלה וחסידות וכתב בשבחם, אבל בישיבתו לא לימד כתבים אלה.

פלפול

הרב שלמה יוסף זווין הסביר את גישתו ההלכתית של הרב קוק בספריו ובכתביו[57]. הוא מציין שהרב קוק נמנע מלבסס הסברים על שיטת ה"לשיטתו", כשהוא רואה בה פן של פלפול שאינו הכרחי; אולם לא נמנע, לאחר שהסביר שיטה, לציין שהסבר זה תואם את שיטתו של אומרה במקום אחר.

עם זאת ניכר בהרבה מקורות בכתביו[58], כי הרב קוק התייחס בחיוב ובסנגוריה לצורת לימוד זו. הוא מנתח את הסיבה להתנגדות שצורת לימוד זו עוררה בעבר, ואת הנימוקים ללגיטימיות שיש לה כיום. הרב קוק טוען שללימוד זה יש צד אסתטי, והוא עשוי לעורר לאהבת תורה. אמנם הוא מגביל ותוחם אותו בתנאים אחדים, כמו לא לערבב הלכה ואגדה, ולאפשרו לאנשים שכבר יש להם ידיעות מעמיקות בלימוד.

מנהג

באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוקסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש למנהגים, כשלעיתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "לא תתגודדו".[דרושה הבהרה]

פילוסופיה וקבלה בהגותו

הוגה הדעות הלל צייטלין מציב את הרב קוק ברצף אחד עם גדולי הקבלה: האר"י, הבעל שם טוב, ובעל התניא. לדבריו הרב קוק הסתמך רבות על הקבלה הבעש"טנית, יותר ממה שמיוחס לו. הוא כותב:

בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד.

— במאמרו "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל"

היו חוקרים (כגון בנימין איש שלום) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא משתמש בה לצורכי הגותו־הוא באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם יוסף אביב"י, שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של תכנים קבליים, על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק[59].

הרב קוק בחר שלא לציין את מקורותיו בפירוש, אולם ציין שהרבה להסתמך על כתבי האר"י. מעבר לכך, מקורותיו מגוונים, ובהם הזוהר, עץ חיים, ספרי החסידות, רבי יהודה הלוי, רמב"ם, ספרי מהר"ל מפראג, ספרי רמח"ל, הגאון מווילנה, רבי יצחק אייזיק חבר[60], וכן פילוסופיה יוונית ומודרנית[61].

בהגותו ניכרת גם השפעתם של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, כותב הבן שמאמרו של אביו, "דעת אלוקים", מבוסס לדעתו על גישתו של הפילוסוף הרמן כהן. למעשה, רבים ממושגיו של שפינוזה מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של הגל (אולי בתיווכה של משנת ר' נחמן קרוכמל) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במאמרו "למהלך האידיאות בישראל" (בספרו "אורות"), שבו הוא משתמש במושגי האידאות במובנן ההגלייני, לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת, במיוחד, הגותו של שלינג, בייחוד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן בדרך של השפעה והן ביקורתית, לכתביהם של קאנט, שופנהאואר, ניטשה[62], אנרי ברגסון, כמו גם ביחס לבודהיזם[63], וכן לתגליות מדעיות בעלות משמעות פילוסופית (דוגמת האבולוציה וגיל העולם)[64].

הרב קוק הסתייג מתורת ההשכלה, אך לא התנגד לשימוש בכלים מדעיים־ביקורתיים בלימוד התורה, כאשר הדבר נעשה בידי בני תורה המתאימים לכך, ולא כעיקר הלימוד[65].

תשובה וגאולה

התשובה במשנת הרב קוק תופסת מקום מרכזי. אחד הכתבים הבודדים שיצאו לאור בחייו הוא הספר "אורות התשובה". בספר זה הוא מברר את התהליכים הגורמים ומניעים לתשובה, ואת מטרותיה, ומחדש את רעיון התשובה לאו דווקא כשיבה מחטא מסוים וכחזרה בתשובה פשוטה, אלא כתהליך התקדמות כללי של המציאות, זאת בהתבסס על ספרות הסוד של היהדות.

התשובה במשנתו אינה שייכת ליחידים בלבד אלא כוללת גם חזרה בתשובה של ציבור, תהליכים מדיניים, חברתיים ומדעיים. ובעיקר שיבת עם ישראל לארצו וגאולתו הלאומית הן חזרה בתשובה. הגאולה המצופה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו, אלא כוללת גם עליה של כלל האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר. ייתכן גם מצב שבו קודם העם חוזר לארצו ואחר כך חוזר אל התשובה הפרטית, הכוללת גם את קיום ההלכה במלואה.

התפתחות והתקדמות העולם

לפי תפיסתו, תורת האבולוציה הדרוויניסטית מורה על כך שהעולם מתקדם ומתפתח. לדעתו תהליכים אלו קורים גם בתחום המוסרי, כגון בהתקדמות ההיסטורית לקראת הגאולה.

הרב קוק הבין על פי הקבלה, שעם בוא הגאולה המלאה, תהיה התקדמות של כל החיים. ב'חזון הצמחונות והשלום' הוא מתאר את התקדמות הטבע כולו, כאשר כל רמת חיים עולה ומתקדמת. האדם יהיה ליותר מאשר הוא כיום, וכך הצמחים והבהמות, ומתוך כך, תיאסר אכילת הבשר. הוא ראה גם התפתחות של המדעים להבנה מלאה של היקום, המתיישרת עם המוסר, מתוך ידיעה והשתתפות, ולא מתוך התנשאות וכוחנות. הוא כלל בכך את מדעי הנפש, הטבע והחיים, וכן את היצירה האנושית והאמנות[66].

ציטוטים מייצגים ממשנתו

  • האחדות הקוסמולוגית של הבריאה

"כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא."

"כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה."

— אורות הקודש ג'
  • צלם אלהים שבאנושות

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל... עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו."

— מוסר אביך, עמ' נ"ז

"...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..."

— שם נ"ח

"צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו."[דרוש מקור]

  • סגולת ישראל והדרגות בבריאה
כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר בכנסת ישראל הוא ראה גילוי אלהי:

"כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה."

— אורות עמ' קל"ח

"ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי."

— אורות, פרק ה', עמ' קנ"ו
  • האלהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לאלהים

"אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים... מקום מנוחתנו הוא רק באלהים..."

— אורות, עמ' קי"ט
  • סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות

"כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית."

— אורות הקודש, ג', עמ' קל"ז
  • הבדל בין האישה לגבר:

"וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה."

"עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר."

— עולת ראי"ה, עמ' ע"א
  • הדמיון והחלומות

"השכל הרציונלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה."

— אורות הקודש, א', רכ"ו

"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון."

— אורות הקודש, א', ע' רכ"ו
  • אחדות הגוף והנפש

"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל."

— אורות, עמ' פ'
  • גדלות התשובה

"ממעמקים באה התשובה... התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא."

— אורות התשובה, ו' א'

"התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו..."

— שם, ד' ג'

"מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה."

— שם, י"א א'

"התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהם מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה."

— שם, ו' ב'

"קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות."

— שם, ט' א'

"גדול ונשגב הוא אושר התשובה... אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה."

— שם, י"ג י"א

הערכות כלפיו

תומכיו

מכתב של הרב קוק אל הנציב העליון הרברט סמואל

אישיותו של הרב קוק וידיעותיו בתורה זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, חובבי ציון וחרדים. חליפת האגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל, וכן התבטאויות של רבנים שונים, מבטאות כבוד רב כלפי הרב קוק, הגם שפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו.

בין מחליפי המכתבים עמו (מהם שהתנגדו לשיטתו והשקפתו ואף בחריפות אך ראו בו אחד מהגדולים): הרב אברהם ישעיה קרליץ (ה"חזון איש"), הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הרב חיים סולובייצ'יק, בנו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שמשון אהרון פולנסקי, הרב יוסף חיים זוננפלד, האדמו"ר מליובאוויטש הרב יוסף יצחק שניאורסון, הרב אהרון קוטלר, הרב נתן צבי פינקל, הרב ירוחם ליבוביץ, הרב ברוך בר ליבוביץ, הרב יהודה מאיר שפירא ועוד רבים[67].

החפץ חיים שמע בזמן הכנסייה הגדולה הראשונה שהתקיימה בווינה בשנת תרפ"ג דברי פגיעה ברב קוק, ואז הגיב החפץ חיים: ”הערענדיג אזעלכע ווערטער דארף מען קריעה רייסען!” (תרגום מיידיש: לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה!)[68]. כמו כן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: ”לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!” והוסיף: ”דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה.”[69][70][71]

הרב מלצר אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: ”אנו גדולים עד בריח הדלת שלו”[72] ובהספד על הרב קוק אמר: ”יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות.”

הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, על אף התנגדותו החריפה לציונות, חלק כבוד לרב קוק והעריכו כאחד מגדולי הדור. כשביקר הרב קוק בצפת בכסלו תרפ"ד שלח לו הרב אלפנדרי מכתב ברכה ואירחו בביתו "בכבוד גדול ובחביבות מרובה"[73]. במכתב מו' בשבט תרפ"ד לרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק, הביע הרב אלפנדרי את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק: ”הגיע לאוזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב והתבטא בביטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון. תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק.” הרב אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על חיבור שחיבר וקיבל את השגותיו[74].

הרב שלמה אלישיב אמר לרב אריה לוין על הרב קוק שהוא "כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה"[75].

הרב יצחק הוטנר, שהיה תלמידו, אמר עליו: ”הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, נגלה ונסתר, ממש כל רז לא אניס ליה בכל חלק מחלקי התורה!.” והוסיף: ”הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות, מכל אשר חלקו עליו.” רבו, "הסבא מסלבודקה" אמר לו על הרב קוק: ”הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר.”[76]

גם חלק מהרבנים מתנגדי הציונות הכתירוהו בתוארי כבוד במכתביהם אליו. הרב זליג ראובן בנגיס כתב לרב קוק, אותו הכיר מישיבת וולוז'ין: ”הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל... הכהן הגדול מאחיו...” הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק כתב: ”הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל...” ובמכתב אחר מכנה את הרב קוק "פאר הדור". הרב ירוחם ליבוביץ כתב: ”לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א.” הרב ברוך בר ליבוביץ כתב: ”כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת.” הרב אהרן קוטלר כתב: ”מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת...” הרב יהודה מאיר שפירא מלובלין כתב: ”חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל”, כשבתוכן המכתב מבקש מהרב קוק להאציל מברכתו של הישיבה שפותח.

החזון איש פנה אליו בפנייה 'הוד כבוד מרן שליט"א', תואר שבו השתמש החזון איש, מלבד ביחס לרב קוק, רק לגדולים ביותר בעיניו: הרב איסר זלמן מלצר, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן וסרמן. בהנחת אבן הפינה לישיבת בית יוסף בבני ברק עמד החזון איש במשך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם. לשואלים מדוע לא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!")[77].

הרב שלמה זלמן אוירבך שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב משה צבי נריה שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: ”הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד.” ועוד אמר על הרב קוק: ”לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!” הרב קוק היה הרב שערך את חופתו של הרב אוירבך בחתונתו. כמו כן סיפר בנו, כשהיה אומר אביו "הרב" ללא הוספת שם, כוונתו הייתה לרב קוק. גם הרב יעקב רקובסקי העיד על כך, וסיפר שכך אמר לו רבי שלמה זלמן: ”ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי” הוא אמר: ”יש את ר' צבי פסח פרנק, כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק.”[78]

בדין תורה שנערך בפני הרב יוסף שלום אלישיב בין הרב יוסף בוקסבוים, ראש מכון ירושלים, לבין אדם שלא רצה להכניס ל"אוצר מפרשי התלמוד" שבהוצאת המכון דברים של הרב קוק ובגלל זה פוטר על ידי הרב בוקסבוים, הצדיק הרב אלישיב את הפיטורים ותמה מדוע לא להכניס דברי תורה של הרב קוק לקובץ, הרי "הרב היה קדוש!" במקרה אחר אמר הרב אלישיב על הרב קוק ”הוא היה גאון וצדיק ראשו בשמים, די גרעסטע פון אלע.”[79][80]

הרב יוסף משאש מחשובי רבני מרוקו, מכנה אותו "תפארת ישראל", מצדד בהקמת ישיבת מרכז הרב, וכותב כי הוא גער במתנגדיו באופן חריף[81].

הרב עובדיה יוסף, בצטטו את הרב יהודה צדקה, אמר: ”הרב קוק היה מלאך ה' צבאות”[82].

גם רבני יהדות תימן ראו בו את גדול הרבנים בארץ ישראל. הם ביקשו את הסכמתו על הספר "אמונת ה'", תוך שהם מתארים אותו בתוארי כבוד מרשימים יותר משאר הרבנים שם: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'"[83]. הרב הראשי ליהדות תימן, הרב שלום יצחק הלוי כינה אותו "רבינו מריה דארעא דישראל"[84]. גם הרב מרדכי שרעבי סבר שדרכו של הרב קוק עדיפה על פני דרכו של הרב זוננפלד[85].

רבים מראשי היישוב ואנשי רוח והגות כברל כצנלסון, ברנר, ובמיוחד א"ד גורדון, אז"ר, ביאליק ועגנון כיבדוהו ושמרו על קשר אתו. הצייר נחום גוטמן מספר כי ברנר פסע אחר הרב קוק ביפו כשהוא מהלך בדיוק בתוך עקבותיו של הרב קוק. סיפור זה מופיע גם אצל עגנון.

מתנגדיו

רבנים במחנה החרדי, ובהם החזון איש והרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק, התנגדו לשיטתו הציונית של הרב קוק, אך העריכו את אישיותו וגדלותו בתורה.

במחנה "העדה החרדית" היו שהתנגדו לו בחריפות בשל דעותיו והתחברותו, לדעתם, לרשעים. חוגים אלו החרימו אותו ואת כתביו והוציאו נגדו קונטרסים ופשקווילים ובהם גידופים ושמות גנאי[86]. הרב גלזר, רבה לשעבר של רמלה, סיפר כי היו בשכונת מאה שערים שצעקו לו "אפיקורס" מאחורי תריסים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מהיישוב הישן עשו בל"ג בעומר באחת השנים, בובה בדמותו והעלוה באש. יעקב ישראל דה האן שהיה מהעסקנים הבולטים בעדה החרדית ארגן תביעה משפטית כנגד הרב קוק בראשית ימי המנדט הבריטי.

הרב אלחנן וסרמן, שנמנה עם הפלג הקנאי באגודת ישראל, כתב: ”ידוע כי העומד בראש הרבנות הראשית כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת (לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשית) ראוי לנדותו.” (קובץ מאמרים ח"א עמוד קנ"ג)[87]

רבנים בהונגריה רבתי מלפני השואה יצאו נגדו בקיצוניות. הרב שאול בראך כתב עליו: ”הוא מסית ומדיח כירבעם בן נבט. לא רציתי להזכיר שמו המרומז בישעיה' כ"ח ח' [כי כל שלחנות מלאו קיא; ר"ת קוק יצחק אברהם] דקרובים דרכיו לאותו האיש... ויש תקוה שגם הוא יתנצר אם יפסק שפע הציוניסטין ממנו... ואין צריך התבוננות שכל מי שמאמין בתורת משה ירחק ממנו וכל אשר יכבד אותו הוא ממש כמשתחווה לע"ז. ואם ימצא באה"ק איש אשר ינהג בו כבוד מחמת הדחק הגדול השורר שם ולו נתנו עגלי זהב מהציונים יזהרו כל החרדים לא להתחבר עם איש כזה הנוהג בו כבוד.” לאחר המלחמה המשיך בכך האדמו"ר יואל טייטלבוים ממסאטמר, שקרא לו ”איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק... ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה.”[88]

הרב יעקב חיים סופר, בעל כף החיים, חתם עם כמה חכמים מעדות המזרח שלא לקרוא בספר אורות[89].

אחת השיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו היא התנכלות לספריו ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם. בגין כך מצנזרים חלק מהמחברים והמו"לים את אזכוריו, ולעיתים גם צאצאי תלמידיו מסתירים את הקשר של אבותיהם לרב קוק[90]

מנהיגי תנועת המזרחי העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי־מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הרב קוק מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר מותו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי (בתמיכת גורמים חרדיים אחרים) ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג.

ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק אורות.

ספריו

ערך מורחב – כתבי הראי"ה
מספריו

הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. בנוסף חלק גדול מהספרים שיצאו על שמו מהווים למעשה עריכות שונות של כתביו השונים. כתביו הנפוצים והנלמדים ביותר, הם: שבת הארץ, מאמרי הראי"ה, אגרות הראי"ה, עולת ראיה, עין איה, אורות, אורות הקודש, אורות התורה ואורות התשובה.

הנצחתו

שלט רחוב על שמו בירושלים
שלט רחוב על שמו בבני ברק

ארגונים ויישובים אחדים נקראו על שמו:

מתלמידיו

ראו גם

לקריאה נוספת

בקטלוג הספרייה הלאומית ישנם מאות ספרים העוסקים בחייו ובמשנתו של הרב קוק.

על חייו ודמותו

על משנתו והגותו - כללי

ספרים נוספים העוסקים במשנתו, ובפרט ספרי ביאורים לספריו ולמאמריו ראו בערך כתבי הראי"ה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הרא"ה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הראי"ה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם יצחק הכהן קוק
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: אברהם יצחק הכהן קוק
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם יצחק הכהן קוק

לקישורים חיצוניים הקשורים לכתביו ראו: כתבי הראי"ה

כללי

עליו ועל הגותו

תמונות, וידאו ומסמכים

תולדותיו

שיעורים במשנתו

עליו

הערות שוליים

  1. ^ ולעיתים הרא"ה, רואה האורות (גם רמז לשם משפחתו: ביידיש קוק פירושו "הבט" או "הסתכל") ועל ידי ממשיכי דרכו מרן הרב, הרב זצ"ל או הרב סתם
  2. ^ ראו למשל בעניין היתר המכירה בשו"ת יביע אומר (חלק י יורה דעה סימן לח): "וכן הנהיג למעשה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, וכמו שהאריך הרחיב בטוב טעם ודעת במבוא לספרו שבת הארץ, ובשו"ת משפט כהן (סימן סג), ובאגרות ראיה (סימן תקנה)".
  3. ^ שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגוניו, תל אביב : הוצאת עם עובד, 1980, עמ' 226-217.
  4. ^ אברהם הרצברג, הרעיון הציוני, ירושלים : הוצאת כתר, תש"ל־1970, עמ' 319.
  5. ^ אבינועם רוזנק, עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק, הרב קוק, ישראל: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2006, ה'תשס"ז, גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, עמ' 11, מסת"ב 965-227-220-5
  6. ^ סמיכה בסבך האגדות, מאת איתם הנקין (מקור ראשון 10.09.08). מאמר על הסמכת הרב קוק על ידי בעל "ערוך השולחן"
  7. ^ ד"ר אבינועם רוזנק, עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ישיבת וולוז'ין, אתר מט"ח. הרב קוק כינה את הנצי"ב: "כבוד צפירת תפארתנו חמדת כל בית ישראל, הגאון האמיתי אור העולם כקש"ת אדמו"ר מרן נפתלי צבי יהודה ברלין שליט"א". באוצרות הראיה, ד', עמ' 82. וכן עיינו במאמר "ראש ישיבת עץ חיים" על הנצי"ב. במאמרי הראי"ה, א', עמ' 123.
  8. ^ הראל כהן, אדר האדר"ת, אתר ישיבה
  9. ^ שמריה גרשוני, "ילדה חכמה וטובת שכל"... על אסתר יעל קוק בתו של הראי"ה, המעין, כסלו תשע"ח, עמ' עמ' 75-92
  10. ^ שם משפחתו של תורם ספרי התורה והריהוט לבית המדרש.
  11. ^ יוסף אבנרי, ‏הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו, באתר "דעת", בתוך: ניב המדרשיה, י"ח-י"ט, (תשמ"ה-תשמ"ו)
  12. ^ אברהם אופיר שמש, ועץ האקליפטוס טוב ורע, עת־מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, גיליון 190, נובמבר 2006
  13. ^ ראו הרצי"ה קוק, לשלשה באלול, מהדורת תשע"ג, פג: "לצאת מארץ ישראל לא הסכים אפילו לזמן קצר, לפי בקשות הנהלת אגודת ישראל להשתתף בכנסייה הגדולה בפרנקפורט-דמיין ובמועצת גדולי התורה, עד שהצטרפה לזה פקודת הרופאים שהוא זקוק לטפול רפואי בחו"ל"; אגרות הראיה, כרך ב, אגרת תש; ועוד
  14. ^ הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, עמ' 34.
  15. ^ ראו: נתן אופיר, "הצעת שיתוף הפעולה בין ישיבות מרכז הרב ור' יצחק אלחנן: פתיחותו החינוכית של הראי"ה קוק בתכנון הישיבה המרכזית העולמית," טללי אורות, ט"ו, תשס"ט, עמ' 204-185.
  16. ^ "חיבה וכבוד אני רוחש להמזרחי, בכל לב הנני שואף לפיתוחו והתרחבותו" באגרת תתק"ה, אגרות הראי"ה, חלק ג' עמ' רט"ז.
  17. ^ "ועם זה מוכן אני לעסוק באהבה בחיזוק ענייני המזרחי." (אגרות הראיה, אגרת תתפב, אגרות הראי"ה, חלק ג', עמ' קעד.)
  18. ^ אגרות הראי"ה, ב', אגרת תצז, אגרת תקע"א.
  19. ^ תחייתו של "דגל ירושלים", מאת הרב אברהם וסרמן
  20. ^ אגרות הראי"ה, אגרת תתקמה, חלק ג', עמ' רסא.
  21. ^ מנחם מנדל פרוש, בתוך החומות, הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ח
  22. ^ הרב ארי יצחק שבט, מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי, אתר דעת
  23. ^ יאיר דן, הרב וארה"ב - התמונה והמסמכים מספרים, באתר ערוץ 7, 25 ביולי 2017
  24. ^ הלל כהן, תרפ"ט, המאורעות: לוח זמנים מקוצר, עמ' 17; פרק שני, עמ' 125–128.
  25. ^ ידידיה בן אור, נחשף מכתב הקריאה לעזרה שכתב הרב קוק, באתר ערוץ 7, 4 באוגוסט 2016
  26. ^ כותלנו - הרב קוק והמאבק על הכותל, חיים לנגזם, חוסן ישועות, ירושלים ה'תשס"ט. על מאורעות הכותל בתקופת המנדט.
  27. ^ הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, עמ' תעז
  28. ^ מאמרי הראי"ה, עמ' 522-523
  29. ^ שמואל הכהן אבידור, האיש נגד הזרם, עמ' רפ. אבינועם רוזנק, הרב קוק, עמ' 271.
  30. ^ שמואל הכהן אבידור, "האיש נגד הזרם" עמ' רעט
  31. ^ אבינועם רוזנק, הרב קוק, עמ' 272 ואילך.
  32. ^ הודעת הרבנות הראשית לארץ ישראל, בראש כתב העת שערי ציון, שנה ט"ו גיליון ז'-ט'. על מאמר תורני פרי עטו שהתפרסם באותו גיליון, נקרא שמו: מרן הרב אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק.
  33. ^ מבוא - אלו מציאות, מציאות קטן, מאבני המקום ומגיד, תשע"ח, עמ' 30
  34. ^ הרב אליעזר מלמד, איש התורה והחסד, באתר yeshiva.org.il
  35. ^ משנת הרב, עמ' 44
  36. ^ שם, עמ' 77.
  37. ^ פרופסור יוסף בן שלמה, שירת החיים - פרקים במשנתו של הרב קוק, 1989, עמ' 11-10
  38. ^ פרופסור אביעזר רביצקי, הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל, עם עובד, 1997
  39. ^ אגרות הראי"ה, אגרת קס"ד.
  40. ^ אגרות הראיה, איגרת קלד. ראו עוד כאן.
  41. ^ מאמרי הראי"ה, עמ' 95.
  42. ^ מתוך אתר כיפה
  43. ^ אורות, אורות התחיה, פסקה מ"ג
  44. ^ מדות הראיה, אהבה, פסקה ב'
  45. ^ אורות הקודש חלק ב' ובספר "אורות" בכמה מקומות ראה כאן
  46. ^ מאמריו בדבר הרבנות הראשית החדשה לישראל
  47. ^ נאומו בטקס הפתיחה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים.
  48. ^ אגרות ב' ש"צ. תי"א
  49. ^ ב'מאמר הדור', וכן בהספד להרצל
  50. ^ אורות התורה, י"א, ב'
  51. ^ שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, עמ' 231 ואילך
  52. ^ שם, עמ' 232
  53. ^ וראו את דברי הרב ד"ר יואל בן נון בעניין, ערבות סביב למזבח, מקור ראשון, 3 בפברואר 2011
  54. ^ ספר 'משכנותם לדור ודר' - סיפורן של משפחות בלאו ושטרן, עדות על קשיי שנת השמיטה של יהודים אדוקים ביסוד המעלה, ועל התכתבותם ואף שיחותיהם האישיות עם הרב קוק, בנושא זה.
  55. ^ נריה גוטל (חדשים גם ישנים, עמ' 5) מזכיר בהקשר זה את בנימין איש שלום בספרו על הרב קוק, עמ' 186
  56. ^ ראו את התשובה:
    שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
    פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         שו"ת דעת כהן סימן קצט', באתר היברובוקס
  57. ^ שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, עמ' 238.
  58. ^ אדר היקר, פרק ד'; לשני בתי ישראל במאמרי הראי"ה; ערפלי טוהר, עמ' 122.
  59. ^ על סוגיה זו ראו אלחנן שילה, "פרשנות הרב קוק לקבלת האר"י; הופעת נשמות חדשות ותיקון העולם", עיונים בתקומת ישראל 18, (2008), עמ' 55–77.
  60. ^ אלחנן שילה, "השפעתו של ר' יצחק אייזיק חבר על פרשנותו של הרב קוק לקבלה", דעת, 80-79 (תשע"ה), עמ' 95–118.
  61. ^ ראו בנימין איש שלום, הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, עמ' 17–26. אפלטון, אריסטו, שפינוזה, שופנהאואר ורבים אחרים מוזכרים בכתביו בפירוש.
  62. ^ על קאנט וניטשה, ראו אלחנן שילה, "ממשות האדם והעולם בחוויה האוניו־מיסטית של הרב קוק" עיונים בתקומת ישראל 25, (2015), עמ' 37 – 64.
  63. ^ אמיר משיח, הראי"ה קוק ויחסו לבודהיזם: מקורות וביקורת, דעת 70 (תשע"א), עמ' 96-81.
  64. ^ אורות הקודש חלק שלישי, 'תורת ההתפתחות'
  65. ^ מבחנים מעשיים המבטאים את אהדת הרב קוק ללימוד תורה ביקורתי־מדעי מאמר באתר דעת של הרב ארי יצחק שבט.
  66. ^ אמונה ואמנות - אויבים או אוהבים? אתר 'עולם התוהו' של אהרן פוירשטיין.
  67. ^ ראו כאן סריקות של מכתבים כאלו ומקורות מודפסים.
  68. ^ הרב מ"י ישר, "הרב קוק אלס פאלקס סניגור", המסילה, שנה א' חוברת י"ב, עמוד 19
  69. ^ בירור העדויות על ידי "תוך כדי דיבור" (איתם הנקין) בפורום "אוצר החכמה"
  70. ^ 'בשדה הראי"ה', הפרק "בין שני הכהנים הגדולים" (עמ' 217–232), עמ' 228-225.
  71. ^ שבת הראי"ה פרשת תולדות פירוט רחב של מקורות על האירוע הנ"ל
  72. ^ 'שבחי הראי"ה', עמ' רב
  73. ^ ראו דואר היום, 3 בדצמבר 1923, עמ' 4.
  74. ^ הרב משה צבי נריה, 'ליקוטי הראי"ה' חלק ג', עמ' 152–159. מידע נוסף על הערכתו של הרב אלפנדרי לרב קוק מופיע כאן, ובו בין היתר צילום כתב היד של המכתב האמור לרב חרל"פ.
  75. ^ כאן סריקת מכתבו לרב קוק.
  76. ^ משה צבי נריה, בשדה הראיה, כפר הרואה, תשנ"א, בפרק "שמש ומאור" (על הקשר בין הרב הוטנר והרב קוק), עמ' 438-419.
  77. ^ הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרא"ה תשנ"א, עמ' 248-233
  78. ^ ראו למשל 'ליקוטי הראי"ה' ג', עמ' 101-97.
  79. ^ שבת הראי"ה גיליון 72
  80. ^ הגרי"ש אלישיב: "הרב קוק הגדול מכולם" - אור האורות
  81. ^ אוצר המכתבים של הגר"י משאש: חלק א' קנ"ו, ח"ב תרצ"א, תתפ"ט.
  82. ^ באתר "הלכה יומית"
  83. ^ באתר "היברו בוקס"
  84. ^ תשובה שנדפסה בהקדמת תכלאל "עטרת אבות", התשס"ד
  85. ^ רבי יצחק דדון, אתחלתא היא, עמ' רמ"ח.
  86. ^ למשל קונטרס קול השופר, ירושלים תר"פ
  87. ^ לאחרונה נטען שאם אכן כוונת הרב וסרמן לרב קוק (ולא לעומד הנוסף בראש הרבנות הראשית, הרב יעקב מאיר), הרי שהוא טעה עובדתית, כי הרב קוק מעולם לא חתם על קול קורא לתמיכה בקרן היסוד, וכעדות בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. ראו: הרב יצחק דדון, אמרי שפר, ירושלים תשס"ח, עמ' רע"ג; אגרות הראי"ה חלק ה', הוצאת מכון הרצי"ה, בנספחות עמ' תז-תיג, שהאריך להוכיח שהרב קוק מעולם לא תמך בקרן היסוד.
  88. ^ שו"ת דברי יואל חו"מ סימן קל"א ועיינו גם בסימן קל"ב
  89. ^ בספר מרא דארעא ישראל, חלק ב'
  90. ^ איתם הנקין, שכתובי היסטוריה במשפחות תלמידי הראי"ה קוק זצ"ל, התפרסם באסיף ג', תשע"ו, עמ' 1156-1138
  91. ^ אתר עיריית ירושלים
  92. ^ ראו כאן פרק מהספר.
  93. ^ החוברת נכתבה לראשונה בידי ד"ר יונה בן ששון שהיה מנהל האגף ולאחר כ־25 שנים יצאה לאור שוב בתשס"ז לרגל מלאת 70 שנים לפטירת הראי"ה.


הרב אברהם יצחק הכהן קוק
כתביו אגרות הראי"ה • אורות • אורות הקודש • אורות התורה • אורות התשובה • עולת ראיה • עין איה • מאמרי הראי"ה • שמועות ראי"ה • חדריו

דעת כהן • משפט כהן • אורח משפט • עזרת כהן • שבת הארץ • כתבים נוספים

ממשנתו למהלך האידיאות בישראל • הרצאת הרב • חזון הצמחונות והשלום • מאמר הדור • יסוד כסא השם בעולם • המספד בירושלים
משיריו שיר האמונה • ישמח לבי • לחשי ההוויה • כנפי רוח
תלמידיו הרב צבי יהודה הכהן קוק (בנו) • הרב יעקב משה חרל"פ • הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן (חתנו) • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה לוין •

הרב שאול ישראלי • האדמו"ר החלוץ • הרב משה צבי נריה • הרב יצחק הוטנר • תלמידים נוספים

מוסדותיו הרבנות הראשית לישראל • ישיבת מרכז הרב • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • תנועת דגל ירושלים
כהונות ברבנות זיימל • בויסק • יפו • מחזיקי הדת (לונדון) • ירושלים • ארץ ישראל
הנצחתו בית הרב קוק • כפר הרא"ה • מוסד הרב קוק • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • קבוצת אברהם
ציונות דתית • תורת ארץ ישראל • מועדי הראי"ה • משפחתו • תלמידי הרצי"ה • עוד
אחרונים
חכמי יהדות אשכנז רבי משה איסרליש (הרמ"א) • רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) • רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי הכהן (הש"ך) • רבי העשיל מקראקא • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יאיר חיים בכרך (ה"חות יאיר") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל "שולחן ערוך הרב") • רבי יהודה לייב מינוביץ' (בעל "שארית יהודה") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שולחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש")
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי (ה"מאמר מרדכי") • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי יוסף קארו (הבית יוסף) • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם) • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי שאול ישראלי • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי בן ציון אבא שאול • רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • רבי שמואל הלוי וואזנר • רבי זלמן נחמיה גולדברג
תנאים • אמוראים • סבוראים • גאונים • ראשונים
ישיבת מרכז הרב
ראשי ישיבה הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1924–1935) • הרב אברהם אהרן בורשטין (1925) • הרב יעקב משה חרל"פ (1935–1952) • הרב צבי יהודה קוק (1952–1982) • הרב שאול ישראלי (1982–1995) • הרב אברהם שפירא (1982–2007) • הרב יעקב שפירא (2007–מכהן)
רבנים בישיבה בעבר הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן • הרב יצחק אריאלי • הרב זוסמן ריגר • הרב יעקב כלאב • הרב מרדכי פרום • הרב יהודה גרשוני • הרב יהושע בכרך • הרב אברהם יצחק כלאב • הרב יהושע רוזן • הרב אריה שטרן • הרב זלמן ברוך מלמד • הרב חיים דרוקמן • הרב דוב ליאור • הרב יעקב אריאל • הרב אליקים לבנון • הרב אלישע אבינר • הרב שלמה אבינר • הרב אלישע וישליצקי • הרב שלמה שפירא • הרב פנחס מונדשיין
רבנים בישיבה כיום הרב יעקב פילבר • הרב חיים שטיינר • הרב מיכאל הרשקוביץ • הרב דוד חי הכהן • הרב יהושע מגנס • הרב מנחם בורשטין • הרב יגאל לרר • הרב איתמר אורבך • הרב יאיר גזבר • הרב חיים אביהוא שוורץ • הרב יצחק בן שחר • הרב איתן שנדורפי • הרב מאיר פרימן
קטגוריה:מוסדות הקשורים לישיבה ישיבת ירושלים לצעירים • תלמוד תורה מורשה • מדרשת בת-ציון • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • מכון הרצי"ה • בשביל הנשמה • מכון מים חיים
ערכים קשורים בוגרים ידועים • הפיגוע בישיבת מרכז הרב • ישיבת הר המור • הסדר מרכז • בית הרב קוק • ישיבות זרם מרכז הרב • תלמידי הרצי"ה • תלמידי הגר"א שפירא
הקודם:
- 		הרב הראשי האשכנזי
1921-1935 		הבא:
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג
הקודם:
- 		ראשי ישיבת מרכז הרב
1924-1935 		הבא:
הרב יעקב משה חרל"פ
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מלחמת_ששת_הימים&oldid=27141815"