טליה איינהורן – הבדלי גרסאות

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏קורות חייה: לא מקובל
←‏קורות חייה: לא ברור הניסוח "הייתה שותפה להקמה" ואין מקור
שורה 33: שורה 33:
במשך 11 שנים עסקה בפרקטיקה המשפטית – שש שנים במשרד הפרטי שהקימה, במסגרתם עסקה במשפט אזרחי-מסחרי וגם ב[[ליטיגציה]], וחמש שנים נוספות בתעשייה, בהן התמחתה בניסוח ובניהול [[משא ומתן]] על חוזים עסקיים בינלאומיים. בשנים [[1988]]–[[1989]] סיימה בהצטיינות יתרה לימודי [[מוסמך אוניברסיטה|תואר שני]] במשפטים באוניברסיטת תל אביב. עבודת ה[[תזה|מוסמך]] שלה זכתה בפרס הראשון של האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם, וספר המבוסס על עבודה זאת פורסם{{הערה|{{סימניה ספר|317950|הגבלת סיעה בעלת מצע גזעני על-פי סעיף א7 לחוק יסוד: הכנסת}}}} בהוצאת האגודה. ב־[[1989]] נסעה יחד עם משפחתה ל[[דנמרק]] במסגרת עבודה של בעלה בחברת [[IBM]]. בשנים [[1991]]–[[1993]] למדה לתואר [[דוקטור]]{{הערה|בגרמניה נקרא תוארה 'דוקטור יוריס' (Dr. Iuris או Dr. Juris). אין להתבלבל בינו לבין תואר '{{אנ|Juris Doctor|JD - יוריס דוקטור}}' האמריקני, השקול לתואר 'מוסמך אוניברסיטה' במשפטים ומוענק שם למי שסיים בית ספר למשפטים.}} במשפטים ב[[אוניברסיטת המבורג]] ב[[גרמניה]], אותו סיימה בהצטיינות יתרה. נושא עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופסור {{אנ|Ernst-Joachim_Mestmäcker|ארנסט יואכים מסטמאקר}}, מנהל [[מכון מקס פלאנק]] ב[[המבורג]], היה "המסגרת המשפטית לסחר החוץ של ישראל – מבט באספקלריה של הסכם הסחר החופשי בין ישראל ל[[הקהילה הכלכלית האירופית|קהילה הכלכלית האירופית"]].
במשך 11 שנים עסקה בפרקטיקה המשפטית – שש שנים במשרד הפרטי שהקימה, במסגרתם עסקה במשפט אזרחי-מסחרי וגם ב[[ליטיגציה]], וחמש שנים נוספות בתעשייה, בהן התמחתה בניסוח ובניהול [[משא ומתן]] על חוזים עסקיים בינלאומיים. בשנים [[1988]]–[[1989]] סיימה בהצטיינות יתרה לימודי [[מוסמך אוניברסיטה|תואר שני]] במשפטים באוניברסיטת תל אביב. עבודת ה[[תזה|מוסמך]] שלה זכתה בפרס הראשון של האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם, וספר המבוסס על עבודה זאת פורסם{{הערה|{{סימניה ספר|317950|הגבלת סיעה בעלת מצע גזעני על-פי סעיף א7 לחוק יסוד: הכנסת}}}} בהוצאת האגודה. ב־[[1989]] נסעה יחד עם משפחתה ל[[דנמרק]] במסגרת עבודה של בעלה בחברת [[IBM]]. בשנים [[1991]]–[[1993]] למדה לתואר [[דוקטור]]{{הערה|בגרמניה נקרא תוארה 'דוקטור יוריס' (Dr. Iuris או Dr. Juris). אין להתבלבל בינו לבין תואר '{{אנ|Juris Doctor|JD - יוריס דוקטור}}' האמריקני, השקול לתואר 'מוסמך אוניברסיטה' במשפטים ומוענק שם למי שסיים בית ספר למשפטים.}} במשפטים ב[[אוניברסיטת המבורג]] ב[[גרמניה]], אותו סיימה בהצטיינות יתרה. נושא עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופסור {{אנ|Ernst-Joachim_Mestmäcker|ארנסט יואכים מסטמאקר}}, מנהל [[מכון מקס פלאנק]] ב[[המבורג]], היה "המסגרת המשפטית לסחר החוץ של ישראל – מבט באספקלריה של הסכם הסחר החופשי בין ישראל ל[[הקהילה הכלכלית האירופית|קהילה הכלכלית האירופית"]].


איינהורן ייסדה והייתה העורכת הראשית הראשונה של [[כתב עת מדעי|כתב העת המדעי]] 'European Business Organization Law Review'{{הערה|[https://www.cambridge.org/core/services/aop-cambridge-core/content/view/6592B0C2CB9B8CC22EBE719C6765FF66/S1566752900000033a.pdf/editorial.pdf European Business Organization Law Review - Editorial Article 2000]|שמאל=כן}}, פרסום של המכון הבין-אוניברסיטאי [[טוביאס אסר|ט.מ.ק אסר]] (T.M.C. Asser Instituut) לחקר המשפט הבינלאומי והמשפט האירופי ב[[האג]], [[הולנד]]. באוקטובר [[1997]] הופיעה בפני הוועדה הכלכלית המשותפת ל[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ול[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט האמריקני]] כעדה מומחית בנוגע ליחסים הכלכליים בין ישראל ל[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]]{{הערה|[https://www.ijl.org/wp-content/uploads/2018/09/Justice-No.17-June1998.pdf Talia Einhorn, The Economic Relations between Israel and the Palestinian Authority, Justice Journal of the International Association of Jewish Lawyers and Jurists No. 17, June 1998, pp. 40-43]|שמאל=כן}}{{הערה|Israel's Economic Future, Hearing before the Joint Economic Committee, Congress of the United States, one hundred fifth Congress, First Session, October 21, 1997, Pages 14-18, 151-179|שמאל=כן}}. ב-[[1998]] מונתה ל[[פרופסור מן המניין]] בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הבינלאומית קונקורדיה {{אנ|Concordia International University Estonia}} ב[[טאלין]], [[אסטוניה]]. מאז [[2002]] מכהנת כחוקרת בכירה אורחת בפקולטה לניהול של [[אוניברסיטת תל אביב]]. בשנים [[2003]]–[[2008]] הייתה פרופסור למשפטים ב[[המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט|מכללת שערי משפט]]. בשנים 2002–[[2004]] הצטרפה ל[[חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי]], והייתה חברה בהנהלת החוג. בשנים 2009–2010 הייתה פרופסור אורח ב[[אוניברסיטת אינדיאנה]], ארצות הברית וב{{אנ|Fordham University|אוניברסיטת פורדהאם}}, [[ניו יורק]], וב-2011 ב[[אוניברסיטת קליפורניה]] ב[[סנטה קלרה (קליפורניה)|סנטה קלרה]]. ב-[[2010]] מונתה לפרופסור מן המניין למשפטים ב[[אוניברסיטת אריאל]]. ב-[[2014]] הייתה שותפה להקמת כתב העת "הון משפחתי". ב-2016 הרצתה קורס קיץ במשפט בינלאומי פרטי השוואתי באקדמיה למשפט בינלאומי ב[[האג]]. ב-[[2019]] מונתה על ידי [[שר המשפטים]] [[אמיר אוחנה]] כחברה בוועדה לבחינת הרפורמה בסדר הדין האזרחי בישראל{{הערה|{{גלובס|מתן ברניר|עוד חוזר הניגון: כניסתה לתוקף של הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי נדחתה שוב בחצי שנה|1001300925|16 בספטמבר 2019}}}}.
איינהורן ייסדה והייתה העורכת הראשית הראשונה של [[כתב עת מדעי|כתב העת המדעי]] 'European Business Organization Law Review'{{הערה|[https://www.cambridge.org/core/services/aop-cambridge-core/content/view/6592B0C2CB9B8CC22EBE719C6765FF66/S1566752900000033a.pdf/editorial.pdf European Business Organization Law Review - Editorial Article 2000]|שמאל=כן}}, פרסום של המכון הבין-אוניברסיטאי [[טוביאס אסר|ט.מ.ק אסר]] (T.M.C. Asser Instituut) לחקר המשפט הבינלאומי והמשפט האירופי ב[[האג]], [[הולנד]]. באוקטובר [[1997]] הופיעה בפני הוועדה הכלכלית המשותפת ל[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ול[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט האמריקני]] כעדה מומחית בנוגע ליחסים הכלכליים בין ישראל ל[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]]{{הערה|[https://www.ijl.org/wp-content/uploads/2018/09/Justice-No.17-June1998.pdf Talia Einhorn, The Economic Relations between Israel and the Palestinian Authority, Justice Journal of the International Association of Jewish Lawyers and Jurists No. 17, June 1998, pp. 40-43]|שמאל=כן}}{{הערה|Israel's Economic Future, Hearing before the Joint Economic Committee, Congress of the United States, one hundred fifth Congress, First Session, October 21, 1997, Pages 14-18, 151-179|שמאל=כן}}. ב-[[1998]] מונתה ל[[פרופסור מן המניין]] בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הבינלאומית קונקורדיה {{אנ|Concordia International University Estonia}} ב[[טאלין]], [[אסטוניה]]. מאז [[2002]] מכהנת כחוקרת בכירה אורחת בפקולטה לניהול של [[אוניברסיטת תל אביב]]. בשנים [[2003]]–[[2008]] הייתה פרופסור למשפטים ב[[המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט|מכללת שערי משפט]]. בשנים 2002–[[2004]] הצטרפה ל[[חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי]], והייתה חברה בהנהלת החוג. בשנים 2009–2010 הייתה פרופסור אורח ב[[אוניברסיטת אינדיאנה]], ארצות הברית וב{{אנ|Fordham University|אוניברסיטת פורדהאם}}, [[ניו יורק]], וב-2011 ב[[אוניברסיטת קליפורניה]] ב[[סנטה קלרה (קליפורניה)|סנטה קלרה]]. ב-[[2010]] מונתה לפרופסור מן המניין למשפטים ב[[אוניברסיטת אריאל]]. ב-[[2014]] הייתה שותפה{{דרושה הבהרה|סיבה=במה התבטאה שותפותה להקמה?}} להקמת כתב העת "הון משפחתי"{{דרוש מקור|סיבה=}}. ב-2016 הרצתה קורס קיץ במשפט בינלאומי פרטי השוואתי באקדמיה למשפט בינלאומי ב[[האג]]. ב-[[2019]] מונתה על ידי [[שר המשפטים]] [[אמיר אוחנה]] כחברה בוועדה לבחינת הרפורמה בסדר הדין האזרחי בישראל{{הערה|{{גלובס|מתן ברניר|עוד חוזר הניגון: כניסתה לתוקף של הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי נדחתה שוב בחצי שנה|1001300925|16 בספטמבר 2019}}}}.


פרסמה שורת ספרים ומאמרים בספרי מחקר ובכתבי עת מובילים בישראל, באירופה ובארצות הברית{{הערה|[http://ssrn.com/author=1050246 טליה איינהורן באתר SSRN]}}. בנוסף, חיברה ערכים לאנציקלופדיה למשפט בינלאומי-פומבי היוצאת לאור תחת חסות מכון מקס פלאנק ב[[היידלברג]], לאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט בינלאומי-פרטי ולאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט השוואתי. בנוסף, הרצתה באוניברסיטאות ובמוסדות מחקר בישראל, באירופה ובארצות הברית.
פרסמה שורת ספרים ומאמרים בספרי מחקר ובכתבי עת מובילים בישראל, באירופה ובארצות הברית{{הערה|[http://ssrn.com/author=1050246 טליה איינהורן באתר SSRN]}}. בנוסף, חיברה ערכים לאנציקלופדיה למשפט בינלאומי-פומבי היוצאת לאור תחת חסות מכון מקס פלאנק ב[[היידלברג]], לאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט בינלאומי-פרטי ולאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט השוואתי. בנוסף, הרצתה באוניברסיטאות ובמוסדות מחקר בישראל, באירופה ובארצות הברית.

גרסה מ־20:17, 22 ביוני 2020


שגיאות פרמטריות בתבנית:משפטן
פרמטרים ריקים [ תקופת פעילות, תקופת כהונה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

טליה איינהורן
טליה איינהורן
טליה איינהורן
לידה 15 בדצמבר 1951 (בת 72)
תל-אביב
מדינה ישראל ישראלישראל
השכלה דוקטור יוריס מאוניברסיטת המבורג
תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב
תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב
תואר ראשון במתמטיקה ופיסיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות אוניברסיטת אריאל בשומרון עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי מחקר משפט בינלאומי פרטי
משפט פרטי השוואתי
משפט הסחר הבינלאומי
משפט עסקי בינלאומי
בוררויות מסחריות בינלאומיות
משפט הקניינים התרבותיים
המשפט החוקתי וזכויות אזרח
תפקידים בולטים פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל
חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
חברה בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה
פרסים והוקרה פרס האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם (1990)
www.taliaeinhorn.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טליה איינהורן (נולדה ב-15 בדצמבר 1951) היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל, וחברה בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה[1].

קורות חייה

איינהורן נולדה בתל אביב לרבקה ולאברהם אסף. בילדותה המוקדמת חייתה בונקובר שלוש שנים, שם ניהל אביה את בית הספר היהודי "תלמוד תורה". למדה בבית הספר היסודי דובנוב, ובגמנסיה העברית הרצליה במגמה מתימטית-פיזיקלית.

בגיל 17 התגייסה לצה"ל במסגרת העתודה האקדמית[2], למדה לתואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1971 סיימה בהצטיינות. בתום לימודיה שירתה בעריכה ותרגום ב"מערכות", ההוצאה לאור של צה"ל ומשרד הביטחון. במהלך השירות נישאה לברוך איינהורן, שעמד בראש מדור מערכות הפעלה בממר"ם. בשנים 1974–1977 סיימה לימודי תואר ראשון במשפטים בפקולטה למשפטים, באוניברסיטת תל אביב, שנתיים רצופות מתוכן מצטיינת דיקן. התמחתה במשרד עורכי דין יהושע רוטנשטרייך ואליהו גיצלטר.

במשך 11 שנים עסקה בפרקטיקה המשפטית – שש שנים במשרד הפרטי שהקימה, במסגרתם עסקה במשפט אזרחי-מסחרי וגם בליטיגציה, וחמש שנים נוספות בתעשייה, בהן התמחתה בניסוח ובניהול משא ומתן על חוזים עסקיים בינלאומיים. בשנים 1988–1989 סיימה בהצטיינות יתרה לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. עבודת המוסמך שלה זכתה בפרס הראשון של האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם, וספר המבוסס על עבודה זאת פורסם[3] בהוצאת האגודה. ב־1989 נסעה יחד עם משפחתה לדנמרק במסגרת עבודה של בעלה בחברת IBM. בשנים 1991–1993 למדה לתואר דוקטור[4] במשפטים באוניברסיטת המבורג בגרמניה, אותו סיימה בהצטיינות יתרה. נושא עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופסור ארנסט יואכים מסטמאקר, מנהל מכון מקס פלאנק בהמבורג, היה "המסגרת המשפטית לסחר החוץ של ישראל – מבט באספקלריה של הסכם הסחר החופשי בין ישראל לקהילה הכלכלית האירופית".

איינהורן ייסדה והייתה העורכת הראשית הראשונה של כתב העת המדעי 'European Business Organization Law Review'שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: European Business Organization Law Review - Editorial Article 2000 וגם שמאל=כן., פרסום של המכון הבין-אוניברסיטאי ט.מ.ק אסר (T.M.C. Asser Instituut) לחקר המשפט הבינלאומי והמשפט האירופי בהאג, הולנד. באוקטובר 1997 הופיעה בפני הוועדה הכלכלית המשותפת לבית הנבחרים ולסנאט האמריקני כעדה מומחית בנוגע ליחסים הכלכליים בין ישראל לרשות הפלסטיניתשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Talia Einhorn, The Economic Relations between Israel and the Palestinian Authority, Justice Journal of the International Association of Jewish Lawyers and Jurists No. 17, June 1998, pp. 40-43 וגם שמאל=כן.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Israel's Economic Future, Hearing before the Joint Economic Committee, Congress of the United States, one hundred fifth Congress, First Session, October 21, 1997, Pages 14-18, 151-179 וגם שמאל=כן.. ב-1998 מונתה לפרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הבינלאומית קונקורדיה (אנ') בטאלין, אסטוניה. מאז 2002 מכהנת כחוקרת בכירה אורחת בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב. בשנים 2003–2008 הייתה פרופסור למשפטים במכללת שערי משפט. בשנים 2002–2004 הצטרפה לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, והייתה חברה בהנהלת החוג. בשנים 2009–2010 הייתה פרופסור אורח באוניברסיטת אינדיאנה, ארצות הברית ובאוניברסיטת פורדהאם, ניו יורק, וב-2011 באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קלרה. ב-2010 מונתה לפרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת אריאל. ב-2014 הייתה שותפה[דרושה הבהרה] להקמת כתב העת "הון משפחתי"[דרוש מקור]. ב-2016 הרצתה קורס קיץ במשפט בינלאומי פרטי השוואתי באקדמיה למשפט בינלאומי בהאג. ב-2019 מונתה על ידי שר המשפטים אמיר אוחנה כחברה בוועדה לבחינת הרפורמה בסדר הדין האזרחי בישראל[5].

פרסמה שורת ספרים ומאמרים בספרי מחקר ובכתבי עת מובילים בישראל, באירופה ובארצות הברית[6]. בנוסף, חיברה ערכים לאנציקלופדיה למשפט בינלאומי-פומבי היוצאת לאור תחת חסות מכון מקס פלאנק בהיידלברג, לאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט בינלאומי-פרטי ולאנציקלופדיה הבינלאומית למשפט השוואתי. בנוסף, הרצתה באוניברסיטאות ובמוסדות מחקר בישראל, באירופה ובארצות הברית.

פעילות ציבורית

איינהורן חברה קבועה (titular member) באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתישגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: IACL members by status, International Academy of Comparative Law וגם שמאל=כן., חברת האגודה האמריקאית למשפט בינלאומי, האגודה הגרמנית למשפט בינלאומישגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: The German Society of International Law וגם שמאל=כן., ובהנהלה המדעית המייעצת של האגודה הבין-תחומית למשפט פרטי השוואתי ובינלאומי פרטישגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: IACPIL Statutory Organs וגם שמאל=כן.. בנוסף, איינהורן חברה בוועדת הבוררויות הבינלאומית באיגוד המשפט הבינלאומי, בו הייתה בעבר חברה בוועדת הסחר הבינלאומי (1997–2014) ובוועדת משפט המורשת התרבותית (1997–2016)[7]. בישראל הייתה לזמן קצר חברה במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו [8].

הצעות חוק

איינהורן הגישה ניירות עמדה בנושאי הצעות חוק, דיני ממונות וחוק ההסדרה, והשתתפה בישיבות של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בנושאים אלה. ניירות העמדה ודיוני ועדת הכנסת התייחסו לנושאים הבאים:

הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה

ב-7 באוקטובר 2018 אישרה ממשלת ישראל את צירופה של איינהורן לוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה[10]. ב-11 באוקטובר 2018 פרסמה הכתבת טלי חרותי-סובר בבלוג שלה "אישה עובדת"[11] באתר "הארץ" כתבה כי תואר ה"פרופסור" בו משתמשת איינהורן אינו מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, אלא רק על ידי מל"ג יו"ש, והעלתה טענות כי תואר הפרופסור שניתן לה על ידי אוניברסיטת קונקורדיה באסטוניה משמש לתיאור משרה של 'מרצה' ולא כתואר אקדמי הנשען על הישגים אקדמיים. חרותי-סובר גם העלתה טענה שפורסמה בעיתון "הארץ" בעבר, כי איינהורן חתמה על גילוי דעת הקורא לחיילי צה"ל לסרב פקודה ולא להשתתף בפינוי התנחלויות[12]. בעקבות כך, ב-15 באוקטובר פנתה חברת הכנסת תמר זנדברג אל היועץ המשפטי לממשלה[13]. ב-16 באוקטובר צייץ ברק רביד כי לטליה איינהורן "אין אפילו דוקטורט"[14]. באותו היום פרסמה חרותי-סובר כתבה: "החברה החדשה בוועדה למינוי בכירים אינה דוקטור", שם טענה כי התואר ה"דוקטור יוריס או יוריס דוקטור"[15] אותו קיבלה, אינו מקביל לתואר "דוקטור למשפטים". ב-17 באוקטובר 2018 הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בידי עורך הדין רפי נץ־צנגוט כנגד מינוייה, בטענה לבעיות מנהליות בהגשת הטפסים, אי דיווח כי בנה הוא יועץ של שר הביטחון אביגדור ליברמן[16], טענה כי הסיתה לסירוב פקודה של חיילי צה"ל וכי היא מציגה את עצמה כ"דוקטור" ו"פרופסור" באופן מזויף[17]. בפועל, ביולי 2004 חתמה איינהורן על מסמך שפרסם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, המופנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, הקורא לממשלת ישראל שלא תיתן לצבא פקודות לעקירת יישובים יהודיים בזמן תוכנית ההתנתקות, ועל מסמך נוסף שהוא הודעה לתקשורת לגבי הפנייה הנ"ל של הנהלת החוג ליועמ"ש, אך באלה לא הייתה קריאה לסירוב פקודה[18][19]. חרותי-סובר אף התראיינה לרדיו וחזרה על טענותיה[20]. לאחר בדיקה שערך הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך נמסר כי תואר ה"דוקטור יוריס" שניתן בגרמניה אכן מקביל לתואר שלישי[21]. במהלך העתירה התבררו הסמכותיה לתארים במשפטים, התברר כי לא קראה לסירוב פקודה וכי לא הסתירה כי בנה הוא יועץ של שר הביטחון. השופטים יעצו למגיש העתירה למשוך אותה, כפי שאכן קרה, ובפסק הדין נדחתה העתירה[22][23][24]. לאחר דחיית העתירה, נמחקו מאתר עיתון הארץ כל הכתבות שפורסמו.

ב-19 בנובמבר 2018 התפרסמה בחדשות עשר כתבה על ידי רביב דרוקר תחת הכותרת "איינהורן והדיווח הכוזב"[25] שם נטען כי בשנת 2015 איינהורן עברה "עבירה מנהלתית" בכך שלא עמדה בכמות הנוכחות אליה היא הייתה מחויבת. באוניברסיטת אריאל לא התקיים כלל הליך משמעתי, לגבי חברי סגל אין "עבירה מנהלתית" והמסמכים שהציג דרוקר מוועדת הביקורת הכילו טעויות, שכן חברי ועדת הביקורת לא היו מודעים לפטור מממכסת הנוכחות שקיבלה איינהורן מרקטור האוניברסיטה[דרוש מקור].

ביקורת על בג"ץ והתשתית המשפטית

בשל התמחותה לאורך עשרות שנים במשפט השוואתי, איינהורן היא מבקרת חריפה של שיטת המשפט הישראלית. ביקורת על הליכי בג"ץ בבית המשפט העליון[26][27][28], שלטענתה אין להם אח ורע בדמוקרטיות מערביות ויש לבטלם. לדבריה, להליך בג"ץ הישראלי מספר מאפיינים ייחודיים:

  • היותו של בג"ץ ערכאה ראשונה ואחרונה ללא ערכאה דיונית המבררת את העובדות ואת הסוגיות המשפטיות על פי סדרי דין ודיני ראיות מתוקנים;
  • ביטול דרישות הסף לזכות עמידה ופתיחת בג"ץ לשורת עותרים "ציבוריים" מטעם עצמם;
  • המצב בו בפועל כל נושא הוא שפיט, בין אם מדובר בשאלות פוליטיות מובהקות, נושאים כלכליים, ביטחון המדינה וכיוצא בזה[29];
  • האימוץ של עילות עמומות כסבירות ומידתיות שהן בעין המתבונן במקום עילות תביעה מוגדרות כגון חריגה מסמכות, שיקולים זרים, וכיוצא בזה;
  • המרת שיקול הדעת של הרשות בשיקול הדעת של בית המשפט אף שאין לבית המשפט הכלים והמומחיות להכריע במכלול הבעיות שסוגיות אלה מעוררות.

בנוסף על כל אלה – הסמכות שיש לנשיא בית המשפט העליון לקבוע את הרכב השופטים שידון בתיק נחשב במדינות אחרות כהפרת הזכות היסודית של מתדיין שיהיה לו יומו בפני בית משפט נייטרלי שהרכבו נקבע באופן אקראי.

בעקבות בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין, כתבה איינהורן כי על פי תיקון לחוק יסוד: הכנסת שהתקבל ברוב של 91 חברי כנסת יושב ראש הכנסת הקודמת ממשיך לכהן עד לבחירת יושב ראש חדש, ועל פי תקנון הכנסת הוא לבדו מוסמך להחליט על כינוסה של הכנסת לצורך החלפתו במועד שיקבע עד להשבעת הממשלה החדשה. לדבריה בג"ץ נתן פסק דין בחוסר סמכות[30]. בעקבות זאת הוגשה פנייה ליועץ המשפטי לממשלה להפסיק את חברותה בוועדה המייעצת למינוי בכירים[31].

מתחה ביקורת על הרפורמה בסדר הדין האזרחי שתחילתה מתוכננת לספטמבר 2020[32][33]. בעקבות ביקורת זו מינה אותה שר המשפטים אמיר אוחנה ב-2019 כחברה בוועדה שתבחן את הרפורמה לצד עו"ד ד"ר אסף פוזנר שהוא גם מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שלוש ישיבות שקיימה הוועדה, דרשה נשיאת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מיושב ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי להחליף את איינהורן ואת ד"ר אסף פוזנר מהוועדה לבחינת תקנות סדר הדין האזרחי, בשל "התנהגות לעומתית"[34].

מתחה ביקורת על סדר הדין הפלילי בישראל שאינו תואם את הסטנדרטים המקובלים בדמוקרטיות מערביות.[35]

מתחה ביקורת על המצב בו היועץ המשפטי לממשלה הפך, על פי פסיקת בג"ץ, לרשות רביעית, המחייבת את הממשלה ולא רק מייעצת לה. כך נוצר מצב אנומלי שהיועץ המשפטי, המיוצג על ידי פרקליטות המדינה, מוסמך לייצג עמדה עצמאית, לעומתית, שאיננה מבטאת את עמדת ראש הממשלה, השר או הממשלה, ואף יכולה לחבור לעמדת העותרים לבג"ץ, בניגוד לעמדת הממשלה, דבר המביא לכך שאין הממשלה מקבלת את יומה בבית המשפט. לפי איינהורן אין למצב זה אח ורע בדמוקרטיות מערביות[36].

חיים אישיים

איינהורן מתגוררת בתל אביב, אלמנה ולה ארבעה ילדים.

ספריה

ספרים שכתבה:

  • Einhorn Talia, Proscription of Parties that have a Racist Platform under Art. 7A of the Basic Law: Ha-Knesset, Jerusalem: The Israeli Association for Parliamentary Issues, 1993
  • Einhorn Talia, The Role of the Free Trade Agreement between Israel and the EEC: The Legal Framework for Trading with Israel between Theory and Practice, Baden-Baden: Nomos, 1994.
  • Einhorn Talia, Private International Law in Israel, Alphen aan den Rijn: Kluwer Law International, 1st ed. 2009 ,2nd ed., 2012
  • Einhorn Talia, The Status of Judea & Samaria (The West Bank) and Gaza and the Settlements in International Law, Jerusalem: Jerusalem Center for Public Affairs, 2014

ספרים שערכה:

  • A. E. Kellermann/ K. Siehr/ T. Einhorn (eds.), Israel among the Nations: International and Comparative Law Perspectives on Israel’s 50th Anniversary, London: Kluwer Law International 1998
  • J. Basedow/ I. Meier/ A.K. Schnyder/ T. Einhorn/ D. Girsberger (eds.), Private Law in the International Arena – Liber Amicorum Kurt Siehr, The Hague: T.M.C. Asser Press, 2000
  • T. Einhorn (ed.), Spontaneous Order, Organization and the Law – Liber Amicorum Ernst-Joachim Mestmäcker, The Hague: T.M.C. Asser Press, 2003
  • T. Einhorn/ K. Siehr (eds.), Intercontinental Cooperation through Private International Law: Essays in Memory of Peter E. Nygh, The Hague: TMC Asser Press, 2004
  • K. Boele-Woelki/ T. Einhorn/ D. Girsberger/ S. Symeonides, Convergence and Divergence in Private International Law – Liber Amicorum Kurt Siehr, The Hague/ Zurich: Eleven/Schulthess, 2010

קישורים חיצוניים

ממאמריה:

הערות שוליים

  1. ^ אדריאן פילוט, הממשלה אישרה: משה טרי ופרופ' טליה איינהורן ישמשו כחברים בוועדה למינוי בכירים, באתר כלכליסט, 7 באוקטובר 2018
  2. ^ עפרה לקס, פרופ' טליה איינהורן: לא צריך את בג"ץ, באתר ערוץ 7, 5 ביוני 2020
  3. ^ הספר "הגבלת סיעה בעלת מצע גזעני על-פי סעיף א7 לחוק יסוד: הכנסת", באתר "סימניה"
  4. ^ בגרמניה נקרא תוארה 'דוקטור יוריס' (Dr. Iuris או Dr. Juris). אין להתבלבל בינו לבין תואר 'JD - יוריס דוקטור' האמריקני, השקול לתואר 'מוסמך אוניברסיטה' במשפטים ומוענק שם למי שסיים בית ספר למשפטים.
  5. ^ מתן ברניר, ‏עוד חוזר הניגון: כניסתה לתוקף של הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי נדחתה שוב בחצי שנה, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2019
  6. ^ טליה איינהורן באתר SSRN
  7. ^ Committees, International Law Association
  8. ^ לי-אור אברבוך, ‏ארדן מינה מועצה, באתר גלובס, 1 באוקטובר 2014
  9. ^ טליה, איינהורן, חוק ההסדרה – נייר עמדה, ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט 26/11/2016
  10. ^ אתר למנויים בלבד יהונתן ליס, הממשלה אישרה את מינוי טליה איינהורן ומשה טרי לוועדה למינוי בכירים, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2018
  11. ^ ארכוב של הכתבה 'הקריירה האקדמית המעורפלת של פרופ' טליה איינהורן, החברה החדשה בוועדה למינוי בכירים' באתר רוטר.נט
  12. ^ נדב שרגאי, אישים בכירים בימין: פינוי יישובים הוא פעולה בלתי חוקית, אין להשתתף בו, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2004
  13. ^ יהודה יפרח, ‏משחקי הרעב: הפרקליטות זקוקה לשינוי מעמיק, בעיתון מקור ראשון, 8 בנובמבר 2018
  14. ^ ציוץ של ברק רביד ברשת החברתית אקס (טוויטר), 16 באוקטובר 2018
  15. ^ הטעות במקור, שכן כאמור אלו שני תארים שונים לחלוטין
  16. ^ עטרה גרמן, ‏יועצו הבכיר של ליברמן התפטר כדי לאפשר את מינוי אמו לוועדה למינויי בכירים, באתר "סרוגים", 3 באוקטובר 2018
  17. ^ אדריאן פילוט, עתירה לבג"ץ: לפסול את מינויים של איינהורן וטרי לוועדה למינוי בכירים בשירות המדינה, באתר כלכליסט, 17 באוקטובר 2018
  18. ^ השילוח, פברואר 2019
  19. ^ יהודה יפרח, ‏איינהורן לא באה מהמחנה הנכון, בעיתון מקור ראשון, 16 באוקטובר 2018
  20. ^ אראל סג"ל, "זה תואר שמעולם לא היה מוכר בישראל",103FM
  21. ^ אביב הורביץ, ‏אז שלא יעבדו עליכם, באתר ‏מאקו‏, 25 באוקטובר 2018
  22. ^ בג"ץ 7333/18 באתר תקדין
  23. ^ איציק וולף, פרופ' איינהורן השתמשה בתוארה כדין באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 באוקטובר 2018
  24. ^ אדריאן פילוט, נדחתה העתירה שדרשה לפסול את נציגי הציבור בוועדת גולדברג למינוי בכירים בשירות המדינה, באתר כלכליסט, 5 בנובמבר 2018
  25. ^ ציוץ של "איינהורן והדיווח הכוזב" - חדשות עשר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 19 בנובמבר 2018
  26. ^ טליה איינהורן, הגבלת בג"ץ - צעד חיוני לחיזוק הדמוקרטיה, באתר ynet, 13 בספטמבר 2019
  27. ^ טליה איינהורן, מפלגת בג”ץ פה אחד – פי הנשיאה חיות, באתר מידה, 8 במאי 2020
  28. ^ טליה איינהורן, התערבות בג”ץ והיועמ”ש במינויים – פרק נוסף בהפיכה השיפוטית, באתר מידה, 20 בדצמבר, 2019
  29. ^ עיין ערך המהפכה החוקתית
  30. ^ טליה איינהורן, בג"ץ ליושב ראש הכנסת - תצדיע!, באתר ישראל היום, 24 במרץ 2020
  31. ^ אברהם בלוך, ‏פנייה ליועמ"ש: להפסיק את חברות פרופ' איינהורן בוועדה המייעצת למינוי בכירים, באתר "סרוגים", 30 באפריל 2020
  32. ^ טליה איינהורן, סד"א של איילת שקד - לא מאוחר לתקן!, באתר News1 מחלקה ראשונה, 5 בספטמבר 2018
  33. ^ טליה איינהורן, השר אוחנה, עצור את המהפכה בסדר הדין האזרחי, באתר ישראל היום, 22 בפברואר 2013
  34. ^ נטעאל בנדל, חיות הביאה להדחת נציגים של אוחנה מוועדה מקצועית בשל "התנהלות לעומתית", באתר הארץ, ‏2 בינואר 2020
  35. ^ יפי הלוי, פרופ’ טליה איינהורן: מערכת המשפט היא שעומדת למשפט, באתר ערוץ 20, 24 במאי 2020
  36. ^ טליה איינהורן, יועמ"ש או "רשות רביעית"? , באתר ישראל היום, 3 ביולי 2019
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טליה_איינהורן&oldid=28488684"