חנוכה

חנוכה
חֲנֻכָּה‎

חנוכייה, סופגניות וסביבונים הם סמלי חג החנוכה
חנוכייה, סופגניות וסביבונים הם סמלי חג החנוכה
שמות נוספים	חג האורים חג הגבורה חג האור חג הניסים חג המכבים חג החורף היהודי
סוג	חג ציבורי
סיבה	ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
סמלים	חנוכייה, נר, כד שמן, לביבות, סופגניות, וסביבונים.
מאכלים	סופגנייה, לביבה
מתקשר עם	פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל
מועד
תאריך התחלה	כ"ה בכסלו ה'תשפ"ה יום חמישי 26 בדצמבר 2024
תאריך סיום	לאחר שמונה ימים

הסמל הבולט של חנוכה הוא הדלקת נרות במרחב הציבורי או לנגד חלון הפונה לרחוב, לשם "פרסום הנס"

חג החנוכה (הַחֲנֻכָּה) או חג האורים הוא חג יהודי הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש, ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת. חנוכה נחשב כמצווה דרבנן. חנוכה (יחד עם פורים) הוא אחד משני החגים הבולטים ביותר שנוספו למסורת ישראל, על ידי חז"ל.

שמו של החג

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה נחגג החג בתאריכו, כפי שמתואר בספר מקבים א', בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה, ובהתאמה להנחת אבן הפינה לבית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה. הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש שלא נחגגו בעקבות גזרות אנטיוכוס, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה לשבעת ימי המילואים בטרם חנוכת המשכן.

יש שדרשו את המילה חנוכה כראשי תיבות של המילים "חנו (ב)כ"ה", כלומר שהמכבים הפסיקו את המסעות והקרבות בכ"ה בכסלו. הסבר נוסף לדרשה הוא שחנו בכ"ה זה שבני ישראל מצאו חן בעיני הקב"ה בכ"ה בכסלו.

יש שדרשו את המילה חנוכה כתשובה למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי על הדלקת הנירות. שראשי תיבות חנוכה זה: "ח' נרות והלכה כבית הלל".

שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם זה (בגרסתו היוונית: Φῶτα, כלומר "אורות" או "אוּרים") מובא כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו.

תיאור החג במקורות קדומים

ספרי המקבים

ספר מקבים א', פרק א': אנטיוכוס מטמא את ההיכל ולוקח את כלי השרת.

ספר מקבים א', פרק ב': מתתיהו הכהן הורג את החוטא.

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים מהמאה ה-2 לפנה"ס. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים [...] ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. [...] ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לה'.

— ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז, תרגום – יצחק פרנקל.

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה והוא השלמה לחג הסוכות שאותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות ויזכרו את הימים מקדם, בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים [...] ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

— ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א, תרגום – יצחק פרנקל.

קדמוניות היהודים

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" משלהי המאה ה-1 לספירה:

ולאחר שטיהרו בקפדנות, הכניס בו כלים חדשים... ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס – הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים, באותו יום שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת־שיקוץ טמאה...
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים... וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=Φῶτα, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.

— יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 318–325, תרגום – אברהם שליט

אזכורים בספרות חז"ל

חנוכה מוזכר גם במגילת תענית. ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה, אך ללא פירוט על מהותו ותוכנו של החג, מלבד אזכור אגבי ממנו ניכר כי חנוכה נחגג באמצעות הדלקת נר מחוץ לבית, ואזכור כי קריאת התורה בחנוכה היא בפרשת קורבנות הנשיאים. אזכורים אגביים דומים קיימים גם בתוספתא, שמהן ניתן ללמוד שקראו בחנוכה הלל (סוכה ג ב), והוסיפו הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד). לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה (בדומה למסכת מגילה המיוחדת לפורים), ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית.

בתלמוד הבבלי במסכת שבת, ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי. אך לעומת זאת בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות אגבית הדומה להתייחסות המשנה לחג.

גם בכתובת רחוב (שורה 3) נזכר חג החנוכה בהקשר לאכילת פירות שביעית.

במקורות נוצריים

החג מוזכר באופן אגבי בבשורה על-פי יוחנן (י, כב), כחג שנחוג בתקופת ישו: ”וַיְהִי חֲנֻכָּה (ἐνκαίνια) בִּירוּשָׁלָיִם וְהָעֵת סְתָיו׃ וְיֵשׁוּעַ מִתְהַלֵךְ בַּמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שֶׁל־שְׁלֹמֹה”. הוראתו של יהודה המקבי לחוג מדי שנה את חנוכת המזבח בכ"ה בכסלו, כפי שהיא מתועדת בספר מקבים א' ד' נ"ט, נשמרה בקאנון הנוצרי עם יתר הספרים החיצוניים שלא הוכללו בתנ"ך.

לאורך ההיסטוריה, מרד המכבים היה אירוע חשוב בזיכרון הנוצרי, אם כי דרשנים והוגים מטעם הכנסייה נדרשו להתמודד עם הצורך להסביר לקהלם כי העמידה על שמירת התורה – במיוחד ברית מילה ודיני הכשרות, ציוויים שהנצרות שללה במפגיע – הריגת מפריה החוטאים ומלחמת יהודים בגויים היו בגדר עשיית רצון האל לפני בוא ישו.

יסודות ליצירת החג

מרד החשמונאים

ערך מורחב – מרד החשמונאים

חנה ושבעת בניה, 1863

בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס - איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והמאבק לעצמאות בארץ ישראל המשיך כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים, חנוכת המזבח והדלקת המנורה בה התרחש נס פך השמן.

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ד (138 לפנה"ס), ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.

בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

— מתוך על הנסים לחנוכה

נס פך השמן

ערך מורחב – נס פך השמן

בספרי המקבים, במשנה ובמגילת תענית שהם המקורות הראשונים בכתב המתייחסים לחג אין אזכור של נס פך השמן. עם זאת בברייתא המובאת בתלמוד למסכת שבת, ובסכוליון של מגילת תענית, מוזכר לראשונה בכתב נס פך השמן. על פי מקורות אלו כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך לילה אחד בלבד, כדרכם של פכי השמן שמולאו עבור הדלקת המנורה, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה לילות שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונת ימי חנוכה.

לאחר מכן מופיע בסכוליון הסבר אחר לשמונת ימי החג, כזכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:

כשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים. [...]
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל – היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.

— הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים^{[דרוש מקור]} את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה תודעתית ומסוכן מעשית, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת

הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי המקבים. לפי ספר מקבים א, חנוכת המזבח שעשו המכבים נמשכה שמונה ימים כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון^{[דרוש מקור]}. ספר מקבים ב מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:

”ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח...” (ספר מקבים ב', פרק א') ”ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו.” (ספר מקבים ב', פרק י'^{[דרוש מקור: מאיזה תרגום לקוח הציטוט]})

ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה

חג החורף

בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרש בתלמוד מספרים על אדם הראשון שראה את הימים ההולכים ומתקצרים ונבהל, ומקשרים את הסיפור לחג אמצע החורף:

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר "אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים". עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר "מנהגו של עולם הוא". הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.

— עבודה זרה ח א

חנוכה חל סמוך ל-21 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך. יש הרואים בחג החנוכה מוטיבים של התאוששות השמש לאחר היום הקצר ביותר בשנה. לגישה זו, בגלל היותו של חג החנוכה חג מאוחר, הוכנסו בו מוטיבים שנחוגו בכל התרבויות מסביב באותה תקופה, ואלו באים בהקשר של אור^{[דרוש מקור: דרוש מקור שאינו מאמר שפרסם אסטרולוג ב-ynet.]}.

חג הזיתים

על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן. על פי המשנה (מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים.

בלוח השנה במגילות קומראן מופיע 'מועד השמן' ביום ראשון 22 בחודש השישי (אלול), בו על פי מגילת המקדש מדליקים נרות וסכים מהשמן החדש ואוכלים מהזיתים.

לפי התנ"ך (ספר חגי, פרק ב', פסוק י"ח) ערב חנוכה מצוין גם כיום תחילת בניין בית המקדש השני.

מצוות החג

אגרת ברכה לשנה טובה ובה ציור של הדלקת נרות חנוכה משפחתית

חנוכה בגן ילדים במעברה, 1951 לערך

הדלקת נר חנוכה

ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

סדר הדלקת נרות חנוכה מתוניס, בעברית ובצרפתית

הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. המצווה היא להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב (ליל כ"ה), ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס. מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית, אולם מקובל להדליק מספר עולה של נרות, בהתאם לימי החג (מנהג המכונה "מהדרין מן המהדרין").ישנם שני מנהגים בקיום ההידור במצווה. למנהג האשכנזים, כל אחד מדיירי הבית מדליק נרות בפני עצמו, ולמנהג הספרדים כל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

הלל והודאה

בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים: ”לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב') בתפילה הנרות הללו אותה אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים: ”הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ.”

מצווה מרכזית בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחג. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה, ויש הסוברים שהן חייבות.

כמו כן, בכל אחת מתפילות העמידה, ובברכת המזון, מוסיפים את תפילת "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לחשמונאים במלחמתם עם היוונים.

בקצת קהילות אשכנז ואיטליה, אומרים פיוטים לשבת חנוכה.

קריאת התורה

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה, וברוב הקהילות מוסיפים את הפסוקים הראשונים של פרשת בהעלותך, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן.

איסור תענית

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית, ואולם מותרים בעשיית מלאכה. עם זאת, ישנו מנהג קדום לפיו נשים אינן עושות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

מנהגי החג

מסימני החנוכה: חנוכייה, סביבונים וסופגניות

זאת חנוכה

ערך מורחב – זאת חנוכה

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה מופיעות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

מאכלי החג

נוהגים לאכול לביבות, סופגניות וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס באמצעות הרדמתו על ידי שתיית חלב.

סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה

משחק בסביבון

ערך מורחב – סביבון

נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיעה אות אחרת מהאותיות נגה"פ שפענוחן "נס גדול היה פה". בחוץ לארץ נהוג שה"פ" מוחלפת ב"ש" וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה שם".

בעבר היה נהוג לשחק בקלפים בימי החנוכה. במספר ספרי חסידות נאמרה תוכחה על מנהג זה.

דמי חנוכה

קטעי וידאו של חדשות 2. חנוכה - מנהגי החג

ערך מורחב – דמי חנוכה

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

מבצע חנוכה של חב"ד

הרבי מלובביץ, הכריז על "מבצע חנוכה" ובו חסידי חב"ד מדליקים חנוכיות בכל מקום שיש בו בית יהודי בשביל פרסום הנס וכן יחזקו הדלקות קיימות. המנהג תפס בהצלחה, ובערים ומדינות רבות יש מקומות להדלקת חנוכייה גדולה מרכזית סביבה מתאספים המונים.

מתנה כל יום בארצות הברית

הרבה הורים יהודים בארצות הברית ובקנדה נוהגים לתת לילדיהם כשמונה מתנות במהלך החג, אחת בכל יום. מנהג זה התחיל ככל הנראה במאה ה-19 בצפון אמריקה, בעקבות רצונם של משפחות יהודיות לא לקפח את ילדיהם שצפו באותו זמן בחבריהם הנוצריים מקבלים שלל מתנות לכבוד חג המולד.

נשים בחנוכה

אישה מדליקה חנוכיה באירוע של תנועת יהודה הצעיר, שנות ה-40

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. הטעם המובא לכך הוא: ”שאף הן היו באותו הנס” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א') לאימרה זו שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית בת מתתיהו הכהן.

נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו". אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל היעדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות.

הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את עיד אל-בנת ("חג הבנות") לזכר גבורת הנשים במרד החשמונאים. מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.

החנוכה בגלות ובמדינת ישראל

חיילים יהודים גרמנים במלחמת העולם הראשונה מדליקים נרות חנוכה, פולין, 1916

יש הטוענים כי המסר העיקרי של חג החנוכה הוא ניצחון חופש הפולחן הדתי, שבו הצליח עם ישראל להתגבר על אומה פגנית שניסתה לעקור אותו מדתו. לעומת זאת, יש שטוענים דווקא להפך, שהמסר העיקרי של חג החנוכה הוא חג של מאבק נגד הסובלנות.

בעת החדשה השתנה מעמדו של חג החנוכה בצורה דרמטית, כאשר יציאתם של היהודים לחברה הכללית גרמה להיחלשות בציונו של החג^{[דרוש מקור]}. סקרים סטטיסטיים^{[דרוש מקור]} כמו גם נאומים של רבנים מזרמים שונים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20^{[דרוש מקור]}, בארצות אירופה ובצפון אמריקה, אף העידו כי חג החנוכה עתיד להיעלם מלוח השנה של מרבית היהודים במערב.

ארצות הברית, 1938. בול של קק"ל מציג הקבלה בין הגיבור המכבי לגיבור הציוני.

עם זאת, בשל תהליך המסחור של חג המולד, שהתרחש במלוא עוזו לאחר מלחמת העולם השנייה, הפך חנוכה לחג מרכזי בלוח השנה היהודי בגולה^{[דרוש מקור]}. היהודים שחיפשו מקבילה יהודית לחג המולד מצאו אותו דווקא בחג החנוכה, שהפך בשל כך לחג מרכזי שמקדש את ה'אור', שהפך מסמל לגבורה לסמל של חירות ונאורות. במקביל התפתח במשפחות מעורבות יהודיות-נוצריות, בתחילה בגרמניה שלפני השואה וכיום בעיקר בארצות הברית, חג בשם כריסמוכה שהוא סינקרטיזם של חג המולד וחנוכה.

ישנם חוקרים הטוענים כי תהליך מרכוז חג החנוכה לא נגרם רק בשל הסמיכות לחג המולד אלא גם בשל השפעות ממדינת ישראל, שם חנוכה הפך לחג גבורה ציוני. ההסבר המקובל לכך הוא שימי החנוכה מצוינים לכבוד ניצחון החשמונאים על היוונים והמתיוונים, פעולה אקטיבית המנוגדת לדפוסי הפעולה הפסיביים שאימצה היהודית הגלותית. לעומת דפוס החשיבה הגלותי, האתוס הציוני התמקד במאמצים מודעים וגלויים להביא ליישוב ארץ ישראל. על פי ההסבר המקובל, אימצה הציונות את ימי החנוכה בשל ערכם החינוכי, כמסמל תהליך בנייה מכוון של העם היהודי, על מנת לשרת את הציונות כתנועה חברתית פעילה ויוצרת.

על פי הסבר זה, בגלות נדחק חג החנוכה לתודעה משנית, שכן רעיון המרד הפעיל נחשב לרעיון פגום מבחינה חינוכית. כמו כן, עבר משקלו של החג לנס פך השמן, שכן הוא מבטא את מעורבותו של האל במרד ומוריד ממשקלה של הפעולה האנושית. יש הטוענים^{[דרוש מקור]} שחז"ל תקנו את חג החנוכה ועיצבו את דמותו לאחר ארבעה ניסיונות מרד כושלים של יהודים באימפריה הרומית, שהאחרון שבהם, מרד בר כוכבא, הביא לפגיעה קשה ביישוב היהודי בישראל. ייתכן וכאן נעוץ ההסבר מדוע חז"ל ניסו לטשטש את עקבות ערכי המרד בחג^{[דרוש מקור]}.

הדיכוטומיה הבאה לידי ביטוי במקור ימי החנוכה, נס דתי וניצחון לאומי, משתקפת באופן ציון הימים האלו בישראל. יש המדגישים את הנס הדתי: נס פך השמן ועזרת האל בהשגת הניצחון, ולעומתם יש המדגישים את הניצחון המלחמתי הלאומי. דוגמה להדגשת הבחינה הלאומית שבחנוכה היא השיר "אנו נושאים לפידים" (מילים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), שהפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון נס פך השמן:

חיילי צה"ל מדליקים נרות חנוכה באוהל, דצמבר 1973

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ...
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר!

דוגמה דומה מצויה בשירה של נעמי שמר "שבחי מעוז", בו משתמשת שמר בביטוי "מעוז צור ישועתי" שבמקורו בפיוט "מעוז צור" מתייחס לה', ומכוונת אותו לצה"ל. השיר נכתב לכבוד מעוזי צה"ל בעקבות ביקור שערכה המשוררת בשנת 1970 במעוז צה"ל בו הדליקו החיילים חנוכייה מתרמילי פגזים:

מעוז צור ישועתי
לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי
הפרדסים נתנו ריח

שירי חנוכה בראי הזמנים

חג החנוכה רווי שירים החל מפיוטים עתיקים וכלה בשירים חדשים שנכתבו והולחנו בשנים האחרונות. הקורא והמקשיב להם כמקבץ שלם, עשוי לשים לב לשינוי משמעותי בהלך הרוח שהם משדרים. שירי חנוכה שנכתבו טרם המדינה, משדרים את הרוח הציונית וטומנים בחובם את המסר החינוכי של העלייה והעבודה בארץ ישראל. עם הקמתה של המדינה שירי חנוכה עסקו במשמעות האור וגירוש החושך. בהמשך הולכים השירים ונעשים בעלי אופי אינדיבידואלי, שירים העוסקים ב"אני" ולא בהשתייכות לכלל.

פיוטי חנוכה

לאורך הדורות נכתבו פיוטים רבים לחג החנוכה. החל מפיוטים שחוברו ע"י פייטנים קדומים, כמו קדושתאות לחנוכה שחיברו רבי יניי ורבי אלעזר הקליר, ועד לפיוטים שחוברו בתקופות מאוחרות יחסית, כמו השיר "באו זרים למקדשי", שהוא חלק מפיוט ארוך שחיבר רבי מאיר איזנשטטר.

הפיוטים המסורתיים לחנוכה עוסקים בשבח והודיה לה', שהושיע את עם ישראל מידי היוונים. כך למשל בפיוט מעוז צור - "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח", ובתפילה לגאולה, כמו בבית האחרון של אותו פיוט -"חשוף זרוע קדושך, וקרב קץ הישועה", תוך שימוש במוטיבים של אור, כמו בפיוט יחד באורך.

שירי חנוכה מלפני קום המדינה

כרזת פרסום למרוץ הלפיד של תנועת מכבי הצעיר, 1949

שירי חנוכה מלפני קום המדינה רוויים הלך רוח ציוני ואידאולוגיה המשווים בין ניצחון המכבים לשאיפות הלאומיות של העם היהודי, תוך דחיקת מאפיינים דתיים. דוגמה רהוטה לכך נמצאת בשיר מי ימלל מאת מנשה רבינא. מתוך השיר: "בימים ההם בזמן הזה, מכבי מושיע ופודה, ובימינו כל עם ישראל, יתאחד יקום ויגאל". שירים נוספים מן התקופה הזו אשר נושאים את האידאולוגיה המוזכרת הם: ימי החנוכה למילים של מרדכי ריווסמן אשר כתב אותו בשפה היידית, תורגם בידי אברהם אברונין הלחן יידי עממי. שיר נוסף מאותה סדרה הוא השיר נרותי הזעירים. השיר נושא בחובו את סיפור הכשלונות והניצחונות של המכבים בזמנם וקורא בעקבות הסיפור לעם ישראל לקום ולהתנער. השיר נכתב בידי מוריס רוזנפלד והולחן על ידי הרמן צבי ארליך. שיר מפורסם נוסף הוא אנו נושאים לפידים אשר נכתב בשנות השלושים המוקדמות, ומתאר את מעמד הפועלים בדרך הקשה ליישוב הארץ. השיר מבוצע עד היום בטקסי חנוכה ציוניים שונים.

המעבר לשירי חנוכה אישיים

לאחר קום המדינה כתבה המשוררת והכוריאוגרפית שרה לוי תנאי את השיר "חנוכה" (באנו חושך לגרש), שהלחין עמנואל עמירן. שיר זה עדיין נושא את רוחה של הציונות היוקדת ומילותיו מגייסות את הילדים לגרש את החֹשך. בהמשך, במהלך המחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת, נכתבו שירי חנוכה בעלי אופי אישי מאוד על ידי אריאלה סביר. באלבומה "חנוכף", מופיעים שירים כגון ""בבית המקדש", "הנר שלי" ואחרים המדברים על האינדיבידואל כנושא. זאת לעומת השירים בעלי האופי העוסק בתחייתו של עם, מאפיין שהיה כאמור לשירי חנוכה שנכתבו לפני קום המדינה. לכך מצטרף מאוחר יותר השיר "הסביבון שלי" מאת לאה נאור, בלחן של מתי כספי. לשם דוגמה:

הסביבון שלי מרגיש נורא חשוב הוא מסתובב ומסתובב לו שוב ושוב

סביב סביב ימינה שמאלה או ישר

ולא אכפת לו כלום הוא מאושר

שירי חנוכה בגולה

המקביל האמריקאי לשיר הסביבון של חנוכה נקרא "I Have a Little Dreidel" והוא מוכר שם בקרב כל היהודים אך גם בקרב גויים בזכות תרבות הפופ. עם זאת, בישראל השיר כמעט ולא מוכר בגרסתו המקורית ואין לו גרסה מעוברתת.

I have a little dreidel. I made it out of clay.

And when it's dry and ready, then dreidel I shall play.

Oh dreidel, dreidel, dreidel, I made it out of clay.

Oh dreidel, dreidel, dreidel, then dreidel I shall play.

בולים

ערך מורחב – בולי חנוכה

חג החנוכה זכה לבולי דואר רבים, בישראל, בארצות הברית, בקנדה ובהודו. מוטיב מרכזי בבולים אלה הוא החנוכייה, ולעיתים מופיע בהם הסביבון.

ראו גם

• שבת חנוכה

לקריאה נוספת

• חג החנוכה ונס פך השמן: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
• חנוכה כחג החורף: תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח', עמוד א'; מדרש בראשית רבה, פרשה י"א, ב.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים – חנוכה, הוצאת דביר תשי"ז, באתר היברובוקס
• המהר"ל מפראג, ספר נר מצוה.
• הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום על חנוכה ופורים, (ט"ז)
• אליהו כי טוב, ספר התודעה, הוצאת "א" מכון להוצאת ספרים.
• שלום עליכם, "מעות של חנוכה" - סיפור המתאר את אווירת החנוכה ומנהגיו.
• אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים, פרק שביעי: בין "קידוש השם" ל"מי אדון לנו?", הוצאת עם עובד, 1984 - ניתוח על משמעות החג והתפתחותו.
• חג החנוכה לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה - תערוכה מקוונת באתר יד ושם
• שמואל דותן, "מחג החנוכה לחג החשמונאים- צמיחתו של חג לאומי ציוני", מחקרי חג 10, 1998.
• הרב ישראל דנדרוביץ, מן החג ועד החנוכה - הקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כה - כסלו תשס"ט, עמודים: סא - פד.
• דניאל גולדשמידט, זוטות לחנוכה, בתוך מחקרי תפילה ופיוט, עמ' 403–406.
• מידע על חנוכה בקטלוג הספרייה הלאומית
• חנוכה: תערוכה דיגיטלית מאוספי הספרייה הלאומית

קישורים חיצוניים

• חנוכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מידע על החג

• פרטים ומידע על ט"ו בשבט באתר הספרייה הלאומית
• חנוכה באתר כיפה
• הערך "חנוכה", באתר ויקישיבה
• איתמר גרינולד, כל מה שרציתם לדעת על חג החנוכה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2016
• חנוכה, באתר מכון שיטים – ארכיון החגים הקיבוצי
• חנוכה, באתר ישיבה
• חנוכה, באתר בית חב"ד
• חנוכה, באתר אחינו
• חנוכה, באתר מט"ח
• חנוכה, באתר משרד החינוך
• חנוכה: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
• תכנים על חנוכה באתר של סיון רהב-מאיר
• כיצד חוגגים את חנוכה?, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• "חנוכה כנגד חג המולד", מתוך האתר של דליה מרקס
• מידע על חנוכה בקטלוג הספרייה הלאומית

הלכות

• הלכות חנוכה בפניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
• הלכות חנוכה בקיצור שולחן ערוך
• דפי לימוד לחנוכה באתר מדרשת
• שאלות טריוויה על מנהגי חנוכה, אתר "ערכים"
• חנוכה - תפילת "ועל הניסים" והפיוט "מעוז צור", מאת הרב אמנון פרנקל, באתר לרגו
• מידע על הלל והודאה בקטלוג הספרייה הלאומית

נוסח סדר ההדלקה

• סדר הדלקת נרות חנוכה, רגיל, באתר "ישיבה"
• סדר הדלקת נרות חנוכה להורדה, באתר אחינו
• "סדר הדלקת נרות חנוכה", להורדה והדספה לפי מנהגי עדות המזרח ואשכנז, באתר חג שמח.

מרד החשמונאים

• כך ניהלו לוחמי החשמונאים את המרד ביוונים, סרטון באתר יוטיוב
• ״החשמונאים, גרסת היוונים״ - פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
• באנו חושך לגרש: הסיפור האמיתי מאחורי חנוכה, הגורמים שהביאו למרד החשמונאים, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, הדוקטור שחר ענבר

שירי חנוכה

• שירי חנוכה באתר שירונט
• קבצים להאזנה: הדלקת הנרות, מעוז צור ועוד, בנוסחים ובמסורות שונות, מאוספי הספרייה הלאומית
• רשימת שירי חנוכה באתר זמרשת
• הקלטות, סרטים, מאמרים ועוד, הכל על פיוטי חנוכה באתר הזמנה לפיוט
• שירי חנוכה- בימים ההם בזמן הזה, חלונות: צהר לתרבות יהודית-ישראלית, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית

מולטימדיה

• ימי החנוכה - מקור חג החנוכה | כאן 11 לשעבר רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:11)
• חנוכה: איך חגג האדם הראשון את החג, ד"ר תמר מאיר, סרטון באתר יוטיוב
• הרצאה על מהות חג החנוכה באתר הידברות
• אורי שרקי, שיעורים על חנוכה, סדרת שעורים על חנוכה, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים.
• ירון בן-עמי וד"ר אוֹרי אמיתי בשׂיחה על הרקע ההיסטורי של חג החנוכה: מאי חנוכה?.
• חגי לונדין, "חנוכה - יום העצמאות של בית שני", מתוך ארכיון השיעורים של "ערוץ מאיר".
• הרב אליעזר מלמד, "ימי החנוכה עם פניני הלכה", שיעורי וידאו וחידונים אונליין.

מאמרים

• הרב אליעזר מלמד, חנוכה - חג החינוך
• הרב גור גלון, חנוכה והמשפחה הישראלית
• אילון גלעד, נס לא קרה לנו: על מקור החנוכה, ומדוע הסביבון הוא למעשה רולטת הימורים?, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2015
• יוסף יהלום, "לבשר בחוצות יבנית כי קיצצה חנית כל לשון יוונית", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2006
• דניאל אפשטיין, פוגה לשמונה נרות חנוכה, מאמר לאור גישתו של הפילוסוף עמנואל לוינס
• הרב אליהו רחמים זייני, "מאי חנוכה?", מאמר מקיף המאיר באור חדש את מה שהגיע לידינו בדורות האחרונים מספרות חז"ל על מהות החג, מקורו, והרקע ההיסטורי (אורכב 10.10.2013 בארכיון Wayback Machine), אתר ישיבת "אור וישועה" (מתוך הספר "עץ ארז" חלק ב', תשס"ד)
• הרב אורי שרקי - "חירות ואור".
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ישראל דנדרוביץ, איך סמכו על הנס בחנוכה, בתוך: קובץ בית אהרן וישראל, גליון קטז, כסלו תשס"ה, עמודים: סג-סה.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ישראל דנדרוביץ, עשיית מלאכה בימי החנוכה – לדעת הירושלמי, בתוך: פעמי יעקב, גליון סב-סג, כסלו תשס"ז, עמודים: ס-סט.
• מנחם ברונפמן, יהדות שמעל השכל: חג החנוכה במשנתו של הרבי מליובאוויטש, באתר עלי ספר
• רוחמה וייס, חנוכה – החג הכי פוליטי, באתר ynet,‏ 26 בדצמבר 2008
• כתבות וסיפורים על חנוכה, מתוך בלוג "הספרנים" באתר הספרייה הלאומית

הערות שוליים

היסטוריה של עם ישראל

ג'תרכ"ב - נס חנוכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.