אמיר חצרוני – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏קישורים חיצוניים: היה כתוב שנה לא נכונה (2025) אז תיקנתי ל2015
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שחזור
שורה 3: שורה 3:
| כיתוב = אמיר חצרוני
| כיתוב = אמיר חצרוני
| תאריך לידה = [[6 בפברואר]] [[1968]]
| תאריך לידה = [[6 בפברואר]] [[1968]]
| מקום לידה =
| מקום לידה = {{דגל|ישראל}} [[תל אביב]], [[ישראל]]
| עיסוק = חוקר [[תקשורת]] ו[[פובליציסט]]
| אתר אינטרנט = amirhetsroni.com
}}
}}
'''אמיר חצרוני''' (נולד ב-[[6 בפברואר]] [[1968]]) הוא פרופסור לתקשורת ו[[פובליציסט]] [[ישראלים|ישראלי]] אשר זכה לפרסום, בין היתר, בשל סדרת התבטאויות מעוררות מחלוקת היום אמיר חצרוני אכל כיסא לראש ובכה כמו ילדה{{הערה|{{הארץ|אמיר חצרוני|גם לליצנים מגיע חופש ביטוי|1.6031883|28 באפריל 2018}}}}.


== ביוגרפיה ==
== ביוגרפיה ==

גרסה מ־22:48, 2 במאי 2022

אמיר חצרוני
אמיר חצרוני
אמיר חצרוני
לידה 6 בפברואר 1968 (בן 56)
ישראלישראל תל אביב, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
עיסוק חוקר תקשורת ופובליציסט
מעסיק אוניברסיטת קוץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר AmirHetsroni
amirhetsroni.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמיר חצרוני (נולד ב-6 בפברואר 1968) הוא פרופסור לתקשורת ופובליציסט ישראלי אשר זכה לפרסום, בין היתר, בשל סדרת התבטאויות מעוררות מחלוקת היום אמיר חצרוני אכל כיסא לראש ובכה כמו ילדה[1].

ביוגרפיה

חצרוני נולד בתל אביב, בן יחיד לסימה (לבית קולקר) ודוד חצרוני (במקור שצגובסקי)[2]. את שירותו הצבאי עשה בכתב העת "במחנה גדנ"ע". בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, בקולנוע ובטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב ב-1993. בשנת 1999 השלים את לימודי הדוקטורט בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכת חנה אדוני ויעקב שמיר.[3]

שימש כמרצה לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל בשנים 2000–2009, ומשנת 2009 באוניברסיטת אריאל, שם קיבל תואר פרופסורה שהוכר במל"ג יו"ש, אוניברסיטת ליברפול באנגליה ועוד שתי אוניברסיטאות בסין ואיסטנבול[4]. באוגוסט 2014 פוטר, אך הושב לעבודה באוקטובר 2014 בצו בית משפט[5]. לאחר מכן הוצא לחופשה ללא תשלום עד לסיום תהליך פיטוריו ב־30 בספטמבר 2015.

בדצמבר 2013 פרסם בהוצאת ידיעות ספרים רומן בשם "פיצוחים"[6], סיפור התבגרות ריאליסטי על רקע ישראל בשנות ה-80 של המאה ה-20, ובו סממנים אוטוביוגרפיים. הרומן לא זכה להצלחה מסחרית גדולה אך זכה לשבחי הביקורת[7].

בשנת 2015 הגיש את תוכנית פרשת השבוע עם רחלי רוטנר[8].

בשנת 2016 שיחק בסדרת הטלוויזיה המוקומנטרית מאת חנוך דאום "מחשב מסלול מחדש" והחל ללמד באוניברסיטת קוץ' באיסטנבול[2][9], ממנה פוטר בהמשך ב-2021. באותה שנה נפטר אביו ועל מצבתו, כמו גם מצבת אמו שנפטרה ב-2011, חקק חצרוני מסרים פוליטיים אנטי ציוניים[10].

בשנת 2017 החל להופיע במופעי סטנד-אפ[11], וכן החל בשידורי טלוויזיה ברשת בתוכנית "שעת שירות"[12] של "חללית טי.וי", בשיתוף בני ציפר.

באפריל 2018 סגרה פייסבוק את הפרופיל שלו שמנה עשרות אלפי עוקבים בטענה שהפיץ דברי שטנה. חצרוני תבע את חברת פייסבוק בדרישה להשיב לו את הפרופיל ולפצותו במיליון שקלים[13][14][15]. בינואר 2021 בית המשפט החליט לדחות את התביעה של חצרוני והוא חויב בהוצאות משפט על סך 30 אלף שקלים[16]. באפריל 2021 הגיש חצרוני תביעה כנגד טיקטוק עקב סגירת החשבון שלו שם[17].

במאי 2020 הסרט "אמיר חצרוני: תיאור מקרה" (Amir Hetsroni | Case Study)[18], סרט תיעודי על חייו שיצר הפסיכולוג והבמאי השווייצרי-ישראלי ג'וזפֶּה (יוסי) שטרנגר, זכה בפרס "הסרט התיעודי הטוב ביותר" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של שווייץ (SIFF). מאוחר יותר באותה שנה השתתף 'תיאור מקרה' בפסטיבלים נוספים באירופה[19], בהם איטליה, אנגליה ואוסטריה, שם קטף גם את פרס העריכה הטובה ביותר[20]. הסרט צולם בשלהי 2016, כחודש לאחר מות אביו של אמיר, דוד חצרוני, ועוקב אחר תהליך האבל של חצרוני ואחר יחסיו עם שירין נופי, בת זוגו דאז[21][22][23]. את הסרט צילם אהרן טרייטל[24].

בספטמבר 2021 החל לשדר שעה שבועית במסגרת "אונליין TV" באתר Facebook[25].

באוקטובר 2021 השתתף חצרוני בסרטו של נאור ציון "האחים חרירה 2"[26].

מחקרים אקדמיים


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מחקריו הראשונים עסקו בעיקר ביכולתם של פורמטים טלוויזיוניים גלובליים כמו שעשועוני טלוויזיה להתאים את עצמם לתרבות המקומית[27]. בהמשך חקר את השפעתם של תכנים טלוויזיוניים מיניים ואלימים מעוררי מחלוקת על תפיסת המציאות של הצופים. מחקרים אלו משתייכים לאסכולת "הבניית המציאות" או "אפקט הטיפוח" (Cultivation theory), אך חצרוני מעריך את השפעת הטלוויזיה כמוגבלת יותר מהגישה הרווחת באסכולה, גם כי הצפייה נעשית בדרך כלל ללא מעורבות גבוהה וגם כי עצם ההשפעה וכיוונה תלויים בגורמי רקע סוציו-דמוגרפיים ובמשתנים פסיכולוגיים[28]. מסקנה זו הביאה את חצרוני לאמץ גישה ביקורתית ביחס לרגולציה של שידורי טלוויזיה[29].

מחלוקות

דעותיו והתבטאויותיו

חצרוני פרסם מאמרים בעיתונים שונים וכן הירבה להביע את דעותיו באמצעות חשבון הפייסבוק שלו. בין השאר התבטא בחריפות נגד הבאת ילדים לעולם כשהמצב הכלכלי אינו מאפשר זאת[30], נגד חוק השבות וזהותה היהודית של מדינת ישראל, נגד גיוס לצה"ל, בעד גברים המבקשים לייבא נשים מחוץ לישראל[31] ובנוגע לרמתן הנמוכה, לטענתו, של המכללות האקדמיות[32].

למחרת הבחירות לכנסת העשרים פרסם סטטוס ב"פייסבוק" המאשים את חוק השבות בשלטון הימין: "אם לא היינו פותחים את הרגליים ללא סלקציה לכל מיני יהודים, וספק יהודים, וחצי יהודים ממדינות ליגה ג' [...] בוז'י היה לוקח את הבחירות בהליכה. [...] אמנם בלי עולים, הערבים היו מקבלים יותר מנדטים, אבל עדיף מיעוט גדול של אחמד טיבי על רוב של מירי רגב."[33] בעקבות זאת הוזמן עם אשת התקשורת אמירה בוזגלו לפאנל בתוכנית "יום חדש" - תוכנית הבוקר של "שידורי קשת", ב"ערוץ 2". שם אמר שחוק השבות הוא חוק גזעני, ועורר סערה תקשורתית כשבתגובה להאשמתו בידי בוזגלו בהיותו "פאשיסט, גזען, ועלוב נפש", אמר כי: "שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו, ונרקבים שמה". לאחר שאמרה לו "ההבדל בינך ובין היטלר, אני לא רואה אותו כרגע" ו"מי נתן לך בכלל ללמד באקדמיה", השיב: "אני את הפרופסורה שלי קיבלתי ביושר", "לא למדתי כמוך במכללה ליגה ז'". בשלב זה אמר לו מנחה התוכנית, יואב לימור, שמעולם לא התבייש כפי שהתבייש ב"ערימת ההבלים שיוצאת לך מהפה" ושמבחינתו הראיון עמו הסתיים[34]. לאחר שכתב על נשים שחלקו סיפורים על תקיפות מיניות שעברו בעמוד הפייסבוק של "אחת מתוך אחת" כי "ראוי לשבח במיוחד את כושר ההמצאה האמנותי של בנות שבחיי היום יום אפילו אנסים מתועבים ונואשים לסקס נוטים לפסוח על פניהן מטעמי חוסר אטרקטיביות, על שהצליחו לבנות עולם פנטזיונרי עשיר ומלא זימה, שבו אפילו אישה עם זקן של הרצל ובטן של פואד היא יעד מיני נחשק עבור בראד פיט" החליטו באוניברסיטת אריאל בשומרון לפטר אותו[35].

ביום ירושלים, ה-17 במאי 2015, פורסם ריאיון עם חצרוני, ובו הודיע שבעקבות "הרדיפה של האקדמיה והתקשורת נגדו", בכוונתו לשמש פה למבקשים להחרים את המדינה, ולהכפיש את שמה, בעת שעזב את המדינה לדנמרק[36].

ב-2 במאי 2022 הותקף חצרוני על ידי עובר אורח, אשר זרק לעברו כיסא, במהלך שידור לכבוד יום העצמאות של "אונליין TV"[37]. חצרוני פונה לבית החולים אסותא באשדוד והגיש תלונה במשטרה.

עימותים עם מוסדות אקדמיים

חצרוני תבע את המכללה האקדמית עמק יזרעאל, שביקשה לפטרו, והמקרה הוכרע בפשרה[38]. באפריל 2014 זומן חצרוני לשימוע לפני פיטורים מאוניברסיטת אריאל על רקע התבטאויותיו, אך בית הדין לעבודה פסק כי לא ניתן לפטרו בהליך מנהלי ויש צורך בדיון בוועדת המשמעת של האוניברסיטה[39].

באוגוסט 2014 קיבל חצרוני הודעת פיטורים מהאוניברסיטה, וערער עליה בפני ועדת ערעורים[40]. האוניברסיטה טענה שהפיטורים הם על רקע של התבטאויות פוגעניות נגד אוכלוסיות רבות וביניהן נשים. לטענת האוניברסיטה, על פי דברי חצרוני "הנשים נאבקות נגד ניצול, הטרדה ואונס רק בשל היותן לא אטרקטיביות". כמו כן זלזל במקצוע מדעי התקשורת אותו לימד וכינה אותו "מדעי הכלום"[41].

לאחר שבחודש מאי 2021 חתם על הארכת החוזה באוניברסיטת קוץ' בשלוש שנים, ביוני פוטר חצרוני מהאוניברסיטה ללא הודעה מוקדמת ובתואנה להתנהגות בלתי הולמת וכי גרם נזק לדירת הפקולטה בכך שהותיר את החלון פתוח. בעקבות זאת, הודיע חצרוני על כוונתו לעזוב את האקדמיה מאחר שאין בה מקום לבעלי דעות הטרודוקסיות[42].

חיים אישיים

חצרוני מתגורר בכרמי יוסף לסירוגין מאז 1998. במאי 2015 עזב את ישראל ועבר להתגורר בקופנהגן שבדנמרק, לאחר מכן עבר לגור בסין[43], ולאחר מכן שב לביתו בכרמי יוסף. בין 2015–2017 ניהל זוגיות מורכבת ומתוקשרת עם עו"ד שירין נופי, ערבייה נוצרית ישראלית[44][45]. בשנים 2019–2021 ניהל מערכת יחסים עם נבסל סונגר בטורקיה[46]. חצרוני העיד על עצמו במספר ראיונות כי הוא מזדהה כאל-הורי וסולד מילדים[47].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד אמיר חצרוני, גם לליצנים מגיע חופש ביטוי, באתר הארץ, 28 באפריל 2018
  2. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד מורן שריר, החיים והמוות של פרופ' אמיר חצרוני, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2016
  3. ^ תיאור התזה, באתר האוניברסיטה העברית
  4. ^ ראש בראש פרופסור אמיר חצרוני מול ד"ר מיכאל בן ארי
  5. ^ אבירם זינו, ‏בית הדין לעבודה ביטל את פיטורי פרופ' אמיר חצרוני, באתר מעריב השבוע, 7 באוקטובר 2014
  6. ^ פרופסור חצרוני ופיצוחים בערוץ 2, סרטון באתר יוטיוב
  7. ^ דוד רוזנטל‏, "פיצוחים" של אמיר חצרוני מתענג על האייטיז בישראל, באתר וואלה!‏, 17 בדצמבר 2013
    אבישי עברי, ביקורת ספר: אמיר חצרוני, פיצוחים, באתר מידה, 6 בדצמבר, 2013
  8. ^ עגלה ריקה-אמיר חצרוני ורחלי רוטנר דנים בפרשת השבוע, באתר וואלה! NEWS
  9. ^ הדף של חצרוני באתר הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת קוץ'
  10. ^ אתר למנויים בלבד מורן שריר, החיים והמוות של פרופ' אמיר חצרוני, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2016
  11. ^ אורלי וגיא מראיינים את חצרוני על סטנדאפיסטיותו בשנת 2016, ערוץ 10
  12. ^ ציפר וחצרוני הם זוג טלוויזיוני שכיף להזדעזע ממנו באתר הארץ
  13. ^ דורי בן ישראל, פרופ' אמיר חצרוני תובע את פייסבוק, ‏20 במאי 2018
  14. ^ אהוד קינן, פייסבוק: הסרנו לחצרוני 91 אמירות שטנה, באתר MAKO, ‏אוגוסט 2018
  15. ^ עמת ביין לייבוביץ', אמיר חצרוני תובע מיליון שקל מפייסבוק: חסמו את חשבוני, באתר Globes, ‏מאי 2018
  16. ^ אבישי גרינצייג, ‏אמיר חצרוני הפסיד בתביעה נגד פייסבוק; ישלם 30 אלף שקל הוצאות, באתר גלובס, 11 בינואר 2021
  17. ^ אתר למנויים בלבד עודד ירון, חצרוני פרסם סרטונים נגד ירין שרף וטיקטוק חסמה אותו; עכשיו הוא תובע, באתר הארץ, 29 באפריל 2021
  18. ^ "Amir Hetsroni: Case Study", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  19. ^ Amir-Film.com, פורטל הסרט הרשמי (אנגלית), ‏דצמבר 2020
  20. ^ AIFF 2020 Official Selection, ‏31 באוגוסט 2020 (באנגלית)
  21. ^ יעקב בר-און, ‏"מלא בהצגות": האם הסרט החדש על אמיר חצרוני שופך אור על אישיותו, באתר מעריב אונליין, 27 במאי 2020
  22. ^ Award Winners 2020, ‏מאי 2020
  23. ^ רז ישראלי, פסטיבל בשווייץ: פרס לסרט על אמיר חצרוני, באתר www.israelhayom.co.il, כתבה על הסרט, על הבמאי ועל הזכייה בפסטיבל, ‏30.05.2020
  24. ^ דף הסרט ב-FilmFreeway, ‏1.6.2020
  25. ^ מספר שידורים, באתר Facebook
  26. ^ האחים חרירה 2, סרטון באתר יוטיוב
  27. ^ Amir Hetsroni (2004). "The Millionaire Project: A Cross-Cultural Analysis of Quiz Shows From the United States, Russia, Poland, Norway, Finland, Israel, and Saudi Arabia". Mass Communication and Society (באנגלית). 7 (2): 133–156. doi:10.1207/s15327825mcs0702_1.
  28. ^ Amir Hetsroni & Hila Lowenstein (2013). "Cultivation and Counter Cultivation: Does Religiosity Shape the Relationship between Television Viewing and Estimates of Crime Prevalence and Assessment of Victimization Likelihood?". Psychological Reports (באנגלית). 112 (1): 303–324. doi:10.2466/16.07.17.PR0.112.1.303-324.
  29. ^ אמיר חצרוני, 10 מכות הרגולציה של התקשורת בישראל, באתר מקור ראשון, ‏אפריל 2010
  30. ^ אמיר חצרוני, תפסיקו ללדת ילדים עניים, באתר nrg‏, 30 בנובמבר 2009
  31. ^ אמיר חצרוני, כלות להשגה. פמיניסטיות ואלי ישי באותה הסירה, באתר ynet, 24 במרץ 2012
  32. ^ אמיר חצרוני, מי צריך מכללות?, באתר ynet, 17 באוקטובר 2006
  33. ^ השדר הפוגעני בפייסבוק לאחר הבחירות
  34. ^ מעריב אונליין, ‏אמיר חצרוני השתלח באמירה בוזגלו - וסולק מאולפן "הבוקר של קשת", באתר מעריב אונליין, 22 במרץ 2015
  35. ^ רעות וילף, פרופ אמיר חצרוני פוטר מאוניברסיטת אריאל, באתר nrg‏, 28 באוגוסט 2014
  36. ^ שירות גלובס, ‏פרופ' חצרוני: "אהיה השגריר הכי טוב של החרם על ישראל", באתר גלובס, 17 במאי 2015
  37. ^ יניר יגנה ויואב איתיאל‏, "תקיפה פוליטית": בזמן שידור ברשת - פרופ' אמיר חצרוני נפגע ע"י כיסא, באתר וואלה!‏, 2 במאי 2022
  38. ^ גיא לשם, בית דין לעבודה מנע פיטורי מרצה שביקר את הרמה האקדמית במכללות, באתר TheMarker‏, 21 באוקטובר 2007
  39. ^ אתר למנויים בלבד ירדן סקופ, חצרוני יעמוד בפני ועדת משמעת ולא יפוטר בניגוד לתקנון הסגל, באתר הארץ, 27 במאי 2014
  40. ^ רויטל בלומנפלד‏, פרופ' חצרוני פוטר מאריאל: "רודפים אותי בשל דעותיי", באתר וואלה!‏, 28 באוגוסט 2014
  41. ^ חן מענית, ‏אונ' אריאל: פיטורי פרופ' חצרוני - בשל התבטאויות מזלזלות, באתר גלובס, 27 באפריל 2014
  42. ^ David Matthews, Turkish university axes Israeli scholar who told students to flee, Times Higher Education, June 22, 2021
  43. ^ רועי גולדנברג, ‏תוכנית חדשה: כך מצא את עצמו אמיר חצרוני בכלא, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2015
  44. ^ אמיר חצרוני תובע את בת הזוג: "מנוולת ערבייה, אני גבר מוכה", אתר TMI
  45. ^ סרטון מ-2017 בדף הפייסבוק של אמיר חצרוני
  46. ^ "מוסלמית כמובן": לאמיר חצרוני יש חברה חדשה, אתר TMI
  47. ^ שגיא בן נון‏, להיות אמיר חצרוני: מה מסתתר בראשו של האדם שהסעיר את המדינה?, באתר וואלה!‏, 26 במרץ 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמיר_חצרוני&oldid=33818267"