הזכות לפרטיות

הזכות לפרטיות מאפשרת לאדם מרחב פרטי, פיזי או וירטואלי, הנתונים לשליטתו, מתוך ההכרה כי תחומים בחיי אדם, אסור שיהיו ברשות הרבים ללא הסכמת האדם הנוגע בדבר. כפרט אוטונומי, זכאי כל אדם לייחוד מול אחרים, זכות הראויה להגנה. מקובל לראות בזכות זו נגזרת של הזכות לכבוד אך יש הרואים בה זכות עצמאית. כך או כך, מדובר בזכות יסוד, המוגנת באמנות ובהסכמים בינלאומיים, כמו גם בחקיקה בישראל.

הזכות לפרטיות היא זכות שהוכרה מאוחר יחסית לתרבויות אחרות. באורח החיים של תרבויות אחדות במאה ה-21 הזכות לפרטיות היא מושג שולי אף היום. בעיקר בחברות שבטיות, בהן תנאי המחיה והלינה לא מאפשרים פרטיות זו.

מהי פרטיות

יש להבחין בין הזכות לפרטיות כזכות משפטית לבין היותה נורמה חברתית, למרות שבין הנורמות החברתיות לזכות המשפטית יש יחסי גומלין מורכבים. מקורה של הזכות המשפטית הוא במאמר "The Right to Privacy" מאת עורכי הדין סמיואל וורן (Warren) ומי שלימים היה שופט בית המשפט העליון בארצות הברית, לואיס ברנדייס (Brandeis). בשנת 1890 פרסמו השניים את המאמר שהגדיר את הזכות לפרטיות במשפט האמריקני. המאמר הינו אחד המאמרים המשפטיים המפורסמים ביותר ונכתב, כנראה, בעקבות אירוע פרטי שערך וורן בביתו, ושסוקר בעיתון מקומי. הגדרות נוספות ניתנו בידי מלומדים אחרים. הסוציולוג אלן וסטין טוען שזו הזכות של היחיד לקבוע איך, מתי וכמה מידע ייחשף על הפרט. חוק הגנת הפרטיות מגדיר (בסעיף 2) מהי פגיעה בפרטיות (רשימה סגורה. ראו בהמשך). על פי פרופסור רות גביזון הפרטיות היא מניעת גישה לא רצויה לאדם, ומורכבת משלושה מרכיבים (גביזון,1988):

1. חדירה הפיזית לגוף או למקום פרטי.
2. המידע הפרטי אודות האדם – רכישת מידע, שימוש בו ופרסומו.
3. האנונימיות -זכותו של אדם, בנסיבות רגילות, שלא יסירו מעליו את מסכת האנונימיות העוטפת אותו בחיי היום יום.

הצדקות הזכות לפרטיות

הזכות לפרטיות היא חלק מזכויות האדם הטבעיות, להן זכאי כל אדם באשר הוא. היא זכות בסיסית במובן זה שהיא מאפשרת לאדם לחיות את חייו ללא חשיפה, התערבות וחדירה לחייו. האדם זקוק לפרטיות על מנת לפתח אוטונומיה, כלומר, לחיות חיים של יצירתיות ומימוש עצמי. קשה לאדם לפתח דעות, אם הוא חשוף כל העת ונתון למעקב ולביקורת.

ביקורת על הזכות לפרטיות

יש מספר ביקורות מכיוונים שונים כנגד הפרטיות. ביקורת אחת מגיעה מכיוון השוק: הטענה היא כי הזכות לפרטיות מגבילה זרימה של מידע, ולכן מפריעה לתפקוד השוק החופשי. ביקורת שנייה היא מצד רשויות אכיפת החוק: הזכות לפרטיות מקשה עליהן איסוף מידע ושימוש בו. ביקורת שלישית מגיעה מצד הפמיניזם, בשל החשש מהחייאת הגבול שבין הפרטי לציבורי. ביקורת רביעית מגיעה מצד הקהילתנות, והטענה היא שהפרטיות מפריעה לתפקודה התקין של הקהילה, ומדגישה את הפרט האטומיסטי יתר על המידה.

ביקורות אחרות כנגד הזכות לפרטיות נובעות כתוצאה מהתנגשות בין הזכות לבין זכויות יסוד אחרות, לדוגמה במקרה של הזכות לחופש ביטוי והזכות לחופש המידע. פרסום מידע על אדם בתקשורת, למשל נטייתו המינית, עשויה להיות בעלת ערך חדשותי, אבל פוגעת בפרטיותו. בשל קונפליקט זה כלי תקשורת מבקרים את הזכות לפרטיות משום שהיא נתפסת בעיניהם כמגבלה על חופש העיתונות. התנגשות אחרת היא בין עקרון פומביות ההליך המשפטי לבין הזכות לפרטיות. כאשר דיון מתקיים בדלתיים סגורות או ללא פרסום פרטים מזהים - נשמרת הפרטיות של הצדדים להליך המשפטי (פלילי או אזרחי), אבל נפגע עקרון הפומביות, ולהפך.

המשפט העברי

זכותו של האדם לפרטיות מופיעה במשפט העברי במגוון מקומות ותחומים, בשל ההכרה בחשיבותה.

סוגיות במשפט העברי

• במסכת בבא בתרא דנה המשנה(פרק ג,ז) על איסור פתיחת או הרחבת חלון בבית כשמיקום החלון בבית, מקביל לחלון הנמצא בבית שכן. כשנשאל בגמרא (בבא בתרא ס ע"א) מה המקור לדין זה, עונה רבי יוחנן, שהמקור מהפסוק 'וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו'.מה ראה בלעם בישראל ? ועונה- ראה שאין פתחי אוהליהן מכוונין זה לזה (מפאת הצניעות). אמר (בלעם): ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה. באותו מקום מכנה הגמרא את הנזק בפתיחת החלון "היזק ראיה"
• כניסה לבית ללא רשות - "מכאן לא יכנס אדם לבית חברו אלא אם יאמר לו: 'הכנס'; קל וחומר ממשה" (מדרש לקח טוב, המכונה פסיקתא זוטרתא, לויקרא, א, א)
• כניסת נושה לבית חייב- "כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו. בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה" (דברים, כד, י-יא)
• לשון הרע- "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי, יא, יג).
• חרם דרבנו גרשום לעניין חיטוט במסמכים פרטיים ,(שו"ת מהר"ם מרוטנברג חלק ד סימן אלף סעיף כב) מובא: "חרם שלא לראות בכתב חברו ששולח לחברו בלא ידיעתו...". חיים פלאג'י הרחיב בשו"ת חקקי לב, חלק יורה דעה, סימן מ"ט כי הפותח וקורא מכתב של חברו ללא ידיעתו הוא כגונב את "מצפוני ומסתרי לבו" ובכך עובר על האיסור של גונב דעת הבריות
• חיפוש בבגדי אדם- חיפוש לבדוק שלא גנב (תוספתא שקלים ב, ב),ישנה מחלוקת בין ר' עקיבא הסובר שאין מבזין אדם בחיפוש, שעריכת חיפוש על גופו של אדם, אינה ישרה בעיני בני אדם. לעומתו סובר ר' ישמעאל שיש לערוך חיפוש כדי לוודא, שלא מעל אותו אדם ונפסק כרבי עקיבא, שאין לערוך חיפוש (רמב"ם, הלכות שקלים, ב, י)

הזכות לפרטיות בישראל

חקיקה

בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עוגנה חוקתית זכותו של האזרח בישראל לפרטיות כפי שמופיע בסעיף 7 בחוק:

א. כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

ב. אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

ג. אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

ד. אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

בשנת 1981 בעקבות המלצותיה של ועדה להגנה מפני פגיעה בצנעת הפרט בראשות יצחק כהן. נחקק חוק הגנת הפרטיות סעיף 2 לחוק מגדיר סדרה של מעשים המהווים "פגיעה בפרטיות", כדלקמן:

סעיף 2 לחוק מגדיר מהי פגיעה בפרטיות:

1. בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת.
2. האזנה האסורה על פי חוק.
3. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד.
4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו.
5. העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו.
6. שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח [כך לשון החוק. הכוונה היא לרווח].
7. הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם.
8. הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע.
9. שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה.
10. פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7), (9).
11. פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

חוקים נוספים הנוגעים לזכות לפרטיות

חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 - החוק קובע בסעיף 2 כעבירה פלילית האזנת סתר שלא על פי היתר כדין. החוק מאפשר קבלת היתר להאזנת סתר מבוקרת בנסיבות של ביטחון המדינה (סעיפים 4 ו-5), ולמניעת עבירות ולגילוי עבריינים (סעיפים 6 ו-7). על חוק זה נאמר: "האינטרס הברור המוגן בחוק זה הוא צנעת הפרטיות של האדם. הגנה של ממש על זכותו החוקתית לפרטיות" חוק זה בא להסדיר את ההתנגשות בין הזכות לפרטיות וזכות האדם לביטחון.

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו -1996 - החוק מסדיר את סוגיית החיפוש בגופו ועל גופו של חשוד, ומבדיל בין חיפוש חיצוני לפנימי. חוק זה כחלק מחוק -מעצר וחיפוש, חוקק בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון ובעקבות קבלת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 - החוק מסדיר את זכויות החולה ובין השאר קובע את זכותו לפרטיות בכל שלבי הטיפול (סעיף 10) ואת שמירת המידע הנוגע לטיפול בו (סעיף 19).

חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 - חוק חופש המידע קובע כי רשות ציבורית לא תמסור "מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ... אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין". וכן "אכן, ניתן לראות בחופש המידע, מזה, והזכות לפרטיות, מזה שתי זכויות שוות-מעמד, אשר האיזון ביניהן צריך להתבטא במתן מרחב מחיה של זכות אחת לרעותה. כשם שהוכרו חופש ההפגנה והזכות לפרטיות כזכויות שוות - מעמד, שנוסחת האיזון ביניהן תיקבע גם בהתאם לנסיבות העניין בכללן, כך ראויה להיות הגישה העקרונית בעת דו-קרב בין חופש המידע לבין הזכות לפרטיות".

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 - סעיף 70 לחוק על פרסום מידע מדיון שהתנהל בדלתיים סגורות ומאפשר לבית המשפט למנוע פרסומים על נאשמים. בין היתר, נקבע בסעיף (ד) 70 לחוק בתי המשפט כי בית המשפט רשאי להורות על איסור פרסום בנסיבות מסוימות עקב חשש מפגיעה בפרטיות. -(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם.

פגיעה בפרטיות היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית. החוק קובע פיצוי ועונש מרבי של חמש שנים בגין פגיעה בפרטיות, תוך הסתייגות במקרה שישנה הסכמה של אדם לפרסום, אשר פוטרת לחלוטין את הגורם שפרסם את הפרטים האישיים מאחריות לפגיעה. הסכמה מוגדרת בחוק, לאחר שתוקן בשנת תשס"ז, כ"הסכמה מדעת, במפורש או מכללא". גם פגיעה שאיננה בהסכמה מותרת על פי סעיף ההגנות שבחוק (סעיף 18), אם הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי המצדיק אותו או הייתה קיימת חובה מקצועית לפרסמו.

פסלות ראיות

סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כלל פסילה, לפיו ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות לא יוכלו לשמש כראיות במשפט פלילי או אזרחי. עם זאת, נקבע עוד כי לבית המשפט שיקול דעת אם לקבל את הראיות על אף הפגיעה בפרטיות.

פסקי דין מרכזיים

• ד"נ 9/83 ועקנין נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד מב(3) 837.
• בר"ע 850/06 (חיפה) רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר ynet -מערכת הפורומים וברק אי.טי. סי. (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (טרם פורסם): במסגרתו התוו לראשונה אמות המידה לחשיפת זהותם של משתמשים אנונימיים בתביעות לשון הרע.
• (Katz v. United States 389 U.S. 347 (1967: קבע את המבחן המשפטי של "ציפיות סבירות".
• באוורס נ' הארדוויק: לפיו מותר למדינה לאסור קיום יחסי מין הומוסקסואליים. בוטל בהמשך בפסק דין לורנס נ' טקסס.
• הרודס נ' מעריב: בית משפט השלום בתל אביב סירב לחשוף כתובת IP של טוקבקיסטים שהגיבו בביקורתיות כלפי פרויקט פארק תימנע.
• בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אבי עוז: בג"ץ הורה לאוניברסיטה לחשוף פרוטוקולים של עדויות בוועדת בדיקה, אשר הוקמה בקשר לחוג לתיאטרון שהמשיב עמד בראשו באותה עת. זאת, מפאת חשיבות הדבר למשיבים (שפוטרו או הועברו מתפקידם בעקבות הוועדה). עם זאת, נקבע כי הפרוטוקולים יועברו למשיבים ללא שמות העדים ותוך מחיקת פרטים מזהים אודותיהם.

סוגיות אקטואליות

• מאגר המידע הביומטרי (חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע) - החוק להקמת מאגר מידע ביומטרי פוגע, על פי ארגונים לזכויות אדם, בזכות היסוד לפרטיות.הארגונים טוענים שהקמת המאגר מסכנת שלא לצורך זכויות אדם חשובות נוספות.
• חוק נתוני תקשורת (חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת)) - מאפשר לרשויות אכיפת החוק לקבל מידע על שיחות של אדם בקלות יחסית. עתירה של האגודה לזכויות האזרח כנגד חלק מהחוק תלויה ועומדת בבג"ץ.

חקיקה בעולם

הגנת הפרטיות בארצות הברית שונה מאוד מזו שבישראל. ההגנה שם מתמקדת במישור החוקתי, כלומר ביחסים שבין המדינה לאזרח. פסק הדין המרכזי והמנחה בארצות הברית הוא פס"ד כץ (Katz), המגדיר פרטיות כציפייה סבירה לפרטיות. פסק הדין מורה שיש לבחון האם לאדם הספציפי יש ציפייה לפרטיות, והאם ציפייה זו סבירה. כך, למשל, בתוך ביתו יש לאדם ציפייה סבירה לפרטיות. לעומת זאת, במישור הפרטי, שבין אדם לאדם אחר, או בין תאגיד לאדם, כמעט שאין הגנה על הזכות לפרטיות. לכן, איסוף מידע על ידי תאגיד על אזרחים איננו בכלל עניין של פרטיות שם. הדין בישראל קרוב בהרבה לדין האירופי, שיש בו הסדר כולל ומקיף של הגנת הפרטיות.

באיחוד האירופי, לעומת זאת, יש הגנה חזקה מאוד על הפרטיות, גם ביחסי האזרח מול המדינה וגם ביחסיו של הפרט עם תאגידים ואנשים פרטיים אחרים. דירקטיבה משנת 1995 קובעת משטר מפורט של איסוף מידע אישי, עיבודו, העברתו אל מחוץ לאיחוד האירופי ועוד.

בצרפת והודו הזכות לפרטיות אינה מעוגנת. בספרד,גרמניה,דנמרק,הולנד,פולין וקנדה מופיעה הזכות לפרטיות בחוקה באופן נייטרלי. בסעיפים מסוימים בחוקות של הולנד ודרום אפריקה, מופיעה הזכות בניסוח שלילי.

הזכות לפרטיות לעומת זכות הציבור לדעת

עניין ציבורי בצנעת חייו של איש ציבור עשוי להתעורר כאשר התנהגותו בחייו הפרטיים עשויה ללמד על אמינותו והן כאשר מדובר במידע אינטימי על חייו הפרטיים.

הקונפליקט בין הזכות לפרטיות לבין חופש הביטוי השפיע רבות על התפתחותה של הזכות לפרטיות. מצד אחד הוצגה סלידה מחשיפה תקשורתית של נושאים אינטימיים של אנשי ציבור – ומצד שני הוצגה הכרה בכך שהעיתונות איננה יכולה למלא את ייעודה במימוש זכות הציבור לדעת מבלי לפגוע בפרטיות אדם.

פגיעת העיתונות בפרטיות מצד אחד והצורך לאפשר לה לתפקד מצד שני עמדו במרכז התחבטויותיה של המדינה.

על פגיעתה של שלילת הפרטיות מעיד התקדים של המתמטיקאי הגאון ויליאם ג'יימס סידיס. בראשית המאה העשרים הוא היה "ילד פלא" אשר כל אמריקה שרה את תהילתו. כשהיה בן 11 הוא הרצה על מתמטיקה לסטודנטים מצטיינים וכשהיה בן 16 קיבל משרת פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד.

מקץ שנות דור, במסגרת הכנת סדרת כתבות בנוסח "איפה הם היום", התברר לכתב העת "ניו יורקר" כי סידיס חי בעליבות מוחלטת ברובע מצוקה בבוסטון. סידיס התחנן שהכתבה עליו לא תתפרסם ואף נקט הליך משפטי כנגד העיתון, אך לא הצליח בכך.

בית המשפט אומנם ציין כי הכתבה הייתה "חשיפה חסרת מעצורים של אדם שהיה פעם דמות ציבורית ידועה מאוד אך חותר זה שנים לאלמוניות וזו נגזלה ממנו כעת", אך השופט קבע כי השאלה אם ילד פלא מקיים בבגרותו את הפוטנציאל שהיה גלום בו, היא בהחלט בעלת עניין ציבורי ולפיכך הפרסום חוקי.

ראו גם

• ההגנה על הפרטיות בנזיקין
• לשון הרע
• חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת)
• זיהוי ביומטרי
• זכויות האדם
• האח הגדול

לקריאה נוספת

• יעל און ואחרים, פרטיות בסביבה הדיגיטלית (המרכז למשפט וטכנולוגיה, חיפה, 2005).
• מיכאל בירנהק, מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה (בר אילן ונבו, 2010)
• ניבה אלקין-קורן ומיכאל בירנהק, הגנת הפרטיות באתרים ציבוריים באינטרנט, ביטאון אוניברסיטת חיפה, אביב 2004
• אלי הלם, דיני הגנת הפרטיות (פרלשטיין-גינוסר, 2003).
• רות גביזון, "הזכות לפרטיות ולכבוד" קובץ מאמרים לזכרו של חמן שלח 65 (1988).
• דין וחשבון הוועדה להגנה מפני פגיעה בצנעת הפרט, יו"ר - שופט בית המשפט העליון, יצחק כהן, תשל"ז-1976.
• ורדה וירט-ליבנה, "הזכות לפרטיות אל מול האחריות הניהולית במיון מועמדים לעבודה - ההיבט המשפטי" ספר שמגר ג 775 (תשס"ג).
• ליאור בן דוד, דרכים לניסוח זכויות יסוד בחוקות הלשכה המשפטית בכנסת (2009).
• זאב סגל, "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת", עיוני משפט ט 175 (תשמ"ג).

קישורים חיצוניים

• האח הקטן - על פרטיות, מידע וזכויות אדם אחרות
• נדב זאבי, עינו הפקוחה של האח הגדול, ב- nrg
• מידע מקיף מכל העולם על הגנת הפרטיות באינטרנט, לרבות חקיקה, פסיקה, מאמרים וקישורים.
• הזכות לפרטיות מתוך אתר האגודה לזכויות האזרח
• פרוטוקול הזכות לפרטיות לאחר המוות מתוך אתר הכנסת.
• מסמך רקע בנושא זכות היולדת לפרטיות מתוך אתר הכנסת.
• דיון בהשתתפות פרופ' דן ביין, פרופ' אריאל בנדור, השופטת דליה דורנר, פרופ' קנת מן, מהפכת יששכרוב - האמנם? חלק א, מהפכת יששכרוב - האמנם? חלק ב, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה, 14/06/2006
• קטגוריית פרטיות ואבטחת מידע באתר PClaw- דיני אינטרנט - מאמרים וידיעות בנושא הגנת הפרטיות ברשת האינטרנט