ואדי סאליב – הבדלי גרסאות
הידוען האלמוני (שיחה | תרומות) |
←היסטוריה: דיוק בעובדות ההיסטוריות |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
== היסטוריה == |
== היסטוריה == |
||
השכונה נקראה במקור בשם "ואדי א-צליב", צליב הוא [[צלב]] בערבית, על שם צלב גדול שהיה חרוט על סלע במעלה הוואדי, מאוחר יותר נבנה בניין על סלע זה והצלב נעלם. בסוף [[המאה ה-19]] התיישבו [[יהודים]] שיצאו מהחומות |
השכונה נקראה במקור בשם "ואדי א-צליב", צליב הוא [[צלב]] בערבית, על שם צלב גדול שהיה חרוט על סלע במעלה הוואדי, מאוחר יותר נבנה בניין על סלע זה והצלב נעלם. בסוף [[המאה ה-19]] התיישבו [[יהודים]] שיצאו מהחומות והקימו שכונה יהודית ששכנה באזור רחובות יהודה הלוי ואבן גבירול מדרום לרחוב קיבוץ גלויות של היום. שכונתם נקראה [[ארד אל-יהוד]], השכונה צמחה מדרום-מזרח לשכונת ואדי סאליב שתחילתה היתה באותה תקופה ואוכלסה על ידי [[ערבים]].{{הערה|[[יוסי בן ארצי]], '''חיפה ואתריה''', [[הוצאת אריאל]], 1985, עמ' 207-206}} במשך השנים נטשה האוכלוסיה היהודית אט אט את ארד אל יהוד והיא אוכלסה על ידי [[ערבים]], שתי השכונות צמחו זו ליד זו. ב[[מלחמת העצמאות]] נטשו תושבי ואדי סאליב הערבים את השכונה. בשנים שלאחר המלחמה אוכלסו הבתים הנטושים בעיקר על ידי עולים, שרובם{{מקור|ראו הספר לכל בית יש מרפסת, מדבר על עולי רומניה ושארית הפליטה}} היו מקרב [[מזרחים|יוצאי צפון-אפריקה]]. בשנת [[1959]] התפרץ המתח העדתי במהומות אלימות נגד הממסד ה[[אשכנזים|אשכנזי]] באירועים שנודעו כ[[אירועי ואדי סאליב]]. בשנת [[1962]] פונו תושבי הוואדי לדיור חלופי משופר, ומאז שנות השבעים השכונה החלה בתהליך התפוררות, וכיום היא הרוסה ברובה ומיועדת לשיקום. |
||
רבים מהמבנים שעומדים לאורך רחוב חטיבת גולני הם נכסים שעדיין נמצאים בבעלות [[הכנסייה]] (הקתולית ואחרות), והם מושכרים לבעלי מלאכה שונים ולמחסנים. תופעה זו, לצד היעדר השקעות ציבוריות בשכונה במרוצת העשורים מאז התרוקנה בשנית מתושבים, הייתה בין הסיבות לכך שגם בראשית [[המאה ה-21]] לא נראו סימנים להתחדשות אוכלוסייה ועסקים ברחובות האזור, והשכונה נותרה סמל ל[[בליה עירונית]]. |
רבים מהמבנים שעומדים לאורך רחוב חטיבת גולני הם נכסים שעדיין נמצאים בבעלות [[הכנסייה]] (הקתולית ואחרות), והם מושכרים לבעלי מלאכה שונים ולמחסנים. תופעה זו, לצד היעדר השקעות ציבוריות בשכונה במרוצת העשורים מאז התרוקנה בשנית מתושבים, הייתה בין הסיבות לכך שגם בראשית [[המאה ה-21]] לא נראו סימנים להתחדשות אוכלוסייה ועסקים ברחובות האזור, והשכונה נותרה סמל ל[[בליה עירונית]]. |
גרסה מ־09:58, 14 בפברואר 2011
ואדי סאליב (בערבית: وادي الصليب, בתעתיק לעברית: ואדי צליב) היא שכונה ברובע העיר התחתית בחיפה. גבולותיה הם השכונות הדר ונחלה בדרום, הדר ממערב, ארד אל-יהוד מדרום-מזרח, קריית הממשלה מצפון, ורחוב חטיבת גולני ושדרות פלי"ם מצפון-מזרח.
היסטוריה
השכונה נקראה במקור בשם "ואדי א-צליב", צליב הוא צלב בערבית, על שם צלב גדול שהיה חרוט על סלע במעלה הוואדי, מאוחר יותר נבנה בניין על סלע זה והצלב נעלם. בסוף המאה ה-19 התיישבו יהודים שיצאו מהחומות והקימו שכונה יהודית ששכנה באזור רחובות יהודה הלוי ואבן גבירול מדרום לרחוב קיבוץ גלויות של היום. שכונתם נקראה ארד אל-יהוד, השכונה צמחה מדרום-מזרח לשכונת ואדי סאליב שתחילתה היתה באותה תקופה ואוכלסה על ידי ערבים.[1] במשך השנים נטשה האוכלוסיה היהודית אט אט את ארד אל יהוד והיא אוכלסה על ידי ערבים, שתי השכונות צמחו זו ליד זו. במלחמת העצמאות נטשו תושבי ואדי סאליב הערבים את השכונה. בשנים שלאחר המלחמה אוכלסו הבתים הנטושים בעיקר על ידי עולים, שרובם[דרוש מקור: ראו הספר לכל בית יש מרפסת, מדבר על עולי רומניה ושארית הפליטה] היו מקרב יוצאי צפון-אפריקה. בשנת 1959 התפרץ המתח העדתי במהומות אלימות נגד הממסד האשכנזי באירועים שנודעו כאירועי ואדי סאליב. בשנת 1962 פונו תושבי הוואדי לדיור חלופי משופר, ומאז שנות השבעים השכונה החלה בתהליך התפוררות, וכיום היא הרוסה ברובה ומיועדת לשיקום.
רבים מהמבנים שעומדים לאורך רחוב חטיבת גולני הם נכסים שעדיין נמצאים בבעלות הכנסייה (הקתולית ואחרות), והם מושכרים לבעלי מלאכה שונים ולמחסנים. תופעה זו, לצד היעדר השקעות ציבוריות בשכונה במרוצת העשורים מאז התרוקנה בשנית מתושבים, הייתה בין הסיבות לכך שגם בראשית המאה ה-21 לא נראו סימנים להתחדשות אוכלוסייה ועסקים ברחובות האזור, והשכונה נותרה סמל לבליה עירונית.
בסוף שנת 2010 פורסמה על ידי חברת עמידר תכנית להפוך את השכונה לרובע אמנים. התכנית כוללת מכירת תשעה בתים המיועדים לשימור ושני מגרשים. המבנים צפויים לשמש להקמת גלריות, בתי קפה וחנויות.[2]
אתרים
בתחומי השכונה נמצאים הרבנות הראשית והשוק הסיטונאי של חיפה, ומולם (לא בתחום ואדי סאליב) תחנת הרכבת ההיסטורית חיפה מזרח. בפאתי השכונה נבנו מבני בית המשפט החדשים. עוד בשכונה:
- מתחם אל-פאשא - צביר מבני-אבן ששימשו מגורים וחמאם של משפחת אל-פאשא, משפחה מוסלמית עשירה בתקופה העות'מאנית. אבי המשפחה מוסטפא פאשא אל-חליל היה ראש עיריית חיפה בין השנים 1903-1885, והמבנה נקרא על שמו. בנו אברהים אל-ח'ליל היה ראש העירייה בין השנים 1913-1911. במבנה זה פועלת היום בין היתר "במה 2" של התיאטרון העירוני.
- כיכר פייצל - ליבה של ואדי סאליב, נקראה כמחווה לפייצל הראשון מלך עירק, וממנה יוצאים שדרות הפל"ים והרחובות העצמאות, חטיבת גולני (לפני כן נקרא רחוב פייסל), וקיבוץ גלויות (לפני כן רחוב עיראק). אנדרטה שצורתה עמוד קטוע ניצבת במרכז רחבה מרוצפת. האנדרטה הוצבה לציון אירוע העברת גופת המלך משווייץ לעירק דרך נמל חיפה. על בסיס האנדרטה נמצאת כתובת בערבית: "לזכר העברת גופת הוד מלכותו, המנוח הגדול של הערבים, המלך פייסל הראשון", וכן אִמרה המיוחסת לפייסל: "העצמאות נלקחת ולא ניתנת - חירות העם בידיו".[3] חלק מהרחובות היוצאים ממהכיכר משמשים סוחרי עתיקות. מיקום הכיכר והעמוד השתנה במהלך השנים בעקבות שינויים שנעשו בנתיבי הנסיעה. בתחילה שימשה הכיכר כמעגל תנועה והעמוד הוצב במרכזה, לאחר מכן בוטל מעגל התנועה והעמוד הוצב ממזרח לכביש ליד גדר בית הקברות, ולאחר מכן הועבר העמוד למקומו הנוכחי ממערב לכביש.
- מסגד איסתיקלאל (מסגד העצמאות) - נמצא בפינתו הצפון-מערבית של כיכר פייצל. המסגד נבנה בשנות ה-20 של המאה העשרים והוא החליף את מסגד אל-ג'רינה כמסגד הראשי של חיפה. במסגד זה פעל עז א-דין אל-קסאם, שמונה להיות האימאם של המסגד, שם החל בפעילות הטפה אסלאמית אנטי-ציונית ואנטי-בריטית. ליד המסגד נמצאים מבנה בית הדין השרעי ובית הקברות המוסלמי איסתיקלאל.
- "פירמידה" - בקרבת אל-פאשה: מרכז האמנות העכשווית של עמותת פירמידה שנוסדה ב-1994.
לקריאה נוספת
- יפעת וייס, ואדי סאליב: הנוכח והנפקד, ירושלים: מכון ון ליר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ז 2007 (קישור לקריאת המבוא לספר)
- רינה פרנק מיטרני, כל בית צריך מרפסת, הוצאת ידיעות ספרים, 2005
- אלי נחמיאס, רון שפיגל, "ואדי סאליב - המיתוס ושברו", מאורעות ואדי סאליב במבט מחקרי חדש, הוצאת "לחמן" - חיפה, 2009
- יהודית הנדל, רחוב המדרגות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
קישורים חיצוניים
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל חיפה |
- צבי בן-דור, מה נשאר מוואדי סאליב, באתר הארץ
הערות שוליים
- ^ יוסי בן ארצי, חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 207-206
- ^ נווה צדק של חיפה יוצא לדרך, איתן לוי, באתר כלכליסט, 26 באוקטובר 2010
- ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, הוצאת משרד הבטחון, 2003, עמ' 41