לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "מיכאיל סדוביאנו"

מ
חרף בעיות בריאות, המשיך במנהגו לטייל ברחבי רומניה, ובעיקר לבקר מקומות אהובים עליו שנתנו לו השראה ליצירותיו: המנזרים אגפיה ווראטק ומצודת ניאמץ. אחרי שנת [[1923]] יחד עם טופרצ'אנו, המשורר דמוסטנה בוטז ועמיתים אחרים מהחוג של "יואצה רומניאסקה", יצא למסעות ציד רבים. אחד הנופים שהקסים אותו במיוחד, בעת טיול בשנת [[1927]] היה אזור ארייֶש ב[[טרנסילבניה]]. בשנת [[1926]] ייצג סדוביאנו, יחד עם [[ליביו רבריאנו]], את חברת הסופרים הרומנים בכנס סופרים ב[[ברלין]].כעבור שנה נסע שוב לחו"ל ב[[רכבת]] "[[אוריינט אקספרס]]" עד ל[[הולנד]].
הפופולריות שלו כסופר הלכה וגדלה, עם פרסום שלוש מיצירותיו הכי מוכרות:
הנובלה "''שטה טחנה על ה[[סירט (נהר)|סירט]]''" ([[1925]]) (''Venea o moară pe Siret''), והרומנים "''מזל סרטן''" ''Zodia cancerului'' {{כ}} ([[1929]]), ו"''הגרזן''" ''Baltagul'' {{כ}} ([[1930]]). בשנת [[1928]] ראה אור הקובץ הקלאסי "החאן של אנקוצה" ''Hanul Ancuței'' שבו שילב במיומנות כתיבה אפית ולירית. התעניין גם בנושא הוראה השפה והספרות הרומנית ויחד עם טופרצ'אנו ועם המורה ט.ק. סטאן, כתב מספר ספרי לימוד. יום הולדתו ה 50 בשנת [[1930]] נחגג ברמה כלל-ארצית.
 
בשנת [[1936]], החל מחודש ינואר, יחד עם [[ג'ורג'ה טופרצ'אנו]], מיכאי קודריאנו וד"ר גריגורה ט. ופופה, את הירחון "אנסמנר יֶשֶנֶה" Însemnări ieșene (רישומים מיאשי). בכתב עת זה כתב סדוביאנו הספד נוגע ללב אחרי מותו של גרבט איבראיליאנו. מבחינה פוליטית מגמת הסופר היה משנות ה-20-30 ליברלית. נמנה עם חוגים של [[בונים חופשיים]] בעלי השקפה מתקדמת.
 
1,676

עריכות