פלייאוף

משחקי פלייאוף, משחקי סוף עונה, משחקי גמר או משחקי הצלבה בליגות ספורטיביות ובתחרויות ספורט בינלאומיות, הם סדרה של משחקים הנערכים בתום העונה הסדירה או בתום סדרת משחקים לצורך קביעת דירוג לקראת הפלייאוף, על מנת להכריע בדבר זהות אלופת הליגה או תואר כבוד אחר (למשל: מדליה, גביע וכדומה). השיטה מקובלת מאוד בליגות המקצועניות של צפון אמריקה, בתחרויות ספורט בינלאומיות כגון המונדיאל והאולימפיאדה ובענפי ספורט פופולאריים דוגמת טניס וכדורסל.

פורמטים מקובלים

• שיטת נוקאאוט (בתרגום חופשי: מוות פתאומי) - בשיטה זו הצדדים נפגשים למשחק אחד אשר מכריע את זהות העולה לשלב הבא. הצד המפסיד מודח מהמשך התחרות. דוגמאות: משחקי גביע עולמיים ותחרויות בינלאומיות, טורנירי טניס, ליגת ה-NFL, טורניר כדורסל המכללות וכו'.

• שיטת בית וחוץ - בשיטה זו נערכים שני משחקים בלבד בין הצדדים, כשבכל משחק מארח אחד הצדדים. ההתמודדות מוכרעת בכמות הניצחונות (כשאחד הצדדים מנצח פעמיים) או הפרש ניקוד (כשאחד הצדדים הפסיד בהפרש מסוים במשחק הראשון אך ניצח בהפרש גדול יותר במשחק השני). כשאין הכרעה אריתמטית בהתמודדות מסוג זה נוהגים להשתמש בשורה של שוברי שוויון דוגמת חוק שערי חוץ, בעיטות עונשין, שער זהב/כסף או משחקוני שובר שוויון. דוגמה: ליגת האלופות.

• סדרת פלייאוף או שיטת הטוב מ... - בשיטה זו נערכת סדרת משחקים אי זוגית (בשיטת בית וחוץ) בין שני הצדדים כשלאחד מהם יש את יתרון ביתיות בסדרה. הסדרה מוכרעת כאשר אחד הצדדים מנצח את מספר המשחקים המינימלי לניצחון בסדרה (למשל: 2 ניצחונות בשיטת הטוב מ-3, 4 ניצחונות בשיטת הטוב מ-7 וכו'). דוגמאות: ליגת ה-NBA, ה-MLB וכדומה.