ישראלית שפה יפה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון כפילות הערות שוליים, הוספת פירוט להערת שוליים, העברת קישורים לתבניות
שורה 4: שורה 4:
הספר פורסם בשנת [[2008]] בהוצאת [[עם עובד]]. הוא זכה לסקירה בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, והפך לרב מכר.<ref>הספר הופיע ברשימת רבי המכר של עיתון [[הארץ]], למשל ב-31 בדצמבר 2008, 7 בינואר 2009, 14 בינואר 2009, 21 בינואר 2009.</ref>
הספר פורסם בשנת [[2008]] בהוצאת [[עם עובד]]. הוא זכה לסקירה בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, והפך לרב מכר.<ref>הספר הופיע ברשימת רבי המכר של עיתון [[הארץ]], למשל ב-31 בדצמבר 2008, 7 בינואר 2009, 14 בינואר 2009, 21 בינואר 2009.</ref>


לפי [[רוביק רוזנטל]], הספר ("גלעד צוקרמן מזעזע את קהיליית הלשון ומציע לקרוא לעברית ישראלית") היווה אחת מ"עשר השערוריות הלשוניות של העשור".<ref> [http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/016/300.html רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: סיכום העשור בלשון העברית], הזירה הלשונית, NRG מעריב, 31.12.2009.</ref>
לפי [[רוביק רוזנטל]], הספר ("גלעד צוקרמן מזעזע את קהיליית הלשון ומציע לקרוא לעברית ישראלית") היווה אחת מ"עשר השערוריות הלשוניות של העשור".{{הערה|{{nrg|רוביק רוזנטל|הזירה הלשונית: סיכום העשור בלשון העברית|016/300|31 בדצמבר 2009||47|2}}}}


==תוכן==
==תוכן==
שורה 11: שורה 11:
1. '''היברידיות''': הישראלית אינה שלב אבולוציוני בהתפתחות ה[[עברית]], אלא שפת-כלאיים חדשה היונקת בו זמנית הן מהעברית, הן מה[[יידיש]] והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה. לפיכך, היידיש, למשל, איננה "שפה זרה" ביחס לישראלית, והמלה "אינטואיציה" ("בינת הלב"), לדוגמה, אינה מלה זרה כי אם יסוד מובנה, בלתי נפרד בישראלית.
1. '''היברידיות''': הישראלית אינה שלב אבולוציוני בהתפתחות ה[[עברית]], אלא שפת-כלאיים חדשה היונקת בו זמנית הן מהעברית, הן מה[[יידיש]] והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה. לפיכך, היידיש, למשל, איננה "שפה זרה" ביחס לישראלית, והמלה "אינטואיציה" ("בינת הלב"), לדוגמה, אינה מלה זרה כי אם יסוד מובנה, בלתי נפרד בישראלית.


2. '''ילידיות''': אין שום טעם לכפות [[דקדוק]] על מי שדובר את הישראלית כשפת אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו. בניגוד לשפת הכתיבה והספרות, שהיא "[[הביטוס]]" - מוסכמה חברתית, לפי הסוציולוג [[פייר בורדייה]] - שפת האם המדוברת אינה נלמדת אלא נרכשת באופן אוטומטי בלי מאמץ. זאת בניגוד גמור לטענתו [...] של הבלשן הידוע [[זאב בן-חיים]], "את לשונו, לשון דיבורו, קונה אדם בעמל וביגעה של שנים, ביגעה מתמדת כל ימי חייו" ("לשון עתיקה במציאות חדשה", לשוננו לעם, האקדמיה ללשון העברית, 1953).<ref>מבוסס על {{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
2. '''ילידיות''': אין שום טעם לכפות [[דקדוק]] על מי שדובר את הישראלית כשפת אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו. בניגוד לשפת הכתיבה והספרות, שהיא "[[הביטוס]]" - מוסכמה חברתית, לפי הסוציולוג [[פייר בורדייה]] - שפת האם המדוברת אינה נלמדת אלא נרכשת באופן אוטומטי בלי מאמץ. זאת בניגוד גמור לטענתו [...] של הבלשן הידוע [[זאב בן-חיים]], "את לשונו, לשון דיבורו, קונה אדם בעמל וביגעה של שנים, ביגעה מתמדת כל ימי חייו" ("לשון עתיקה במציאות חדשה", לשוננו לעם, האקדמיה ללשון העברית, 1953).<ref name="hebrew">מבוסס על {{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>


===היברידיות===
===היברידיות===
כדי לתאר את ה[[דיאלקטיקה]] של הפילוסוף הגרמני [[הגל]] נהוג להשתמש בשלישייה [[תזה]]-[[אנטיתזה]]-[[סינתזה]]. על סמך הדיאלקטיקה הזאת נוצרה גם תפישתו של צוקרמן בנוגע לישראלית: התזה, למשל של הבלשנים [[חיים רבין]] ו[[חיים רוזן]], היא שהישראלית היא שפה שמית: עברית שהוחייתה; האנטיתזה, למשל של הבלשנים [[גוטהלף ברגשטרסר]] ופאול וקסלר, היא שהישראלית היא שפה אירופית: יידיש עם מלים עבריות; והתרומה של צוקרמן היא ביצירת הסינתזה: הישראלית היא שפת-כלאיים אירו-אסיאתית: הן שמית (ממשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות) והן אירופית (ממשפחת הלשונות ההודו-אירופיות).<ref>מבוסס על {{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
כדי לתאר את ה[[דיאלקטיקה]] של הפילוסוף הגרמני [[הגל]] נהוג להשתמש בשלישייה [[תזה]]-[[אנטיתזה]]-[[סינתזה]]. על סמך הדיאלקטיקה הזאת נוצרה גם תפישתו של צוקרמן בנוגע לישראלית: התזה, למשל של הבלשנים [[חיים רבין]] ו[[חיים רוזן]], היא שהישראלית היא שפה שמית: עברית שהוחייתה; האנטיתזה, למשל של הבלשנים [[גוטהלף ברגשטרסר]] ופאול וקסלר, היא שהישראלית היא שפה אירופית: יידיש עם מלים עבריות; והתרומה של צוקרמן היא ביצירת הסינתזה: הישראלית היא שפת-כלאיים אירו-אסיאתית: הן שמית (ממשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות) והן אירופית (ממשפחת הלשונות ההודו-אירופיות).<ref name="hebrew"/>


לפי צוקרמן, "הכלי החשוב ביותר בספר הוא "'''עקרון החפיפה'''": ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך יש לו סיכוי גדול יותר לחדור לשפה המתהווה. מהפכניות העיקרון הזה נעוצה בעובדה שהוא נוגד את "אילן היוחסין", כלי חשוב בבלשנות היסטורית, שיכול להשתמע ממנו שלכל שפה יש הורה אחד בלבד. אילן היוחסין עומד בבסיסן של התזה והאנטיתזה, שכן כל אחת מהן מאמינה שלישראלית יש רק הורה אמיתי אחד: בין אם הוא העברית (תזה) ובין אם הוא היידיש (אנטיתזה). הסינתזה, לעומת זאת, רואה בישראלית לשון רב-הורית."<ref>{{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
לפי צוקרמן, "הכלי החשוב ביותר בספר הוא "'''עקרון החפיפה'''": ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך יש לו סיכוי גדול יותר לחדור לשפה המתהווה. מהפכניות העיקרון הזה נעוצה בעובדה שהוא נוגד את "אילן היוחסין", כלי חשוב בבלשנות היסטורית, שיכול להשתמע ממנו שלכל שפה יש הורה אחד בלבד. אילן היוחסין עומד בבסיסן של התזה והאנטיתזה, שכן כל אחת מהן מאמינה שלישראלית יש רק הורה אמיתי אחד: בין אם הוא העברית (תזה) ובין אם הוא היידיש (אנטיתזה). הסינתזה, לעומת זאת, רואה בישראלית לשון רב-הורית."<ref name="hebrew"/>


===היחס בין היברידיות וילידיות===
===היחס בין היברידיות וילידיות===
לפי צוקרמן, היחס בין ההיברידיות והילידיות, שלהן הוא טוען בספר, מורכב. "תמיכה בטענה אחת אינה גוררת בהכרח תמיכה באחרת. למשל, יש שישתכנעו שהישראלית היא שפת-כלאיים, אך עדיין יבקשו לכפות תקן אליטיסטי על דוברי הישראלית; אחרים ימשיכו להיות בטוחים שהישראלית היא עברית, אך ירשו לישראלים לדבר "איך שבראש שלהם"."<ref>{{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
לפי צוקרמן, היחס בין ההיברידיות והילידיות, שלהן הוא טוען בספר, מורכב. "תמיכה בטענה אחת אינה גוררת בהכרח תמיכה באחרת. למשל, יש שישתכנעו שהישראלית היא שפת-כלאיים, אך עדיין יבקשו לכפות תקן אליטיסטי על דוברי הישראלית; אחרים ימשיכו להיות בטוחים שהישראלית היא עברית, אך ירשו לישראלים לדבר "איך שבראש שלהם"."<ref name="hebrew"/>


עם זאת, לדעתו של צוקרמן, החידוש בספר, מלבד טענת ההיברידיות דלעיל, הוא בקישור שבינה לבין ילידיות. דברי צוקרמן: "גם אם יש ישראלים - בניגוד אלי - שמאמינים שצריך תקן, יש בכוחו של הספר לגרום להם לשנות את מאפייניו של התקן הזה: הם לא יכולים להמשיך ולהתעלם מכך שדקדוק הישראלית אינו מבוסס רק על הדקדוק העברי. או במלים אחרות, הספר מציע גם ששפת הדיבור לא זקוקה לתקן; וגם שאם יהיה תקן - מדוע הוא חייב להיות עברי?""<ref>{{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
עם זאת, לדעתו של צוקרמן, החידוש בספר, מלבד טענת ההיברידיות דלעיל, הוא בקישור שבינה לבין ילידיות. דברי צוקרמן: "גם אם יש ישראלים - בניגוד אלי - שמאמינים שצריך תקן, יש בכוחו של הספר לגרום להם לשנות את מאפייניו של התקן הזה: הם לא יכולים להמשיך ולהתעלם מכך שדקדוק הישראלית אינו מבוסס רק על הדקדוק העברי. או במלים אחרות, הספר מציע גם ששפת הדיבור לא זקוקה לתקן; וגם שאם יהיה תקן - מדוע הוא חייב להיות עברי?""<ref name="hebrew"/>


==ביקורת על הספר==
==ביקורת על הספר==
שורה 28: שורה 28:
בין המתנגדים שיצאו חוצץ נגד צוקרמן בלט [[יוסי שריד]]:
בין המתנגדים שיצאו חוצץ נגד צוקרמן בלט [[יוסי שריד]]:


{{ציטוט|תוכן="הטיעון הזה גם איננו חדש וגם ידיים ורגליים אין לו. הרי מי ש[[יידיש]] היא שפתו, וייקלע לשיחה בעברית בת ימינו, לא יבין מלה, אולי חצי מלה. ואילו מי ששפת התנ"ך והחכמים נהירה לו פחות או יותר – יבין גם יבין, ואף יוכל להשתתף בשיחה. אמנם הוא עלול להישמע מליצי מדי ומיושן, אמנם כמה מלים החליפו משמעות בחלוף 1,750 שנה, ובכל זאת יהיה זה שיח של שומעים ולא שיח של חירשים. [...] "עשר שקל" איננו סלנג, הוא קשקוש בתחת. [...] חשוב שאנשים יבינו זה את זה, מסביר צוקרמן, וכל השאר לא חשוב. האם קוף לא יבין קוף? האם קוף לקוף לא יביע אומר? ובכל זאת, ולמרות התרבות גילויי הקופיות בג'ונגל התרבות שלנו, לא היינו רוצים שראשית האדם תהיה גם אחריתו, שמוצא האדם יהיה גם מותרו".|מקור = [[יוסי שריד]], "[[הארץ]]", [[28 בדצמבר]] [[2008]]<ref>http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1050561.html</ref>}}
{{ציטוט|תוכן="הטיעון הזה גם איננו חדש וגם ידיים ורגליים אין לו. הרי מי ש[[יידיש]] היא שפתו, וייקלע לשיחה בעברית בת ימינו, לא יבין מלה, אולי חצי מלה. ואילו מי ששפת התנ"ך והחכמים נהירה לו פחות או יותר – יבין גם יבין, ואף יוכל להשתתף בשיחה. אמנם הוא עלול להישמע מליצי מדי ומיושן, אמנם כמה מלים החליפו משמעות בחלוף 1,750 שנה, ובכל זאת יהיה זה שיח של שומעים ולא שיח של חירשים. [...] "עשר שקל" איננו סלנג, הוא קשקוש בתחת. [...] חשוב שאנשים יבינו זה את זה, מסביר צוקרמן, וכל השאר לא חשוב. האם קוף לא יבין קוף? האם קוף לקוף לא יביע אומר? ובכל זאת, ולמרות התרבות גילויי הקופיות בג'ונגל התרבות שלנו, לא היינו רוצים שראשית האדם תהיה גם אחריתו, שמוצא האדם יהיה גם מותרו".|מקור ={{הערה|{{הארץ||יוסי שריד <nowiki>|</nowiki> קוף לקוף יביע אומר|1050561|28 בדצמבר 2008}}}}}}


צוקרמן הגיב לביקורת זו ולשאר מבקריו במאמרו "ישראלי, דבר ישראלית":
צוקרמן הגיב לביקורת זו ולשאר מבקריו במאמרו "ישראלי, דבר ישראלית":
שורה 34: שורה 34:
{{ציטוט|תוכן="שריד טועה בגדול, כי מותר האדם מן הקוף בדיוק בתכונות ש"ישראלית שפה יפה" מעלה על נס: היברידיות וגנרטיוויות (למשל, בניגוד לבבון, ההומו ספיינס ספיינס אישראליקוס וולגריס יכול ליצור משפטים מקוריים שלא שמע מעולם). הרבה יותר קל לאלף שימפנזה לפעול לפי מספר מוגדר של חוקים א-לה יוסי שריד מאשר למזג לשונות, לייצר מבנים חדשים, לבטא משהו שלא ביטאה קודם, לגרום להתפתחות השפה - בדיוק כפי שעושה למזלנו דובר הישראלית הילידי באופן יום-יומי, למורת רוחו של שריד.
{{ציטוט|תוכן="שריד טועה בגדול, כי מותר האדם מן הקוף בדיוק בתכונות ש"ישראלית שפה יפה" מעלה על נס: היברידיות וגנרטיוויות (למשל, בניגוד לבבון, ההומו ספיינס ספיינס אישראליקוס וולגריס יכול ליצור משפטים מקוריים שלא שמע מעולם). הרבה יותר קל לאלף שימפנזה לפעול לפי מספר מוגדר של חוקים א-לה יוסי שריד מאשר למזג לשונות, לייצר מבנים חדשים, לבטא משהו שלא ביטאה קודם, לגרום להתפתחות השפה - בדיוק כפי שעושה למזלנו דובר הישראלית הילידי באופן יום-יומי, למורת רוחו של שריד.


מדהים הוא שיוסי שריד מאשים אותי ב"התנשאות האמיתית בהתגלמותה האקדמית": בעוד שאני מחבק את הדובר הילידי באשר הוא ובאשר שפתו, לשריד אין ספק שהישראלים הם אספסוף דפ"ר ומטומטם, מאותגר שכלית ומקשקש בתחת, שמוטל על האליטה ללמדו כיצד לדבר ולהתבטא."|מקור = {{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}}}
מדהים הוא שיוסי שריד מאשים אותי ב"התנשאות האמיתית בהתגלמותה האקדמית": בעוד שאני מחבק את הדובר הילידי באשר הוא ובאשר שפתו, לשריד אין ספק שהישראלים הם אספסוף דפ"ר ומטומטם, מאותגר שכלית ומקשקש בתחת, שמוטל על האליטה ללמדו כיצד לדבר ולהתבטא."|מקור =<ref name="hebrew"/>}}


טענה נוספת שהועלתה על ידי מבקרים אחדים היא שצוקרמן מכנה את השפה "ישראלית", ומנסה להבדיל אותה משפת התנ"ך והמשנה, אף שגם מקום מושבה של העברית שבחיבורים אלה היה [[ארץ ישראל|ישראל]] – ולכן, מעולם לא פסקה השפה להיות "ישראלית", וודאי שלא פסקה להיות עברית שאינה ישראלית. [[בני ציפר]] ביקר את אופן השיווק של הספר, וכתב בין היתר: "מאז יצא לאור הספר "ישראלית שפה יפה", ומחברו, הפרופסור הצעיר גלעד צוקרמן, בא לכבדנו בביקור מולדת ממקום מגוריו בבריסביין, ולהרצות באוזנינו את עיקרי מהפכת הלשון שלו, אין בזמן האחרון כלי תקשורת אחד שלא תמצא בו ביום מסוים ריאיון עם, או שיחה עם, או הגיג של הפרופסור ארך השיער והקופצני הזה.{{הערה|[http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1047929.html בני ציפר, Online הארץ, 19.12.08]}}
טענה נוספת שהועלתה על ידי מבקרים אחדים היא שצוקרמן מכנה את השפה "ישראלית", ומנסה להבדיל אותה משפת התנ"ך והמשנה, אף שגם מקום מושבה של העברית שבחיבורים אלה היה [[ארץ ישראל|ישראל]] – ולכן, מעולם לא פסקה השפה להיות "ישראלית", וודאי שלא פסקה להיות עברית שאינה ישראלית. [[בני ציפר]] ביקר את אופן השיווק של הספר, וכתב בין היתר: "מאז יצא לאור הספר "ישראלית שפה יפה", ומחברו, הפרופסור הצעיר גלעד צוקרמן, בא לכבדנו בביקור מולדת ממקום מגוריו בבריסביין, ולהרצות באוזנינו את עיקרי מהפכת הלשון שלו, אין בזמן האחרון כלי תקשורת אחד שלא תמצא בו ביום מסוים ריאיון עם, או שיחה עם, או הגיג של הפרופסור ארך השיער והקופצני הזה.{{הערה|{{הארץ|בני ציפר|בני ציפר נגד הוולקנו|1047929|19 בדצמבר 2008}}}}


טענות אחרות, כמו זו של פרופ' [[סיריל אסלנוב]], הם שהרעיון הפופוליסטי ה"נועז" הוא למעשה ישן נושן, היות שכבר נוסח במידה מסוימת ב[[שנות ה-20]] על ידי ה"[[הבראיסטים]]" (בדומה ל[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94#.D7.93.D7.99.D7.9B.D7.95.D7.99_.D7.94.D7.A2.D7.91.D7.A8.D7.99.D7.AA ייבסקים]):
טענות אחרות, כמו זו של פרופ' [[סיריל אסלנוב]], הם שהרעיון הפופוליסטי ה"נועז" הוא למעשה ישן נושן, היות שכבר נוסח במידה מסוימת ב[[שנות ה-20]] על ידי ה"[[הבראיסטים]]" (בדומה ל[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94#.D7.93.D7.99.D7.9B.D7.95.D7.99_.D7.94.D7.A2.D7.91.D7.A8.D7.99.D7.AA ייבסקים]):

גרסה מ־20:56, 21 במרץ 2011

ישראלית שפה יפה - כריכת הספר

ישראלית שפה יפה הוא ספרו של הבלשן הישראלי גלעד צוקרמן. זהו ספר עיון אקדמי המכוון לציבור הרחב.

הספר פורסם בשנת 2008 בהוצאת עם עובד. הוא זכה לסקירה בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, והפך לרב מכר.[1]

לפי רוביק רוזנטל, הספר ("גלעד צוקרמן מזעזע את קהיליית הלשון ומציע לקרוא לעברית ישראלית") היווה אחת מ"עשר השערוריות הלשוניות של העשור".[2]

תוכן

בספרו של צוקרמן שתי טענות מרכזיות:

1. היברידיות: הישראלית אינה שלב אבולוציוני בהתפתחות העברית, אלא שפת-כלאיים חדשה היונקת בו זמנית הן מהעברית, הן מהיידיש והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה. לפיכך, היידיש, למשל, איננה "שפה זרה" ביחס לישראלית, והמלה "אינטואיציה" ("בינת הלב"), לדוגמה, אינה מלה זרה כי אם יסוד מובנה, בלתי נפרד בישראלית.

2. ילידיות: אין שום טעם לכפות דקדוק על מי שדובר את הישראלית כשפת אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו. בניגוד לשפת הכתיבה והספרות, שהיא "הביטוס" - מוסכמה חברתית, לפי הסוציולוג פייר בורדייה - שפת האם המדוברת אינה נלמדת אלא נרכשת באופן אוטומטי בלי מאמץ. זאת בניגוד גמור לטענתו [...] של הבלשן הידוע זאב בן-חיים, "את לשונו, לשון דיבורו, קונה אדם בעמל וביגעה של שנים, ביגעה מתמדת כל ימי חייו" ("לשון עתיקה במציאות חדשה", לשוננו לעם, האקדמיה ללשון העברית, 1953).[3]

היברידיות

כדי לתאר את הדיאלקטיקה של הפילוסוף הגרמני הגל נהוג להשתמש בשלישייה תזה-אנטיתזה-סינתזה. על סמך הדיאלקטיקה הזאת נוצרה גם תפישתו של צוקרמן בנוגע לישראלית: התזה, למשל של הבלשנים חיים רבין וחיים רוזן, היא שהישראלית היא שפה שמית: עברית שהוחייתה; האנטיתזה, למשל של הבלשנים גוטהלף ברגשטרסר ופאול וקסלר, היא שהישראלית היא שפה אירופית: יידיש עם מלים עבריות; והתרומה של צוקרמן היא ביצירת הסינתזה: הישראלית היא שפת-כלאיים אירו-אסיאתית: הן שמית (ממשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות) והן אירופית (ממשפחת הלשונות ההודו-אירופיות).[3]

לפי צוקרמן, "הכלי החשוב ביותר בספר הוא "עקרון החפיפה": ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך יש לו סיכוי גדול יותר לחדור לשפה המתהווה. מהפכניות העיקרון הזה נעוצה בעובדה שהוא נוגד את "אילן היוחסין", כלי חשוב בבלשנות היסטורית, שיכול להשתמע ממנו שלכל שפה יש הורה אחד בלבד. אילן היוחסין עומד בבסיסן של התזה והאנטיתזה, שכן כל אחת מהן מאמינה שלישראלית יש רק הורה אמיתי אחד: בין אם הוא העברית (תזה) ובין אם הוא היידיש (אנטיתזה). הסינתזה, לעומת זאת, רואה בישראלית לשון רב-הורית."[3]

היחס בין היברידיות וילידיות

לפי צוקרמן, היחס בין ההיברידיות והילידיות, שלהן הוא טוען בספר, מורכב. "תמיכה בטענה אחת אינה גוררת בהכרח תמיכה באחרת. למשל, יש שישתכנעו שהישראלית היא שפת-כלאיים, אך עדיין יבקשו לכפות תקן אליטיסטי על דוברי הישראלית; אחרים ימשיכו להיות בטוחים שהישראלית היא עברית, אך ירשו לישראלים לדבר "איך שבראש שלהם"."[3]

עם זאת, לדעתו של צוקרמן, החידוש בספר, מלבד טענת ההיברידיות דלעיל, הוא בקישור שבינה לבין ילידיות. דברי צוקרמן: "גם אם יש ישראלים - בניגוד אלי - שמאמינים שצריך תקן, יש בכוחו של הספר לגרום להם לשנות את מאפייניו של התקן הזה: הם לא יכולים להמשיך ולהתעלם מכך שדקדוק הישראלית אינו מבוסס רק על הדקדוק העברי. או במלים אחרות, הספר מציע גם ששפת הדיבור לא זקוקה לתקן; וגם שאם יהיה תקן - מדוע הוא חייב להיות עברי?""[3]

ביקורת על הספר

ספרו של צוקרמן שנוי במחלוקת והיווה מוקד לדיון ציבורי סוער. הלשונאי רוביק רוזנטל חיווה את דעתו כי "צוקרמן הוא איש מבריק וידען, והוא מעלה תופעות חשובות".[4] יצחק לאור כתב באופן דומה כי "היידיש היא תשוקתו של הבלשן הצעיר והמבריק גלעד צוקרמן...המלאי הגדול של דוגמאות שהוא מביא, ממיין ונותן להם שמות [...] ראוי בהחלט להקשבה וללימוד".[5] בין המצדדים בספר ניתן למנות גם את ירון לונדון ("ספר משובב נפש"), ואהרן פורת שכתב במקור ראשון כי "בבסיס דבריו של צוקרמן יש הרבה יותר משמץ של אמת [...] הספר הזה צריך להתקבל ולהביא לשינוי מסוים בגישות השמרניות המקובלות, החינוכית והמדעית.[6]

בין המתנגדים שיצאו חוצץ נגד צוקרמן בלט יוסי שריד:

"הטיעון הזה גם איננו חדש וגם ידיים ורגליים אין לו. הרי מי שיידיש היא שפתו, וייקלע לשיחה בעברית בת ימינו, לא יבין מלה, אולי חצי מלה. ואילו מי ששפת התנ"ך והחכמים נהירה לו פחות או יותר – יבין גם יבין, ואף יוכל להשתתף בשיחה. אמנם הוא עלול להישמע מליצי מדי ומיושן, אמנם כמה מלים החליפו משמעות בחלוף 1,750 שנה, ובכל זאת יהיה זה שיח של שומעים ולא שיח של חירשים. [...] "עשר שקל" איננו סלנג, הוא קשקוש בתחת. [...] חשוב שאנשים יבינו זה את זה, מסביר צוקרמן, וכל השאר לא חשוב. האם קוף לא יבין קוף? האם קוף לקוף לא יביע אומר? ובכל זאת, ולמרות התרבות גילויי הקופיות בג'ונגל התרבות שלנו, לא היינו רוצים שראשית האדם תהיה גם אחריתו, שמוצא האדם יהיה גם מותרו".

[7]

צוקרמן הגיב לביקורת זו ולשאר מבקריו במאמרו "ישראלי, דבר ישראלית":

"שריד טועה בגדול, כי מותר האדם מן הקוף בדיוק בתכונות ש"ישראלית שפה יפה" מעלה על נס: היברידיות וגנרטיוויות (למשל, בניגוד לבבון, ההומו ספיינס ספיינס אישראליקוס וולגריס יכול ליצור משפטים מקוריים שלא שמע מעולם). הרבה יותר קל לאלף שימפנזה לפעול לפי מספר מוגדר של חוקים א-לה יוסי שריד מאשר למזג לשונות, לייצר מבנים חדשים, לבטא משהו שלא ביטאה קודם, לגרום להתפתחות השפה - בדיוק כפי שעושה למזלנו דובר הישראלית הילידי באופן יום-יומי, למורת רוחו של שריד.

מדהים הוא שיוסי שריד מאשים אותי ב"התנשאות האמיתית בהתגלמותה האקדמית": בעוד שאני מחבק את הדובר הילידי באשר הוא ובאשר שפתו, לשריד אין ספק שהישראלים הם אספסוף דפ"ר ומטומטם, מאותגר שכלית ומקשקש בתחת, שמוטל על האליטה ללמדו כיצד לדבר ולהתבטא."

[3]

טענה נוספת שהועלתה על ידי מבקרים אחדים היא שצוקרמן מכנה את השפה "ישראלית", ומנסה להבדיל אותה משפת התנ"ך והמשנה, אף שגם מקום מושבה של העברית שבחיבורים אלה היה ישראל – ולכן, מעולם לא פסקה השפה להיות "ישראלית", וודאי שלא פסקה להיות עברית שאינה ישראלית. בני ציפר ביקר את אופן השיווק של הספר, וכתב בין היתר: "מאז יצא לאור הספר "ישראלית שפה יפה", ומחברו, הפרופסור הצעיר גלעד צוקרמן, בא לכבדנו בביקור מולדת ממקום מגוריו בבריסביין, ולהרצות באוזנינו את עיקרי מהפכת הלשון שלו, אין בזמן האחרון כלי תקשורת אחד שלא תמצא בו ביום מסוים ריאיון עם, או שיחה עם, או הגיג של הפרופסור ארך השיער והקופצני הזה.[8]

טענות אחרות, כמו זו של פרופ' סיריל אסלנוב, הם שהרעיון הפופוליסטי ה"נועז" הוא למעשה ישן נושן, היות שכבר נוסח במידה מסוימת בשנות ה-20 על ידי ה"הבראיסטים" (בדומה לייבסקים):

"לצורך העניין, הוא לקח תאוריות ישנות נושנות והלביש אותן בעטיפה חדשה. הוא מנצל את העובדה שלא כולם יודעים שכבר בשנות ה-20 בגרמניה היו גרמנים "הבראיסטים" שהתייחסו לציבור העברי המתחדש בארץ ישראל בספקנות מסוימת, הטילו ספק בלגיטימיות של המפעל הציוני ואמרו שהעברית המתחדשת היא שפה אירופית שהתחפשה לשפה שמית. הוא מוכר את הסחורה הישנה הזאת כאילו הוא מוכר את הצעקה האחרונה מפריז או מניו יורק [...]. העברית החדשה היא המשך כמעט ישיר של השלבים הקודמים של העברית. ההשפעה של היידיש על העברית היא צדדית, אבל צוקרמן הופך אותה למרכזית. כנראה שהפוסט-ציונים למיניהם מאוד אוהבים לשמוע אותו, כי הם רואים בדעות ובטענות שלו איזשהו נימוק לתרגיל שלהם לעשות דה-קונסטרוקציה של מדינת ישראל והמפעל הציוני[9]. [...]"

פרופ' סיריל אסלנוב, יו"ר המכון לתרבות המערב באוניברסיטה העברית, "7 ימים", 12 בדצמבר 2008

קישורים חיצוניים

מאמרים על הספר

תוכניות טלוויזיה על הספר

הערות שוליים

  1. ^ הספר הופיע ברשימת רבי המכר של עיתון הארץ, למשל ב-31 בדצמבר 2008, 7 בינואר 2009, 14 בינואר 2009, 21 בינואר 2009.
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: סיכום העשור בלשון העברית, באתר nrg‏, 31 בדצמבר 2009
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 מבוסס על אתר למנויים בלבד גלעד צוקרמן, ישראלי, דבר ישראלית!, באתר הארץ, 28/04/09
  4. ^ (רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית, NRG מעריב, 18.12.08
  5. ^ יצחק לאור, הארץ, 9.1.09
  6. ^ אהרן פורת, מקור ראשון, 9.1.09
  7. ^ יוסי שריד | קוף לקוף יביע אומר, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2008
  8. ^ בני ציפר, בני ציפר נגד הוולקנו, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2008
  9. ^ לדוגמה, ב-2005 כתב צוקרמן ב"מעריב": "מוטב שנשתחרר מעט מכבלי ההיסטוריה, ונגדיר את עצמנו כישראלים".