דמי מחלה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13: שורה 13:
סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר את העובד בתקופת מחלתו, עד למיצוי מלוא מכסת המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק זה החל על כל העובדים.
סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר את העובד בתקופת מחלתו, עד למיצוי מלוא מכסת המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק זה החל על כל העובדים.


דמי מחלה משולמים, על חשבון ימי המחלה של העובד, גם עבור מחלת [[ילד]], מחלת [[זוגיות|בן זוג]] ומחלת [[הורות|הורה]], בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדרלהיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); תקופה זו מוכפלת ל-16 ימים בשנה ל[[משפחה חד-הורית|הורה יחיד]], וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מחלה ממארת או מוגבלות של הילד.
דמי מחלה משולמים, על חשבון ימי המחלה של העובד, גם עבור מחלת [[ילד]], מחלת [[זוגיות|בן זוג]] ומחלת [[הורות|הורה]], בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); תקופה זו מוכפלת ל-16 ימים בשנה ל[[משפחה חד-הורית|הורה יחיד]], וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מחלה ממארת או מוגבלות של הילד.


בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה בה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לשם תפקודי היומיום שלו, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים ל[[הריון]], רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום ה[[לידה]].
בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה בה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לשם תפקודי היומיום שלו, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים ל[[הריון]], רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום ה[[לידה]].

גרסה מ־23:14, 6 במאי 2011

דמי מחלה הם תשלום הניתן לעובד הנעדר מעבודתו מחמת מחלתו.

בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם מוצעים דמי המחלה לעובדים במסגרת מדיניות של מקום העבודה, ובחלק נהוגים דמי המחלה בעקבות חקיקה של המדינה בנושא, כאחת מזכויות העובדים. לפחות 145 מדינות בעולם מספקות דמי מחלה לעובדים עבור מחלה קצרה או ארוכה, מתוכן 127 מדינות מציעות דמי מחלה של שבוע או יותר מדי שנה.[1]

בישראל

בישראל מוסדרת הזכות לדמי מחלה בחוק דמי מחלה, אך חוק זה שונה מהותית מיתר חוקי המגן. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימום שאין לתת פחות מהן. לעומתם, חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו באופן קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי). בנוסף לחוק דמי מחלה מוסדרת הזכות לדמי מחלה בהסכמים קיבוציים, שלחלק מהם הוצאו צווי הרחבה.

בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בהתאם לאישור רפואי על מחלתו. זכות זו ניתן לצבור, עד לזכות מרבית של 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה הוא:

  • בעד יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה.
  • בעד היום השני ובשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.
  • בעד היום הרביעי ואילך, ועד למיצוי זכות המחלה של העובד: תשלום השווה לשכר הרגיל.

סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר את העובד בתקופת מחלתו, עד למיצוי מלוא מכסת המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק זה החל על כל העובדים.

דמי מחלה משולמים, על חשבון ימי המחלה של העובד, גם עבור מחלת ילד, מחלת בן זוג ומחלת הורה, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); תקופה זו מוכפלת ל-16 ימים בשנה להורה יחיד, וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מחלה ממארת או מוגבלות של הילד.

בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה בה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לשם תפקודי היומיום שלו, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים להריון, רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום הלידה.

בהסכמים קיבוציים רבים ובצווי הרחבה נקבעו זכויות עדיפות על אלה שבחוק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?, Institute for Health & Social Policy, 2007

תבנית:אזהרה משפטית