דמי מחלה – הבדלי גרסאות
מ added Category:כלכלת בריאות using HotCat |
שיפור ניסוח |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''דמי מחלה''' הם תשלום |
'''דמי מחלה''' הם תשלום שניתן ל[[עובד]] עבור תקופה שבה נעדר מעבודתו ולא קיבל שכר רגיל, מפאת מחלה. |
||
בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם מוצעים דמי המחלה לעובדים במסגרת מדיניות של מקום העבודה, ובחלק נהוגים דמי המחלה בעקבות [[חקיקה]] של המדינה בנושא, כאחת מ[[זכויות עובדים|זכויות העובדים]]. לפחות 145 מדינות בעולם מספקות דמי מחלה לעובדים עבור מחלה קצרה או ארוכה, מתוכן 127 מדינות מציעות דמי מחלה של שבוע או יותר מדי שנה.{{הערה|Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, [http://www.mcgill.ca/files/ihsp/WFEIFinal2007.pdf ''The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?''], Institute for Health & Social Policy, 2007}} |
בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם מוצעים דמי המחלה לעובדים במסגרת מדיניות של מקום העבודה, ובחלק נהוגים דמי המחלה בעקבות [[חקיקה]] של המדינה בנושא, כאחת מ[[זכויות עובדים|זכויות העובדים]]. לפחות 145 מדינות בעולם מספקות דמי מחלה לעובדים עבור מחלה קצרה או ארוכה, מתוכן 127 מדינות מציעות דמי מחלה של שבוע או יותר מדי שנה.{{הערה|Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, [http://www.mcgill.ca/files/ihsp/WFEIFinal2007.pdf ''The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?''], Institute for Health & Social Policy, 2007}} |
||
גרסה מ־19:22, 9 במאי 2011
דמי מחלה הם תשלום שניתן לעובד עבור תקופה שבה נעדר מעבודתו ולא קיבל שכר רגיל, מפאת מחלה.
בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם מוצעים דמי המחלה לעובדים במסגרת מדיניות של מקום העבודה, ובחלק נהוגים דמי המחלה בעקבות חקיקה של המדינה בנושא, כאחת מזכויות העובדים. לפחות 145 מדינות בעולם מספקות דמי מחלה לעובדים עבור מחלה קצרה או ארוכה, מתוכן 127 מדינות מציעות דמי מחלה של שבוע או יותר מדי שנה.[1]
בישראל
בישראל מוסדרת הזכות לדמי מחלה בחוק דמי מחלה, אך חוק זה שונה מהותית מיתר חוקי המגן. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימום שאין לתת פחות מהן. לעומתם, חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו באופן קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי). בנוסף לחוק דמי מחלה, מוסדרת הזכות לדמי מחלה בהסכמים קיבוציים, שלחלק מהם הוצאו צווי הרחבה.
בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, כפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה הוא:
- בעד יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה.
- בעד היום השני והשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.
- בעד היום הרביעי ואילך, ועד מיצוי זכות המחלה של העובד: תשלום השווה לשכר הרגיל.
סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר עובד בתקופת מחלתו, עד מיצוי מלוא מכסת המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק זה החל על כל העובדים.
דמי מחלה משולמים, על חשבון ימי המחלה של העובד, גם עבור מחלת ילד, מחלת בן זוג ומחלת הורה, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); תקופה זו מוכפלת ל-16 ימים בשנה להורה יחיד, וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מחלה ממארת או עבור ילד הסובל ממוגבלות.
בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה שבה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לתפקודו היומיומי, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים להריון, רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום הלידה.
בהסכמים קיבוציים רבים ובצווי הרחבה נקבעו זכויות עדיפות על אלה שבחוק.
קישורים חיצוניים
- חוק דמי מחלה ותקנותיו, באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
- דריה כנף, הזכות להיות חולה - המדריך המקיף לדמי המחלה, באתר ynet, 6 במאי 2011
הערות שוליים
- ^ Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?, Institute for Health & Social Policy, 2007