אנה פרנק (מחזה) – הבדלי גרסאות
מהערך מאיר לוין |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
באמצע [[שנות ה-50]] קרא לוין את "יומנה של אנה פרנק" ב[[צרפתית]], ומיד הבין את חשיבותו. הוא הביא לתרגום הספר ולרכישתו על ידי בית הוצאה אמריקני גדול, דאג לביקורות משבחות, ועיבד את הספר למחזה. מלכתחילה הבין לוין כי הספר יכול להוות בסיס למחזה ולסרט קולנוע שיצליחו מבחינה מסחרית, אך חשוב מכך, יביאו את קולה של אנה פרנק, וקולו של הילד היהודי שנספה בשואה, אל ההמונים בארצות הברית ובעולם. לאחר שעמד במשא ומתן מתקדם עם מפיקים ובעלי הזכויות, הופקה לבסוף גרסה אחרת למחזה ולסרט, שכתבו [[פרנסס גודריץ']] ו[[אלברט האקט]]. לוין נפגע מאוד מההתרחשות. בשני ספרים שכתב "הקנאי" ([[1964]]) ו""האובססיה" ([[1972]]) הוא טוען כי נפגע עקב התנגדותו הנחרצת ל[[קומוניזם]], שלא מצאה חן בעיני מפיקי הסרט והמחזה, כמו גם בשל היות המחזה "יהודי מדי". |
באמצע [[שנות ה-50]] קרא לוין את "יומנה של אנה פרנק" ב[[צרפתית]], ומיד הבין את חשיבותו. הוא הביא לתרגום הספר ולרכישתו על ידי בית הוצאה אמריקני גדול, דאג לביקורות משבחות, ועיבד את הספר למחזה. מלכתחילה הבין לוין כי הספר יכול להוות בסיס למחזה ולסרט קולנוע שיצליחו מבחינה מסחרית, אך חשוב מכך, יביאו את קולה של אנה פרנק, וקולו של הילד היהודי שנספה בשואה, אל ההמונים בארצות הברית ובעולם. לאחר שעמד במשא ומתן מתקדם עם מפיקים ובעלי הזכויות, הופקה לבסוף גרסה אחרת למחזה ולסרט, שכתבו [[פרנסס גודריץ']] ו[[אלברט האקט]]. לוין נפגע מאוד מההתרחשות. בשני ספרים שכתב "הקנאי" ([[1964]]) ו""האובססיה" ([[1972]]) הוא טוען כי נפגע עקב התנגדותו הנחרצת ל[[קומוניזם]], שלא מצאה חן בעיני מפיקי הסרט והמחזה, כמו גם בשל היות המחזה "יהודי מדי". |
||
בשנת [[1968]] הועלה המחזה ב[[ישראל]], בבימויו של [[פיטר פריי]]. |
|||
[[קטגוריה:מחזות]] |
[[קטגוריה:מחזות]] |
||
גרסה מ־14:33, 14 במאי 2011
אנה פרנק הוא מחזה מאת מאיר לוין, שנכתב על פי יומנה של אנה פרנק, שנספתה בשואה.
באמצע שנות ה-50 קרא לוין את "יומנה של אנה פרנק" בצרפתית, ומיד הבין את חשיבותו. הוא הביא לתרגום הספר ולרכישתו על ידי בית הוצאה אמריקני גדול, דאג לביקורות משבחות, ועיבד את הספר למחזה. מלכתחילה הבין לוין כי הספר יכול להוות בסיס למחזה ולסרט קולנוע שיצליחו מבחינה מסחרית, אך חשוב מכך, יביאו את קולה של אנה פרנק, וקולו של הילד היהודי שנספה בשואה, אל ההמונים בארצות הברית ובעולם. לאחר שעמד במשא ומתן מתקדם עם מפיקים ובעלי הזכויות, הופקה לבסוף גרסה אחרת למחזה ולסרט, שכתבו פרנסס גודריץ' ואלברט האקט. לוין נפגע מאוד מההתרחשות. בשני ספרים שכתב "הקנאי" (1964) ו""האובססיה" (1972) הוא טוען כי נפגע עקב התנגדותו הנחרצת לקומוניזם, שלא מצאה חן בעיני מפיקי הסרט והמחזה, כמו גם בשל היות המחזה "יהודי מדי".