ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם

ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם (לעתים פקו"א או פקוא"מ) הוא ארגון יהודי שפעל בראשית המאה ה-19 באמסטרדם. מטרתו של הארגון הייתה איסוף כספים עבור אנשי היישוב הישן. הארגון התחיל כמקבילה אשכנזית לארגון שניהל את הקהילה הספרדית, "ועד פקידי קושטא" באיסטנבול.

את הארגון הוביל הבנקאי ההולנדי צבי הירש להרן, שפעל לייעול שיטות הגבייה. להרן שיפר את מוסד השליחים, בפועלו למיסוד שיטה להעברת כספים ישירה מהקהילות באמסטרדם לתושבי ארץ ישראל. בעזרת שיטות מינהל וחשבונאות שאימץ מבנק "הולנד את להרן". הארגון פעל על ידי קבלת התחייבויות מסודרות מהקהילות השונות, בניית תקציב שנתי ויצירת מפתח לחלוקת הכספים בארץ-ישראל. הוא יצר מנגנון ריכוזי יעיל ולא התיר גיוס כספים על ידי שד"רים עצמאיים, כפי שהיה המצב לפני כן.

מערכת גיוס הכספים היעילה והריכוזית הביאה לריכוז עוצמה רבה בידיו של להרן, שניצל זאת כדי להשפיע על היישוב בענייני חברה, כלכלה, חינוך, סעד וייעוד הכספים בארץ. להרן היה שמרן, שהתנגד בתוקף לתנועת ההשכלה, והיה אחד מיריביו החריפים של משה מונטיפיורי במאבק על עיצוב דמותה של ירושלים והתנגד לקשריהם של הפרושים עמו. בין השאר, התנגד בתוקף להקמתו של בית חולים יהודי בירושלים, שכן חשש מהשפעתו של רופא יהודי שהתחנך באוניברסיטה אירופית על הקהילה הירושלמית.

לאחר מותו ב-1853 המשיכו שני אחיו בדרכו, אך השפעתם הלכה ונחלשה עם התחזקות מגמת הפיצול בציבור האשכנזי.

השפעת הארגון על היישוב היהודי בירושלים

הקו המרכזי של הארגון היה תמיכה אישית ביהודים לומדי תורה בארץ ישראל. לפיכך לא הסכים להקצות כספים למטרות החורגות מקיום אישי, כלומר כספים המיועדים למפעלים קהילתיים, להשקעה ברכש קרקע או רכוש משותף (ובכלל זה שלל את בניין בית הכנסת החורבה). דבר זה עמד בסתירה למאמציו של מונטיפיורי לפרודוקטיביזציה שמטרתה להסיר את התלות בחלוקה ולהטמיע בציבור היהודי ערכים של יצרנות ועמל כפיים.

להרן ביקש להגביל את העלייה לארץ ולפקח עליה כיוון שכמות כספי החלוקה הייתה מוגבלת ועלייה בלתי-מוגבלת הצריכה או צמצום החלוקה שמקבלים התושבים או הגדלת מקורות הגיוס. סביב שנת ת"ר (1840) היה גידול בעלייה לא מבוקרת ולהרן השפיע על בנו של החת"ם סופר שיוציא נגד העולים החדשים דין רודף כיוון שהם מסכנים בפועל את מקורות המחייה של תושבי ירושלים מקבלי החלוקה, דבר המצביע על רצינות כוונתו ולא על דרישה אמיתית לפגוע בעולים.

מדברי להרן ניתן להבין את תפיסתו החד-משמעית ביחס לכספי החלוקה:

ומה שנותנים לבעלי מלאכות הוא בוודאי דבר שאין לו שחר, בעל מלאכה ילך למדינה בחו"ל, שירוויח שם פרנסתו. ותחלת ייסוד הקופות לא"י [ארץ ישראל] לא הי'ה כי אם לשם לומדי תורה... כל עוד רוחי בי לא יעלה רופא לירושלים ולא יבוא בה מורה לשונות.

— מורגנשטרן, השיבה לירושלים עמודים 286, 308

פולמוס הדוחות הכספיים

בשנות ה-40 של המאה ה-19 החלו עיתונים יהודיים בגרמניה לדרוש מלהרן שיפרסם את הדוחות הכספיים של הארגון. דרישה זו נבעה מכמה סיבות הקשורות בהתעוררות הרפורמה ביהדות:

• מצוות יישוב ארץ ישראל חדלה מלהיות ערך באידיאולוגיה של יהדות רפורמית, ובמקום זאת היא ראתה את היהודים כאזרחים נאמנים למדינתם.
• הרפורמה קדמה את ערכי הליברליזם ויהודים רבים תבעו להבין מה נעשה בכספם.
• אברהם שלמה זלמן צורף, מראשי הפרושים בירושלים שתמך בפרודוקטיביזציה והיה ממתנגדיו החריפים ביותר של להרן, פעל להתסיס את הקהילה הרפורמית.
• התשלום העיק מאוד על הקהילות היהודיות, והיו שהשתמשו בסיבות האחרות כאצטלה לגיטימית להימנעות ממנו.

להרן, לא הבין בתחילה את כוחה של העיתונות ואת עוצמת הדרישה וביטל אותה. את עמדתו פרסם בארבעה קונטרסים שנקראו "אמת מארץ" והופצו בקרב הקהילות היהודיות דרך בתי הכנסת. לאחר תקיפה חוזרת ונשנית נאלץ לפרסם מאמר התנצלות, אך עדיין לא פרסם את הדוחות הכספיים. לאחר מותו פרסמו אחיו עקיבא להרן ובניו את הדוחות, אך חברי התנועה הרפורמית בגרמניה כבר חדלו מלשלם לארגון.

ראו גם

• שד"ר
• מסע המושבות

לקריאה נוספת

• השיבה לירושלים - חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19. אריה מורגנשטרן, הוצאת שלם , ירושלים ה'תשס"ז .
• אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם תקפט (1829), י' קפלן.
• יוסף ברמסון, למען ציון - תולדות פקידים ואמרכלים בעד ארץ-ישראל בהולנד, ירושלים, תשל"ט.
• פותחי התקוה מירושלים לפתח תקוה, ג' קרסל, הוצאת יד בן צבי, תשל"ו.
• יוסף מכמן, ‏התהוות המוסד 'פקידי ואמרכלי דערי הקודש' באמסטרדם, קתדרה 27, דצמבר 1982, עמ' 84-69
• אריה מורגנשטרן, ‏אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם וחקר היישוב היהודי בארץ-ישראל, קתדרה 27, דצמבר 1982, עמ' 108-85