טייקון

ג'ון ד. רוקפלר כקיסר תעשייתי בקריקטורה מ-1901

טייקון (מאנגלית: tycoon, יפנית: 大君) הוא תואר בלתי פורמלי לאיל הון, אדם בעל הון רב ועוצמה כלכלית רבה, בדרך כלל בעל דומיננטיות רבה בענף כלכלי מסוים.

התואר במשמעות זו התקבל באנגלית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, עם ההתפתחות הכלכלית המהירה בארצות הברית, שם זכו לתואר אילי הון בתעשיות של ניצול אוצרות טבע, שהבולטים בהם היו איל הנפט ג'ון ד. רוקפלר, הבעלים של חברת הנפט הענקית סטאנדרד אויל (Standard Oil), איל הפלדה אנדרו קרנגי ואיל האנרגיה, סמואל אינסול, שהיה הבעלים של תחנות כוח ומסילות ברזל, ואחרים בתחומי התחבורה ובפרט בתחום הרכבות.

במאה העשרים התפרסמו גם טייקונים בתחומים תעשייתיים אחרים, בתחומי ספנות, בנקאות ותקשורת (למשל איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט). חלקם של הטייקונים נודעו גם כנדבנים, ואחד הבולטים בהם היה אנדרו קרנגי.

אטימולוגיה

המילה טייקון מקורה במילה היפנית טייקון (大君), שמוצאה מסינית (大君, dà jūn) ומשמעה "אדון גדול". זהו תואר ארכאי , שהיה נהוג בתקופת שוגונות טוקוגאווה, כדי לתאר במגעים רשמיים ודיפלומטיים את השוגון שמשל במדינה. המילה חדרה לארצות הברית ולאנגלית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה במקביל להתעשרותם של אנשי עסקים מסוימים, והתקבעה כמילה המתארת אילי-הון.

טייקונים בישראל

המונח טייקון לא היה בשימוש רווח בישראל לתיאור אילי-הון מקומיים. אילי-הון שהגיעו מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים כונו בשם אוליגרכים. עם פרוץ משבר האשראי העולמי ב-2008, כונו בתואר הקבוצתי "טייקונים" אנשי עסקים שכל אחד מהם גייס לשם הרחבת עסקיו מיליארדי שקלים באג"ח קונצרניות ובמערכת הבנקאית, בעיקר בימי שיא הגאות בשנים 2006-2007, בהן נחשבו ה"טייקונים" כמיליארדרים בערכים דולריים, אך שוויים הנקי צנח עם פרוץ המשבר. ביניהם ניתן למנות את יצחק תשובה, נוחי דנקנר, לב לבייב ואליעזר פישמן. מיליארדרים אחרים בישראל, שעסקיהם לא היו מעורבים בחובות עתק, לא כונו בשם זה.

סביב הטייקונים פרץ ב-2008 משבר האג"ח הקונצרניות, אשר גילם את החשש שחלקם לא יוכלו להחזיר חלק מהתחייבויותיהם לבנקים ולמחזיקי האג"ח. כך למשל הגיעו חלק מאיגרות החוב של אפריקה ישראל, בבעלותו של לב לבייב, ב-2009 לשווי של בין 20 ל-40 אגורות, כשליש משווין המלא, וצניחה נרשמה גם בשעריהן של איגרות חוב מקבוצת אליעזר פישמן וקבוצת דלק. הבעיה העיקרית הייתה השקעות ענק בתחום הנדל"ן. דיון ציבורי ער התפתח סביב שאלת חילוץ הטייקונים ממצוקתם והסדרת חובותיהם, ובמיוחד האם הממשלה צריכה להתערב במשבר ולסייע.

באמצע 2009 חזרו מרבית איגרות החוב של מרבית הטייקונים, למעט אלה של אפריקה ישראל, לשערים סבירים, והנושא הוסר מסדר היום הציבורי. באוגוסט 2009 הודיע לב לבייב כי חברת אפריקה-ישראל שבבעלותו תתקשה להחזיר את חובותיה, וכי בכוונתו להגיע להסדר חוב, מהלך שבוצע בפועל ב-2010.

במהלך חרם הקוטג' נקראו לעיתים המחלבות הגדולות בשם "טייקוני החלב". יצחק תשובה השולט בקבוצת דלק, כונה לעיתים בשם "טייקון הגז". במהלך מחאת הדיור של 2011 עלו הטייקונים שוב לכותרות, הפעם כמי שנטען כלפיהם כי הם נושאים בחלק מהאחריות לעלות המחייה הגבוהה בישראל, בשל הריכוזיות הרבה השוררת במשק. בעקבות זאת נשלח בשם חלקם מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ("מכתב הטייקונים") בו הביעו את תמיכתם במאבק.

הטענה לשימוש בקשרי הון-שלטון מועלית לרוב בקשר לטייקונים, כמו למשל בסרט "שיטת השקשוקה", הדן באחים עופר.

ראו גם

• אוליגרכים רוסים
• מגנאט
• הברונים השודדים

קישורים חיצוניים

• בנימין נתניהו למקורביו: "לא נחלץ טייקונים", דה מארקר, 2 באפריל 2009
• פישמן: "אני לא ראש ארגון הטייקונים, למרות שיש כאלה שחושבים אחרת", גלובס, 11 במאי 2009
• דורון רוזנבלום, חידון האוליגרכיה הגדול, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2009