פיצויים

בדיני הנזיקין, פיצויים הם סכום שמוטל על מזיק לשלמו לניזוק, כדי לפצות את הניזוק על הנזק שנגרם לו.

התפיסה העקרונית של הדין היא שפיצויים הם סעד תרופתי. מטרתם היא לפצות אדם על נזק שנגרם לו. בדיני הנזיקין שולטת תפיסה זהה, לפיה על הפיצוי הנפסק להסיר את הנזק שנגרם לניזוק במידת האפשר, באמצעות תשלום כספי. ביסוד הדין שולטת מטרה תרופתית המטפלת באדם כלפיו בוצע מעשה העוולה. באמצעות הפיצויים מנסה הדין להגשים את תכליתו הראשונה במעלה, שהיא השבת הניזוק למקום בו היה אלמלא מעשה הנזיקין. מול הניזוק ניצב המזיק עליו מושתים הפיצויים בגין העוולה שביצע. הפיצוי מחושב על בסיס הנזק שנגרם על ידי בחינת תוצאת מעשה המזיק. לרוב המוקד הוא בתוצאה עצמה, קרי הנזק שנגרם. משמעות הדבר היא שעל בית המשפט להעריך את שווי הנזק והוא בלבד יקבע את גובה הפיצוי לניזוק כך שזה האחרון יפוצה על עצם קיום הנזק ולא על כך שנגרם לו נזק. ההערכה מתבצעת באמצעות נתונים שמציג הניזוק בבית המשפט במטרה להוכיח את הנזק שנגרם. נתונים אלו, מלבד הוכחת הנזק, אף מכמתים את הנזק ומשקפים עבור בית המשפט מה שוויו. בית המשפט אף מכיר בנזקים שאינם בממון, ברכוש או בגוף ופיתח שיטות להערכתם הכספית. בתכלית דיני הנזיקין עומדת התפיסה שאין אדם חב בפיצויים אלא בגין הנזק שגרם. עקרון זה מקבל ביטוח בהתניית האחריות בנזיקין בקיומם של נזק שהוסב לניזוק ושל קשר סיבתי בין מעשה העוולה לבין אותו הנזק.

פיצויים עונשיים

ערך מורחב – פיצויים עונשיים

פיצויים עונשיים הם חריג לגישה התרופתית בה מכיר הדין. נתינתם מהווה סטייה מהעקרון התרופתי של דיני הנזיקין בשל העובדה שהדגש בקביעתם אינו בנזק אלא בהיבטים אחרים. פיצויים אלו יינתנו לאחר שהוערכו הנזקים שהוכחו, ואין מטרתם להשיב את המצב לקדמותו. גובה הפיצויים העונשיים, להבדיל מהפיצויים הרגילים, אינו משקף את הנזק שנגרם לניזוק בשל העוולה. אופי הפיצויים העונשיים, בשונה מהאופי התרופתי של הפיצויים שניתנים בדרך כלל, הוא עונשי או הרתעתי. בהצבת מטרה עונשית בנתינת פיצויים אלו בית המשפט למעשה מעניש את המזיק על התנהגותו או מחדלו, ומביע סלידה מהמעשה שביצע או שנמנע מלבצע. במצב דברים מעין זה בית המשפט מעביר מסר שההתנהגות או המחדל שבוצעו אינם נורמטיביים. כלומר, בבסיס ההחלטה עומדת אמירה מוסרית שאין מקום למעשה או מחדל מעין אלו בחברה. ייתכן אף שהמעשה או המחדל מוגדרים כעבירה פלילית, שבקיומה חייב הנאשם בעונש מאסר או קנס כפי שקבוע בחוק העונשין (תשל"ז-1977) או בחוקים נוספים שקובעים עבירות פליליות.

פיצויים מוגברים

פיצויים מוגברים הם סוג נוסף של פיצויים, אשר בדומה לפיצויים העונשיים ערכם גבוה מהנזק. פרופ' אהרון ברק, בחיבורו על פיצויים עונשיים, עומד על ההבדל בין שני סוגי הפיצויים. פיצויים מוגברים נפסקים על מנת לפצות את הניזוק על נזק שנגרם לו ושאינו רכושי. דיני הנזיקין מכנים נזק שכזה כנזק לא ממוני, מאחר שהוא פוגע בשמו הטוב או ברגשותיו של אדם. בשל אופיו, נזק זה אינו ניתן להערכה כספית מדויקת, ובית המשפט פוסק סכום שלהערכתו משקף את הפגיעה. בהערכת הנזק בית המשפט מתחשב בנסיבות שבהן בוצעה העוולה ובחומרת הפגיעה. ככל שהתנהגותו של המזיק פסולה יותר בשל הביטויים בהם השתמש, המעשים בהם נקט ובשל כוונתו הזדונית, כך תהא הפגיעה חמורה יותר והפיצוי גבוה יותר. במילים אחרות, בחינת חומרת התנהגות המזיק מגבירה את הערכת הנזק ומגדילה בהתאמה את סכום הפיצוי הניתן. בחינה זו מתבצעת בדומה לנעשה בהטלת פיצויים עונשיים, שבפסיקתם מתחשב בית המשפט בהתנהגותו של המזיק שביצע עוולת כוונה או זדון. על אף הדמיון בין פיצויים מוגברים לפיצויים עונשיים, קיים ביניהם שוני הטמון בנקודת המוצא שבהטלתם. המוקד בפיצויים עונשיים הוא המזיק והתנהגותו והרצון להענישו ולהרתיעו כאמור. מנגד, הניזוק והנזק שנגרם הם שקובעים את גובה הפיצויים המוגברים, אשר מוגדל עקב התנהגות המזיק. פרופ' ברק כותב כי בשונה מסכום הפיצויים העונשיים, סכום הפיצויים המוגברים מהווה הערכה כנה של הנזק, שמעשי המזיק הגבירו אותו ובשל כך גדל סכום הפיצויים.

תשלום עתי ותשלום חד-פעמי

ערך מורחב – תשלום עתי ותשלום חד-פעמי

לתשלום הפיצויים משמשות שתי חלופות:

• תשלום עתי: תשלום הפיצויים נפרס לאורך תקופה.
• תשלום חד-פעמי: תשלום הפיצויים ניתן לניזוק בבת אחת.

בעת פסיקה למתן פיצויים חד-פעמיים, מלוא סכום הפיצויים שנפסק ניתן לניזוק ללא דיחוי, בגין תקופת הפיצויים המשוערת כולה. לעומת זאת, בפסיקה למתן פיצויים עתיים, רק נזק שנגרם בעבר והוכח מפוצה באופן מידי. בנוסף נקבעים תשלומים תקופתיים, כפיצוי על הנזק המתמשך. בפסיקה לפיצויים עתיים, לניזוק נשמרת הזכות לשינוי סכום הפיצויים כאשר חל שינוי שמצדיק זאת.

פיצוי סמלי

לעתים פוסק בית המשפט על תשלום פיצוי סמלי, בסכום מזערי (כגון שקל אחד). בפיצוי כזה מביע בית המשפט את דעתו, שאף כי התובע צודק בתביעתו, ולכן חייב בית המשפט לקבוע פיצוי, הרי הנזק פעוט ביותר (או שמשיקולים אחרים אין להחמיר עם הנתבע). דוגמה:

• בתביעה שהגיש איתמר בן גביר נגד אמנון דנקנר, על שכינה אותו "נאצי מלוכלך" בתוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה", נפסק שבדברים אלה של דנקנר יש משום לשון הרע, ועל כן עליו לפצות את בן גביר בסכום של שקל אחד (רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, ניתן ב-12.11.06).

פיצוי ללא הוכחת נזק

חוקים אחדים מקנים לנפגע מהפרתם זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק. דוגמאות לחוקים אלה:

• חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מעניק לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין אפליה האסורה בחוק זה ובגין הטרדה מינית בעבודה.
• חוק זכויות היוצרים מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות יוצרים עד לסך של 100,000 ש"ח.
• חוק איסור לשון הרע מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע עד לסך של 50,000 ש"ח.
• חוק עוולות מסחריות מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין עוולה מסחרית עד לסך של 100,000 ש"ח.
• חוק הגנת הפרטיות מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת פרטיות עד לסך של 50,000 ש"ח.
• חוק החוזים מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוזה עד לסך של "סכום ההפרש שבין התמורה בעד הנכס או השירות לפי החוזה ובין שווים ביום ביטול החוזה" במקרה של אי הספקת שירות או נכס, ועד לסך של "סכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית" במקרה של הפרת התחייבות לתשלום.
• חוק הגנת הצרכן מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת הוראות שונות הקבועות בחוק על ידי ספק שירות כלפי צרכן עד לסך של 10,000 ש"ח, ועד לסך של 50,000 ש"ח במקרה של הפרה מתמשכת.
• החוק למניעת הטרדה מינית מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הטרדה מינית עד לסך של 50,000 ש"ח.

ראו גם

• פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
• פיצויי פיטורים
• פיצויים (חוק התכנון והבנייה)