הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל – הבדלי גרסאות
מ תיקון קישור |
הרחב |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
בשנת [[1919]] הוקמה [[מפלגה|מפלגת]] [[אחדות העבודה]], אשר הקימה מסגרת שנקראה "[[הסתדרות הפועלים החקלאיים]]", בה התאגדו חברי ההסתדרות, פרט לאנשי "[[הפועל הצעיר]]" שהתנגדו לאיחוד. בדצמבר [[1920]] הוקמה ב[[חיפה]] [[ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל]], שאיגדה את כל ההסתדרויות הנפרדות ומנעה בכך את הפיצול המפלגתי. |
בשנת [[1919]] הוקמה [[מפלגה|מפלגת]] [[אחדות העבודה]], אשר הקימה מסגרת שנקראה "[[הסתדרות הפועלים החקלאיים]]", בה התאגדו חברי ההסתדרות, פרט לאנשי "[[הפועל הצעיר]]" שהתנגדו לאיחוד. בדצמבר [[1920]] הוקמה ב[[חיפה]] [[ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל]], שאיגדה את כל ההסתדרויות הנפרדות ומנעה בכך את הפיצול המפלגתי. |
||
==ראו גם== |
|||
* [[הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה]] |
|||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
גרסה מ־00:53, 18 באוגוסט 2011
הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל הייתה הסתדרות הפועלים הראשונה בארץ ישראל. ראשיתה בסכסוך שפרץ בחוות כנרת בחורף 1911 בין הפועלים החקלאיים במקום, בראשותו של ברל כצנלסון לבין מנהל הפעילות החקלאית, האגרונום משה ברמן. בעקבות הסכסוך, שנסוב על תנאי העבודה של הפועלים, פוטרו מעבודתם הן הפועלים והן האגרונום ברמן על ידי המשרד הארצישראלי.
באפריל 1911 התכנסו נציגי הפועלים מהחוות הלאומיות בגליל באום ג'וני (לימים אתר ההתיישבות של דגניה א') לוועידת יסוד של ההסתדרות בכוונה ליצור מסגרת שיתופית. הרקע האידאולוגי לגיבושם ניתן על ידי רעיונות הקואופרציה של הוגה הדעות פרנץ אופנהיימר. בוועידה נבחר 'ועד פועל' בו כיהנו ברל כצנלסון ואליעזר שוחט.
בינואר 1912 התכנסה הוועידה השנייה בקבוצת כנרת. בוועידה זו הוגדרו מטרות ההתאגדות השיתופית לכיבוש העבודה במושבות ולהתיישבות עצמאית של הפועלים במסגרת קיבוצית וזאת על מנת להפסיק את תופעת נדידת הפועלים האופיינית לעלייה השנייה. כן הוחלט, שעל ההסתדרות להילחם למען שיפור תנאי המחיה של הפועלים בחוות הלאומיות. לוועד הפועל נבחרו יוסף בוסל, ישראל גלעדי, ואליעזר יפה, שהפך לדמות המרכזית בהסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל.
הוועידה החמישית, שהתקיימה בפוריה ב-1914, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הייתה ועידה מכרעת במספר נושאים. מבחינת ההתיישבות, הוועידה אימצה את רעיון הקבוצה להתיישבות שיתופית כפתרון לבעיית נדידת הפועלים. וקיבלה גם את רעיון מושב העובדים כצורת התיישבות נאותה לפועל העברי. עבור הפועלים במושבות ובערים הציעה הוועידה לאמץ מתכונת של משק עזר, משק קטן המיועד ליחידת דיור אחת ולעיבוד חקלאי מצומצם. כמו כן הוחלט על הקמת קופת חולים לפועלי הגליל וקופת-מלווה (סוג של בנק).
ב-1915 הוקמה ועדת תרבות ליד ההסתדרות, שתפקידה היה "לדאוג למורים להנחלת הלשון העברית בריכוזי הפועלים." על חברי הוועדה נמנו ברל כצנלסון, רחל כצנלסון-שזר ויצחק טבנקין.
בשנת 1919 הוקמה מפלגת אחדות העבודה, אשר הקימה מסגרת שנקראה "הסתדרות הפועלים החקלאיים", בה התאגדו חברי ההסתדרות, פרט לאנשי "הפועל הצעיר" שהתנגדו לאיחוד. בדצמבר 1920 הוקמה בחיפה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, שאיגדה את כל ההסתדרויות הנפרדות ומנעה בכך את הפיצול המפלגתי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל, באתר תנועת העבודה הישראלית