אין עונשין אלא אם כן מזהירין – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
מעניינת גישתו של ה[[רמב"ם]]{{הערה|פירוש המשניות ל[[מסכת מכות]].}} האומרת כי גם חיוב ה"התראה" הקובע כי עונש בבית דין לא יוטל אלא אם כן התבצעה התראה מפי ה[[עדות (הלכה)|עדים]] לעובר ה[[עבירה]], היא כחלק מדין זה, ולפי הרמב"ם נמצא שה"התראה" היא המשך ישיר של אזהרת התורה, בשלב בו היא נאמרת באופן ישיר. |
מעניינת גישתו של ה[[רמב"ם]]{{הערה|פירוש המשניות ל[[מסכת מכות]].}} האומרת כי גם חיוב ה"התראה" הקובע כי עונש בבית דין לא יוטל אלא אם כן התבצעה התראה מפי ה[[עדות (הלכה)|עדים]] לעובר ה[[עבירה]], היא כחלק מדין זה, ולפי הרמב"ם נמצא שה"התראה" היא המשך ישיר של אזהרת התורה, בשלב בו היא נאמרת באופן ישיר. |
||
==קישורים חיצוניים== |
|||
*[[האנציקלופדיה התלמודית]] כרך א', בערך '''אזהרה''' עמ' תט"ו - תי"ט |
|||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
{{הערות שוליים}} |
{{הערות שוליים}} |
||
גרסה מ־05:26, 2 בספטמבר 2011
אין עונשין אלא אם כן מזהירין הוא כלל תלמודי, לפיו התורה אינה מחייבת בעונשים על עבירות, מבלי שהיא כותבת גם את האזהרה עבור עבירות אלה.
גדרי הכלל
עיקרון זה מופיע רבות בדרשות חז"ל אודות איסורי תורה, כאשר הגמרא מביאה את הפסוק המורה על העונש: "עונש מצינו, אזהרה מנין?". כמו כן בעניין חלק ממצוות בני נח מביאה הגמרא הוכחה שהן הוזהרו עליהן, משום שנכתב לגביהן "ובגלל התועבות האלה השם מוריש אותם מפניך" והרי "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" אם כן מסיקים מכך שהן הוזהרו עליהן, למרות שזה לא מפורש בתורה.
כלל זה תקף עבור עבירות שעונשן הן מיתה בידי אדם, או עונש מלקות, אבל עונשי כרת ומיתה בידי שמים, וכן חיובי ממון, אין נדרש שיופיע לגביהן אזהרה מלבד העונש.
הרמב"ם בספר המצוות מבהיר, ש"כל מה שנאמר בתורה שהעושה דבר פלוני יומת, או שהוא חייב כרת - ידענו בבירור שאותו הדבר מוזהרים עליו ושהוא בלא תעשה".
התראה
שגיאות פרמטריות בתבנית:הפניה לערך מורחב
פרמטרים [ 2 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
ערך מורחב – התראה (הלכה)
ב"פירוש המשניות להרמב"ם", מבואר שדין ההתראה על פיו חייבים להתרות בעובר עבירה שהדבר אסור ונושא עונש, נובע אף הוא מיסוד הכלל, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין.
טעם הכלל
בספר החינוך מנמק את הכלל:
לא יספיק לנו הזכרת העונש במצווה מבלי אזהרה. וזהו שיאמרו רבותינו ז"ל תמיד: "עונש שמענו אזהרה מנין", והענין הוא מפני שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת האל, אלא שיאמר "עושה דבר פלוני יענש בכך", היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה ולא יבוא בזה כנגד חפץ השם יתברך ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו, ואין הכוונה על המצוות בכך, אלא שהאל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל. וזהו אמרם ז"ל בכל מקום לא ענש אלא אם כן הזהיר, כלומר לא יודיע האל העונש הבא עלינו על העברת המצוה אלא אם כן הודיענו תחילה שרצונו הוא שלא נעשה אותו הדבר שהעונש בא עליו.
פרשנותו של בעל החינוך היא, שהעונש קובע רק את תוצאת המעשה ככל הנוגע לעושה המעשה, אך לא ביחס לאיסור עצמו, שלו יש חשיבות עצמאית כמעשה הנוגד את רצון השם, ולא רק בגלל העונש. מכיוון שכך לא ייתכן שהתורה תעניש על דבר שאסור ללא אזהרה המוקדמת האומרת שאז ייתכן לפרש כי מדובר למעשה בברירת מחדל העומדת בפני האדם והאומרת כי קיימת בפניו אפשרות הענישה הבאה בחשבון אם הוא רק מעוניין בכך, ועל כך קובעת אזהרת התורה הקובעת ומצווה את האדם לא לעשות את המעשה.
בתלמוד[1] אנו מוצאים התייחסויות מנוגדות: כאשר התורה מתייחסת לאזהרות שמוטלות על בני נוח – גויים, אנו קובעים כי הדבר אסור כאשר אנו מוצאים בתורה את העונש מתוך הנחה ש"לא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר". ביהודי לעומת זאת, התלמוד תמיד מחפש את המקור האזהרה בתורה; "עונש שמענו, אזהרה מנין?"[2].
מעניינת גישתו של הרמב"ם[3] האומרת כי גם חיוב ה"התראה" הקובע כי עונש בבית דין לא יוטל אלא אם כן התבצעה התראה מפי העדים לעובר העבירה, היא כחלק מדין זה, ולפי הרמב"ם נמצא שה"התראה" היא המשך ישיר של אזהרת התורה, בשלב בו היא נאמרת באופן ישיר.
קישורים חיצוניים
- האנציקלופדיה התלמודית כרך א', בערך אזהרה עמ' תט"ו - תי"ט
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'.
- ^ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ד, עמוד ב'.
- ^ פירוש המשניות למסכת מכות.