נחום לעווי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עלינו להשתמש בביטוי זה בקמצנות רבהה
←‏קורותיו: תיקונים
שורה 2: שורה 2:


==קורותיו==
==קורותיו==
נולד ב[[פולין]] לרב אברהם לעוי מפוזנא, שהיה תלמיד רבי [[רפאל מהמבורג]], בעל "תורת יקותיאל" ורבי יוסף 'הצדיק' (חתנו של בעל ה[[נודע ביהודה]]). אמו אסתר הייתה בת רבי יצחק משלשין. היה אחד מחמישה אחים שנודעו בצדקותם: הרב נחום לעוי, הרב שלמה זלמן פראסט לעוי, הרב אשר למל לעוי, הרב יעקב יהודה ליב לעוי והרב ישראל לעוי פראסט. בצעירותו למד אצל רבי [[שלמה זלמן ליפשיץ]], בעל "חמדת שלמה", רבה של [[ורשה]], ובגיל שמונה עשרה אף [[סמיכה|הוסמך]] על ידו. לאחר נישואיו לחיה סימפלוניה שימש במשך מספר שנים כרב ואב"ד העיר שאדיק שליד [[קאליש]].
נולד ב[[פולין]] לרב אברהם לעווי מפוזנא, שהיה תלמיד רבי [[רפאל מהמבורג]], בעל "תורת יקותיאל" ורבי יוסף 'הצדיק' (חתנו של בעל ה[[נודע ביהודה]]). אמו אסתר הייתה בת רבי יצחק משלשין. היה אחד מחמישה אחים שנודעו בצדקותם: הרב נחום לעווי, הרב שלמה זלמן לעווי מפרוסט שכיהן כראב"ד פרוסט וזלוצ'וב , הרב אשר למל לעווי מגאלין שכיהן כראב"ד גאלין ובסוף ימיו ראב"ד בירושלים, הרב יעקב יהודה לייב לעוי משלשין שכיהן כראב"ד שלשין וירושלים, והרב ישראל לעווי מפרוסט. בצעירותו למד אצל רבי [[שלמה זלמן ליפשיץ]], בעל "חמדת שלמה", רבה של [[ורשה]], ובגיל שמונה עשרה אף [[סמיכה|הוסמך]] על ידו. לאחר נישואיו לחיה סימפלוניה שימש במשך מספר שנים כרב ואב"ד העיר שאדיק שליד [[קאליש]].


בשנת [[תר"ג]] ([[1843]]) עלה לארץ ישראל עם שני אחיו - רבי אשר למל ורבי יעקב יהודה לייב. לפי המסורת, עלייתם באה לאחר ששלושתם חלמו בלילה אחד כי עליהם לעלות לארץ ישראל. השלושה כונו על ידי תושבי ירושלים: "שלושת האחים הקדושים". בשבתו בירושלים הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה, ובכלל זה [[תורת הסוד]], כשהוא יושב רוב ימיו בצום ועטוף בטלית ותפילין. התמנה לראש [[כולל]] פולין - ורשה, והיה ממנהיגי [[פרושים (היישוב הישן)|העדה האשכנזית בירושלים]]. לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא בשנית למינה מינקה ריבלין, בת ר' [[משה מגיד ריבלין]], בנו של [[הלל ריבלין]] מ[[שקלוב]], שעמד בראש קבוצת הפרושים שעלתה לארץ ישראל בתחילת [[המאה ה-19]].
בשנת [[תר"ג]] ([[1843]]) עלה לארץ ישראל עם שניים מאחיו, רבי אשר למל ורבי יעקב יהודה לייב. לפי המסורת, עלייתם באה לאחר ששלושתם חלמו בלילה אחד כי עליהם לעלות לארץ ישראל. השלושה כונו על ידי תושבי ירושלים: "שלושת האחים הקדושים". בשבתו בירושלים הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה, ובכלל זה [[תורת הסוד]], כשהוא יושב רוב ימיו בצום ועטוף בטלית ותפילין. התמנה לראש [[כולל]] פולין - ורשה, והיה ממנהיגי [[פרושים (היישוב הישן)|העדה האשכנזית בירושלים]]. לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא בשנית למינה מינקה ריבלין, בת ר' [[משה מגיד ריבלין]], בנו של [[הלל ריבלין]] מ[[שקלוב]], שעמד בראש קבוצת הפרושים שעלתה לארץ ישראל בתחילת [[המאה ה-19]].


נפטר ב[[מגפה|מגפת]] ה[[חולירע]] שפרצה בשנת ה'תרכ"ה - ה'תרכ"ו. נקבר ב[[בית הקברות בהר הזיתים]] בין אחיו הרב יהודה לייב ו[[משה יהודה לייב זילברברג|הגאון מקוטנא]].
נפטר ב[[מגפה|מגפת]] ה[[חולירע]] שפרצה בשנת ה'תרכ"ה - ה'תרכ"ו. נקבר ב[[בית הקברות בהר הזיתים]] בין אחיו הרב יהודה לייב ו[[משה יהודה לייב זילברברג|הגאון מקוטנא]].

גרסה מ־16:27, 6 בספטמבר 2011

הרב נחום לעווי משאדיק (ידוע בכינויו רבי נחום שאדיקר; תק"ע, 1810 בערך - י"ב בחשוון תרכ"ו, 1865) היה רב ואב"ד העיר שאדיק שבפולין. לאחר עלייתו לארץ התמנה לראש כולל פולין והיה מרבני ירושלים. הוא ואחיו הם ראשי משפחת וייספיש בירושלים.

קורותיו

נולד בפולין לרב אברהם לעווי מפוזנא, שהיה תלמיד רבי רפאל מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל" ורבי יוסף 'הצדיק' (חתנו של בעל הנודע ביהודה). אמו אסתר הייתה בת רבי יצחק משלשין. היה אחד מחמישה אחים שנודעו בצדקותם: הרב נחום לעווי, הרב שלמה זלמן לעווי מפרוסט שכיהן כראב"ד פרוסט וזלוצ'וב , הרב אשר למל לעווי מגאלין שכיהן כראב"ד גאלין ובסוף ימיו ראב"ד בירושלים, הרב יעקב יהודה לייב לעוי משלשין שכיהן כראב"ד שלשין וירושלים, והרב ישראל לעווי מפרוסט. בצעירותו למד אצל רבי שלמה זלמן ליפשיץ, בעל "חמדת שלמה", רבה של ורשה, ובגיל שמונה עשרה אף הוסמך על ידו. לאחר נישואיו לחיה סימפלוניה שימש במשך מספר שנים כרב ואב"ד העיר שאדיק שליד קאליש.

בשנת תר"ג (1843) עלה לארץ ישראל עם שניים מאחיו, רבי אשר למל ורבי יעקב יהודה לייב. לפי המסורת, עלייתם באה לאחר ששלושתם חלמו בלילה אחד כי עליהם לעלות לארץ ישראל. השלושה כונו על ידי תושבי ירושלים: "שלושת האחים הקדושים". בשבתו בירושלים הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה, ובכלל זה תורת הסוד, כשהוא יושב רוב ימיו בצום ועטוף בטלית ותפילין. התמנה לראש כולל פולין - ורשה, והיה ממנהיגי העדה האשכנזית בירושלים. לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא בשנית למינה מינקה ריבלין, בת ר' משה מגיד ריבלין, בנו של הלל ריבלין משקלוב, שעמד בראש קבוצת הפרושים שעלתה לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19.

נפטר במגפת החולירע שפרצה בשנת ה'תרכ"ה - ה'תרכ"ו. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים בין אחיו הרב יהודה לייב והגאון מקוטנא.

בשנת תשמ"ג (1983) הוקמו על שמו ישיבת הר"ן (ראשי תיבות: הרב ר' נחום), על ידי צאצאו הרב צבי וייספיש. כן קרוי על שמו רחוב בשכונת נווה יעקב בצפון ירושלים.

קשריו עם רבנים נוספים

בהיותו רב בעיר שאדיק יצר קשרי ידידות עם הגאון מקוטנא בעל ה"זית רענן", ועם בעל החידושי הרי"ם. בירושלים למד את תורת הסוד יחד עם אחיו ורבי יוסף זונדל מסלנט אצל המקובל רבי יהודה כהן.

במכתב שהופיע בהלבנון (ה'תרכ"ו מס' 23) כתב עליו ר' יעקב ספיר הלוי,

"לא בשפת יתר נאמר על החסיד הקדוש הרב ר' נחום זוצק"ל שהיה שקול כשישים רבוא, ובצדק היה יכול לישא עשר אצבעותיו, ולומר גלוי וידוע וכו' שלא נהנתי מהעולם הזה וכו' ... היה כמעין המתגבר בחריפות ובקיאות, וגודל חסידותו פרישותו וקדושתו, לא אדע החל וכלה ולא יכילום גליונים רבים... לית דין בר נש רק מבני אלקים בני עליון אשר גם גויתו כתרשיש... ומה אספר מטוב לבבו ויפת עינו חונן לדל ורחמן... לא אכל פתו לבדו.."

נוסח מצבתו

"איש קדוש וטהור, בן שמונה שנים החל לדרוש את ה' והקדיש כל ימיו לתורה ותעניות וסיגופים במסירות נפש, לא פסק פומיה (פיו) מגרסה יומם ולילה, זכה ללמוד וללמד והעמיד תלמידים הרבה, הרב המאוה"ג (המאור הגדול) סיני ועוקר הרים חסיד ועניו".

צאצאיו

צאצאיו וצאצאי אחיו - משפחת לעוי-ויספיש - הם מן המשפחות הגדולות והמפורסמות ביישוב הישן בירושלים, והיא מונה כיום אלפי צאצאים.

ילדיו מאשתו הראשונה:

ילדיו מאשתו השניה:

  • הרב אשר לעמיל בהר"ן
  • אסתר גיטל בהר"ן קורפו
  • הרב דוד בהר"ן, מגדולי תלמידיו של המהרי"ל דיסקין, מגדולי התורה המפורסמים בירושלים.


תקופת חייו של הרב נחום לעווי על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


תורתו וספריו

  • אבני קודש על מסכת בבא מציעא (ירושלים, ה'תרל"א).
  • שו"ת אבני קודש, (ירושלים, ה'תשל"ה).
  • עוד מתשובותיו נדפסו בספר בית אבות של אחיו רבי יהודה לייב לעוי.
  • מתשובותיו נדפסו בשו"ת "אמרי בינה" של הרב מקאליש.
  • חידושים פרי עטו נדפסו בתחילת שו"ת מהרי"ל דיסקין.
  • ירחון "מוריה" (שנה ראשונה, גיליון ח-י).

קישורים חיצוניים