האנתולוגיה היוונית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
FocalPoint (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
ביטול גרסה 11157131 של FocalPoint (שיחה) ביטול השחתה
שורה 29: שורה 29:
[[קטגוריה:ספרות והיסטוריוגרפיה ביוון העתיקה]][[קטגוריה:ספרות העולם הקלאסי]]
[[קטגוריה:ספרות והיסטוריוגרפיה ביוון העתיקה]][[קטגוריה:ספרות העולם הקלאסי]]


[e[[en:Greek Anthology]
[[en:Greek Anthology]]
[[ca:Antologia grega]]
[[ca:Antologia grega]]
[[de:Griechische Anthologie]]
[[de:Griechische Anthologie]]
שורה 36: שורה 36:
[[fi:Kreikkalainen antologia]]
[[fi:Kreikkalainen antologia]]
[[fr:Anthologie grecque]]
[[fr:Anthologie grecque]]
[[it:Antologia Palatina]]
[[ko:그리스 사화집]]
[[ko:그리스 사화집]]
[[nl:Anthologia Palatina]]
[[pl:Antologia Palatyńska]]
[[pt:Antologia Palatina]]
[[ru:Палатинская антология]]
[[uk:Палатинська антологія]]

גרסה מ־11:39, 16 בספטמבר 2011

האנתולוגיה היוונית או האנתולוגיה הפלטינית היא אוסף של שירים, רובם בצורת מכתם, מן התקופות הקלאסית והביזנטית בספרות יוון העתיקה.

קטעי פפירוס ובהם קטעים מתוך אוספי שירה נמצאו במצרים, אבל האנתולוגיה המוקדמת ביותר ביוונית הורכבה על ידי מֶלֶאַגְרוֹס איש גדר (המאה הראשונה לספירה), ונקראה "אנתולוגיה" (Ανθολογία), כלומר "זר פרחים" (ביוונית "אנתוס" = פרח, "לוגיה" – אוסף, לקט). היא כללה שירים מאת העורך עצמו, וכן ארבעים ושישה משוררים נוספים, ביניהם ארכילוכוס, אלקאיוס, אנאקריאון וסימונידס. בהקדמה שכתב לאוסף מתאר מלאגרוס את לקט השירים כאילו היו עטרה או זר של פרחים שחוברו ליצירה אחת – המילה "אנתולוגיה" הפכה מאז שם נרדף לאסופה של יצירות ספרותיות.

האנתולוגיה של מלאגרוס הייתה פופולרית עד כדי כך שעם הזמן נוספו לה יותר ויותר שירים. מן המהדורות שהוציאו פיליפוס מתסלוניקי ואגאתיאס נותרו בידינו הקדמות המעידות על השירים שהוסיפו לאוסף. המהדורה הסופית המוכרת כיום היא זו שהכין קונסטנטינוס קפאלאס (Κεφαλᾶς) במאה העשירית לספירה, שהוסיף לה כמה אוספים אחרים: שירה הומוארוטית שליקט סטראטון איש סרדיס במאה השנייה לספירה, אוסף של מכתמים נוצריים שנמצאו בכנסיות, אוסף של מכתמים סאטיריים שליקט דיוגניאנוס, תיאורים מאת כריסטודורוס של הפסלים בגימנסיון הביזנטי במרחצאות זאוקסיפוס, ואוסף כתובות מתוך מקדש בקיזיקוס.

המלומד הביזנטי מקסימוס פלאנודס הכין גם הוא מהדורה של האנתולוגיה היוונית. אף על פי שהוסיף לה כמה שירים, הרי בעיקרו של דבר הסיר או "שיפץ" שירים שבעיניו היו ארוטיים יותר מדי. האנתולוגיה בגרסתו הייתה הגרסה היחידה המוכרת במערב אירופה (כתב היד שלו משנת 1301 שרד; המהדורה המודפסת הראשונה המבוססת עליו יצאה לאור ב-1494), עד שנת 1606. בשנה זו גילה הצרפתי קלאודיוס סלמאסיוס בספרייה בהיידלברג אוסף מלא יותר המבוסס על קפאלאס. בכל אופן, העותק שהכין סלמאסיוס לעצמו לא נתפרסם עד לשנת 1776, כאשר רישאר פרנסואה פיליפ ברונק כלל אותו ב-Analecta (אסופה) שלו. המהדורה המדעית הראשונה היא זו של Jacobs, שראתה אור בין 1794 ל-1803 בשלושה-עשר כרכים, ובמהדורה מתוקנת בשנים 1813-17.

לאנתולוגיה היוונית נודעה השפעה רבה על סופרים ומשוררים, ומחקרים רבים נכתבו עליה. בעיקר במאה ה-20, שבה החלו להופיע תרגומים חדשים של הגרסה הלא-מצונזרת, האנתולוגיה הפכה פופולרית יותר ומשוררים רבים כתבו בהשפעתה או תוך התייחסות אליה.

היסטוריה

שירים שנכתבו להזדמנויות ספציפיות היו נפוצים ביוון כבר בימי קדם - לעתים קרובות לא ככלי לביטוי אישי, אלא כזיכרון לאישיות דגולה שמתה או כדי להנציח אירועים חשובים. השירים הללו הופיעו לעתים קרובות על מצבות זיכרון, אנדרטאות ופסלוני מנחה לאלים. שירים אלו כונו "אפיגרמה" (ברבים: אפיגרמטה; בעברית מכתם), כלומר: כתובת (מן הקידומת היוונית אפי-, "על", והפועל "גראפיין", לכתוב), וספציפית כתובת שנועדה להיחרט על מצבה או אנדרטה (אפיטף).

יצירה מסוג זה, בהכרח היא קצרה. דבר זה עלה בקנה אחד עם הנטייה היוונית לפשטות וקיצור בהבעת רגשות אישיים, והמכתמים אכן מתאפיינים בגישה של "מעט המחזיק את המרובה": מילים מעטות המצליחות לתאר רגש או קו מחשבה יחיד, לעתים קרובות עם כמה רובדי משמעות. המכתמים התפתחו בהדרגה והפכו מכתובות מצבה לצורה שירית מוכרת, מגמה שהגיעה לשיאה בתור הזהב של אלכסנדריה. בסביבות שנת 60 לפנה"ס אסף מלאגרוס איש גדר מבחר של טובי המכתמים שחיברו קודמיו ובני זמנו והכין מהם חיבור יחיד. אוספים של כתובות-מצבה, או של שירים בנושא מסוים, כבר נערכו בעבר, על ידי פולמון מאיליון ואחרים, אבל מלאגרוס היה הראשון שיישם את הרעיון בקנה מידה נרחב. האסופה שהכין, לקט מפרי עטים של 46 משוררים, וכן מכתמים רבים מפרי עטו, נקראה "סטפנוס" (Στεφανος), כלומר "הזֵר" או "עטרת הראש": בשיר המהווה הקדמה הוא השווה כל משורר לפרח כזה או אחר. השירים היו מסודרים בסדר אלפביתי, על פי האות הראשונה של כל מכתם.

בתקופת הקיסר טיבריוס (על פי מקורות אחרים, טריאנוס) הורחב האוסף של מלאגרוס על ידי בעל-מכתמים אחר, פיליפוס מסלוניקי - הראשון שהשתמש במילה "אנתולוגיה". האוסף שלו, שנכללו בו יצירות של שלושה עשר משוררים מאוחרים יותר ממלאגרוס, היה מסודר גם הוא בסדר אלפביתי, וכלל שיר מבוא, שלא השתווה באיכותו לשירי מלאגרוס.

זמן מה לאחר מכן, בימי אדריאנוס, כתב הסופיסט דיוגניאנוס איש הרקליה (המאה השנייה לספירה) תוספת חדשה, וסטראטון איש סרדיס יצר אוסף משלו, אלגנטי אך לוקה בפגמים, Μουσα Παιδικη ("מוּסָה פָּאידִיקֶה", כלומר מוזת נעורים), מפרי עטו וממה שליקט ממשוררים קדומים.

לא ידועות לנו אסופות חדשות עד זמנו של יוסטיניאנוס, תקופה שבה כתיבת מכתמים, במיוחד בענייני אהבים, חזרה לתפוס מקום חשוב בזכות עבודתו של ההיסטוריון והמשורר אגתיאס איש מירינה, איש החצר פאולוס סילנטאריוס ובני חוגם. יצירותיהם, שהפגינו חדשנות ויצירתיות, כמו גם מנייריזם, נאספו בידיו של אגתיאס לאנתולוגיה חדשה, שנקראה "החוג" או "המעגל" (Κυκλος, "קיקלוֹס"). היה זה האוסף הראשון שחולק לספרים וסודר על פי נושאי השירים.

אוספים אלו, כמו גם אוספים אחרים שנערכו בימי הביניים, אבדו עם השנים; אנו מכירים אותם - או חלקים מתוכם - בזכות עבודתו של אחד קונסטנטינוס קפאלאס (Κεφαλᾶς), שאיננו יודעים עליו דבר מלבד שמו, המופיע בכתב-היד היחיד שנותר מעבודתו. כפי הנראה, הוא חי בעת התחייה הזמנית בתחום הספרות שהתחוללה תחת שלטונו של קונסטנטינוס השביעי, בתחילת המאה העשירית. קפאלאס כינס לראשונה את כל האוספים הללו לקורפוס יחיד, מחולק לחמישה-עשר ספרים ומסודר לפי נושאים.

דומה כי קפאלאס לא כתב בעצמו, כי אם רק צירף קטעים נבחרים מאנתולוגיות קיימות, בתוספת קטעים מתוך לוקיליוס, פלאדאס וכותבי מכתמים נוספים, שיצירותיהם ראו אור בנפרד. סדר השירים מבוסס על עקרון מיון הקרוב מאוד לזה שנקט אגתיאס בזמנו. שיקולי הבחירה שלו אינם ידועים, אבל לרוב הקטעים הוא המקור היחיד, ובלעדיו כפי הנראה לא היו מגיעים אלינו.

כדי להבין עד כמה אנו חבים לו תודה, מספיק להשוות בין האנתולוגיה שלו לבין זו של העורך הבא, הנזיר מקסימוס פלאנודס (Μάξιμος Πλανούδης, 1320), אשר לא רק עיוות את האנתולוגיה של קפאלאס לבלי הכר בגלל ההשמטות הרבות, אלא עוד כיער אותה בתוספות מפרי עטו. בכל זאת, יש להכיר לו תודה על כך ששימר את המכתמים על יצירות אמנות, אשר נשמטו כפי הנראה שלא בכוונה מן העותק היחיד של קפאלאס שהגיע לידינו.