סימה (גאולוגיה) – הבדלי גרסאות
מונח באנגלית |
שמות בלועזית במקומות המסבירים את מקור השם הלועזי |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Pillow basalt crop l.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בזלת]] כרים – בנייתו של קרום אוקייני]] |
[[קובץ:Pillow basalt crop l.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בזלת]] כרים – בנייתו של קרום אוקייני]] |
||
ב[[גאולוגיה]], '''סימה''' הוא חלקו התחתון של [[קרום כדור הארץ]] שסלעיו עשירים ב[[צורן]] וב[[מגנזיום]]. המונח הוא [[הלחם]] של Si – התחילית של |
ב[[גאולוגיה]], '''סימה''' הוא חלקו התחתון של [[קרום כדור הארץ]] שסלעיו עשירים ב[[צורן]] וב[[מגנזיום]]. המונח הוא [[הלחם]] של Si – התחילית של [[צורן|סיליקון]], ו-Ma – התחילית של מגנזיום. לעתים קרובות משמש סימה להגדרה [[גאוכימיה|גאוכימית]] של קרום אוקייני [[בזלת]]י, המתאפיין בהרכב זה. |
||
==השם== |
==השם== |
||
המונח נטבע על ידי ה[[גאולוג]] האנגלי [[אדוארד סואס]] בסוף המאה ה-19 במסגרת הגדרת המאפיינים לחלקי [[כדור הארץ]] השונים. הוא טבע מונחים גאוכימיים גם לחלקו העליון של הקרום: [[סיאל]] (Sial) – הלחם של צורן ו[[אלומיניום]] (Al), ול[[גלעין כדור הארץ]]: [[ניפה]] (Nife) – הלחם של [[ניקל]] (Ni) ו[[ברזל]] (Fe). |
המונח נטבע על ידי ה[[גאולוג]] האנגלי [[אדוארד סואס]] בסוף המאה ה-19 במסגרת הגדרת המאפיינים לחלקי [[כדור הארץ]] השונים. הוא טבע מונחים גאוכימיים גם לחלקו העליון של הקרום: [[סיאל]] (Sial) – הלחם של [[צורן|סיליקון]] (Si) ו[[אלומיניום]] (Al), ול[[גלעין כדור הארץ]]: [[ניפה]] (Nife) – הלחם של [[ניקל]] (Ni) ו[[ברזל]] (Fe). |
||
==תכונות== |
==תכונות== |
||
גרסה מ־23:02, 4 באוקטובר 2011
בגאולוגיה, סימה הוא חלקו התחתון של קרום כדור הארץ שסלעיו עשירים בצורן ובמגנזיום. המונח הוא הלחם של Si – התחילית של סיליקון, ו-Ma – התחילית של מגנזיום. לעתים קרובות משמש סימה להגדרה גאוכימית של קרום אוקייני בזלתי, המתאפיין בהרכב זה.
השם
המונח נטבע על ידי הגאולוג האנגלי אדוארד סואס בסוף המאה ה-19 במסגרת הגדרת המאפיינים לחלקי כדור הארץ השונים. הוא טבע מונחים גאוכימיים גם לחלקו העליון של הקרום: סיאל (Sial) – הלחם של סיליקון (Si) ואלומיניום (Al), ולגלעין כדור הארץ: ניפה (Nife) – הלחם של ניקל (Ni) וברזל (Fe).
תכונות
צפיפותו של הסימה (2,800–3,300 ק"ג למ"ק) גבוהה מזו של הסיאל (2,700–2,800 ק"ג למ"ק), בעיקר בשל דלות באלומיניום ועושר במגנזיום ובברזל. עם זאת, אין גבול מוחלט בין השניים, אלא מעבר הדרגתי מסלעים בצפיפות נמוכה לסלעים בצפיפות גבוהה ככל שמעמיקים. ויקטור קונרד, סייסמולוג אוסטרי בן המאה ה-19, הגדיר תחום אי רציפות בעומקים של 15-20 ק"מ בקרום יבשתי על פי הבדלים במהירות מעבר גלים סייסמיים. לתחום זה, הנקרא על שמו – תחום אי הרציפות קונרד – קמה התנגדות החל משנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר גאולוגים עירערו על טבעו ועל קביעתו של קונרד. כמו כן, קיומם של אזורי התכה והיווצרות מאגמה בקרום היבשתי עשויים להסביר את ההבדלים במהירות הגלים הסייסמיים אותם תיעד קונראד. במקום תחום אי הרציפות קונרד נקבע בין השניים גבול שרירותי, בצפיפות של 2,800 ק"ג למ"ק.