דוד בן-דוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:43, 5 באוקטובר 2011

תבנית:שכתוב דוד בן דוד (נולד בשנת 1920), היה מוח'תאר כפר עציון , לוחם בבריגדה היהודית ובצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה ופעיל המוסד לעליה ב'.

על פעילותו באירופה זכה להדליק משואה ביד ושם במלאת 50 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. תושב ניר עציון.

ביוגרפיה

נולד בשם דוד לייב דווידוביץ למשפחה חסידי ויז'ניץ בבכפר נרסניצה שבהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה (היום אוקראינה). בילדותו למד בחיידר, בבית ספר ציבורי ובמספר ישיבות. בגיל 16 עזב את הלימודים והחל לעבוד כשוליה בחנות משום שהוריו לא יכלו עוד לממן את לימודיו.

ב-1938 פלש היטלר לצ'כיה ובן דוד התייצב לשרות צבאי. מאוחר יותר כאשר פחתה המתיחות הביטחונית בעקבות סיפוח האזור להונגריה, הצטרף בן דוד להכשרה של בני עקיבא כהכנה לעלייה לארץ ישראל, למרות התנגדות הוריו ובני קהילתו. בשנת 1940 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הצליח לעלות על האונייה פסיפיק שייעדה היה ארץ ישראל. ב-1 נובמבר 1940 הגיעה האוניה לנמל חיפה. המעפילים הועברו על ידי שלטונות המנדט הבריטי לאוניה פטריה על מנת לגרשם לאי מאוריציוס באוקיינוס ההודי. בן דוד וחבר נוסף הצליחו לקפוץ מהאונייה ולהגיע בשחייה לחוף. כעבור מספר ימים הוטבעה האונייה בעודה בנמל חיפה על ידי ההגנה במטרה למנוע את גירוש המעפילים שעליה וכ-250 איש נספו.

בן דוד הגיע תחילה לחיפה ומשם עבר לכפר פינס והצטרף אל קבוצת אברהם שהקימה לימים את כפר עציון. במאי 1941 החליט לההתגייס לצבא הבריטי במסגרת התנדבות יהודי ארץ ישראל למאמץ המלחמתי. בניגוד לרוב חבריו הדתיים שירת בן דוד ביחידה מעורבת כדתי יחיד. במהלך שירותו שהה בסוריה, עיראק ובצפון אפריקה. עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה והשתתף במערכה על נהר סניו. בתום מלחמת העולם השנייה יצא דוד בן דוד למסע דרך תחום השליטה של הצבא האדום לאוסטריה, להונגריה ומשם לבית הוריו ברוסיה הקרפטית.

בשנת 1946 הצטרף בן דוד למוסד לעלייה ב'. בספרו האוטוביוגרפי הוא מסכם את התקופה, שעל פעילותה בה זכה להדליק משואה ביד ושם:

הייתי כמעט היהודי הראשון מהעולם החופשי שהגיע לניצולי השאה והביא להם את בשורת גאולת עם ישראל. רבים מהם ליוויתי עד לשערי הארץ, הניצולים היו שריים בתחילה בהלם, בכו קמעה, אחר כך דיברו ללא הפסקה ואת החסר השלימו בלילות בחלומותיהם הרעים. כשסיימו החלו לשאול, שאלות קשות: היכן היה עם ישראל, יהודי ארץ ישראל. קשה היה להם להבין כי הם עשו מה שיכלו לעשות.^[1].

— דוד בן דוד, עמוד 207

בשנת 1947 הגיע דוד בן דוד לכפר עציון, ומונה למוח'תאר הכפר. ב-1948 השתתף בקרבות גוש עציון שם גם נפצע ונפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו מהשבי פעל להשבת שרידי הנופלים במערכה על גוש עציון ולשיקום אלמנות ויתומי כפר עציון, והיה שותף להקמת מושב ניר-עציון.

דוד בן דוד וחבריו השבויים, 320 איש, הובאו למשטרת חברון, שם עבר עליהם יום העצמאות הראשון. הוא חשש כי יזהו אותו בתור המוחת'אר, הידועים לו המקורות הערביים של ש"י באזור. הוא ביקש מהרופא תחבושת גדולה על הפנים, הציג עצמו בתור חיים גרינברג^[2] והצטרף אל השבויים הבריאים - כך הוא ציפה שלא יזהו אותו. בחצר המשטרה נערך מסדר זיהוי ואכן לא זיהו את המוחת'אר. לאחר שלושה שבועות, כשהירדנים סיימו לסלול את הכביש האמריקאי ^[3] הם הובלו למחנה השבויים "אום אל ג'מל" שבמדבר. במחנה היו כבר שבויים יהודים מנהרים ומהעיר העתיקה שבירושלים. שם נודע לו כי חבריו שנשארו בכפר עציון נרצחו, לאחר הכניעה הרשמית, כאשר עמדו בחצר המנזר הגרמני בכפר עציון והמתינו להסעה לשבי. מכפר עציון נותרו 9 חברים שלא נוכחו במעמד הכניעה. ב"אום אל ג'מל" היה חם מאוד ביום, קר מאוד בלילה, ענני אבק ובאופק לא נראו עצים וצמחים. שבע מאות איש היו בשבי במשך שמונה חודשים. בשבי הוא קיבל מכתב, כתוב באנגלית: "לכבוד חיים גרינברג, מחנה השבויים של הלגיון הערבי, חנה נולדה, היא בהירה". ב-3 אפריל 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק עם ירדן והחל מ-30 בנובמבר 1949, בהדרגה, שוחררו השבויים. דוד בן דוד הגיע למחנה צריפין, שם גויס בשנת 1940 לצבא הבריטי, משוחרר רשמית מצבא הגנה לישראל וקיבל דרגת קצין. הוא נסע לשיכון כפר עציון בג'בלייה, לימים גבעת עלייה ביפו, ובו פגש את האלמנות ואת היתומים מכפר עציון - 135 נפש - להם הוא הקדיש מעתה את חייו. רעייתו ובתו היו האחרונים שפגש.

דוד בן דוד, ששרד את הלחימה, והרב שלמה גורן, שהיה עתיד להיות הרב הראשי הראשון של צה"ל, היו אלו אשר בשנת 1950, כמעט שנה לאחר מלחמת השחרור ויותר משנה וחצי לאחר נפילת גוש עציון, איתרו במדויק את מיקומו של הבונקר שבו ולידו היו רוב הלוחמים מכפר עציון בעת כניעתם ל"לגיון הערבי" - 156 במספר - שנורו למוות. דוד בן דוד חזר לכפר עציון תחת חסותו של הצלב האדום ויחד עם הרב שלמה גורן וצוות חברה קדישא של הרבנות הצבאית ובעזרת עובדים מקומיים ליקטו, במשך תשעה ימים, את עצמותיהם ושרידי גופותיהם של הלוחמים בגוש עציון שהיו פזורות, תחת כיפת השמים, ברחבי הגוש. בהתאם למידע שאסף נעשה ניסיון לאתר את כל חללי גוש עציון. בסופו של דבר נקברו כל החללים, בארונות נפרדים אך בקבר אחים אחד בהר הרצל. בירושלים נערכה הלוויה המונית לכל החללים שנפלו בישובים מסביב לירושלים - 227 ארונות. בשנת 1978 נחפר שוב מקום הבונקר, מתחת ל"מנזר הגרמני", כדי לוודא שלא נותרו במקום שרידי גופות. ואכן, לא נמצאו שרידים. עם זאת, העפר שהוצא מהמקום הושם בשקים ואלה הובאו לקבורה בהר הרצל. ^[4]

ניר עציון

ערך מורחב – ניר עציון

בשנת 1950 דוד בן דוד והניצולים האחרים מכפר עציון החליטו להקים קיבוץ חדש במורדות הר הכרמל. למקום היו יתרונות שהזכירו להם את כפר עציון: נוף הרים ואפשרות לפתח את ענף האירוח, כפי שהספיקו לפתח בגוש עציון. היישוב ניר עציון נקרא על שם כפר עציון שרוב מקימיו ומגיניו נהרגו במלחמת העצמאות. אליהם הצטרפו קבוצות "אחדות" ו"תקוה" וניצולי השואה. בשנת 1953 הפך הקיבוץ למושב שיתופי. היום הוא מושב שיתופי באזור הצפון ליד עתלית ושייך למועצה אזורית חוף הכרמל ומסונף לתנועת הקיבוץ הדתי.

לקריאה נוספת

דוד בן דוד, איש כפר עציון וניר עציון, גשר על פני התהומות , 1996, הוצאה עצמית.
דב קנוהל, עורך ראשי, בהתנדב עם - מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה, איגוד החיילים המשוחררים בישראל ומורשת, הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ דוד בן דוד לא בא בטענות הוא מסביר כי יהדות אמריקה הייתה שקועה בהתבססות חברתית בארץ חדשה ובארץ ישראל היו שקועים בצרות ובמאבק ובכל זאת 10% מהם יצאו ללחימה בגרמנים
^ היות ושמו לא היה ברשימת השבויים הוא נחשב על ידי רעייתו לנעדר עד לשחרור הנשים מהשבי הירדני
^ כביש בית לחם יריחו עבר דרך ירושלים ( הרי הם דרך חברון ודרך בית לחם הנוכחיים) שהייתה מצויה בשלטון ישראלי
^ מקור: אלישיב קנוהל, כפר עציון, שיחה טלפונית, 8 יולי 2007

תבנית:אין בינוויקי

[1] דוד בן דוד לא בא בטענות הוא מסביר כי יהדות אמריקה הייתה שקועה בהתבססות חברתית בארץ חדשה ובארץ ישראל היו שקועים בצרות ובמאבק ובכל זאת 10% מהם יצאו ללחימה בגרמנים

[2] היות ושמו לא היה ברשימת השבויים הוא נחשב על ידי רעייתו לנעדר עד לשחרור הנשים מהשבי הירדני

[3] כביש בית לחם יריחו עבר דרך ירושלים ( הרי הם דרך חברון ודרך בית לחם הנוכחיים) שהייתה מצויה בשלטון ישראלי

[4] מקור: אלישיב קנוהל, כפר עציון, שיחה טלפונית, 8 יולי 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 בשנת [[1947]] הגיע דוד בן דוד ל[[כפר עציון]], ומונה למוח'תאר הכפר. ב-[[1948]] השתתף בקרבות [[גוש עציון]] שם גם נפצע ונפל ב[[שבי]] [[ירדן|הירדני]]. לאחר שחרורו מהשבי פעל להשבת שרידי הנופלים במערכה על גוש עציון ולשיקום [[אלמנה|אלמנות]] ו[[יתום|יתומי]] כפר עציון, והיה שותף להקמת [[מושב]] [[ניר-עציון]].
-==כפר עציון==
-{{הפניה לערך מורחב|כפר עציון}}
-הכפר הוקם לאחר שלושה ניסיונות כושלים: בשנת ה-20 הקימה קבוצה ירושלמית קטנה את [[מגדל עדר]], בשנת [[1934]] קבוצת יהודים הקימה את כפר עציון א' על שם בעל הקרקע [[שמואל צבי הולצמן]] ובשנת [[1943]] הוקם כפר עציון ב', הכפר אליו הגיע דוד בן דוד, ונהרס בשנת [[1948]]. הכפר הנוכחי, הרביעי במספר, הוקם לאחר [[מלחמת ששת הימים]].
-===המוח'תאר===
-עקב הרקע הצבאי שלו וידיעת השפה האנגלית הוא מתמנה ל[[מוח'תאר]] הכפר, דהיינו נציג הכפר בפני השלטונות. קודמו לתפקיד, יגאל המוח'תאר, היה מזקני השומרים ב[[הגליל|גליל]], ידע [[ערבית]] על בוריה והכיר את הווי חיי הערבים. הוא הועבר זמנית לכפר עציון וממנו דוד בן דוד קיבל את הכשרתו.
-בכפר [[בית אימר]] השכן גרה משפחה גדולה ומבוססת אוהדת יהודים, אצלה קיבל פרק ראשון בלימוד השפה הערבית. הוא  הגיע למסקנה כי עליו להתהדר בלבוש, שכן אצל שכניו הלבוש מצביע על ערכו של האדם. חברי הקיבוץ התבקשו לנהוג בו כבוד ולא לחלוק על דבריו בנוכחות השכנים מהכפרים ולא בפני פקידי הרשות. אלה ואלה רכשו כבוד לשליחי השלטון. <br />
-במסגרת תפקידו היה מסייר עם סוסה ואקדח לא חוקי באזור הקרוב לקיבוץ. בקיץ [[1947]], לאחר [[בצורת]] הייתה פלישה של [[בדווים]] מה[[נגב]] לשטחים מעובדים. הכשרתו הצבאית סייע לו להרחיק אותם מהשדות. הוא השלים ביקורים בכפרים השכנים ומנסה להיות בן בית אצל אורחיו, בין השאר כדי להיות מעודכן בהלכי הרוח. [[ש"י|שרות המודיעין]] של ההגנה נעזר בו והוא נעשה איש קשר לסוכני מודיעין ערביים ובריטיים, הממונים על הנעשה בשטח. ב[[חג הקורבן]] יצא עם  משלחת מיישובי הגוש לברך את ראשי [[בית לחם]] ואת ראש עירית [[חברון]] ממשפחת ג'עברי, הידועה. הוא מגדיר את המפגש: "אדיבות מתקתקת בפומבי ושנאת ישראל מתחת לפני השטח" <ref>'''שם''', עמוד 212</ref>.
-הביקורים האלה היו לעתים בחזקת סכנה והיו כפרים שבהם יהודי עדיין לא ביקר בהם. תחומי פעולה נוספים בהם עסק בן דוד היו: הגנה על אדמות שנרכשו מפני פולשים בלתי חוקיים וארגון ההשתתפות של חברי הקיבוץ באימונים צבאיים וכמובן ארגון השמירה על הקיבוץ ורכושו בשעות היממה ונטילת חלק פעיל בה.
-===פעולות האיבה===
-לפי החלטת [[האו"ם]] מ[[כ"ט בנובמבר]] [[גוש עציון]] היה אמור להיות חלק מהמדינה של ערביי ארץ ישראל. ידיד הכפר, הקצין הבריטי דוגאן ממשטרת [[חברון]] הזהיר את דוד בן דוד כי הוחלט לפגוע ביישובי גוש עציון. בן דוד המשיך לסייר בסביבה הקרובה של הקיבוץ ושם הוא פגש ערבי, עימו היה סכסוך על קרקע. הערבי מוסר לו כי ביום חמישי צפויה התקפה על כפר עציון וכך היה. התקפה נוספת הייתה על שיירה לגוש, היו חללים ובבית הקברות נחפרו כבר מניין קברים. בינתיים הגיעו תגבורות לגוש: חברי [[פלמ"ח]] וסטודנטים מ[[האוניברסיטה העברית]]. [[דני מס]] מונה כמפקד צבאי מונה מטעם ארגון [[ההגנה]]. הוא  בדק את המצב, הכין תוכניות להגנה, חזר לירושלים להמשך ההתארגנות ונהרג בדרכו חזרה לגוש בראש [[מחלקת הל"ה]]. לפי ההוראות שהשאיר הורה לבצר את הגוש. התוכנית בוצעה: ארבעת ישובי הגוש הפכו למתחם מבוצר. במקומו של דני מס הגיע לגוש [[עוזי נרקיס]], לימים אלוף פיקוד המרכז. בגוש החלה עבודת ביצורים, דוד בן דוד, בעל הנסיון מחיל ההנדסה הבריטי, מבצע את מלאכת [[מוקש|המיקוש]], רובם תוצרת בית. חלף הקרב הראשון על הגוש, [[קרב ג' בשבט]], התרחש אסון הל"ה והנשים והילדים פונו מהגוש. נפגעים עשרות ממלווי [[שיירת נבי דניאל]] וצי המכוניות המשוריינות שהיו בשיירה נפלו שלל לידי הערבים. דוד בן דוד נפצע ביום הראשון למערכה האחרונה על הגוש ופונה יחד עם יתר הפצועים ל[[משואות יצחק]] בלילה, ערב נפילת גוש עציון. מספרים עליו שכאשר  הרופא פקד עליו ללכת עם הפצועים, הוא סירב להיות מפונה לקיבוץ. לאחר שתושבי [[כפר עציון]] נרצחים, דוד בן דוד יחד עם תושבי הקיבוצים השכנים יצאו לשבי ה[[ירדן|ירדני]]. בשובו לארץ פרסם בן דוד בעיתון [[הצופה]], בפעם הראשונה, תיאור מפורט על הקרב האחרון בכפר עציון.
-===בשבי הירדני===
 דוד בן דוד וחבריו השבויים, 320 איש, הובאו למשטרת [[חברון]], שם עבר עליהם [[יום העצמאות]] הראשון. הוא חשש כי יזהו אותו בתור המוחת'אר, הידועים לו המקורות הערביים של [[ש"י]] באזור. הוא ביקש מהרופא תחבושת גדולה על הפנים, הציג עצמו בתור חיים גרינברג<ref>היות ושמו לא היה ברשימת השבויים הוא נחשב על ידי רעייתו לנעדר עד לשחרור הנשים מהשבי הירדני</ref> והצטרף אל השבויים הבריאים - כך הוא ציפה שלא יזהו אותו. בחצר המשטרה נערך מסדר זיהוי ואכן לא זיהו את המוחת'אר. לאחר שלושה שבועות, כשהירדנים סיימו לסלול את הכביש האמריקאי <ref>כביש בית לחם יריחו עבר דרך  ירושלים ( הרי הם דרך חברון ודרך בית לחם הנוכחיים) שהייתה מצויה בשלטון ישראלי</ref> הם הובלו למחנה השבויים "אום אל ג'מל" שבמדבר. במחנה היו כבר שבויים יהודים מ[[נהרים]] ומ[[העיר העתיקה]] שבירושלים. שם נודע לו כי חבריו שנשארו בכפר עציון נרצחו, לאחר הכניעה הרשמית, כאשר עמדו בחצר המנזר הגרמני בכפר עציון והמתינו להסעה לשבי. מכפר עציון נותרו 9 חברים שלא נוכחו במעמד הכניעה. ב"אום אל ג'מל" היה חם מאוד ביום, קר מאוד בלילה, ענני אבק ובאופק לא נראו עצים וצמחים. שבע מאות איש היו בשבי במשך שמונה חודשים. בשבי הוא קיבל מכתב, כתוב באנגלית: "לכבוד חיים גרינברג, מחנה השבויים של הלגיון הערבי, חנה נולדה, היא בהירה". ב-3 אפריל [[1949]] נחתם [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות#ההסכם עם ירדן|הסכם שביתת הנשק עם ירדן]] והחל מ-30 בנובמבר [[1949]], בהדרגה, שוחררו השבויים. דוד בן דוד הגיע למחנה [[צריפין]], שם גויס בשנת [[1940]] לצבא הבריטי, משוחרר רשמית מ[[צבא הגנה לישראל]] וקיבל דרגת [[קצין]]. הוא נסע לשיכון כפר עציון בג'בלייה, לימים [[גבעת עלייה]] ב[[יפו]], ובו פגש את האלמנות ואת היתומים מכפר עציון - 135 נפש - להם הוא הקדיש מעתה את חייו. רעייתו ובתו היו האחרונים שפגש.
-===ליקוט העצמות===
 דוד בן דוד, ששרד את הלחימה, והרב [[שלמה גורן]], שהיה עתיד להיות הרב הראשי הראשון של צה"ל, היו אלו אשר בשנת [[1950]], כמעט שנה לאחר [[מלחמת השחרור]] ויותר משנה וחצי לאחר נפילת [[גוש עציון]], איתרו במדויק את מיקומו של הבונקר שבו ולידו היו רוב הלוחמים מכפר עציון בעת כניעתם ל"לגיון הערבי" - 156 במספר - שנורו למוות. דוד בן דוד חזר ל[[כפר עציון]] תחת חסותו של [[הצלב האדום]] ויחד עם הרב שלמה גורן וצוות [[חברה קדישא]] של [[הרבנות הצבאית]] ובעזרת עובדים מקומיים ליקטו, במשך תשעה ימים, את עצמותיהם ושרידי גופותיהם של הלוחמים ב[[גוש עציון]] שהיו פזורות, תחת כיפת השמים, ברחבי הגוש. בהתאם למידע שאסף נעשה ניסיון לאתר את כל חללי גוש עציון. בסופו של דבר נקברו כל החללים, בארונות נפרדים אך  ב[[קבר אחים]] אחד ב[[הר הרצל]]. בירושלים נערכה הלוויה המונית לכל החללים שנפלו בישובים מסביב לירושלים - 227 ארונות. בשנת 1978 נחפר שוב מקום הבונקר, מתחת ל"מנזר הגרמני", כדי לוודא שלא נותרו במקום שרידי גופות. ואכן, לא נמצאו שרידים. עם זאת, העפר שהוצא מהמקום הושם בשקים ואלה הובאו לקבורה בהר הרצל. <ref>מקור: [[אלישיב קנוהל]], כפר עציון, שיחה טלפונית, 8 יולי 2007</ref>

התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
כללי	התנדבות היישוב לצבא הבריטי • היישוב במלחמת העולם השנייה • הבריגדה היהודית • לוי בנימין - מפקד הבריגדה • הפלמ"ח • צנחני היישוב • מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי • שבויי היישוב במלחמת העולם השנייה • הרבנים הצבאיים • אות ההתנדבות
היחידות	פלוגת ההובלה 462 • פלוגת הנדסה 745 ("סולל בונה") • מתנדבי היישוב בחיל החפרים • מתנדבי היישוב בבאפס • הרגימנט הארץ-ישראלי • חיל העזר לנשים • פלוגת מובילי המים 148 • יחידת הקומנדו 51 • קבוצת החקירה המיוחדת
אתרים	פיוג'י • טרוויזיו • בריזיגלה • המערכה על נהר סניו • בית הקברות הצבאי ברוונה
אישים	משה שרת • יוסף אלמוגי • יצחק בן-אהרן • מרדכי מקלף • עזר ויצמן • חיים הרצוג • אהרן רמז • חיים לסקוב • מאיר זורע • שלמה שמיר
ראו גם פורטל היישוב

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.