ברירת שארים

ברירת שארים הוא מנגנון אבולוציוני המעודד התנהגות זולתנית של פרטים כלפי שארים גנטיים. מכיוון שלשארים גנטיים יש אחוז גבוה של אללים משותפים, לאלל הגורם לפרט לתרום להישרדותם של שארים יש סיכוי גבוה להימצא בשאריו של הפרט. מהסיבה הזו, אלל שכזה בעצם תורם להתפשטותו ושגשגו באוכלוסייה מכיוון שהוא גורם לפרט לעזור לפרטים אחרים עם אותו אלל, מה שמעלה את סיכוים לשרוד ולהעמיד צאצאים, שבתורם ישאו את האלל ויעלו את תפוצתו. העקרון מותנה ביכולת הפרט לזהות את שאריו. אצל רוב הנמליים לדוגמה כל הפרטים בקן הם שארים וישנה מידה רבה של זולתנות. אצל הקוקייתיים לעומת זאת סביר להניח שהפרט גדל עם פרטים שאינם שארים שלו וניתן אף לצפות ממנו לתוקפנות.

מנגנון דומה לברירת שארים נקרא "תוצא הזקן הירוק", הקובע כי אלל הגורם לפרט לתרום להישרדותם של פרטים בעלי אותו אלל ישגשג. התוצא נקרא כך על שם מקרה היפותטי בו גן מתבטא בכך שהפרט מגדל זקן ירוק, ובה בעת מתייחס אל כל פרט אחר בעל זקן ירוק כבעל חשיבות זהה לשלו, וכך הגן תורם להתפשטותו שלו.

ישנן דוגמאות רבות לתוצרים של ברירת שארים. הדבורה מקריבה את עצמה, עוקצת פולש זר ומתה כדי להציל את שאר הדבורים בכוורת. עכבישה המניחה לצאצאיה להיזון מגופה לפני שהם יוצאים לחיים עצמאיים. וצאצאים של קופי אדם אשר נשארים לעזור בגידול אחיהם, על אף שהם כבר כשירים להתרבות בעצמם.

ויליאם המילטון ניסח את המודל אשר מסביר את הופעתה של התנהגות זולתנית בין שארים. ניתן לנסח את המודל באופן מתמטי בדרך הבאה:

ברירת שארים תשאף למצב בו פרט אחד (הנותן) יעזור לפרט אחר (המקבל) אם יתקיים התנאי RxB>C כאשר:

R – מידת הקרבה בין הפרטים, המיוצג כחלק הסטטיסטי המשותף של אללים זהים בין שני הפרטים (לדוגמה ½ היא מידת הקרבה בין פרט לאחד מצאצאיו ברבייה זוויגית).

B – מידת הרווח של הפרט המקבל, כלומר מידת הגדלת ההצלחה הרבייתית של אותו פרט.

C – המחיר שמשלם הפרט הנותן על פעולתו, כלומר מידת ההקטנת ההצלחה הרבייתית של אותו פרט.

הכללה של רעיון זה מולידה את מושג הכשירות הכוללת, אשר מורכב משני חלקים: הכשירות הישירה, זאת המושגת על ידי רבייתו של הפרט עצמו, והכשירות העקיפה אשר מושגת על ידי רבייה של שארים. פרט מעלה את הכשירות העקיפה שלו בכך שהוא עוזר לשארים להשיג הצלחה רבייתית גדולה מזו שהיו משיגים ללא עזרתו.

ערעורים מדעיים

באוגוסט 2010 התפרסם מאמר בכתב העת Nature, הקורא תיגר על מנגנון ברירת השארים. המאמר נכתב על ידי אדוארד וילסון, מאבות הסוציוביולוגיה ושני מתמטיקאים מאוניברסיטת הארוורד, מרטין נוואק וקורינה טרניטה. השלושה אינם טוענים שבני מין מסוים אינם מקריבים את עצמם למען קרוביהם. אך לדעתם, קרבת משפחה וזיקה משפחתית אינן בהכרח הגורמים להתפתחותן של התנהגויות חברתיות מתקדמות כמו אלטרואיזם. לדבריהם, התנהגויות כאלה נוצרות מכיוון שהן מועילות מבחינה אבולוציונית ברמת הקבוצה. הם טוענים כי העובדה שאורגניזמים מפותחים מבחינה חברתית מעדיפים, בסופו של דבר, את קרובי משפחתם, היא תוצר לוואי של חברותם בקבוצה, ולא הסיבה להתאגדות בקבוצה. ברירת השארים אינה הסיבה להתנהגות אלטרואיסטית, אלא רק תוצאתה.

הפרסום עורר סערה בקרב מדענים בתחום, ולמגזין Nature נשלחו, בחודשים שלאחר פרסום המאמר של וילסון ועמיתיו, חמישה מכתבים התוקפים בחריפות את וילסון ואת הבנתו את תורת האבולוציה. על אחד מחמשת המכתבים חתמו 137 מדענים בכירים, בהם שניים מעמיתיו של וילסון באוניברסיטת הארוורד.

ראו גם

• עקרון ההכבדה

לקריאה נוספת

• ריצ'רד דוקינס, הגן האנוכיי, תרגם עמנואל לוטם, הוצאת דביר, מהדורה שנייה, 1991. ISBN 0-19-286092-5

קישורים חיצוניים

• יהודה בלו, ברירת שארים כהסבר להיווצרות חברתיות אצל חרקים, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה", 11 באוקטובר 2007