מסע האלף

גריבלדי ב-1860

מסע האלף (איטלקית: Spedizione dei Mille) הוא הכינוי שניתן למבצע צבאי שהתרחש ב-1860 בפיקודו של ג'וזפה גריבלדי, בו הביס את ממלכת שתי הסיציליות כוח של כאלף מתנדבים, מה שהוביל לפירוק הממלכה ולסיפוח שטחה לממלכת סרדיניה-פיימונטה ולבסוף לאיטליה המאוחדת.

רקע

לאחר סיפוח הדוכסות הגדולה של טוסקנה, דוכסות מודנה, דוכסות פארמה ורומאניה לממלכת סרדיניה-פיימונטה במרץ 1860, שמו הלאומנים האיטלקים את עיניהם אל ממלכת שתי הסיציליות, שכללה את סיציליה ואת דרום חצי האי האפניני, וראו את כיבושה כשלב הבא וההכרחי בדרך לאיחוד איטליה.

בתחילת השנה היה גריבלדי בגנואה, שם תכנן את המסע לכיבוש סיציליה ונאפולי. לגריבלדי הייתה תמיכה סמויה מצד הממלכה המאוחדת, שהייתה מודאגת עקב התקרבותם של הנאפוליטנים להאימפריה הרוסית, כחלק מניסיונם של הרוסים לבסס נוכחות בים התיכון, שכן חשיבותם האסטרטגית של נמלי סיציליה התגברה עם כריית תעלת סואץ. בנוסף, רצתה בריטניה ליצור תנאים כלכליים נוחים לרכישת כמויות גדולות של הגופרית הסיצילאנית בתחילת עידן אוניות הקיטור.

המסע

תחילת המסע בקווארטו

הגעה לסיציליה

טרם תחילת המסע, נחתה בסיציליה קבוצה בראשותו של פרנצ'סקו קריספי במטרה לזכות בתמיכתם של מאפיונרים מקומיים.

ב-6 במאי 1860 יצא המסע לדרך. גריבלדי וכוחותיו הפליגו ממחוז קווארטו שבגנואה בספינות "פיימונטה" ו"איל לומברדו" שנרכשו מג.ב. פושה. הכוח הורכב מכאלף מתנדבים, ביניהם גם נשים. ב-7 במאי ביצעו הספינות עצירה קצרה ליד צוק טלאמונה שבדרום טוסקנה לקבלת מים ונשק מהכוחות הפיימונטים, ומשם המשיכו ישירות לסיציליה.

ב-11 במאי עגנו הספינות בעיר מארסלה, שממוקמת בנקודה המערבית ביותר בסיציליה. ספינות בית בורבון, ששלט בממלכה באותה תקופה, תקפו את הכוח. ה"פיימונטה" נכבשה, ואילו ה"לומברדו" נפגעה וטבעה, אך פינויה הושלם לפני כן.

ב-14 במאי, בעת ששהו האלף בסאלמי, הודיע גריבלדי על יומרותיו להיותו דיקטטור סיציליה בשמו של המלך ויטוריו אמנואלה השני.

קלאטאפימי ופאלרמו

המצור על פאלרמו

ב-15 במאי ניצחו האלף את הקרב הראשון במערכה, כשלחמו בקלאטאפימי מול כ-2,000 חיילים נאפוליטנים. ניצחונם לא היה מכריע וחד-משמעי, אך בעקבותיו עלה המורל בקרב חיילי האלף, ובמקביל ירד אצל הנאפוליטנים, שהחלו להרגיש כי ננטשו. בינתיים, עלה מספר הלוחמים בכוחו של גריבלדי לכ-1,200 עם הצטרפות תושבים מקומיים.

ב-27 במאי הטיל הכוח מצור על פאלרמו, בירת האי. על העיר הגנו כ-16,000 איש, אך הם היו תחת פיקודו של הגנרל פרדיננדו לאנצה בן ה-75, שהיה מבולבל וביישני. כוחותיו של גריבלדי תקפו את קו ההגנה החיצוני של העיר בשני צירים, ובו בזמן הותקפו חיילי פאלרמו גם על ידי חלק מהאוכלוסייה המקומית, בנוסף לכ-2,000 אסירים שברחו מבתי הסוהר המקומיים. לאחר שחייליו של לאנצה נסוגו מרוב עמדותיהם, הורה הגנרל על הפצצות מסיביות, שנמשכו שלושה ימים, וגבו את חייהם של כ-600 תושבים. ב-28 במאי, יום לאחר תחילת המתקפה, שלט גריבלדי ברוב חלקי העיר והכריז על ביטול מרותו של בית בורבון. לאחר יום נוסף, ביקש לאנצה להכריז על הפסקת אש. כשהגיעה לעיר יחידת תגבורת נאפוליטנית, שחייליה היו מצוידים בנשק רב ומאומנים היטב, היה עלול גריבלדי להקלע לבעיה מבחינה צבאית, אך הוא ניצל הודות לכניעתו של לאנצה. לבסוף נחתם הסכם שביתת נשק, בתיווכו של אדמירל בריטי, והכוחות הנאפוליטנים עזבו את הנמל.

נסיגה נאפוליטנית, כיבוש מילאצו ומסינה

גריבלדי בקרב מילאצו

כוחות בורבון קיבלו הוראה לנוע למזרח האי ולפנותו מתושביו. אמנם הצליחו הנאפוליטנים לדכא מרד, בהנהגתו של ניקולא פאבריצי, שפרץ ב-31 במאי בקטניה, אך הצלחה זו איבדה את משמעותה עם מתן הפקודה לעזוב לכיוון מסינה. בשלב זה, הערים היחידות בסיציליה שנותרו תחת שלטון הממלכה היו סירקוזה, אוגוסטה, מילאי ומסינה. בגיוס שערך גריבלדי באותו זמן גויסו פחות מ-20,000 חיילים, ובמקביל, החלו התקוממויות מקומיות מצד איכרים, שקיוו להקלה בתנאים הקשים בהם אילצו אותם בעלי האדמות לעבוד.

קצב הניצחונות המהיר של גריבלדי החל להדאיג את קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלת פיימונטה-סרדיניה באותם ימים, שבתחילת יולי שלח לגריבלדי הצעה לסיפוח מיידי של סיציליה לפיימונטה. גריבלדי סירב בתקיפות בטענה שאין להוביל מהלך מסוג זה עד לסיום המלחמה. שליחו של קאבור, לה פארינה, נעצר וגורש מהאי. מחליפו היה אגוסטינו דפרטיס, שבניגוד ללה פארינה זכה באמונו של גריבלדי.

ב-25 ביוני הודיע מלך שתי הסיציליות פרנצ'סקו השני על חקיקת חוקה, בנסיון כושל לרצות את נתיניו, שלא נענו לקריאותיו להגן על משטרו. במקביל, היו האזרחים הליברלים והמהפכנים נלהבים לקראת הגעת גריבלדי.

בשלב זה, הקים גריבלדי את "הצבא הדרומי" (Esercito Meridionale), שהורכב מ"האלף" בנוסף למתנדבים אחרים מאיטליה ולחיילים פיימונטים. מנגד, גייסו הנאפוליטנים כ-24,000 חיילים להגנה על מסינה ושאר המבצרים.

ב-20 ביולי תקף גריבלדי את מילאצו עם כוח של כ-5,000 לוחמים. הנאפוליטנים הגנו על העיר בתעוזה, אך חוסר תיאום, כמו גם סירובו של מרשל קלארי, המפקד העליון של הכוחות באי, לשלוח תגבורת ממסינה, העניקו לאלף ניצחון נוסף. שישה ימים לאחר מכן, נכנע קלארי בקרב על מסינה, שבסופו נשארו במצודות ובמבצרים שבעיר כ-4,000 מלוחמיו. עד סוף ספטמבר נכנעו גם הם.

קלבריה

לאחר שסיימו ההשתלטות על האי סיציליה, התכוננו אנשיו של גריבלדי לכיבוש חלקה היבשתי של הממלכה, וב-19 באוגוסט חצו את מצר מסינה והגיעו לקלבריה, מחוז בחלקו הדרום-מערבי של חצי האי האפניני. קאבור התנגד למהלך ושלח לגריבלדי מכתב בו המליץ שלא לחצות את המצר, אך גריבלדי מצדו, בהסכמתו השקטה של המלך ויטוריו אמנואלה השני, לא נענה להפצרותיו של קאבור.

20,000 מחייליו של צבא בית בורבון שהו בקלבריה באותה עת, אך מלבד ערים ספורות, כגון רג'ו די קלבריה שנכבשה ב-21 באוגוסט במחיר כבד, לא נתקלו כוחותיו של גריבלדי בהתנגדות משמעותית מצד החיילים, כשמספר יחידות התפרקו או אף ערקו לצידם של "האלף". ב-30 באוגוסט נכנע הצבא הסיציליאני באופן רשמי. הצי הנאפוליטני הלך בעקבותיו.

קרב וולטורנו

סיום המסע

המלך פרנצ'סקו השני נאלץ לעזוב את נאפולי, בירת הממלכה, ולהתבצר בעיר גאטה שבדרום מחוז לאציו. ב-7 בספטמבר כבש גריבלדי את הבירה בלא התנגדות, והתקבל על ידי האוכלוסייה המקומית כ"משחרר".

בקרב וולטורנו המכריע, שנערך ב-1 וב-2 באוקטובר, נהנה גריבלדי מתמיכת הצבא הפיימונטי, שבהסכמת צרפת חצה את מארקה ואומבריה (אז בתחומי מדינת האפיפיור), תוך שהוא מביס את צבא האפיפיור שניסה לעצרו ליד אנקונה, והביס את שארית צבא בורבון, שמנה כ-50,000 חיילים.

ב-21 באוקטובר נערך משאל עם, שברוב מוחץ נתן גושפנקא רשמית לסיפוח ממלכת שתי הסיציליות לממלכת סרדיניה.

מקובל לראות בפגישה בטאנו בין המלך ויטוריו אמנואלה השני לבין גריבלדי, שנערכה ב-26 באוקטובר, את סיום המסע. אחרים מציינים את ה-7 בנובמבר, אז בא המלך בשערי נאפולי, כתאריך סיומו.

ראו גם

• איחוד איטליה
• ויטוריו אמנואלה השני
• קמילו בנסו די קאבור
• ג'וזפה גריבלדי