שלמה נקדימון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:38, 30 באוקטובר 2011

שלמה נקדימון (קָאמינקר) (נולד ב-29 ביולי 1936) הוא עיתונאי ישראלי ופרשן פוליטי, חוקר תולדות היישוב והמדינה. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה.

ביוגרפיה

נולד בחיפה בשנת 1936. אביו, יצחק אשר קאמינקר,^[1] היה חלוץ שעלה ארצה מגליציה המזרחית. בארץ ישראל נמנה עם מייסדי פועלי אגודת ישראל ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול בפתח תקוה.

את דרכו העיתונאית החל בעיתון "חרות", ולאחר מכן עבר ל"ידיעות אחרונות". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.

בימי "פרשת לבון" חדר נקדימון בהיחבא (בהסתתרו בתא מיזוג האוויר) לבית ארלוזורוב בתל אביב, שבו נערכה ב-4 בפברואר 1961 ישיבת מרכז מפא"י שבה הודח פנחס לבון מתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות, ומסר דיווח אותנטי של עד ראייה להתרחשות זאת שהייתה סגורה לתקשורת. הוא הועמד לדין על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין מאחר שבית המשפט מצא כי "אין להשיב על ההאשמה".

בשנים 1978–1980, בתקופת המשא ומתן על הסכם השלום עם מצרים, שימש נקדימון כיועץ תקשורת לראש הממשלה מנחם בגין.

בשנת 1983, ולאחר מכן בשנת 1984, הרחיק נקדימון עד להונג קונג כדי לראיין את אברהם תהומי, שהיה סגן מפקד סניף "ההגנה" בירושלים ולאחר מכן ייסד את האצ"ל, והיה מעורב בחיסולו של המנהיג החרדי יעקב ישראל דה האן בשנת 1924. תהומי חי באחרית ימיו בהונג קונג. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי יצחק בן צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, יוסף הכט המפקד הארצי של ההגנה וזכריה אוריאלי, מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.

על ספרו "תמוז בלהבות", המתאר את סיפור תקיפת הכור האטומי בעיראק בשנת 1981, זכה נקדימון בפרס סוקולוב לתקשורת הכתובה לשנת 1993. בשנת 1995 קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת 2008 (ה'תשס"ח), ביום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל הוענק לנקדימון תואר יקיר העיר תל אביב על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות".^[2]

ספריו על תולדות היישוב

דה האן – הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל (נכתב ביחד עם שאול מייזליש). הוצאת מודן, 1985.
הבנק – יצירתו של בנימין זאב הרצל סיפורו של אוצר התיישבות היהודים. הוצאת מלוא, 2003.

ספריו על תולדות המדינה

אלטלנה, הוצאת עידנים, 1978 – סיפורה של אונית הנשק של אצ"ל שעלתה באש תותחי צה"ל, ומלחמות היהודים במהלך מלחמת העצמאות.
לקראת שעת האפס, הוצאת רמדור, 1968 – סיפור תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים.
אחרי, הוצאת מוקד, 1968 – סיפור חייהם של שישה מבכירי מפקדי צה"ל במלחמת ששת הימים.
סבירות נמוכה, הוצאת רביבים, 1982 – סיפור הרקע למלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה.
תמוז בלהבות, הוצאת עידנים, 1986 – סיפור תקיפת הכור האטומי בעיראק בשנת 1981.
תקווה שקרסה - הקשר הישראלי-כורדי 1963–1975, הוצאת משכל, 1996.

ביוגרפיה פרי עטו

בגין (בשיתוף עם אביעזר גולן), הוצאת עידנים, 1978– סיפור חיים אלבומי על חייו של מנחם בגין

הערות שוליים

^ דוד תדהר (עורך), "יצחק אשר קאמינקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2809.
^ יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמ' 15], באתר עיריית תל אביב.

תבנית:אין בינוויקי

[1] דוד תדהר (עורך), "יצחק אשר קאמינקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2809.

[2] יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמ' 15], באתר עיריית תל אביב.

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[תמונה:Shlomonakdimon.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שלמה נקדימון]]
-'''שלמה נקדימון''' ('''קאמינקר''') (נולד ב-[[1936]]) הוא [[עיתונאי]] [[ישראלי]] ו[[פרשן פוליטי]], חוקר תולדות [[היישוב]] ו[[מדינת ישראל|המדינה]]. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה.
+'''שלמה נקדימון''' ('''קָאמינקר''') (נולד ב-[[29 ביולי]] [[1936]]) הוא [[עיתונאי]] [[ישראלי]] ו[[פרשן פוליטי]], חוקר תולדות [[היישוב]] ו[[מדינת ישראל|המדינה]]. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה.
 ==ביוגרפיה==
+נולד ב[[חיפה]] בשנת [[1936]]. אביו, יצחק אשר קאמינקר,{{הערה|{{תדהר|7|2809|יצחק אשר קאמינקר}}.}} היה [[חלוציות|חלוץ]] ש[[עלייה לארץ ישראל|עלה ארצה]] מ[[גליציה המזרחית]]. ב[[ארץ ישראל]] נמנה עם מייסדי [[פועלי אגודת ישראל]] ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול ב[[פתח תקוה]].
-נולד ב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] בשנת [[1936]]. אביו, יצחק אשר קאמינקר, היה [[חלוציות|חלוץ]] ש[[עלייה לארץ ישראל|עלה ארצה]] מ[[גליציה המזרחית]]. ב[[ארץ ישראל]] נמנה עם מייסדי [[פועלי אגודת ישראל]] ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול ב[[פתח תקוה]].
 את דרכו העיתונאית החל בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]", ולאחר מכן עבר ל"[[ידיעות אחרונות]]". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.
@@ שורה 14: / שורה 13: @@
 בשנת [[1983]], ולאחר מכן בשנת [[1984]], הרחיק נקדימון עד ל[[הונג קונג]] כדי לראיין את [[אברהם תהומי]], שהיה סגן מפקד סניף "[[ההגנה]]" ב[[ירושלים]] ולאחר מכן ייסד את ה[[אצ"ל]], והיה מעורב ב[[רצח|חיסול]]ו של המנהיג החרדי [[יעקב ישראל דה האן]] בשנת [[1924]]. תהומי חי באחרית ימיו ב[[הונג קונג]]. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי [[יצחק בן צבי]], יושב ראש הוועד הלאומי, [[יוסף הכט]] המפקד הארצי של ההגנה ו[[זכריה אוריאלי]], מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.
-על ספרו "תמוז בלהבות", המתאר את סיפור [[מבצע אופרה|תקיפת הכור האטומי]] ב[[עיראק]] בשנת [[1981]], זכה נקדימון ב[[פרס סוקולוב]] לתקשורת הכתובה לשנת [[1993]]. בשנת [[1995]] קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם [[מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים]] על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת [[2008]] ([[ה'תשס"ח]]), ב[[יום העצמאות]] ה-60 של [[מדינת ישראל]] הוענק לנקדימון פרס [[יקיר העיר תל אביב]] על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות".<ref>[http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/documents/1257149.pdf  יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמוד 15]</ref>
+על ספרו "תמוז בלהבות", המתאר את סיפור [[מבצע אופרה|תקיפת הכור האטומי]] ב[[עיראק]] בשנת [[1981]], זכה נקדימון ב[[פרס סוקולוב]] לתקשורת הכתובה לשנת [[1993]]. בשנת [[1995]] קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם [[מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים]] על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת [[2008]] ([[ה'תשס"ח]]), ב[[יום העצמאות]] ה-60 של [[מדינת ישראל]] הוענק לנקדימון תואר [[יקיר העיר תל אביב]] על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות".{{הערה|[http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/documents/1257149.pdf יקירי תל אביב יפו, תשס"ח], עמ' 15], באתר עיריית תל אביב. {{PDF}}}}
 ==ספריו על תולדות היישוב==