משתמש:אריקפ1111 – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפת הדף בתוכן "אני אריק. דתי. אין לי כרגע הרבה מה לכתוב בדף המשתמש(כתבתי אותו כדי שאוכל לבדוק את זכות ההצבע..."
שורה 1: שורה 1:
אני אריק. דתי. אין לי כרגע הרבה מה לכתוב בדף המשתמש(כתבתי אותו כדי שאוכל לבדוק את זכות ההצבעה שלי).
אני אריק. דתי. אין לי כרגע הרבה מה לכתוב בדף המשתמש(כתבתי אותו כדי שאוכל לבדוק את זכות ההצבעה שלי).

==טיוטה פנימית==
הרב מיכאל מגדיר אמונה(מתוך ynet)
בכוונתי לנסות ולשרטט כאן מיתווה של היחסים בין אמונה למדע, כפי שאני תופס אותם. אקדים ואומר שגישתי לאמונה היא רציונלית לגמרי, ובכוונתי לא לגלוש לשום מיסטיקה או טיעונים 'מעל השכל' וכדומה (בעצם אני לא ממש מבין מהם טיעונים 'מעל השכל'. טיעונים ואמונות קיימים בשכל, ולא בשום מקום אחר).
שתי הדיסציפלינות הללו (אני לא יודע אם אמונה היא דיסציפלינה. אני נוטה לחשוב שלפחות התשתית שלה מהווה חלק מהפילוסופיה) יקרות לליבי, ויש לי בהן אמון לא מבוטל. שתיהן סבירות והגיוניות בעיניי, וויתור על אחת מהן הוא צעד שכדי שאעשה אותו יידרשו לי נימוקים כבדי משקל. בינתיים אני לא מכיר נימוקים כאלה. להיפך, אני מכיר נימוקים כבדי משקל להחזיק בשתיהן.
מקובל לחשוב שאתיאיזם היא עמדה רציונלית ואילו האמונה הדתית היא משהו מיסטי, שאינו קשור להיגיון הרגיל שלנו (זה שמשמש אותנו במדע ובחיי היומיום) . אולם בעיניי ההיפך הוא הנכון. לדעתי תמונת עולם רציונלית מוליכה לאמונה ודורשת אמונה.
הדברים מגיעים לידי כך, שלמיטב שיפוטי אין אפשרות להיות אתיאיסט רציונלי. כוונתי בזה היא לא רק לטעון שהאמונה באלוקים היא מסקנה שמתחייבת משיקולים רציונליים שונים, אלא גם לטעון שהאמונה היא הערובה היחידה האפשרית לרציונליות (ובכללה למדע).
אוסיף שבעיניי המחיר הכבד ביותר שאצטרך לשלם אם וכאשר אצטרך לוותר על אמונתי באלוקים הוא הויתור על הרציונליות. זהו מבחינתי היחס הבסיסי בין אמונה למדע.

===ספר העיקרים מגדיר אמונה===
והאמונה בדבר הוא הצטייר הדבר בנפש ציור חזק, עד שלא תשער הנפש בסתירתו בשום פנים, אף אם לא יודע דרך האימות בו, כמו שלא תשער הנפש בסתירת המושכלות הראשונות והדברים שמחשבתו של אדם גוברת בהם, או שהם באדם מצד טבעו ולא ידע איך באו לו; או כמו שלא תשער הנפש בסתירת מה שהושג מן החוש ומה שאימת אותו הניסיון, אף על פי שלא תדע סיבת האימות בו.

והאמונה תיפול בכל דבר שלא הושג למאמין מצד החוש, אבל הושג לאיש מה רצוי ומקובל, או לאנשים רבים גדולי הפרסום, הושג הדבר ההוא או כיוצא בו בזמן מה בחוש, ונמשכה הקבלה למאמין מן האיש ההוא או האנשים ההם, קבלה נמשכת מאב לבן.

וזה ודאי ראוי להאמין בו, קרוב אל מה שהעיד עליו החוש למאמין ההוא, אף על פי שלא יאמתהו השכל.
כמו מה שנתאמת בניסיון, היות השי"ת מנבא למי שירצה מבני אדם, מבלי שיקדמו לו ההכנות הטבעיות שמנו אותם רז"ל היותן הכרחיות להימצא בנביא כדי שתחול עליו הנבואה. אמרו בנדרים פרק אין בין המודר (ל"א ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה נאה וכו', ואעפ"כ נתאמת בניסיון בשעת מתן תורה, שכל ישראל - חכמיהם וטיפשיהם וקצרי הקומה עם רמי הקומה, ורכי הלבב עם הגיבורים, ועשיר ורש - כולם הגיעו למעלת הנבואה, ושמעו קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש. כמו שהעיד הכתוב (דברים ה') באומרו: את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף וגו'.

===הכוזרי על אמונה:===
אמר החבר: יש ויש עליו רמז בעדות הנבואה ובראית הלב כי הבאת הראיות מתעה וממנה נולדו המינות והשיטות הנפסדות כי בעלי השניות מה הביאם אל האמונה בשתי סבות קדמוניות אם לא הבאת הראיות וכן הדהריה מה הביאם אל אמונתם בקדמות הגלגל ובהיותו סבת עצמו וסבת זולתו אם לא הבאת הראיות אף עובדי האש ועובדי השמש לא הגיעו לעבודתם זו כי אם על ידי הבאת הראיות אולם דרכי הבאת הראיות שונות זו מזו מהן שבאו בדיוק רב ומהן שקצרו בזה והמדויקת ביותר היא דרך הפילוסופים ואתם הביאה דרך זו לידי אמונה באלוה אשר אינו לא מרע ולא מיטיב לנו ולא יודע דבר על תפלותינו ועל קרבנותינו על עבודתנו או על מרינו וכן לידי אמונה שהעולם קדמון כקדמות האלוה
==="הדוס" מגדיר אמונה===
גם כאשר אנחנו ניגשים לבחון את תורת משה '''והאמונה''' היהודית, עלינו לעסוק באותם שני שלבים. קודם כל עלינו להביא '''ראיות ברורות לכל עיקרי האמונה''' של תורת משה, ובשלב השני עלינו להתמודד עם השאלות השונות.
העיקרון הזה בא לידי ביטוי בשני מישורים. במישור של מציאות הבורא ('''האמונה''' הכללית), ובמישור של תורה מסיני ('''האמונה''' הפרטית לעם ישראל).

===הרב שילת על אמונה===
כאן מוצהרת בבירור תפיסתו של הכוזרי לגבי הדרכים השונות '''לאמונה''': "הדת ההיקשית המנהגית", כלומר, זו '''המבוססת על הוכחות שכליות''' (היקשים) לשאלות אמונה, ועל חוקים מוסריים הנקבעים על ידי האדם כתוצאה מהכרתו האמונית (מנהגים) - איננה מסַפקת, מפני שאין הוכחות חותכות וחד-משמעיות לטענות בענייני אמונה, ותמיד יהיה ויכוח מהי הדעה האמיתית ומהי ההתנהגות הרצויה. לעומת זאת הראִיה היא דרך השתכנעות ישירה, שאינה זקוקה להוכחות, ולכן היא עדיפה.

...ידוע שהרמב"ם הוא מחסידי ביסוס ה'''אמונה''' על '''החקירה השכלית'''.

גרסה מ־01:28, 6 בדצמבר 2011

אני אריק. דתי. אין לי כרגע הרבה מה לכתוב בדף המשתמש(כתבתי אותו כדי שאוכל לבדוק את זכות ההצבעה שלי).