לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "תקופת שתי החצרות הקיסריות"

מ
זוטות
(יצירת דף עם התוכן "שמאל|ממוזער|250px|מפה המציגה את שתי הבירות הקיסריות '''תקופת שתי החצרות ...")
 
מ (זוטות)
[[קובץ:Nanbokucho-capitals.svg|שמאל|ממוזער|250px|מפה המציגה את שתי הבירות הקיסריות]]
'''תקופת שתי החצרות הקיסריות''' (ב[[יפנית]]: 南北朝時代, [[תעתיק]]: נאנְבּוֹקוּ-צ'וֹ ג'ידאי) הייתה תקופה ב[[היסטוריה של יפן]] בין השנים [[1336]] ו-[[1392]], בה התקיימו שני חצרות קיסריים: החצר הצפונית, שנוסדה על ידי ה[[ שוגון]] [[אשיקאגה טאקאוג'י]] ב[[קיוטו]], והחתרוהחצר הדרומית, שנוסדה על ידי ה[[קיסר יפן|קיסר]] [[גו-דאיגו]] ביושינו, הסמוכה ל[[נארה]].
 
שני החצרות נלחמו זה בזה במשך חמישים שנה, עד ניצחון החצר הצפונית ב-1392, אולם החצר הצפונית הייתה תחת שליטתו של השוגון, ולמעשה חסרת השפעה. עם זאת, הקיסרים מהחצר הדרומית נחשבו לקיסרים הלגיטימיים החל מ[[המאה ה-19]], וזאת בשל העובדה שחצר זו מחזיקה [[האוצרות הקיסריים|אוצרות הקיסריים]].
===רסטורציית קנמו===
{{הפניה לערך מורחב|רסטורציית קנמו}}
ב-1333 האמין הקיסר גו-דאיגו שביכולתו להשיב את השליטה ביפן לחצר הקיסרית ול[[אצולה]], ובכך להחזיר למדינה את השלטון האזרחי לאחר מאה וחצי של [[שלטון צבאי]]. הוא השיב לעצמו מספר נחלות שהיו בשליטת משפחתו בעבר ואת חלקן העביר למקדשים [[בודהיזם|בודהיסטיים]] שונים בתקווה לזכות בתמיכתם. עם זאת, הקיסר לא הבין את חשיבות המעמד הלוחם ליציבות שלטונו, ותחת זאת [[קבוצת פנים וקבוצת חוץ|העדיף לתגמל את מקורביו]]. מנהיגי הצבאות שהכניעו את השוגונות, כאשיקאגה, קיבלו את חלק הארי של אדמות הוג'ו-לשעבר, ובכך בעצם שבה השליטה בנחלות למצביאים חזקים שלא היו כפופים לקיסר. הטעות הגדולה יותר של הקיסר הייתה בכך שלא חילק מספיק אדמות לסמוראיםל[[סמוראי]]ם מהמעמד הנמוך יותר שתמכו בו, ולא זו בלבד, הוא גבה [[מס]]ים ממעמד זה על מנת שיוכל לבנות לעצמו ארמון. עד שנת [[1335]] איבדו הקיסר והאצולה את תמיכת המעמד הלוחם.
 
הקיסר הבין שהוא איבד את השליטה באשיקאגה, שהחל למנות מושלי מחוזות על דעת עצמו, ללא הסכמה קיסרית, ובתגובה אסף צבא [[סמוראי]]ם כדי לצאת כנגד צבאו של אישקאגהאשיקאגה. בשלב זה היה אשיקאגה סמלו של המעמד הלוחם, שסמך עליו שימלא את צורכיהם, ואכן נהנה מחנהו מיתרון מספרי גדול. ב-[[23 בפברואר]] 1336 הפסיד צבאו של הקיסר, ואשיקאגה כבש את הבירה ושם קץ לרסטורציית קנמו. הקיסר נמלט מהבירה ונאלץ לברוח ל[[קיושו]], שם הקים את החצר הקיסרית הדרומית, ובעצם פתח את תקופת שתי החצרות הקיסריות.
 
==שתי החצרות==
מעט לפני נפילת השוגונות ב-1333, הדיח השוגון את גו-דאיגו מן הקיסרות לאחר שפתח ברסטורציית קנמו, ומינה תחתיו את בן-דודו קוג'ון. בעקבות התמוטטות השוגונות זמן קצר לאחר מכן, איבד קוג'ון את מקומו, אך אחיו, קומיו, ושני בניו זכו לתמיכתו של אשיקאגה כיורשים החוקיים ל[[כס החרצית]]. לפיכך, נוצר הענף הצפוני של המשפחה הקיסרית על ידי משפחתו של קוגון, שישב בקיוטו.
 
מול הענף הצפוני עמד הענף הדרומי, בשל מקום מקומו בנארה, הדרומית לקיוטו, ובראשו עמד הקיסר המודח גו-דאיגו. ב-1392 הובס הקיסר הדרומי גו-קמיאמה, ונאלץ לוותר על כסוכסאו לטובת נינו של קוגון, הקיסר גו-קומאצו, ובכך הסתיים הפילוג. שני הקיסרים הסכימו להשיב על כנה את השיטה הישנה לפיה בכל עשור יתחלף הקיסר, בכל פעם מחצר אחרת. גו-קומאצו הפר את ההסכם, לא רק בכך ששלט עשרים שנה, אלא אף בכך שהכתיר את בנו תחתיו, במקום את הקיסר מהחצר הדרומית.
 
אף על פי כן, נחשבו הקיסרים מהחצר הדרומית לקיסרים הלגיטימיים, בעוד הקיסרים מהחצר הצפונית, ובכללם המשפחה הקיסרית הנוכחית, נחשבו מתחזים. במהלך [[תקופת מייג'י]], ב-[[3 במרץ]] [[1911]] התפרסמה הכרזה קיסרית בה הכריז הקיסר [[מוצוהיטו]] שהחצר הדרומית היא החצר הלגיטימית, אף על פי שמוצאו היה מהחצר הצפונית.{{הערה|Thomas, עמ' 199.}}