חיים מרדכי רולר

הרב חיים מרדכי רולר (כ"ח באדר תרכ"ח, 1868-מוצ"ש ט' בחשוון תש"ז, אוקטובר 1946) התפרסם כראב"ד טרגו ניאמץ שבה כיהן כיובל שנים, וכמחבר שו"ת "באר חיים מרדכי" וכמומחה בהתרת עגונות. מיוחס כבן אחר בן לרב דוד אלטשולר, מחבר פירוש המצודות על הנ"ך, אך הייחוס הזה מוטעהראו בישורון, חלק ו', אב תשנ"ט, עמ' תרע"ו.. מצד אם אבי אביו, ר' שמשון, היה צאצא לרב נפתלי כ"ץ, מחבר הספר סמיכת חכמים, ונצר למשפחתם של השר שאול וואהל ומהר"ל מפראג והרב עקיבא כ"ץ שהיה ממגורשי פורטוגל וכיהן כרבה של סלוניקי. ידידם של הרבנים זאב וולף הלוי טירנואר ויצחק אייזיק הלוי הרצוג. היה חסיד רוז'ין, אך מקורב גם לאדמו"רים מבוהוש וצ'ורטקוב ונהג לבקר אדמו"רים חשובים נוספים.

תולדות חייו

נולד בדימינשט, עיירה קטנטנה ליד העיר רומאן במחוז ניאמץ שבחבל מולדובה ברומניה, לרב יצחק אייזיק יהודה לייב רולר ולדבורה. אביו שימש כראב"ד פונזשט והיה מחסידי ר' דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב ור' יצחק פרידמן מבוהוש (בן ר' שלום יוסף פרידמן שהיה בכורו של ר' ישראל פרידמן מרוז'ין) ומתלמידי הרב אריה לייבוש איש-הורוביץ שהיה מגדולי הדור וכיהן ברבנות סטרי וסטניסלב. אמו הייתה בת הרב שבתי סג"ל שכיהן כרבה של בוהוש וחיבר את 'שו"ת הרשבי"ד' (קלוז' תרפ"ו והודפס שוב בדפוסי צילום בברוקלין תשנ"ד וב"מכון זכרון קדושי פולין" באשדוד תשנ"ח).

למד תורה מפי אביו, ובבחרותו היה מהאברכים הבולטים בחצרו של ר' יצחק פרידמן מבוהוש, מייסד חסידות בוהוש. הוא שהה שם בשנים תרמ"ה-תרנ"ה לאחר נישואיו בשלהי חורף תרמ"ה עם בת הרב אברהם חיים סאריף, משמשו של הרבי מבוהוש, ובתרמ"ח נבחר להיות מו"צ בבוהוש. לאחר מכן נבחר לכהן כרב העיר טרגו-ניאמץ. רוב היום עסק בתורה עטוף בטלית ועטור בתפילין בבית הכנסת "בוסלבר" ("בוסלבר שוּל"). התנהג בענווה, אך כרב ידע להיות תקיף כשהיה צריך ולא חת מפני איש. בעיקר היה מקורב לאדמו"רים מבית רוז'ין, ובייחוד לאדמו"רים מבוהוש וצ'ורטקוב (ר' דוד משה מצ'ורטקוב ובנו ר' ישראל), אך גם ביקר את האדמו"רים ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה, ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין ור' משה יהודה לייב פרידמן מפשקאן. בנוסף ביקר אדמו"רים חשובים אחרים כמו מחסידויות קוסוב, ויז'ניץ, בלז וסקווירה.

נודע בגאונותו הרבה בתורה בנגלה ובנסתר וכפוסק גדול שמכל קצוות הארץ פנו אליו בשאלות סבוכות וקשות, וביראת שמים מופלגת ביותר. כן התפרסם כמומחה מיוחד בהתרת עגונות, ועסק בכך לאחר כל אחת משתי מלחמות העולם. חיבורו הקצר קונטרס באר חיים מרדכי : תשובה אחת להיתר עגינות שימש לאחר השואה להתרת עגונות במקרים רבים.

בנוסף היה דרשן מחונן שהשפיע על רבים לשפר את מעשיהם והצטיין בתפילתו מלאת הרגש והקפיד מאוד על תפילה בציבור. בזמן שהיה צריך לשהות בקלוז' בזמן מסוים בוצעו פרעות נגד היהודים, ואף במצב זה יצא הרב רולר אל הרחוב כדי לחפש מניין לתפילה. הוא נתקל בכנופיית גויים שהתנפלו עליו ורצו לרוצחו ובנס ניצל מהם. כתודה לאלוקים על הצלתו הדפיס את ספרו "ברכי נפשי". ר' אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולן סיפר כי פעם אחת ביציאתו מעיר אחת בבסרביה בערב ביום חורפי קשה חיפש מניין יהודים לתפילת ערבית בתחנת הרכבת, אך כיוון שלא מצא ולמרות תנאי החורף הקשים והיותו מאוד מבוגר ועל אף ההוצאה הכספית הניכרת לפי מצבו הכלכלי, נסע בעגלה עשרה קילומטרים לסקולן לביתו של ר' אליעזר זוסיא וביקשו לאסוף יחד עימו מניין כדי שיוכל לומר ברכו, וחזר בעגלה לתחנת הרכבת.

כל יום היה לומד עד חצות היום כשהוא מעוטר בתפילין לפי שיטת רבנו תם, פרשה בתורה, פרק בנ"ך, פרק במשנה, דף גמרא, זוהר, ארבעה טורים עם ביאור בית יוסף, שולחן ערוך ונושאי כליו, וספרי הלכה נוספים של ראשונים ואחרונים. לאחר מכן היה מקיים מצוות ביקור חולים לפני שאכל ארוחת בוקר. התעניין בכל חולה ושאלו אם זקוק לעזרה כלשהי וכן עודדו רבות וברכו מכל הלב ברפואה שלמה. לאחר פת שחרית התיישב לכתוב חידושי תורה ותשובות לשאלות הלכתיות. לאחר זמן מה היה שוכב לנוח ולומד בספרי חסידות כמו תולדות יעקב יוסף (של ר' יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה), קדושת לוי (של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב) ונועם אלימלך (של ר' אלימלך מליז'נסק) ועוד, עד שנרדם. לאחר תנומה קלה חזר ללמוד ולכתוב. לאחר שסיים את כתיבתו לאותו היום, עסק בצרכי ציבור וקיבל אנשים בעניינים שונים לשאלות הלכתיות, עצות, המלצות, ברכות, וסיוע ותמיכה בעניין כזה או אחר. כמו כן פיזר מכספו לטובת נזקקים ואף התרים אחרים בעבורם. בייחוד עסק בזה לפני החגים וביותר לפני פסח וסוכות. כשראה יהודי הסוחב סלים כבדים מיהר לשלם ליהודי עני סכום כסף מכובד כדי שיעזור לאותו יהודי ויקיים מצוות "עזוב תעזוב עימו". כשראה תלמיד חכם נושא משאות היה הוא עצמו עוזר לו. בשנותיו האחרונות לאחר שעלה לארץ ישראל לירושלים ביקש ממקורביו שיביאו לפניו עני כדי שיוכל לקיים מצוות צדקה. בלילה המשיך ללמוד עד שעות מאוחרות.
בצהרי ערב שבת היה טובל במקווה ואומר את שיר השירים בהתלהבות ובקול ערב. את זמן הקידוש את דוחה עד לזמן מסוים כמנהג אדמו"רי בית רוז'ין ולאחר תפילת ערבית היה דורש לפני קהל המתפללים בענייני פרשת השבוע. היה מקדש ושר את זמירות השבת בדבקות רבה. לאחר שינה קלה היה לומד מחצות הלילה עד עלות השחר בספרי נגלה ונסתר. במשך כל השבת לא דיבר בענייני חול. במוצאי שבת לאחר ההבדלה והזמירות, היה כותב את חידושי התורה שהתחדשו לו במשך השבת. בימים הנוראים היה באימה וביראה מפני דינו של הקדוש ברוך הוא והיה מנותק מענייני העולם הזה, בימי החגים היה מלא שמחה רבה.
היה נוהג מנהגי מקובלים כמו צומות בימי השובבי"ם או הקפת שולחן האוכל בשבת בשני ענפי הדס לפני הקידוש בליל שבת.

בתרס"ג השתתף בכינוס רבנים מרחבי העולם היהודי שהתקיים בקרקא נגד עלילות הדם, ובכינוס זה נבחר להיות יו"ר אגודת הרבנים ברומניה וחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בגירוש יהודי טרגו-ניאמץ בחול המועד פסח תש"ד נאלץ לעזוב לאחר קרוב לחמישים שנות רבנות בטרגו-ניאמץ ועבר לבוקרסט.

בתמוז תש"ו עלה לארץ והתיישב בירושלים. סמוך לזמן הדלקת נרות בערב שבת פרשת לך לך בז' בחשוון תש"ז צלצל לרב הרצוג ואמר לו שהוא מצטרף להיתר עגונה שדנו בה באותו הזמן. הרב הרצוג שאלו מדוע צלצל לשם כך בשעה כזו. ענה הרב רולר שאינו רוצה לעכב היתר עגינות של בת ישראל "כי מי יודע מה ילד יום". ואכן, במוצאי אותה שבת נפטר ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. בהלוויתו השתתפו אלפים רבים וביניהם רבנים נודעים. בין המספידים היו מגדולי הדור וביניהם הרב עקיבא סופר מפרשבורג. ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין אמר עליו קדיש.

תלמידו הגדול, הרב שמואל טוביאס, ראב"ד פיאטרה ניאמץ שבמחוז ניאמץ, פעל להוצאתם לאור של כתבי רבו לאחר שעלה לארץ.

לזכרו הוקמו בידי יוצאי רומניה בתי מדרש ובתי כנסת על שמו כמו בית הכנסת "רולר" באשקלון, וכן תלמוד תורה "באר חיים מרדכי" של חסידי ויז'ניץ בשדרות רבי טרפון במרכז בני ברק.

אבי העגונות

נחשב כאחד מגדולי המומחים בדורות האחרונים בהתרת עגונות. והיה ביכולתו להתיר במקרים קשים במיוחד שאחרים מגדולי הדור לא הצליחו לפתור. על כך כונה אבי העגונות. באותה מידה עסק בהתרת נישואין של גברים שנשותיהם נעלמו כדי שלא יעברו על חרם דרבנו גרשום שלא לשאת יותר מאישה אחת, ולא מעט מקרים כאלו התרחשו בשואה.

אחת מהעגונות בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה גיטל, בתו של הרב מאיר אריק שהיה מגדולי הדור המפורסמים, ואביה ביקש את הרב רולר לעסוק בעניינה ולבדוק אם ישנה אפשרות להתירה מעגינותה. בעלה הסוחר ברוך רייך נסע בתר"ף מוינה לבודפסט בעסקי מסחרו ונעלמו עקבותיו. סוחר משטרה בשם משה פראנץ שהיה יהודי מומר שהתנצר עם אביו כשהיה ילד, העיד שחיילים אוסטריים התעללו בו ורצחוהו ולא נודע היכן קברו אותו. בעקבות עדות זו עלתה השאלה האם עדותו יכולה להתקבל מבחינה הלכתית ולהתיר את העגונה. ר' חיים מרדכי מצא דרך להתיר את גיטל מעגינותה אך התנה זאת בכך שיצטרף להיתר הרב בצלאל זאב שפרן, מגדולי רבני רומניה שהתפרסם כראב"ד בקאו ומחבר 'שו"ת הרב"ז', ואחר מגדולי התורה של וינה, עיר מגוריה על העגונה. הרב שפרן הסכים להיתר והרב אריק שלח את היתר הרב רולר לרב אברהם חיים שטיינברג וזה סמך ידיו על היתר. בנוסף לכך עיין בהיתר גם הרב שמואל אנגל והסכים לו.

במקרה אחר של החייל היהודי מטרגו-ניאמץ, אברהם מובשוביץ, פסקו בשלב מסוים מכתביו מהחזית, ולאחר שהסתיימה המלחמה וחפציו האישיים של אברהם נשלחו בדואר למשפחתו, היו בטוחים בני המשפחה כי נהרג בקרבות. רעייתו התאבלה עליו ובנו הקטן החל לומר עליו קדיש. היא נענתה לעצת ידידים וקרובים להינשא שוב והלכה לרב העיר, ר' חיים מרדכי, לקבל היתר לכך, אך הרב דחה אותה פעם אחר פעם. לאחר הפצרות רבות מאוד מבני המשפחה נענה הרב לעסוק במקרה ומצא שאפשר להתירה מעגינותה. לאחר שורות אחדות של כתיבת ההיתר נשבר קולמוסו של הרב רולר והיו צריכים לדחות את כתיבתו לזמן אחר. בפעם השנייה באו בני המשפחה שהיו נוכחים בכתיבת ההיתר עם כלי כתיבה אם תתרחש תקלה כזו שוב. בפעם השנייה אמנם סיים את כתיבת היתר, אך לפני שחתם על ההיתר, פגעה ידו בקסת הדיו והדיו נשך על ההיתר והשחיתו. כשראה זאת הרב רולר קבע: "לא אתן יותר במקרה הנוכחי שום היתר!" לאחר כמה חודשים אברהם מובשוביץ חזר לביתו ואמר שנשבה בידי האויב ולא יכול היה להמשיך בקשר על משפחתו. כשספרו זאת לרב רולר הגיב על כך ואמר לנוכחים שכולם יודעים עד כמה הוא מתאמץ להתיר עגונות, אך במקרה זה לא חש משיכה לעסוק בעניינה של האישה הזו לעומת מקרים של עגונות אחרות ולבו אמר לו שאין להתיר אותה מעגינותה. והסביר שמסיבה זו דחה אותה כמה פעמים, אך לא יכול היה לעמוד בהפצרות בני המשפחה ועסק במקרה זה, אך מן השמים עזרו לו שלא ייכתב היתר במקרה זה.

לאחר השואה היה עסוק בהשגת היתר נישואין של גברים ששרדו ונשותיהם נלקחו למחנות ההשמדה, ובעיקר אושוויץ-בירקנאו שהיה הגדול בהם (כונה גם אושוויץ 2 ובירקנאו). הוא הקים למטרה זו בית דין מיוחד בבודפסט שהיה מסונף תחת "הלשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה". הוא היה נשיא "ועד הרבנים" שהוקם לעניין זה בארד וזירז את ראשי היהדות החרדית של הונגריה להקים ביד דין מיוחד בנושא זה גם בעיר זו. הוא עצמו התגורר באותה זמן בבוקרסט שאליה גלה לאחר שגורש מטרגו-ניאמץ. אחד מחברי בית-הדין שהוקם בארד, הרב יעקב סגל ליבוביץ שהיה דיין בעיירה קאפושוואר, בא לבוקרסט לשאול את ר' חיים מרדכי מה אפשר לעשות לגבי הגברים האלו. הר רולר התכוון להקים בבוקרס אספת רבנים גדולה שתדון במקרים אלו, אך עשרה רבנים שנו בעניין וביניהם הרבנים דוד שפרבר שכיהן רבה של קהילת בראשוב, צבי קינסטליכר ששימש כראב"ד סבן והאדמו"ר ר' חיים מאיר הגר מויז'ניץ. הרב רולר הדגיש בפסק הדין המתיר שהוא נית בתנאי שישנה עדות של עדים כשרים שהאישה נשלחה בסלקציה באושוויץ לצד שמאל להמתה בתאי הגזים ובתנאי 'שיקבלו הבעל והאשה (שעומד לישא עכשיו) בחרם, בנדר ובשבועה ויתחייבו בע"פ ובכתב' שאם האישה בכל זאת נותרה בחיים ותחזור, יהיה אסור לבעל לחיות עם אחת מהן עד שייתן גט למי מהן שיחפוץ. ומדגיש הרב רולר שללא קבלה והתחייבות זו אסור לחתן את הזוגות.

בריאיון לקראת ראש השנה תש"ו שערך עימו בבוקרסט מ' רודיק, יהודי קומוניסט וכתב העתון הרומני "רנאשטריה נואסטריה" (התחייה שלנו"), שהיה לאחר אספה זו ואספה נוספת בעניין זה שהתקיימה לאחר כחודש, אמר הרב רולר: ”"אף שאין בכוחנו הדל לפתור בעיות קשות מן הסוג שהעמידו בפנינו התוצאות הטרגיות של השואה, אסור לישב בחיבוק ידיים, ומוטל עלינו לפעול לישע השרידים כמיטב יכולתנו למען לא תכבה גחלת ישראל".”

ארץ ישראל

כל ימיו חלם לעלות לארץ ישראל. הוא הי אומר: "מאמין אני באמונה שלמה בביאת המשיח ומחכה לו בכל יום שיבוא, אבל משתוקק אני שאזכה לצאת לקראתו על אדמת הקודש". כמובן שהרצון עצמו לעלות לארץ לא היה תלוי בביאת המשיח.

בריאיון לעתון "התחייה שלנו" שאל הכתב את הרב רולר: מדוע אינו ממתין למשיח שיבוא ויגאל את היהודים מהגלות? ענה הרב רולר: "ינעם יותר למשיח כשימצא אותנו בירושלים מאשר יצטרך לשוטט ולחפש אחרינו בחוצות בוקרסט". עוד הוסיף הרב רולר כי העתיד של העם היהודי הוא רק בארץ ישראל ומשם יהיה אור לגויים. וכן אמר:

"מלאו עכשיו 1,877 שנה מאותו יום שגורשנו בפעם האחרונה מארצנו. מני אז הננו כבשה בין שבעים זאבים, ובאותה מדה שהשתדלנו לשאת חן בעיני הגוים, הגדילו הגוים את שנאתם כלפינו והוסיפו להתעלל בנו. מה שהתרחש כעת בשואה, הזהיר עליו יחזקאל הנביא עוד לפני 2003 שנה: 'אשר אתם אומרים נהיה כגוים - היה לא תהיה'. כאשר היהודים שוכחים את זהותם יבואו הגוים ויזכירום.'

זכה לקיים את משאלתו בהיותו כבן 78 לאחר שקיבל אשרת עלייה כשנה ותשעה חודשים מהריאיון ב"התחייה שלנו". לא זכה לחיות זמן ניכר בארץ ונפטר לאחר כשלושה חודשים.

משפחתו

אחיו ואחיותיו

• הרב בן ציון רולר (נולד בתרמ"ב) - גם הוא נולד בדימינשט. כיהן ברבנות בוהוש כיורשו של סבו וחותנו, ר' שבתי סג"ל, וחיבר את "ההתראה האחרונה : דברי מחשבה" (בוקרסט תרצ"ו) ו"דורש לציון בעתו" (שם תרצ"ח). כן ערך את והוסיף ביאור וציונים ל'שו"ת הרשבי"ד' של סבו וחותנו. רבו המובהק היה אביו והוסמך להוראה מחותנו וסבו הנ"ל, מהרב שלום מרדכי הכהן שבדרון מברז'אן ומעוד גדולי ישראל. בתר"ס נבחר לכהן כרבה של בוהוש. בנו יצחק (כ"ג באלול תש"ג-כ"ו באייר תשכ"ז) שירת בצבא בחיל הקשר ונהרג ביום הראשון של מלחמת ששת הימים דרומית לצומת רפיח. יצחק רולר כתב בסיום לימודיו בישיבה התיכונית נתיב מאיר עבודת גמר על פרעות יאסי שבהם נהרגו מבני המשפחה, במקום בחינת בגרות. על יצחק רולר ראו כאן.
• הרב יצחק יעקב גוטליב - אח מאם בלבד שעלה לארץ.
• אשת הרב משה בן הרב חיים ראב"ד ראדוקאנען.

ילדיו וצאצאיו

• הרב מנחם מנדל - הוסמך להוראה והתגורר בצ'ורטקוב. כיהן לפני השואה ברבנות ווסלוי ואקרמן בבסרביה. לאר המלחמה שימש כרב בלודז' ולאחר מכן היגר לפריז. בסוף ימיו כיהן כרב הקהילה היהודית במלבורן שבאוסטרליה ושם נפטר.
• שמשון נפתלי - לא הוסמך להוראה אך היה גדול בתורה וגם בעל ידיעות מקיפות במדעים ושפות. נפטר בדמי ימיו בתרפ"ב. את ספרו "שער נפתלי" חיבר לזכר בנו זה.
• חנה-שרה - נספתה בשואה. אשת הרב יעקב חיים רוטר, בן הרב יחזקאל רוטר שכונה "המגיד מקלויזנבורג". חתנם הוא הרב דוד דוב טירהויז שמילדיו ישנם חסידי רוז'ין.
• רייזל - אשת הרב ניסן גולדשטיין מקלויזנבורג.
• חיה טובה - אשת הרב אברהם צוויבל. עלו לארץ לאחר השואה והתגוררו בבני ברק. חסיד ויז'ניץ שתרם את מבנה התלמוד תורה ברחוב טרפון שברחוב טרפון שהיה קרוי על שם חמיו.
• אסתר - היתה נשואה לרב בשם גוטליב והתגרשה ממנו הוא היגר לארצות הברית ושם כינה עצמו 'האדמו"ר מניאמץ'.
• אשת הרב לוי שטרנברג שכיהן כראב"ד דומברבני.

חיבוריו

• שו"ת באר חיים מרדכי (שאלות ותשובות באר מרדכי) - כולל שלושה חלקים לראשונה יצא לאור בקלוז' תרפ"ד-תרצ"ו. בהקדמתו הוא מבאר את פרשת עקדת יצחק. ההקדמה יצאה לאור בנפרד בידי חתנו ניסן גולדשטיין מחיפה בחיפה בט' במרחשווןתשמ"ח. דפוס צילום עם הוספות ומפתחות יצא לאור בידי 'מכון בוהוש שע"י ישיבת כולל בוהוש', תל אביב תשל"ז (1976) כשבסוף נוספו קונטרס באר חיים מרדכי : תשובה אחת להיתר עגינות (יצא לאור לראשונה בידי הרב רולר בקלוז' תרפ"ג) ותולדות המחבר (בהכפלה). הוצאה זו הודפסה על ידי "מכון זכרון קדושי פולין", אשדוד תשנ"ח.
• מאמרי באר חיים מרדכי - כולל למעשה 6 קונטרסים בהלכה ובאגדה ובהם: "שלוש עשרה עיקרים", "גדול השלום" על פרשת יתרו וביאור להפטרת שבת הגדול. יצא לראשונה בקלוז' תרצ"ט.
• חידושי בן יאיר על הש"ס - יצא לאור לראשונה בצ'רנוביץ תר"ץ, וכן בדפוסי צילום בידי "מכון בוהוש", תל אביב תשל"ו ותש"ם או תשמ"א.
• ביאור באר חיים מרדכי להגדה של פסח - הרב טוביאס צירף לו את קונטרס 'גש"ם נדבות' שבו הערות ופלפולים על דברי רבו. ההגדה עם ביאורו של הרב רולר יצאה לאור בירושלים תשכ"ט.
• באר חיים מרדכי : ספרי דאגדתא - צירוף דפוסי צילום של חיבורים לא גדולים בעיקר בענייני אגדה של ר' חיים מרדכי עם חיבור אחד של אביו. כולל את שער נפתלי על הפטרות שלוש דפורענותא ושבע דנחמתא (צ'רנוביץ תרפ"ב), שירת דבורה על הפטרות שבת שירה ושבת חנוכה בצירוף "קונטרס באר יצחק" שהוא חידושי אביו על הש"ס והשו"ע (קלוז' תרפ"ה), ברכי נפשי וחמש עשרה שיר המעלות על המזמורים מתהילים ברכי נפשי וחמישה-עשר שירי המעלות עם פירוש רש"י מפירושו לתהילים (קלוז' תרפ"ח), מאמרי באר חיים מרדכי (ראה לעיל), קונטרס באר חיים מרדכי : תשובה אחת להיתר עגינות (קלוז' תרפ"ג). יצא לאור עם תולדות המחבר בידי 'מכון בוהוש', תל אביב תשל"ח.

קישורים חיצוניים

• אשכול העוסק בר' חיים מרדכי רולר, בפורום אוצר החכמה
• חיבוריו בהיברובוקס:
  • 'שו"ת באר חיים מרדכי'
  • "מאמרי באר חיים מרדכי"
  • "שער נפתלי"
  • "ברכי נפשי וחמש עשרה שיר המעלות"
  • "באר יצחק עם שירת דבורה"