קולטן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
MerlIwBot (שיחה | תרומות)
מ בוט משנה: pl:Białka receptorowe
שורה 52: שורה 52:
[[lt:Receptorius (molekulė)]]
[[lt:Receptorius (molekulė)]]
[[nl:Receptor (biochemie)]]
[[nl:Receptor (biochemie)]]
[[pl:Receptor]]
[[pl:Białka receptorowe]]
[[pt:Receptor (bioquímica)]]
[[pt:Receptor (bioquímica)]]
[[ro:Receptor (biochimie)]]
[[ro:Receptor (biochimie)]]

גרסה מ־10:53, 12 במאי 2012

קולטן (בלועזית: רצפטור; באנגלית: Receptor) הוא חלבון המצוי על קרום תא או בציטופלסמה, אליו נקשר הליגנד - מולקולה קטנה המבטאת אות כימי שהתא מתוכנן לקלוט. הקישור של הליגנד לקולטן גורם לשינוי במבנה המרחבי של האחרון, המאפשר לו ליצור את השלב הבא בשרשרת העברת האות.

ניתן לחלק את הקולטנים למספר קבוצות, ע-פי תפקידם: קולטנים עצביים - המגיבים למוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), קולטנים אנדוקריניים - המגיבים להורמונים, קולטני מערכת החיסון - המגיבים לציטוקינים וכמוקינים, וקולטנים לגורמי גדילה.

את הקולטנים שעל קרום התא, שהם בהכרח גם טראנסממברנליים (חוצים את הממברנה לכל עוביה), ניתן לחלק על-פי תפקודם לשלושה קבוצות עיקריות: קולטנים המצומדים לחלבון G, חלבוני תעלה וקולטנים קטליטיים. הראשונים, מעבירים את המסר באמצעות חלבון G, אשר מעבירו בתורו לשליח שניוני שבתוך התא. הקולטנים הקטליטיים, פועלים בעצמם כקטליזטורים המזרחנים את השליח השניוני שבציטוזול, וגורמים לו לפעול בהתאם ל"צו" האות. מנגנון העברת האות של חלבוני התעלה, מתבסס על פתיחת או סגירת תעלה של יונים, כתוצאה מהאינטרקציה עם הליגנד. כאשר זו נפתחת, נעים היונים דרכה בהשפעת מפל הריכוזים והמפל האלקטרוכימי, והשינוי שנוצר בריכוזם בציטוזופלסמה גורם לשינויים פיזיולוגיים בתא, המבטאים את המשך מעבר האות.

חלק מהקולטנים התוך תאיים מתפקדים, כאשר הם קשורים לליגנד, כגורמי שעתוק.

הקולטן העצבי

A - תא עצב משדר (קדם-סינפטי)
B - תא עצב קולט (בתר-סינפטי)
1. מיטוכונדריון
2. שלפוחית סינפטית המכילה מוליכים עצביים
3. קולטן עצמי
4. מרווח סינפטי דרכו מפעפע מוליך עצבי
5. קולטנים בתר-סינפטיים המופעלים על ידי המוליך העצבי
6. תעלת סידן
7. מוליכים עצביים נפלטים למרווח הסינפטי באקסוציטוזה
8. משאבה לספיגה חוזרת של מוליך עצבי

הקולטן העצבי מתווך בין האות הכימי ובין תגובת התא. המוליך העצבי מופרש מקרום התא הקדם סינפטי, אל המרווח הסינפטי, ומשם מפעפע אל עבר הקולטן. הקישור בין המוליך העצבי לקולטן גורם לפתיחה או לסגירת של תעלות יונים בקרום התא הבתר-סינפטי. הקולטנים עצמם קובעים אלו תעלות יונים יפתחו, לצורך שינוי מוליכות הקרום לאותם היונים. פתיחת התעלות (או סגירתן) מביאה לשינוי מקומי בריכוזי היונים, המביא לשינוי הממתח החשמלי על פני קרום התא. הקטנת הממתח (דפולריזציה) מקרבת את מתח הקרום למתח הסף הדרוש לעירור דחף עצבי ולכן נקראת תגובה מעוררת (excitatory). הגדלת הממתח (היפרפולריזציה) מרחיקה את מתח הקרום ממתח הסף הדרוש, ולכן נקראת תגובה מעכבת (inhibitory). לאותו מוליך עצבי עשויים להיות קולטנים מעוררים וקולטנים מעכבים. למשל, חנקן חד-חמצני (NO) משמש כמוליך עצבי מעורר או מעכב, בהקשרים שונים.

קולטנים עצמיים

קולטן עצמי (autoreceptor) ממוקם בקצה סיב עצבי, בעבר הקדם-סינפטי של סינפסה כימית, ומשמש לקבלת משוב על פעילות הסינפסה. הקולטן רגיש לאותם מוליכים עצביים שמשחרר התא עליו הוא שוכן.

קולטנים עצמיים בדרך כלל לא קשורים לתעלות יונים ואינם משנים את מתח הקרום של התא, אלא מווסתים תהליכים תוך-תאיים הקשורים לייצור והפרשה של מוליכים עצביים.

ראו גם

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.