זאוס

זאוס

במיתולוגיה היוונית, זאוס הוא אל השמים, מטיל הברק והרעם, בכיר אלי האולימפוס ושליטם. בעבר נהגו לתעתק את שמו לעברית גם באופנים הבאים: זיאוס, זֶוְס, זֶבְס, צאוס (על דרך הגרמנית), ציאוס. זאוס הוא בנו של הטיטאנים קרונוס וריאה. הוא מטיל הרעם והברק, אחראי על המשפט והצדק והוא דמות המפתח במיתולוגיה היוונית, בהיותו אביהם-מולידם של מרבית האלים החשובים וגיבורי המיתולוגיה.החיה המקודשת לזאוס היא העיט והעץ המקודש לו הוא אלון.

מקדשים הוקמו לכבודו של זאוס בשטח נרחב של ארצות לחופו של הים התיכון, מאסיה הקטנה שבמזרח ועד סיציליה שבמערב. מוקד הפולחן המרכזי לזאוס היה באולימפיה שבפוקיס, שם נערכו לכבודו גם המשחקים האולימפיים העתיקים.

במיתולוגיה הרומית מכונה זאוס "יופיטר", ועל שמו נקרא גדול כוכבי הלכת במערכת השמש, צדק.

לידתו ועלייתו של זאוס

מקדש זאוס באתונה

מקדש זאוס באתונה

זאוס היה השישי והאחרון מבניהם של קרונוס וריאה, הטיטאנים. אחיו היו: הסטיה, דמטר, הרה, פוסידון והאדס. בנבואה אשר רבצה על קרונוס, ואשר סופרה על ידי גאיה ואורנוס, נאמר כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם. בשל כך, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אולם ריה סלדה מכך, וכאשר נולד זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו.

ריה ילדה את זאוס בכרתים, במערה מוסתרת, והנימפות אדרסטיאה ואידיאה השקו אותו בחלב העז אמאלתיאה; ושדים רקדו סביבו ועוררו רעש כל זמן שבכה, על מנת שאביו לא יישמע את בכיו. זאוס גדל בסתר, עד שהגיע למלוא כוחו, ומשהגיע לבגרות יצא לשחרר את אחיו. הוא הערים על קרונוס, כדי שיקיא את אחיו של זאוס, הוא נתן לו צוף מתוק, המשקה האהוב על קרונוס שהכינו לו משרתיו, מעורב בסם הקאה. קרונוס, שלא הכיר את בנו שתה בשמחה את המשקה והקיא את ילדיו מיד, כשחברו האלים יחד, הם נלחמו בטיטאנים, שבראשם קרונוס.

הטיטאנים לא מיהרו לקבל את מרות האלים החדשים. במשך עשר שנים השתוללה מלחמה בין הדורות. לבסוף, שיחרר זאוס את אחיו של קרונוס, הקיקלופים, מכלאם שבטרטרוס, ואלה העניקו לו את כלי נשקו הקטלניים: הברק והרעם. בנוסף, שיחרר גם את הענקים בעלי מאה הזרועות ("הקטונכיירים"), ובתמורה ניצבו אף הם לצידו. יחד הכו האלים ובני בריתם בטיטאנים, עד שלבסוף נאסרו האחרונים בכלא עשוי ארד, תחת משמר הענקים. אטלס - הטיטאן נאלץ לשאת את השמים על גבו - הורשה להישאר מחוץ לכלא, אך הוא סבל מאוד. קרונוס נקצץ לאלף חתיכות במגלו והושלך לטרטרוס.

אחרי הניצחון

לאחר הניצחון על הטיטאנים בחרו ששת האלים את ההר אולימפוס כמקום מושבם הנצחי. שם נפלה ההחלטה כיצד יחלקו ביניהם את העולם. זאוס נבחר לשליט העליון, וכן לאל השמים והרעם; יש הטוענים כי הבחירה בו נעשתה בהגרלה, ואילו לפי גרסה אחרת נבחר בשל כך שהנהיג את המאבק בטיטאנים, היה החזק מבין האלים והיה הכריזמטי מכולם. בניו הזכרים של קרונוס חילקו ביניהם את השליטה על כדור הארץ: זאוס - אל השמים ומזג האוויר, פוסידון - אל הים, האדס - אל השאול והמתים ובנוסף לכך דמטר קבלה את התפקיד של אלת האדמה והתבואה.

זאוס נישא לאחותו הרה, הנזכרת כאלה קנאית ונקמנית - כיוון שזאוס לא שם את הנאמנות לה בראש מעייניו. הוא היה אביהן של מספר דמויות בולטות במיתולוגיה היוונית, לרבות:

• אתנה - אלת הצדק והחוכמה, אשר בקעה ממצחו.
• דיוניסוס - אל היין, התיאטרון, השיגעון והפריון.
• אפולו - אל הרפואה, המוזיקה והאור.
• ארטמיס - אלת הציד והירח.
• הרקולס - גדול גיבורי יוון והאדם החזק ביותר על פני האדמה.
• הרמס - אל הגנבים, הנוודים ושליח האלים.
• ארס - אל המלחמה (שהיה בנם של זאוס והרה).
• הפיסטוס - אל האש והנפחים (גם הוא בנם של זאוס והרה).
• פרסאוס - אחד מבין גיבורי יוון.

על פי הומרוס זאוס הוא גם אביה של אפרודיטה - אלת היופי והאהבה.

תפקיד מרכזי

זאוס הפך לאל כל כך מרכזי בחיי היוונים כי לפי אמונתם הוא שלט בגורל המלחמה. הומרוס מתאר באיליאדה פעמים רבות את הדבר. זאוס משפיע על גורל הקרב בשני אופנים. ראשית, הוא מטיל את ברקיו לצידי הקרבות כדי להודיע מי ינצח. שנית, במלחמות הרות גורל בשביל האלים זאוס משתמש במאזני הדין שלו. על שני כפות המאזניים הוא שם גורל מר עבור שני הצדדים והצד הכבד יותר יפסיד. לדוגמה, מתואר באיליאדה (שיר 22, שורות 209-213 בתרגום טשרניחובסקי) שזאוס הציב על המאזניים את גורלות אכילס והקטור.

תכונותיו

חרף גדולתו של זאוס, הוא לא היה חף מפגמים. על אף היותו החזק שבאלים, לא היה הפיקח שבהם (ב"איליאדה", לדוגמה, מערימים עליו הרה ופוסידון גם יחד). הוא מצטייר כישות יצרית מאוד: רודף נשים, חם מזג וחובב יין, מה שלעתים סיבכו בצרות. תאוות הבשרים שלו הביאה אותו ללבוש צורות שונות כדי לפתות אלות, נימפות ובנות תמותה, למורת רוחה של הרה אשתו. למרות זאת, זאוס לא היה אל נקמן, ולא נהג לשמור טינה; אולם היה ידוע בכעסו - כך, פעם אחת הוא תלה את הרה אשתו בין השמים לארץ בשלשלאות כיוון שסיכנה את חיי בנו הרקולס.
לפי הומרוס, זאוס היה יחסית חסר רגישות לילדיו - הוא הניח לבנו, סרפדון שליט ליקיה, למות מידי פטרוקלוס כשהוא אומר משפט אחד להגנתו; עם זאת לאחר מכן הוא משתמש במאזני הדין כדי לנסות להציל את הקטור, כיוון שזה הקריב לו עדרים שלמים של כבשים.

צאצאיו

חלק מאלף צאצאיו היו:

• אתנה מאלת הערמומיות מטיס
• פרספונה מאחותו דמטר.
• תשע המוזות (קליאו, אוראניה, מלפומנה, תאליה, טרפסיכורה, קאליופה, אראטו, פוליהימניה ואוטרפה) מהטיטנית מנמוסינה.
• ארטמיס ואפולו מליטו.
• איליתיה, הבה, ארס והפיסטוס מאשתו החוקית והנבגדת תמיד הרה.
• הרמס מהנימפה מאיה.
• דיוניסוס מסמלה.
• הרקולס מאלקמנה.
• איאקוס מאגינה.
• מינוס, רדמנתוס וסרפדון מאירופה.
• טנטלוס מפלוטוס.
• אמפיון וזיתוס מאנטיופה.
• הלנה ופולוקס מלדה.
• דרדנוס, אמתיון, הרמוניה, ויאסיון מהפליאדה אלקטרה.
• הנימפות מדינו אחת הגראיות, האוריאדות והדריאדות.
• הליטאי מאלת הריב והמדון אריס.
• פנדיאה מאלת הירח סלנה.
• אפסוס וקרויזה מאיו.
• פרסאוס מדנאי (Danaë), נסיכה בת תמותה, בתו של המלך אקריסיוס, שהרתה לזאוס.
• ארגוס ופלסגוס מניובה.
• אפאיה, ארקאס מקליסטו.
• טיטיוס מאלארה.
• לקדימון מהפליאדה טאיגטה.
• סרפדון מלאודמיה.
• זגריאוס מפרספונה.
• איאולוס מהנראידה מנליפה.
• איגיפן מהעז בואטיס.
• איתליוס מפרוטוגניאה.
• אגדיסטיס, ארקזיוס, אטה, אטימניוס מקסיופיאה.
• בריטומרטיס מקרמי.
• קלרוס, קולקסס מהורה.
• קורינתוס, קרינקוס, הקוריבנטים מהמוזה קאליופה.
• קרוניוס, ספרטאוס וקיטוס מהנימפה הימליה.
• אנדימיון מקליקי.
• גריקוס ולטינוס מפנדורה.
• הלנוס מפירהה.
• הרקלס מליסיתואי.
• הרקלס מאסטריה.
• למוס, איארבוס מנימפה אפריקאית.
• מקדון ומגנס מתיה.
• מנס מגאיה האדמה.
• מגרוס מנימפה Sithnid.
• מליטאוס מהנימפה אותריס.
• מירמידון מאורימידוזה.
• נפלי, פאן מהיבריס.
• פסיס, פיריתאוס מדיאה.
• סמון (סאון) מהנימפה רנה.
• סיביל מלמיה.
• טרגיטוס מבתה של תמון, וקסנתוס.
• ההורות (דיקי, אירינה ואוינומיאה) והמוירות (קלותו, לקסיס ואטרופוס) מאשתו הראשונה תמיס.
• החאריטות (ידועות יותר בכינוי הלטיני "הגראציות") -- אגלאה, אופרוסינה ותאליה; מהאוקינדית אורינומה.

קישורים חיצוניים

• תבנית:אנציקלופדיה ynet