תאופאנס המודה – הבדלי גרסאות
תמר הירדני (שיחה | תרומות) מ תמרה העביר את הדף תיאופנס המוודה ל־תאופנס המוודה תוך דריסת הפניה: כמקובל אצלנו בלי יו"ד |
תמר הירדני (שיחה | תרומות) בעקבות העברת השם |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{קדוש נוצרי |
{{קדוש נוצרי |
||
|שם= |
|שם=תאופנס המוודה |
||
|תאריך לידה= [[758]] |
|תאריך לידה= [[758]] |
||
|תאריך פטירה= [[12 במרץ]] [[818]] |
|תאריך פטירה= [[12 במרץ]] [[818]] |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
|הקדשה=[[הכנסייה הקתולית]] והכנסייה היוונית אורתודוקסית |
|הקדשה=[[הכנסייה הקתולית]] והכנסייה היוונית אורתודוקסית |
||
|תמונה=[[תמונה:Image Theopanes nicea.png|150px]] |
|תמונה=[[תמונה:Image Theopanes nicea.png|150px]] |
||
|כיתוב= |
|כיתוב=תאופנס המוודה |
||
|מקום לידה= [[קונסטנטינופול]] |
|מקום לידה= [[קונסטנטינופול]] |
||
|מקום פטירה= [[סמותרקיה]] |
|מקום פטירה= [[סמותרקיה]] |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
|מחלוקות= |
|מחלוקות= |
||
}} |
}} |
||
''' |
'''תאופנס המוודה''' נולד ב[[קונסטנטינופול]] בשנת [[758]] או [[760]] ונפטר ביום [[12 במרץ]] 817 ב[[סמותרקיה]]. הוא היה [[אריסטוקרטיה|אריסטוקרט]] [[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]] שהפך ל[[נזיר]] ו[[היסטוריון]]. |
||
==קורות חייו== |
==קורות חייו== |
||
תאופנס נולד למשפחת [[אצולה]] ביזנטית. אביו איסאק (יצחק) היה מושל אימפריאלי של איי [[הים השחור]] אמו תאודורה הייתה בת אצולה ביזנטית אך דבר לא ידוע על משפחתה. תאופנס היה בן 3 כאשר אביו מת והילד עבר לחסותו של [[קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית]] שדאג לחינוך של תאופנס בחצר הקיסרית. משהגיע לבגרות מילא תאופנס תפקידים שונים בשירות פטרונו הקיסר. |
|||
תאופנס התחתן בגיל 12 ושיכנע את אשתו לקיים אורח חיים של [[פרישות]] ובשנת [[799]], לאחר מות [[חותן|חותנו]] התגרשו בני הזוג ונשבעו לנהל אורח חיים המוקדש לדת הנוצרית. אשתו של תאופנס בחרה לפרוש ל[[מנזר]] בסמוך לקונסטנטינופול ותאופנס עצמו פרש למנזר בשם '''פוליכרוניוס''' שבסמוך לעיר העתיקה [[קיזיקוס]] (ב[[יוונית]]: '''Κύζικος''') |
|||
לאחר מספר שנים שימש |
לאחר מספר שנים שימש תאופנס כ[[אב מנזר]] אותו ייסד בסמוך לקיזיקוס ומתוקף מעמדו השתתף ב[[ועידת ניקיאה השנייה]], ה[[ועידה אקומנית|וועידה האקומנית]] השביעית של [[נצרות|הכנסייה]]; התכנסה בשנת [[787]] בעיר ניקאה, היא [[איזניק]] של ימנו ב[[טורקיה]]. הוועידה החזירה את מנהג כיבוד ה[[איקונין]] אשר בוטל וגונה ב[[ועידת האיקונוקלסטים]] בשנת [[754]], וסיימה את [[איקונין#איקונוקלאזמה (ניפוץ אלילים) והרפורמציה|מלחמת האיקונין]] (איקונוקלאזמוס) הראשונה. ועידת ניקיאה השנייה היא הוועידה האקומנית האחרונה שמקובלת גם על ה[[נצרות אורתודוקסית|נצרות האורתודוקסית]] וגם על [[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]]. |
||
המחצית הראשונה של [[המאה התשיעית]] הייתה סוערת וקשה עבור תושבי האימפריה הביזנטית וקיסרים התחלפו בתדירות גבוהה וכך גם המדיניות הדתית של האימפריה. עלייתו של [[לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית]] בשנת [[813]] סימנה את נפילתו של |
המחצית הראשונה של [[המאה התשיעית]] הייתה סוערת וקשה עבור תושבי האימפריה הביזנטית וקיסרים התחלפו בתדירות גבוהה וכך גם המדיניות הדתית של האימפריה. עלייתו של [[לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית]] בשנת [[813]] סימנה את נפילתו של תאופנס. הקיסר חידש את רדיפת האיקונות והביא את תאופנס לקונסטנטינופול על מנת לשכנע אותו לחזור בו מתמיכתו בהחלטות וועידת ניקאה השנייה. משסירב תאופנס למצוות הקיסר הוא נאסר ועונה. שנתיים לאחר מכן, משעמד תאופנס בסירובו הוא הוגלה לאי [[סמותרקיה]] בשנת [[817]] ושם נפטר שבועיים לאחר מכן - ביום 12 במרץ (על פי המסורת הנוצרית). על פי המסופר תאופנס ביצע [[נס|מעשי נסים]] רבים '''לאחר''' מותו. |
||
<ref>Gibbon's Decline and Fall of the West (ed. Bury), v. p. 500</ref> |
<ref>Gibbon's Decline and Fall of the West (ed. Bury), v. p. 500</ref> |
||
==הכרוניקה== |
==הכרוניקה== |
||
על פי בקשת ועידוד ידידו [[גאורגיוס סינסלוס]] החל |
על פי בקשת ועידוד ידידו [[גאורגיוס סינסלוס]] החל תאופנס לכתוב את יצירתו הגדולה - '''הכרוניקה''' '''כרוניקה''' (ב[[לטינית]]: '''Chronica''', מ[[יוונית]]: '''χρονικά''' [[עברית]]: '''קורות''') - ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית. היצירה נכתבה בין השנים [[810]] עד [[815]] ובה שולבו כתבים של היסטוריונים קודמים ובהם גאורגיוס סינסלוס, [[סוקרטס מקונסטנטינופול]], [[סוזומנוס]] ו[[סופר|סופרים]] ביזנטיים אחרים ומשמרת לא רק את ההיסטוריה של האימפריה אלא גם את הכתבים של סופרים והיסטוריונים מוקדמים שעבודתם הייתה אובדת לנצח לולא השתמרה בכרוניקה. |
||
הכרוניקה, כתובה בשפה המסמנת את המעבר הסגנוני בין [[יוונית קוינה]] הארכאית של [[ספרי קודש|ספרי הקודש]] ו[[יוונית ביזנטית]] ששימשה את האימפריה הביזנטית, מספרת את ההיסטוריה של העולם הביזנטי החל מה[[הכתרה]] של הקיסר [[דיוקלטיאנוס]] בשנת [[284]] על לנפילתו של [[מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית]] בשנת [[813]]. כאשר התיאור עד לסוף תקופתו של [[יוסטינוס השני]] ([[578]]) מסתמך על מקורות קודמים וקדומים. |
הכרוניקה, כתובה בשפה המסמנת את המעבר הסגנוני בין [[יוונית קוינה]] הארכאית של [[ספרי קודש|ספרי הקודש]] ו[[יוונית ביזנטית]] ששימשה את האימפריה הביזנטית, מספרת את ההיסטוריה של העולם הביזנטי החל מה[[הכתרה]] של הקיסר [[דיוקלטיאנוס]] בשנת [[284]] על לנפילתו של [[מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית]] בשנת [[813]]. כאשר התיאור עד לסוף תקופתו של [[יוסטינוס השני]] ([[578]]) מסתמך על מקורות קודמים וקדומים. |
||
'''הכרוניקה''' מחולקת לשתיים. בחלק הראשון מתועדת ההיסטוריה לפי [[כרונולוגיה]] של שנים, ולמרות שאין בו ניתוח [[ביקורת|ביקורתי]] וככל הנראה לוקה גם במידה של חוסר דיוק היסטורי מהווה שיפור ניכר על הבעיתיות של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית המוקדמת. <ref>C. Krumbacher, Geschichte der byzantinischen Litteratur (1897) Royal Bavarian Academy of Sciences page 342</ref> בחלק השני מתועדת ההיסטוריה בטבלאות בהן מופיעות שגיאות וסתירות מרובות. חוקרים מודרניים מעלים את הסברה כי |
'''הכרוניקה''' מחולקת לשתיים. בחלק הראשון מתועדת ההיסטוריה לפי [[כרונולוגיה]] של שנים, ולמרות שאין בו ניתוח [[ביקורת|ביקורתי]] וככל הנראה לוקה גם במידה של חוסר דיוק היסטורי מהווה שיפור ניכר על הבעיתיות של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית המוקדמת. <ref>C. Krumbacher, Geschichte der byzantinischen Litteratur (1897) Royal Bavarian Academy of Sciences page 342</ref> בחלק השני מתועדת ההיסטוריה בטבלאות בהן מופיעות שגיאות וסתירות מרובות. חוקרים מודרניים מעלים את הסברה כי תאופנס כתב רק חלק מהטבלאות והותיר מקטעים ריקים ללא תאריכים, מידע זה הושלם במועד מאוחר יותר <ref>Hugo von Hurter, ''Nomenclator literarius recentioris'' I, Innsbruck, 1903, page 735</ref> |
||
בטבלאות מופיעים שנות השלטון של [[הקיסרות הרומית|הקיסרים הרומיים]], המלכים ה[[ממלכת פרס|פרסים]] וה[[ח'ליף|ח'ליפים]] ה[[מוסלמים]], כמו כן מופיע מידע על חמשת ה[[פטריארך קונסטנטינופול|פטריאריארכים של קונסטנטינופול]]. |
בטבלאות מופיעים שנות השלטון של [[הקיסרות הרומית|הקיסרים הרומיים]], המלכים ה[[ממלכת פרס|פרסים]] וה[[ח'ליף|ח'ליפים]] ה[[מוסלמים]], כמו כן מופיע מידע על חמשת ה[[פטריארך קונסטנטינופול|פטריאריארכים של קונסטנטינופול]]. |
||
גרסה מ־13:03, 23 במאי 2012
שגיאות פרמטריות בתבנית:קדוש נוצרי
פרמטרים ריקים [ מקום קנוניזציה, מקום פולחן, מקום בפיאטיפיקציה, קנוניזציה על ידי, תאריך קנוניזציה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| תאופנס המוודה | |
| לידה |
758 קונסטנטינופול |
|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 818 (בגיל 60 בערך) סמותרקיה |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית והכנסייה היוונית אורתודוקסית |
| חג | 12 במרץ |
תאופנס המוודה נולד בקונסטנטינופול בשנת 758 או 760 ונפטר ביום 12 במרץ 817 בסמותרקיה. הוא היה אריסטוקרט ביזנטי שהפך לנזיר והיסטוריון.
קורות חייו
תאופנס נולד למשפחת אצולה ביזנטית. אביו איסאק (יצחק) היה מושל אימפריאלי של איי הים השחור אמו תאודורה הייתה בת אצולה ביזנטית אך דבר לא ידוע על משפחתה. תאופנס היה בן 3 כאשר אביו מת והילד עבר לחסותו של קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית שדאג לחינוך של תאופנס בחצר הקיסרית. משהגיע לבגרות מילא תאופנס תפקידים שונים בשירות פטרונו הקיסר.
תאופנס התחתן בגיל 12 ושיכנע את אשתו לקיים אורח חיים של פרישות ובשנת 799, לאחר מות חותנו התגרשו בני הזוג ונשבעו לנהל אורח חיים המוקדש לדת הנוצרית. אשתו של תאופנס בחרה לפרוש למנזר בסמוך לקונסטנטינופול ותאופנס עצמו פרש למנזר בשם פוליכרוניוס שבסמוך לעיר העתיקה קיזיקוס (ביוונית: Κύζικος)
לאחר מספר שנים שימש תאופנס כאב מנזר אותו ייסד בסמוך לקיזיקוס ומתוקף מעמדו השתתף בועידת ניקיאה השנייה, הוועידה האקומנית השביעית של הכנסייה; התכנסה בשנת 787 בעיר ניקאה, היא איזניק של ימנו בטורקיה. הוועידה החזירה את מנהג כיבוד האיקונין אשר בוטל וגונה בועידת האיקונוקלסטים בשנת 754, וסיימה את מלחמת האיקונין (איקונוקלאזמוס) הראשונה. ועידת ניקיאה השנייה היא הוועידה האקומנית האחרונה שמקובלת גם על הנצרות האורתודוקסית וגם על נצרות הקתולית.
המחצית הראשונה של המאה התשיעית הייתה סוערת וקשה עבור תושבי האימפריה הביזנטית וקיסרים התחלפו בתדירות גבוהה וכך גם המדיניות הדתית של האימפריה. עלייתו של לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813 סימנה את נפילתו של תאופנס. הקיסר חידש את רדיפת האיקונות והביא את תאופנס לקונסטנטינופול על מנת לשכנע אותו לחזור בו מתמיכתו בהחלטות וועידת ניקאה השנייה. משסירב תאופנס למצוות הקיסר הוא נאסר ועונה. שנתיים לאחר מכן, משעמד תאופנס בסירובו הוא הוגלה לאי סמותרקיה בשנת 817 ושם נפטר שבועיים לאחר מכן - ביום 12 במרץ (על פי המסורת הנוצרית). על פי המסופר תאופנס ביצע מעשי נסים רבים לאחר מותו. [1]
הכרוניקה
על פי בקשת ועידוד ידידו גאורגיוס סינסלוס החל תאופנס לכתוב את יצירתו הגדולה - הכרוניקה כרוניקה (בלטינית: Chronica, מיוונית: χρονικά עברית: קורות) - ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית. היצירה נכתבה בין השנים 810 עד 815 ובה שולבו כתבים של היסטוריונים קודמים ובהם גאורגיוס סינסלוס, סוקרטס מקונסטנטינופול, סוזומנוס וסופרים ביזנטיים אחרים ומשמרת לא רק את ההיסטוריה של האימפריה אלא גם את הכתבים של סופרים והיסטוריונים מוקדמים שעבודתם הייתה אובדת לנצח לולא השתמרה בכרוניקה.
הכרוניקה, כתובה בשפה המסמנת את המעבר הסגנוני בין יוונית קוינה הארכאית של ספרי הקודש ויוונית ביזנטית ששימשה את האימפריה הביזנטית, מספרת את ההיסטוריה של העולם הביזנטי החל מההכתרה של הקיסר דיוקלטיאנוס בשנת 284 על לנפילתו של מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813. כאשר התיאור עד לסוף תקופתו של יוסטינוס השני (578) מסתמך על מקורות קודמים וקדומים.
הכרוניקה מחולקת לשתיים. בחלק הראשון מתועדת ההיסטוריה לפי כרונולוגיה של שנים, ולמרות שאין בו ניתוח ביקורתי וככל הנראה לוקה גם במידה של חוסר דיוק היסטורי מהווה שיפור ניכר על הבעיתיות של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית המוקדמת. [2] בחלק השני מתועדת ההיסטוריה בטבלאות בהן מופיעות שגיאות וסתירות מרובות. חוקרים מודרניים מעלים את הסברה כי תאופנס כתב רק חלק מהטבלאות והותיר מקטעים ריקים ללא תאריכים, מידע זה הושלם במועד מאוחר יותר [3] בטבלאות מופיעים שנות השלטון של הקיסרים הרומיים, המלכים הפרסים והח'ליפים המוסלמים, כמו כן מופיע מידע על חמשת הפטריאריארכים של קונסטנטינופול.