קרב מונס

קרב מונס היווה את הפעולה הצבאית המשמעותית הראשונה של חיל המשלוח הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הוא היה קרב משני במערכה על הגבולות, במהלכה לחמו מדינות ההסכמה בקיסרות הגרמנית על גבולות צרפת. במונס ניסו הבריטים להחזיק בקו על תעלת מונס-קונד נגד הגיס הראשון של הצבא הגרמני שהתקדם לעבר גבול צרפת. למרות דיווחים על כך שהבריטים לחמו היטב והצליחו להנחיל אבדות רבות לגרמנים, במידה דיספרופורציאונאלית לגרמנים העדיפים בכוחם, הם נאלצו לסגת לבסוף. עדיפותם של הגרמנים, בכמות החיילים כמו גם בציוד צבאי, יחד עם הנסיגה הפתאומית של הגיס החמישי של צרפת שחשפה את האגף הימני של הכוח הבריטי, הכריעה את המערכה לטובת הגרמנים. למרות שעל פי התכנון המקורי הבריטים העדיפו נסיגה טקטית מבוקרת שיצאה לפועל בהצלחה בתחילה, נגררה בהמשך במשך שבועיים שלמים והביאה את הבריטים לנסיגה כוללת יותר, עד לפאתי פריז. רק שם, החלו הבריטים בתיאום ובשיתוף פעולה עם הצרפתים את מתקפת הנגד שהחלה בקרב על המארן.

רקע

האימפריה הבריטית הכריזה מלחמה על הקיסרות הגרמנית בתאריך 4 באוגוסט, 1914, וכבר ב-9 באוגוסט חיל השילוח הבריטי החל להתפרש בצרפת. במונחים של צבאות של מעצמות אירופיות חיל השילוח היה קטן מאוד בגודלו. בתחילת הקרבות הצבאות הצרפתי והגרמני מנו כמליון חיילים והתחלקו לחמש ושמונה ארמיות בהתאמה. לעומתם הבריטים נכנסו למלחמה עם 80,000 חיילים בהתחלה, שהתחלקו לשני גייסות. מצד שני, בעוד הצבאות הגרמני והצרפתי היו ברובם חיילים בשירות חובה, ואילו הכוח הבריטי היה מורכב כולו מחיילים מקצועיים, מתנדבים בעלי ניסיון צבאי. כפועל יוצא סביר להניח שהצבא הבריטי היה המיומן, המאומן והמאוזן ביותר באירופה בשנת 1914. חיילי הצבא הבריטי עברו אימונים שהדגש העיקרי שלהם היה קליעה למטרה. חייל בריטי ממוצע מסוגל היה לפגוע ממרחק של 300 יארד (קרוב ל-270 מטר) במטרה בגודל אדם 15 פעמים בדקה מנשק מסוג לי אנפילד. ליכולות אלה היה משקל רב בהצלחת חיל השילוח הבריטי בקרבות שנערכו בשנה הראשונה ללחימה. קרב מונס היה חלק מהמערכה על הגבולות, במהלכה התנגשו כוחות מעצמות המרכז ומדינות ההסכמה לאורך גבולות צרפת, עם גרמניה ובלגיה. הכוח הבריטי הוצב באגף השמאלי של הכוחות הלוחמים לצד מדינות ההסכמה שנמשך מחבל אלזס-לורן במזרח ועד למונס ושרלרואה בדרום בלגיה. הצבת הכוח הבריטי כחלק מהאגף הצרפתי שמה את חיל השילוח היישר בדרכה של הארמיה הראשונה של הקיסרות הגרמנית, שהייתה על פי תוכנית שליפן "הסנוקרת הימנית" שאמורה הייתה להשמיד את הכוח של מדינות ההסכמה בחזית זו. למרות גודלו, חיל השילוח תפס תפקיד חשוב ביותר בהדיפת הכוח הגרמני ובמניעת איגוף כוחות מדינות ההסכמה על ידי הכוח הגרמני. הבריטים הגיעו למונס ב-22 באוגוסט. ביום זה הארמיה החמישית של צרפת שהוצבה מימין לכוח הבריטי הייתה בעיצומם של קרבות קשים בסמוך לשרלרואה עם הארמיות השנייה והשלישית הגרמנית. לבקשת מפקד הארמיה החמישית, הגנרל צ'רלס לנרזאק, מפקד חיל השילוח, פילדמרשל ג'ון פרנץ' הסכים להחזיק את קו תעלת מונס-קונד למשך 24 שעות כדי לעצור את התקדמות הגרמנים ולמנוע מהם לאגף ולסכן את האגף השמאלי של הכוח הצרפתי.

מהלך הקרב

התקיפה הראשונית

הקרב שנמשך יום אחד נפתח בזריחה ביום ה-23 באוגוסט, שנת 1914, בהפגזה של חיל התותחנים הגרמני נגד הכח הבריטי. הגרמנים שהבינו שהעמדה החלשה ביותר בה יכלו להיות הבריטים הייתה על שלוחת התעלה בה עמד הכוח הבריטי בהתחלה. לכן מיקדו הגרמנים את התקפותיהם על הבריטים באזור זה. ב-9:00 בבוקר, ההתקפה הראשונה של חיל הרגלים הגרמני יצאה לדרכה, כשהגרמנים התאמצו להתקדם ולעבור בכל מחיר את 4 הגשרים שעמדו מעל שלוחת התעלה. 4 גדודים גרמניים תקפו את גשר נימי ונתקלו בהתנגדות של פלוגה בריטית אחת שהשתייכה לגדוד הרביעי של הצבא הבריטי וצוות אחד שאייש מכונת יריה בפיקוד סגן מוריס דיז. הכוח הגרמני התקדם בצפיפות רבה והיווה מטרה קלה עבור הצלפים הבריטים. על פי הדיווחים הבריטים הגיעו לפגיעות ממרחק של קרוב לקילומטר. הבריטים הצליחו לפגוע בכח הגרמני בקלות בעזרת אש צלפים, מכונות יריה וארטילריה בהיקף שגרם לגרמנים לחשוב שהם עומדים מול סוללה של מכונות יריה.

בתום התקיפה הכח הגרמני נהדף אחרי שספג אבדות כבדות. הגרמנים הבינו שחולשתם העיקרית הייתה בכך שהכח שלהם תקף והתקדם בצפיפות הם תקפו שוב, והסתדרו בצורה שונה, במרווחים גדולים. לתקיפה זאת היו תוצאות לזכות הגרמנים בגלל שהפעם לבריטים היה קשה להסב אבדות רבות לכוח הגרמני העדיף משמעותית בגודלו. לכן הכוח הבריטי הקטן נדחק במהרה לעמדות בו הוא נאלץ להגן על מעברי התעלה. הגדוד הרביעי שהגן על שני גשרים, נימי וגלין הצליח לעמוד במתקפה הגרמני רק בזכות תגבורת שהגיע והצטרפה לקו בו החזיקו ובפרט בזכות הגבורה ומאמץ הלחימה של שני החיילים שאיישו את מכונות הייריה. בגשר נימי דיז אייש את מכונת הייריה אחרי שחיילים מיחידתו נהרגו והמשיך לירות גם אחרי שנפגע מאש הגרמנים יותר מפעם אחת. אחרי שנפצע בפעם החמישית הוא פונה לאוהל המרפאה בו הוא מת מפצעיו. בגשר גלין טוראי סידני גודלי בלט ביכולתו במשך כל אותו יום כשאייש והפעיל את מכונת הייריה השנייה והמשיך לאייש אותה גם במהלך נסיגתו של הכוח הבריטי, כדי להגן על הכוח הנסוג בתום הקרב. הוא נכנע ונלקח בשבי לא לפני שהספיק לפרק את מכונת הייריה ולזרוק את החלקים לתעלה כדי למנוע את נפילתה לידי הגרמנים. שני חיילים אלה היו הראשונים שקיבלו את עיטור צלב ויקטוריה במלחמת העולם הראשונה (סגן דיז קיבל את העיטור לאחר מותו).

מימין לגדוד הרביעי לחמו בגרמנים רג'ימנט מידלסקס והגדוד הראשון גם כן נדחקו לפינה על ידי הכוח הגרמני העדיף בגודלו וספגו אבדות כבדות. הם קיבלו תגבורת מהרג'ימנט האירי המלכותי שגויס על תקן של אוגדת מילואים ובזכותם, כמו גם בזכות סיוע ארטילרי הם הצליחו לשמור במהלך אותו בוקר על שליטתם בגשרים. בשלב זה הגרמנים הרחיבו את התקפתם ופגעו בכוחות הבריטיים שהתמקמו ממערב לשלוחה על התעלה. הגרמנים הצליחו להתקדם בקלות בזכות חסותו של חורש של עצי אשוח הגדל מצפון לתעלה והסבו אבדות כבדות לגדודים הראשון והשני בעזרת ירי מקלעים ומכונות ירייה. אף על פי כן בתום סבב קרבות זה המשיכו הבריטים להחזיק בתעלה.

הנסיגה

תחת אש כסדה מהצד הגרמני והתקפות בלתי פוסקות באחר צהרי אותו יום הבריטים החלו להבין שלא יוכלו להמשיך ולהחזיק בתעלה. האבדות בכל הגדודים הפכו כבר לכבדות מאוד. לדוגמא, 15 קצינים ו-353 חיילים היו במניין הפצועים וההרוגים מתוך הגדוד הרביעי. ממזרח למיקומו של הכוח הבריטי נכון לאותו רגע הגיס הרביעי של הגרמנים החל לחצות את התעלה ואיים לאגף את הבריטים מימין. בגשר נימי, הטוראי הרגמני אוגוס נמייר חצה את התעלה בשחייה לעבר הכוח הבריטי. הוא נהרג במהלך השחייה אך איפשר במעשיו את הגדלת הלחץ שהכוח הרגמני הפעיל על הגדוד הרביעי של הבריטים.

בשעה 3 אחר הצהריים הגדוד השלישי הבריטי קיבל פקודה לסגת מהשלוחה לעמדות במרחק לו רב שנמצאו מדרום למונס. הבא לסגת היה הגדוד החמישי ועד לשקיעת השמש הגיס השני כבר התמקם על קו הגנה חדש שנפרש על 5 כפרים באותה הסביבה. בשלב זה הגרמנים כבר הקימו גשרים צפים מעל התעלה והמשיכו להתקדם בכל גדול לעבר העמדות שתפסו הבריטים. כמו כן הגיעו שמועות על נסיגתה של הארמיה החמישית של צרפת, מה שחשף לחלוטין את האגף הימני של הכוח הבריטי. בשעה 2 בליל ה-24 באוגוס הגיס השני קיבל פקודה לסגת לתוך שטחה של צרפת על מנת לתפוס קו הגנתי באזור ולנסיין ומובג' בסמוך לגבול הבלגי.

הפקודה הפתיעה את הגיס השני והם נאלצו לסגת תוך כדי לחימה נגד הגרמנים שהתקדמו בקצב. הגנרל סמית-דוריין הציב את האוגדה החמישית של הגדוד השני שהשתתפה פחות בלחימה ביום הקודם בתפקיד הגנה על הכוח הנסוג. האוגדה לחמה בהצלחה ויחד עם אש התותחים הצליחה להסב אבדות כבדות לגרמנים. הגרמנים הגיבו בהפגזה על הכפר דבראק ובשעה 10 בבוקר חיל הרגלים של הגיס השלישי תקפו את הבריטים. שוב, הפעם בגלל שהגרמנים התקדמו בטורים הבריטים הצליחו לפגוע בכמויות מאוד גדולות של חיילי אויב תוך זמן קצר. במשך השעתיים הבאות הכוח הבריטי, למרות שהמשיך לספוג אבדות, הדף כמתוכנן את הגרמנים ולבסוף נסוג בהצלחה לסיינט ואסט.

בקצה השמאלי לש הכוח הבריטי הגרמנים ניסו לאגף את האוגדה ה-14 וה-15 של הגדוד החמישי והצליחו ללחוץ אותם עד לרגע בו קראו הבריטים לסיוע של חיל הפרשים. אוגדת הפרשים השנייה יחד עם הסוללה ה-119 וסוללה L של חיל התותחנים נשלחו לסייע להם. הפרשים שירדו מהסוסים כדי להילחם, בסיוע התותחנים הצליחו לסוכך על האוגדות הלוחמות ולאפשר להם לסגת בטחה לאחר 4 שעות של לחימה אינטנסיבית.

סיום ותוצאה

כוחות בריטים בנסיגה הגדולה.

בערב ה-24 לחודש בהריטים נסוגו בהצלחה לקוים המתוכננים בולנסיין ובדרך למובוג, אך שם לא נפסקה הנסיגה. בהתחשב בעדיפות הכמותית של הארמיה הראשונה של הגרמנים, ועקב נסיגת הצרפתים לכוחות של חיל השילוח לא נותרו הרבה ברירות. הגיס הראשון נסוג ללנדרס, והגיס השני ל-לה שאטו, עמוק יותר לתוך שטח צרפת. בהמשך מהלך האירועים הוביל לאירוע הקרוי הנסיגה הגדולה שנמשך קרוב לשבועיים ובמהלכו עברו הכוחות הבריטים והצרפתים מהחזית, לעומק העורף הצרפתי מעל 400 קילומטר. במהלך שבועיים אלה לבריטים היו כמה היתקלויות עם הגרמנים שהצליחו לרדוף אחריהם ולהגיע קרוב לכוחות הנסוגים מה שהוביל לקרבות תוך כדי נסיגה, בין היתר קרב לה שאטו ב26 באוגוסט, וקרבות באטרה ב27 באוגוסט ובנרני ב1 בספטמבר.

שני הצדדים הצליחו להגיע להישגים בקרב. הריטים, במיעוט דל מול הכוח הגרמני העדיף בגודלו פי 3 הצליחו להדוף את האויב במשך קרוב ליומיים תוך גרימת אבדות כבדות הרבה יותר מאלה שספגו, והצליחו לסגת בצורה מסודרת למשעי. הם השיגו את המטרה האסטרטגית שהציבו לעצמם במלואה. הם הצליחו להגן על הארמיה החמישית של הצרפתים מפני איגוף גרמני. להישג הטקטי בקרב היה ערך רב בהעלאת המורל בקרב החיילים הבריטים. מדובר היה בקרב הראשון שלהם ביבשת אירופה מאז מלחמת קרים התרחשה קרוב ל-60 שנים קודם לכן והיו ספקות בקשר לשאלה איך הם ילחמו מול צבאות אירופאיים. הרגשת החיילים הייתה שהם יצאו מהקרב עם ידם על העליונה. הגרמנים מצידם הבינו שהם ספגו מכה מצבא אליו התייחסו בהכנותהים כאל חסר חשיבות.

עבור הגרמנים הקרב היווה כישלון טקטי. אף על פי כן, הארמיה הראשונה שנעצרה בהתקדמות שלה וספגה אבדות כבדות היא הצליחה לצלוח את המכשול שהיוותה תעלת מונס-קונד והמשיכה להתקדם לתוך שטח צרפת. בהמשך כתוצאה מכך נסוגו הבריטים והצרפתים קרוב לפריס והצליחו לעצור את הגרמנים רק בקרב על המארן.