לדלג לתוכן

מדיניות מוניטרית – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
המדיניות המוניטרית נמצאת באחריות [[הבנק המרכזי]], בניגוד למדיניות הפיסקלית שנמצאת באחריות ה[[ממשלה]].
 
התפיסה השלטת כיום בקרב כלכלנים מכונה "הניטרליות של הכסף" או "הדיכוטומיה הקלאסית", ולפיה בטווח הארוך שינויים נומינליים אינם משפיעים על הגורמים הראליים של המשק. כלומר, ההשפעה ההדדית בין המדיניות המוניטרית והמדיניות הראלית מתקיימת רק בטווח הזמן הקצר.{{הערה|פרופ' [[יורם מישר]], המקרו-כלכלה של ישראל (עמ' 360), הוצאת פרדס, 2009.}}
בתקופה שבה יש [[אינפלציה]] גוברת, תיושם '''מדיניות מוניטרית מצמצמת''' שתפעל להעלות את שווי הכסף (העלאת [[ריבית]]) ולהקטין את כמותו על ידי הנפקת איגרת חוב של בנק ישראל בשם [[מלווה קצר מועד]] (מק"מ), בעוד בתקופות שפל של [[מיתון]] או [[דפלציה]] ינקוט הבנק ב'''מדיניות מוניטרית מרחיבה''', שתפעל להורדת שווי הכסף והגדלת כמותו (על ידי הורדת הריבית וקניית מק"מ מהציבור או אי הנפקתו). הבסיס לפעולות אלה הוא ההנחה כי תוספת כסף למשק מגדילה את היקף הצריכה של הציבור המביאה להגדלת [[ביקוש מצרפי|הביקוש המצרפי]] וה[[תל"ג]], וכן לצמצום ממדי ה[[אבטלה]].
 
הכלכלן [[מילטון פרידמן]] בספרו "A Monetary History of the United States" קבע כי "[[אינפלציה]] היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית". כלומר, אינפלציה אינה נובעת משינויים ביכולת הייצור הראלית של המשק, אלא רק ממדיניות שגויה של ניהול הכסף. בעקבות תובנה זו, בתקופה שבה יש [[אינפלציה]] גוברת, תיושם '''מדיניות מוניטרית מצמצמת''' שתפעל להעלות את שווי הכסף (העלאת [[ריבית]]) ולהקטין את כמותו על ידי הנפקת איגרת חוב של בנק ישראל בשם [[מלווה קצר מועד]] (מק"מ), בעוד בתקופות שפל של [[מיתון]] או [[דפלציה]] ינקוט הבנק ב'''מדיניות מוניטרית מרחיבה''', שתפעל להורדת שווי הכסף והגדלת כמותו (על ידי הורדת הריבית וקניית מק"מ מהציבור או אי הנפקתו). הבסיס לפעולות אלה הוא ההנחה כי תוספת כסף למשק מגדילה את היקף הצריכה של הציבור המביאה להגדלת [[ביקוש מצרפי|הביקוש המצרפי]] וה[[תל"ג]], וכן לצמצום ממדי ה[[אבטלה]].
מטרת המדיניות היא השגת יעדי ה[[ממשלה]] שנקבעו, כגון קצב [[צמיחה כלכלית|הצמיחה]] של הכלכלה, מניעת [[אבטלה]], ריסון ה[[אינפלציה]], יציבות [[מטבע חוץ|שער החליפין]], הקטנת [[חוב לאומי|החוב הלאומי]] וכדומה. עם זאת מידת ההשפעה של פעולות הבנק המרכזי איננה נתונה לחיזוי מדויק אלא בקווים כלליים בלבד.
 
מטרת המדיניות היא השגת יעדי ה[[ממשלה]] שנקבעו, כגון קצב [[צמיחה כלכלית|הצמיחה]] של הכלכלה (בטווח הקצר בלבד, כאמור), מניעת [[אבטלה]], ריסון ה[[אינפלציה]], יציבות [[מטבע חוץ|שער החליפין]], הקטנת [[חוב לאומי|החוב הלאומי]] וכדומה. עם זאת מידת ההשפעה של פעולות הבנק המרכזי איננה נתונה לחיזוי מדויק אלא בקווים כלליים בלבד.
 
האסכולה הדוגלת בנקיטת מדיניות מוניטרית לוויסות [[ביקוש מצרפי|הביקוש המצרפי]], סך התוצר ו[[מדד מחירים|רמת המחירים במשק]], נקראת בשם [[מוניטריזם]]. מדובריה הבולטים ניתן למנות את ה[[כלכלן]] [[מילטון פרידמן]], נגידי ה[[פדרל ריזרב]] [[פול וולקר]] ו[[אלן גרינספן]], ונגידי [[בנק ישראל]] [[יעקב פרנקל]], [[דוד קליין]] ו[[סטנלי פישר]].
 
==ראו גם==
 
*[[סטריליזציה (כלכלה)|סטריליזציה]]
 
==לקריאה נוספת==
 
*'''כלכלה מוניטרית בינלאומית''', ערן ישיב, חוה ניומן, האוניברסיטה הפתוחה. כרך א': {{גוגל ספרים|bWZ9x4S3E2YC&|מלא}} כרך ב': {{גוגל ספרים|8vTq1Igq1SEC&|מלא}}
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה: מקרו-כלכלה]]