לדלג לתוכן

הגייה ספרדית: הבדלי גרסאות

הוסרו 97 בתים ,  לפני 9 שנים
מ
ביטול גרסה 12995472 של 95.86.72.249 (שיחה)
מ (ביטול גרסה 12995472 של 95.86.72.249 (שיחה))
'''הגייה ספרדית''' (או '''הברה ספרדית''') היא [[הגייה|הגיית]] השפה ה[[עברית]] כפי שהתקיימה אצל [[יהדות ספרד]], [[יהדות איטליה]] ,וחלק מ[[יהדות ג'רבה,ארצות תוניסהאסלאם|יהודי ,ארצות עירק,האסלאם]] פרסב[[תקופת בתוךהביניים ההגייהשל הספרדית שעד לפני 60 שנה היו מבדילים בין קמץ לפתח, בין צירה לסגול..העברית]]. וכןבתוך גםההגייה בהגית האותיות :הספרדית יש הבדלמגוון ביןגדול השל לדרכי אהגייה לע וכן יש הבדל בין ת ל: ט ובין ק ל: כ...שונות, אך יש להן קווים משותפים המבדילים אותן מן [[הגייה אשכנזית|ההגייה האשכנזית]] ו[[הגייה תימנית|ההגייה התימנית]]. ככל הגיות העברית ב[[ימי הביניים]] אף היא לא שימשה לדיבור עברי, משום שזה לא היה קיים כמעט בימי הביניים, אלא בעיקר לצרכים [[תפילה (יהדות)|תפילהפולחניים]].
 
==מאפיינים==
ההגייה הספרדית מקיימת מערכת של חמש [[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] רגילות, מה שמלמד על היותה מושפעת, ככל הנראה, ממערכת [[הניקוד הארצישראלי]], להבדיל מן [[הניקוד הטברני]] שבו שבע תנועות. פתח ו[[קמץ]] נהגים שניהם בתנועת a,וקבץ ביןוצירי Aוסגול לנהגים O.שניהם וסגול נהגהבתנועת e.ואילו הסגול בין E לI לעומת זאת בתוך תנועת הקמץ יש פיצול לקמץ גדול, הנהגה בתנועת a ומקורו בתנועת a קדומה, לבין קמץ קטן, הנהגה בתנועת o ומקורו בתנועת u קדומה. חיריק, חולם ושורוק נהגים בתנועות u ,o ,i בהתאמה. [[שווא נע]] התקיים, שלא כבהגייה האשכנזית, אבל נהגה תמיד בתנועת e, שלא בהגייה התימנית שבה ביצועו מושפע מן העיצור שבא אחריו.
 
המערכת ה[[עיצור|עיצורית]] השתמרה בדרך כלל כפי שהייתה בעברית הקלאסית. [[עיצורים לועיים|העיצורים הלועיים]] [[ח]] ו[[ע]] השתמרו ברוב המקומות; לעומת זאת הגיית [[עיצורים נחציים|העיצורים הנחציים]] השתמרה רק בחלק מן העדות (בעיקר אצל [[יהדות עיראק|יהודי עיראק תוניס, לוב תימן]]) ובשאר המקומות נעלמה. ההגייה הכפולה של עיצורי [[בג"ד כפ"ת]] נשמרה רק בשלושת העיצורים בכ"פ. (ראו להלן פירוט על הגיית העיצורים השונים). הגיית [[דגש חזק]] נשמרה בדרך כלל. גם ה[[הטעמה]] נשארה כפי שהייתה ב[[עברית מקראית|עברית המקראית]].
 
{{הגיית העברית בימי הביניים}}
;ב: בקרב רוב הקהילות בארצות הדוברות ערבית לא היה הבדל בין ב' רפה לב' דגושה והגו את כולם כ-[b], כיוון שבערבית לא קיים העיצור [v]. כך גם הגו הספרדים במערב אירופה (אמסטרדם, לונדון, צרפת וכדומה), למרות שבשפות המדוברות באזורים אלו קיים העיצור [v]. הסיבה לכך היא שיהודים אלו הם מצאצאי ה[[אנוסים]] בספרד, וכאשר שבו ליהדות בגלוי מי שלימד אותם עברית היו כנראה יהודים מארצות צפון אפריקה שלא ידעו לבטא [v]. לעומת זאת בקרב הספרדים בטורקיה ובבלקן ביטאו את הב' הרפה כ-[v], וכך גם בקרב היישוב הספרדי הישן בארץ ישראל (למרות שחי בארץ דוברת ערבית) ואצל יהודי איטליה.
 
;ג: בקרב רוב הקהילות בארצות הדוברות ערבית הבדילו בין ג' דגושה שנהגתה כ [g] לג' רפה שנהגתה כמו העיצור הערבי غ כמו ה ר האירץ ישראלית( הגית ה ר היא מהשיניים) (דומה בהגיתו לר' הישראלית הגרונית). בקהילה הספרדית פורטוגזית של אמסטרדם הוגים את הג' הרפה כמו האות כ רפה, בדומה להגיית האות G ב[[הולנדית]] ואת הג' הדגושה כ[g]. בשאר הקהילות הספרדיות (אלו של מערב אירופה למעט אמסטרדם, טורקיה והבלקן) לא הבדילו בין הדגוש לרפה וכולם נהגו כ-[g].
 
;ד: ברוב הקהילות לא הבדילו בין ד' דגושה וד' לא דגושה ושתיהן נהגו כ [d]. למעטיש מיהודי עיראק ותימן שהבחינו בין ד' דגושה שנהגתה כ [d] לד' לא דגושה שנהגתה כמו האות הערבית [[ذ]] (ð בתעתיק פונטי, כעין th באנגלית).
 
;ה: בקהילות טורקיה והבלקן יש נטייה ל"העלים" את העיצור הזה לגמרי או להגותו כמו א'. למשל המילה "השכבה" נהגית כ "Ashkava" ולא "hashkava". "במהרה" נהגית כ "Bimera" ולא כ"Bimhera" ואפילו לא כ "Bim'era".
;ע: אצל הספרדים באזורים דוברי הערבית היא נהגתה כמו ה ع הערבית. אצל הספרדים בטורקיה ובבלקן כמו א'. ספרדים במערב אירופה ויהודי איטליה הוגים את העיצור כמו הצירוף ng במילה England, בתעתיק פונטי: [ŋ]. מכאן למשל מקור הכינוי "ינקלה" לשם "יעקב" (יהודי הולנד האשכנזים למדו הגייה זו מן הספרדים באמשטרדם וכך נוצר הכינוי "ינקלה" אצל האשכנזים).
 
;צ: אצל יהודי עיראק ועוד כמה קהילות נהגה כמו ص הערבית (ס' נחצית). אצל שאר הספרדים נהגתה כמו ס' רגילה (כולל יהודי טורקיה ויוון). אצל הספרדים במערב הבלקן (בולגריה, יוגוסלביה ועוד) ואצל הספרדים במערב אירופה חל שינוי בהגייתה בתחילת המאה ה-19, אז החלו להגות אותה כמו צ' אשכנזית. הגייה זו של העיצור התקבלה לאחר מכן בהגייה הישראלית.
 
;ק: בקרב הקהילות שמבחינות בין ט' לת' דגושה גם הבחינו בין ק' לכ' דגושה. הק' נהגתה כ ق הערבית (כעין כ' דגושה, אבל נחצית). אצל שאר הקהילות נהגתה כמו כ' דגושה.
;ש: בעבר היו קהילות ספרדיות באירופה שביטאו את הש' כמו ס'. הסיבה לכך היא שבספרדית כמעט לא קיים העיצור [ʃ] ולכן הספרדים התקשו לבטא אותו.
 
;ת: ברוב הקהילות לא הבדילו בין ת' דגושה לרפויה ואת כולם ביטאו כ-[t]. למעטאצל חלק מיהודי עיראק ותימן שביטאוביטאו ת' רפויה כ[θ] או ث הערבית. אצל יהודי טורקיה והבלקאן קיימת נטייה להגות ת' בסוף מילה כמו ד ([d]). נטייה זו קיימת במידה פחותה יותר גם בקרב הספרדים במערב אירופה ואצל יהודי איטליה. הדברים אמורים כנראה גם לגבי ט', אלא שמעטות הן המילים בעברית המסתיימות בט'.
 
הערה כללית: ההגייה אצל יהודי איטליה הייתה אחידה בין כל שלוש הקהילות שהתקיימו באיטליה (ספרדים, אשכנזים ואיטלקים). מבחינת הגיית התנועות ההגייה האיטלקית, גם אצל האשכנזים, זהה להגייה הספרדית.