אנימיזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:47, 20 בספטמבר 2012

אנימיזם - מהמילה הלטינית anima שפירושה נפש או נשמה, מונח בתחום האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה המייחס נשמה לטבע בכלל כולל החי והדומם המרכיבים אותו. יש המרחיבים מונח זה גם לאמונה ברוחות חסרות גוף ובאמונה באלים בעלי תכונות נפשיות הדומות לאלו של האדם (ראה אנתרופומורפיזם).

קובץ:YSEE ritual.jpg

טקס שנתי של קבוצה פוליתאיסטית ביוון. יוני 2006.

האנימיזם באנתרופולוגיה

את המונח טבע האנתרופולוג א. ב. טיילור בשנת 1871. טיילור ראה באנימיזם את אחד המקורות הקדומים והפרימיטיביים לדת. האדם הפרימיטיבי עומד בפני תופעות כשינה, איבוד הכרה או מוות בהן האדם נראה כחסר חיים זמנית או תמידית. הוא גם רואה תופעות כמו חלומות, זכרונות ודמיונות שבהם נשמתו מפליגה למרחקים בעוד גופו נשאר במקום. עקב כך, מגיע האדם הפרימיטיבי למסקנה שבגוף האדם קיים דבר נוסף שהוא הנפש. זו מסוגלת לעזוב את גופו ולחזור אליו (בשינה), להתקיים גם אחרי המוות (לראות בזכרון דמויות של אנשים שמתו). האמונה הזאת בהופעת דמויות של נפטרים הביאה אותו לאמונה בהשארות הנפש ובגילגול הנשמות. היות שנשמה יכולה "להתגלגל", היא יכולה לחדור לתוך קרוביו של הנפטר הנזכרים בו, היא יכולה להתגלגל לתוך אדם חדש שנולד והיא יכולה להתגלגל גם לתוך גופים דוממים. האמונה הזאת היא האמונה באנימיזם. היות שהאנימיזם מאמין שבגופים דוממים יכולות להיות נשמות שהתגלגלו בו, אזי הוא מאמין שלעצמים דוממים טבעיים, כגון צמחים ואבנים, יש תודעה, תחושות ורצונות משלהם, ולעתים אף יכולת תנועה. היות שכך, הוא מבקש את קרבתם של גופים דוממים אלו, רואה בחלקם את מקום גלגולפ של נשמות אבותיו או של שליטים גדולים אמיתיים או מיתולוגיים. כך נוצרת היאררכיה בתוך עולם הדומם וחלק ממנו הופך לאלים שיש לעבדם ולכבדם. בצורה כזאת נוצרו יסודות הדת. יש הרבה המבקרים תורה זו של טיילור. המתנגדים לו טוענים שאין הוכחה שהאדם הפרימיטיבי יחס חשיבות כה גדולה לחלומות ומחשבות. קשה להאמין שאדם פרימיטיבי היה מסוגל להגיע להשקפה הדואליסטית של גוף-נפש ולהפריד ביניהם. גם אין לחפש רציפות כל כך הגיונית ובנויה לתלפיות בתרבויות פרימיטיביות ואירציונליות. המתנגדים רואים כבלתי הגיונית האפשרות שחברות פרימיטיביות שונות מאוד באיזורים מרוחקים ביניהן על פני כדור הארץ, יכולות להגיע בדיוק לאותן מסקנות. לפי ממתנגדים אלוהדרך אל האנימיזם הייתה הפוכה - לא האמונה בהמצאות נשמה בגוף הביאה להתפתחות האמונה הדתית באלוהים אלא דווקה האמונה באלים הביאה לאמונה בנשמה הנוצרת על ידי האלים ובאנימיזם. לאור כל ההתנגדויות האלו התפתחה תאוריה חדשה לגבי האנימיזם. תאוריה זו טוענת שהאמונה בנפש שונה מהאמונה בתכונות על-טבעיות של עצמים דוממים. האדם הפרימיטיבי הכיר בישות הנקראת נשמה כצורה המינימלית והפשוטה ביותר של דת. לעומת זאת, הוא גם סבר שבעצמים שונים בטבע (לא לכל העצמים) ישנה גם רוח חיים מסויימת. הכרה זו ברוח הנמצאת בדוממים מסויימים היא הכרה מעורפלת, לא ברורה למאמין עצמו, אמונה בעיקרה רגשית ולא שכלית. את קיום9 הנפש הוא יכול להסביר בדרך כאילו רציונלית כפי שהוסבר מעלה. את קיום רוח החיים בדוממים שונים בטבע הוא חש רק רגשית, אינו יכול להסביר את הווצרותה. בניגוד לנשמה שהיא סוג של אישיות, בעלת אופי וצורות התנהגות, כוח החיים האנימיסטי הוא דבר מכני, בעל סגולה אחת או סגולות מעטות בלבד (פוריות, הורדת גשם וכו'). האנתרופולוגית רוט בנדיקט פיתחה גישה זו על ידי הטענה שהאדם הפרימיטיבי פיתח את האנימיזם על ידי התבוננותו בטבע שסביבו ואת האמונה בנשמה או נפש, על ידי הסתכלות בעצמו. החוקר האנתרופולוג הידוע ג'ימס ג'ורג' פרייזר רואה כאן את ההבדל בין מאגיה ודת. המאגיה מכוונת אל הטבע והאנימיזם על ידי טכסים מסובכים האמורים להעביר כוחות אלו לטובת האדם. הדת, מאידך, מכוונת אל נשמות ואלים שיש לקנות את חסדם ולבם על ידי קורבנות ותפילות. גישה נוספת המתייחסת לאנימיזם היא הגישה הרציונליסטית-אבולוציוניסטית. גישה זו אומרת שהאנימיזם והדת לא נובעים ממקור אחד אלא מהתחברות גורמים רבים כולל גורמים חברתיים, פסיכולוגיים, תרבותיים ועוד. גישה נוספת היא הגישה הלינגויסטית (לשונית). לפי גישה זו לאדם יש נטיה פסיכולוגית להתייחס לתארים כאל עצמים, כלומר, להפוך שמות תואר לשמות עצם. כך שמות תואר כמו "חי" או "מת" יצרו שמות עצם כמו "חיים" או "נפש". התפתחות הפסיכולוגיה הביאה לגישה שהסיבה להתפתחות האנימיזם והאמונה בהשארות הנפש (בגילגול הנשמות או בחפצים דוממים) היא תגובה פסיכולוגית לפחד האדם מהמות ותגובה סוציולוגית לשמירת החברה מפני הזעזוע עם מות אחד מחבריה.

האנימיזם בפסיכולוגיה

ילדים קטנים מייחסים לעצמים דוממים תכונות של יצורים חיים ובעלי תודעה והגבול בין העולם החי המציאותי ועולם הדומם מתטשטש. ז'אן פיאז'ה ב-1926 מצא שיש מספר שלבים בהתפתחות האנימיזם אצל הילד. בשלב הראשון הילד מייחס חיים לכל עצם, בשלב השני הוא מייחס חיים רק לעצמים הנעים כמו גלי ים או עלים ברוח. בשלב השלישי הילד מייחס חיים רק לעצמים בעלי תנועה עצמית כמו השמש או נהר זורם ובשלב הרביעי הילד מייחס חיים רק לבעלי חיים ולצמחים. חלוקה אחרת של פיאז'ה היא לפי גיל. בגיל 4-5 הילד מייחס לחפצים דוממים כוונות, רגשות ומזימות. הם יכולים להתווכח עם העצמים ואף להעניש אותם על מעשיהם. בגיל6-7 הילד מתייחס לעצמים דוממים התיחסות של חוקיות מוסרית כלומר ההתרחשויות שבהן משתתפים עצמים אלו הן תוצאה של התנהגותם ה"טובה" או ה"רעה" של העצמים. בגיל 8-11 מתחילה להתפתח בהדרגה גישה דטרמיניסטית אל העצמים. ההתרחשויות שבהן העצמים משתתפים הן תוצאה של מיקרה או חוקי טבע. לאחר גיל זה מתפתחת בילד הגישה הביקורתית והיחס שלו לעצמים נובע מתוך השכלה וידע.

האנימיזם התבטא בדתות הפגאניות שתפסו עצמים דוממים כמכילים רוח חיים או ניצוץ של חיים. לעתים העצמים הדוממים אפילו נחשבו לאלים של ממש. לא כל העצמים נחשבו ליצורים חיים בכל התרבויות. בבבל העתיקה, למשל, הייתה תפיסה אנימיסטית של הכוכבים, אך לא של עצים ואבנים.

אנימיזם בצורתו המקורית עדיין קיים בחלקים רבים בעולם, וגם בתנועה הפגאנית המודרנית, במיוחד בקרב פוליתאיסטים ומאמינים של אלת האדמה. פנתאיסטים מודרניים לעתים רואים את הדת שלהם כהתפתחות מודרנית של האנימיזם הפרימיטיבי.

בדומה לאנימיסטים, גם ילדים קטנים עד גיל מסוים נוטים לחשוב כי לעצמים דוממים יש חיים משלהם. לכך תורמת ספרות הילדים (והספרות בכלל), בה יש נטייה רבה לשימוש בהאנשה ובמטאפורות אנימיסטיות, כגון תיאור שקיעת השמש בצורה: "השמש עייפה והלכה לישון".

ראו גם

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 [[תמונה:YSEE ritual.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טקס שנתי של קבוצה פוליתאיסטית ביוון. יוני 2006.]]
 == האנימיזם באנתרופולוגיה ==
-את המונח טבע האנתרופולוג [[אדוארד טיילור|א. ב. טיילור]] בשנת [[1871]]. טיילור ראה באנימיזם את אחד המקורות הקדומים והפרימיטיביים לדת. האדם הפרימיטיבי עומד בפני תופעות כשינה, איבוד הכרה או מוות בהן האדם נראה כחסר חיים זמנית או תמידית. הוא גם רואה תופעות כמו חלומות, זכרונות ודמיונות שבהם נשמתו מפליגה למרחקים בעוד גופו נשאר במקום. עקב כך, מגיע האדם הפרימיטיבי למסקנה שבגוף האדם קיים דבר נוסף שהוא הנפש. זו מסוגלת לעזוב את גופו ולחזור אליו (בשינה), להתקיים גם אחרי המוות (לראות בזכרון דמויות של אנשים שמתו). האמונה הזאת בהופעת דמויות של נפטרים הביאה אותו לאמונה בהשארות הנפש ובגילגול הנשמות. היות שנשמה יכולה "להתגלגל", היא יכולה לחדור לתוך קרוביו של הנפטר הנזכרים בו, היא יכולה להתגלגל לתוך אדם חדש שנולד והיא יכולה להתגלגל גם לתוך גופים דוממים. האמונה הזאת היא האמונה באנימיזם. היות שהאנימיזם מאמין שבגופים דוממים יכולות להיות נשמות שהתגלגלו בו, אזי הוא מאמין שלעצמים דוממים טבעיים, כגון צמחים ו[[סלע|אבנים]], יש [[תודעה]], תחושות ורצונות משלהם, ולעתים אף יכולת תנועה. היות שכך, הוא מבקש את קרבתם של גופים דוממים אלו, רואה בחלקם את מקום גלגולפ של נשמות אבותיו או של שליטים גדולים אמיתיים או מיתולוגיים. כך נוצרת היאררכיה בתוך עולם הדומם וחלק ממנו הופך לאלים שיש לעבדם ולכבדם. בצורה כזאת נוצרו יסודות ה[[דת]]. יש הרבה המבקרים תורה זו של טיילור. המתנגדים לו טוענים שאין הוכחה שהאדם הפרימיטיבי יחס חשיבות כה גדולה לחלומות ומחשבות. קשה להאמין שאדם פרימיטיבי היה מסוגל להגיע להשקפה הדואליסטית של גוף-נפש ולהפריד ביניהם. גם אין לחפש רציפות כל כך הגיונית ובנויה לתלפיות בתרבויות פרימיטיביות ואירציונליות.
+את המונח טבע האנתרופולוג [[אדוארד טיילור|א. ב. טיילור]] בשנת [[1871]]. טיילור ראה באנימיזם את אחד המקורות הקדומים והפרימיטיביים לדת. האדם הפרימיטיבי עומד בפני תופעות כשינה, איבוד הכרה או מוות בהן האדם נראה כחסר חיים זמנית או תמידית. הוא גם רואה תופעות כמו חלומות, זכרונות ודמיונות שבהם נשמתו מפליגה למרחקים בעוד גופו נשאר במקום. עקב כך, מגיע האדם הפרימיטיבי למסקנה שבגוף האדם קיים דבר נוסף שהוא הנפש. זו מסוגלת לעזוב את גופו ולחזור אליו (בשינה), להתקיים גם אחרי המוות (לראות בזכרון דמויות של אנשים שמתו). האמונה הזאת בהופעת דמויות של נפטרים הביאה אותו לאמונה בהשארות הנפש ובגילגול הנשמות. היות שנשמה יכולה "להתגלגל", היא יכולה לחדור לתוך קרוביו של הנפטר הנזכרים בו, היא יכולה להתגלגל לתוך אדם חדש שנולד והיא יכולה להתגלגל גם לתוך גופים דוממים. האמונה הזאת היא האמונה באנימיזם. היות שהאנימיזם מאמין שבגופים דוממים יכולות להיות נשמות שהתגלגלו בו, אזי הוא מאמין שלעצמים דוממים טבעיים, כגון צמחים ו[[סלע|אבנים]], יש [[תודעה]], תחושות ורצונות משלהם, ולעתים אף יכולת תנועה. היות שכך, הוא מבקש את קרבתם של גופים דוממים אלו, רואה בחלקם את מקום גלגולפ של נשמות אבותיו או של שליטים גדולים אמיתיים או מיתולוגיים. כך נוצרת היאררכיה בתוך עולם הדומם וחלק ממנו הופך לאלים שיש לעבדם ולכבדם. בצורה כזאת נוצרו יסודות ה[[דת]]. יש הרבה המבקרים תורה זו של טיילור. המתנגדים לו טוענים שאין הוכחה שהאדם הפרימיטיבי יחס חשיבות כה גדולה לחלומות ומחשבות. קשה להאמין שאדם פרימיטיבי היה מסוגל להגיע להשקפה הדואליסטית של גוף-נפש ולהפריד ביניהם. גם אין לחפש רציפות כל כך הגיונית ובנויה לתלפיות בתרבויות פרימיטיביות ואירציונליות. המתנגדים רואים כבלתי הגיונית האפשרות שחברות פרימיטיביות שונות מאוד באיזורים מרוחקים ביניהן על פני כדור הארץ, יכולות להגיע בדיוק לאותן מסקנות. לפי ממתנגדים אלוהדרך אל האנימיזם הייתה הפוכה - לא האמונה בהמצאות נשמה בגוף הביאה להתפתחות האמונה הדתית באלוהים אלא דווקה האמונה באלים הביאה לאמונה בנשמה הנוצרת על ידי האלים ובאנימיזם. לאור כל ההתנגדויות האלו התפתחה תאוריה חדשה לגבי האנימיזם. תאוריה זו טוענת שהאמונה בנפש שונה מהאמונה בתכונות על-טבעיות של עצמים דוממים. האדם הפרימיטיבי הכיר בישות הנקראת נשמה כצורה המינימלית והפשוטה ביותר של דת. לעומת זאת, הוא גם סבר שבעצמים שונים בטבע (לא לכל העצמים) ישנה גם רוח חיים מסויימת. הכרה זו ברוח הנמצאת בדוממים מסויימים היא הכרה מעורפלת, לא ברורה למאמין עצמו, אמונה בעיקרה רגשית ולא שכלית. את קיום9 הנפש הוא יכול להסביר בדרך כאילו רציונלית כפי שהוסבר מעלה. את קיום רוח החיים בדוממים שונים בטבע הוא חש רק רגשית, אינו יכול להסביר את הווצרותה. בניגוד לנשמה שהיא סוג של אישיות, בעלת אופי וצורות התנהגות, כוח החיים האנימיסטי הוא דבר מכני, בעל סגולה אחת או סגולות מעטות בלבד (פוריות, הורדת גשם וכו'). האנתרופולוגית [[רוט בנדיקט]] פיתחה גישה זו על ידי הטענה שהאדם הפרימיטיבי פיתח את האנימיזם על ידי התבוננותו בטבע שסביבו ואת האמונה בנשמה או נפש, על ידי הסתכלות בעצמו. החוקר האנתרופולוג הידוע [[ג'ימס ג'ורג' פרייזר]] רואה כאן את ההבדל בין מאגיה ודת. המאגיה מכוונת אל הטבע והאנימיזם על ידי טכסים מסובכים האמורים להעביר כוחות אלו לטובת האדם. הדת, מאידך, מכוונת אל נשמות ואלים שיש לקנות את חסדם ולבם על ידי קורבנות ותפילות. גישה נוספת המתייחסת לאנימיזם היא הגישה הרציונליסטית-אבולוציוניסטית. גישה זו אומרת שהאנימיזם והדת לא נובעים ממקור אחד אלא מהתחברות גורמים רבים כולל גורמים חברתיים, פסיכולוגיים, תרבותיים ועוד. גישה נוספת היא הגישה הלינגויסטית (לשונית). לפי גישה זו לאדם יש נטיה פסיכולוגית להתייחס לתארים כאל עצמים, כלומר, להפוך שמות תואר לשמות עצם. כך שמות תואר כמו "חי" או "מת" יצרו שמות עצם כמו "חיים" או "נפש". התפתחות הפסיכולוגיה הביאה לגישה שהסיבה להתפתחות האנימיזם והאמונה בהשארות הנפש (בגילגול הנשמות או בחפצים דוממים) היא תגובה פסיכולוגית לפחד האדם מהמות ותגובה סוציולוגית לשמירת החברה מפני הזעזוע עם מות אחד מחבריה.
+== האנימיזם בפסיכולוגיה ==
+ילדים קטנים מייחסים לעצמים דוממים תכונות של יצורים חיים ובעלי תודעה והגבול בין העולם החי המציאותי ועולם הדומם מתטשטש. [[ז'אן פיאז'ה]] ב-1926 מצא שיש מספר שלבים בהתפתחות האנימיזם אצל הילד. בשלב הראשון הילד מייחס חיים לכל עצם, בשלב השני הוא מייחס חיים רק לעצמים הנעים כמו גלי ים או עלים ברוח. בשלב השלישי הילד מייחס חיים רק לעצמים בעלי תנועה עצמית כמו השמש או נהר זורם ובשלב הרביעי הילד מייחס חיים רק לבעלי חיים ולצמחים. חלוקה אחרת של פיאז'ה היא לפי גיל. בגיל 4-5 הילד מייחס לחפצים דוממים כוונות, רגשות ומזימות. הם יכולים להתווכח עם העצמים ואף להעניש אותם על מעשיהם. בגיל6-7 הילד מתייחס לעצמים דוממים התיחסות של חוקיות מוסרית כלומר ההתרחשויות שבהן משתתפים עצמים אלו הן תוצאה של התנהגותם ה"טובה" או ה"רעה" של העצמים. בגיל 8-11 מתחילה להתפתח בהדרגה גישה דטרמיניסטית אל העצמים. ההתרחשויות שבהן העצמים משתתפים הן תוצאה של מיקרה או חוקי טבע. לאחר גיל זה מתפתחת בילד הגישה הביקורתית והיחס שלו לעצמים נובע מתוך השכלה וידע.
 האנימיזם התבטא ב[[דת]]ות ה[[פגאניות]] שתפסו עצמים דוממים כמכילים רוח חיים או ניצוץ של חיים. לעתים העצמים הדוממים אפילו נחשבו ל[[אל]]ים של ממש. לא כל העצמים נחשבו ליצורים חיים בכל התרבויות. ב[[בבל]] העתיקה, למשל, הייתה תפיסה אנימיסטית של ה[[כוכב]]ים, אך לא של [[עץ|עצים]] ואבנים.