אברהם גרינברג – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
הוא קיבל חינוך מסורתי, אך נתפש להשכלה. הוא היה מעורב מאוד בחיי הציבור היהודי. כשעבר ל[[אודסה]] היה עוזרו של [[לאון פינסקר]]. כשפינסקר התפטר מתפקידו בתנועת חובבי ציון הוא הציע את גרינברג במקומו. הוא סייע בהקמת מושבות [[יסוד המעלה]] ו[[קסטינה]]. היה בין [[הגבאים הפועלים]] שנבחרו לאחר ועידות ב[[ועידת דרוזגניק|דרוזגניק]] ו[[ועידת וילנה|וילנה]]. הוא היה בין השתדלנים שניסו להשיג רשיון להקמת [[הוועד האודסאי]], לאחר פטירת פינסקר ניהל את הוועד במשך 14 שנים.
הוא קיבל חינוך מסורתי, אך נתפש להשכלה. הוא היה מעורב מאוד בחיי הציבור היהודי. כשעבר ל[[אודסה]] היה עוזרו של [[לאון פינסקר]]. כשפינסקר התפטר מתפקידו בתנועת חובבי ציון הוא הציע את גרינברג במקומו. הוא סייע בהקמת מושבות [[יסוד המעלה]] ו[[קסטינה]]. היה בין [[הגבאים הפועלים]] שנבחרו לאחר ועידות ב[[ועידת דרוזגניק|דרוזגניק]] ו[[ועידת וילנה|וילנה]]. הוא היה בין השתדלנים שניסו להשיג רשיון להקמת [[הוועד האודסאי]], לאחר פטירת פינסקר ניהל את הוועד במשך 14 שנים.


כש[[יחיאל צ'לנוב]] שאל את ליליינבלום על טיבו של גרינברג, תיאר האחרון את גרינברג כך: "''הוא (גרינברג) מיליונר, אדם ישר ומעשי, מסןר לעניין ארץ-ישראל, חובב ספרות עברית ודתי. יש לו חסרון אחד: הוא קצת פחדן''"{{הערה|שם=מאור, עמ' 96.|מאור, עמ' 96.}}.
הוא נפטר בגרמניה ב-1906 לשם נסע לצורכי מרפא ונקבר ב[[פרנקפורט על מיין]].

הוא נפטר בגרמניה ב-1906 לשם נסע לצורכי מרפא ונקבר ב[[פרנקפורט על המיין]].


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
שורה 10: שורה 12:
*[[יצחק מאור]], '''התנועה הציונית ברוסיה''', ירושלים: הספרייה הציונית, [[הוצאת מאגנס]], תשמ"ו-1986, עמ' 156-151.
*[[יצחק מאור]], '''התנועה הציונית ברוסיה''', ירושלים: הספרייה הציונית, [[הוצאת מאגנס]], תשמ"ו-1986, עמ' 156-151.
*[[יוסף גולדשטיין (היסטוריון)|יוסף גולדשטיין]], '''בין ציונות מדינית לציונות מעשית - התנועה הציונית ברוסיה בראשיתה''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], 1991.
*[[יוסף גולדשטיין (היסטוריון)|יוסף גולדשטיין]], '''בין ציונות מדינית לציונות מעשית - התנועה הציונית ברוסיה בראשיתה''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], 1991.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}


{{מיון רגיל: גרינברג, אברהם}}
{{מיון רגיל: גרינברג, אברהם}}
[[קטגוריה: חובבי ציון]]
[[קטגוריה: יהודים רוסים]]

גרסה מ־20:31, 14 בנובמבר 2012

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

אברהם בן שמעון גרינברג (1841 קישינב - 1906 גרמניה) היה איש עסקים ואחד ממנהיגיה של תנועת חיבת ציון.

הוא קיבל חינוך מסורתי, אך נתפש להשכלה. הוא היה מעורב מאוד בחיי הציבור היהודי. כשעבר לאודסה היה עוזרו של לאון פינסקר. כשפינסקר התפטר מתפקידו בתנועת חובבי ציון הוא הציע את גרינברג במקומו. הוא סייע בהקמת מושבות יסוד המעלה וקסטינה. היה בין הגבאים הפועלים שנבחרו לאחר ועידות בדרוזגניק ווילנה. הוא היה בין השתדלנים שניסו להשיג רשיון להקמת הוועד האודסאי, לאחר פטירת פינסקר ניהל את הוועד במשך 14 שנים.

כשיחיאל צ'לנוב שאל את ליליינבלום על טיבו של גרינברג, תיאר האחרון את גרינברג כך: "הוא (גרינברג) מיליונר, אדם ישר ומעשי, מסןר לעניין ארץ-ישראל, חובב ספרות עברית ודתי. יש לו חסרון אחד: הוא קצת פחדן"[1].

הוא נפטר בגרמניה ב-1906 לשם נסע לצורכי מרפא ונקבר בפרנקפורט על המיין.

לקריאה נוספת

  • אריה רפאלי (צנציפר), פעמי הגאולה: ספר הציונות הרוסית מראשית "חיבת ציון" עד מהפכת 1917, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ב-1951, עמ' 29.
  • יצחק מאור, התנועה הציונית ברוסיה, ירושלים: הספרייה הציונית, הוצאת מאגנס, תשמ"ו-1986, עמ' 156-151.
  • יוסף גולדשטיין, בין ציונות מדינית לציונות מעשית - התנועה הציונית ברוסיה בראשיתה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1991.

הערות שוליים

  1. ^ מאור, עמ' 96.