יוסף אהרונוביץ' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־14:52, 3 בדצמבר 2012

יוסף אהרונוביץ' (19 ביולי 1877, ט' באב תרל"ז – 28 במרץ 1937, ט"ז בניסן תרצ"ז) היה עיתונאי, עסקן ומנהיג ציוני. בעלה של הסופרת דבורה בארון.

תולדות חייו ופועלו

אהרונוביץ' נולד בכפר קיריבקה שבקרבת העיירה ברשד (Бершадь) בדרום האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה). הוא היה אוטודידקט, שלמד בעצמו עד גיל הגיוס. בשנת 1905, לאחר סיום שירותו הצבאי פרצה מלחמת רוסיה-יפן. על מנת להימנע מגיוס לשירות מילואים הוא עבר לברודי שבגליציה, ושם עסק בחינוך נוער יהודי.

עלה לארץ ישראל בשנת 1906, בעקבות ה"קול קורא" שפרסם יוסף ויתקין. הוא החל לעבוד כפועל חקלאי פשוט ברחובות. יזם הקמת חנות קואופרטיבית של פועלי רחובות^[1]. אהרונוביץ' האמין שתחילה יש לכבוש את עבודת האדמה ורק אז לרכוש קרקעות, בניגוד לדעתו של ויתקין.

בשנת 1907 השתתף אהרונוביץ' כציר בקונגרס הציוני השמיני, שנערך בהאג. בקונגרס זה הוחלט על הקמת "המשרד הארצישראלי" ביפו, ועל הקמת "חברת הכשרת היישוב". הוא נבחר כציר גם לקונגרס התשיעי ולקונגרס האחד-עשר.

כאשר נוסד העיתון "הפועל הצעיר", בשנת 1908, התמנה אהרונוביץ' לעורכו. הוא עמד בראשו עד תחילת שנת 1923. אהרונוביץ' היה מדובריה הראשיים של מפלגת הפועל הצעיר. הוא היה איש רב פעלים, הוגה דעות, ומראשי דובריה של "מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י), שנוסדה בשנת 1930 מהאיחוד שבין שתי מפלגות הפועלים, "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". אהרונוביץ' יזם את הוצאת הספרים "לעם" על۔ידי "הפועל הצעיר", ביחד עם יוסף שפרינצק והמורה ישראל יהודה אדלר. יחד עם ר' בנימין ואז"ר הוא ערך את כתביו של יוסף ויתקין, והיה אחד מעורכי כתביו של אהרון דוד גורדון.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התעת'מן אהרונוביץ', על מנת להישאר בארץ, והיה המזכיר של "הוועד להקלת המשבר" בראשותו של מאיר דיזנגוף. בחורף 1915 נאסר ביחד עם שאר מנהיגי היישוב - ברוך הוז, מרדכי בן הלל הכהן, בצלאל יפה ואחרים. הם הובאו לירושלים, אל המושל, ושוחררו בהשפעת ארתור רופין והנרי מורגנטאו, שגריר ארצות הברית בטורקיה. גם קבלת האזרחות העות'מאנית לא עזרה לו, והוא גורש יחד עם אשתו דבורה בארון ובתם ציפורה למצרים. במצרים עסק בחינוך ולימד את הגולים.

יוסף אהרונוביץ' שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר במועצת עיריית תל אביב. ב-6 בדצמבר 1922 הודיעו אהרנוביץ על פרישתו מעריכת "הפועל הצעיר" ואשתו דבורה על פרישתה מכתיבה וכחודש מאוחר יותר עבר לנהל את "בנק הפועלים"^[2], שבו עבד עד למותו. נפטר בשנת 1937, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור שבתל אביב.

תנועת העבודה הנציחה את שמו במושב בית יוסף שבעמק הירדן. את קובץ מאמריו והגותו ערכה אשתו דבורה בארון, ביחד עם אליעזר שוחט, שהיה ידידו הקרוב. נקראים על שמו רחובות בתל אביב, בחולון בפתח תקווה ובקריית חיים.

כתביו

כתבי יוסף אהרונוביץ (2 כרכים), תל אביב: עם עובד, 1941.
העם והארץ: מבחר כתבים, תל אביב: תרבות וחנוך, 1970.
מבחר כתבים (מבוא מאת אליעזר שביד), ירושלים: הספרייה הציונית, 1983.

לקריאה נוספת

דוד זכאי, "תולדותיו", בתוך: כתבי יוסף אהרנוביץ, כרך א'.
יעקב מרקל, הפנתאון של תל אביב.

קישורים חיצוניים

כתבי יוסף אהרונוביץ' בפרויקט בן-יהודה
ישי גבע, יוסף אהרנוביץ, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
יוסף אהרונוביץ', באתר ראשוני רחובות
דוד תדהר (עורך), "יוסף אהרונוביץ'", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 885

הערות שוליים

^ אגודה צרכנית, באתר מפלגת העבודה הישראלית
^ זאב צחור (עורך, העלייה השנייה: אישים , יד יצחק בן צבי תשנ"ח

תבנית:אין בינוויקי

[1] אגודה צרכנית, באתר מפלגת העבודה הישראלית

[2] זאב צחור (עורך, העלייה השנייה: אישים , יד יצחק בן צבי תשנ"ח

[1]

[2]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 אהרונוביץ' נולד ב[[כפר]] קיריבקה שבקרבת העיירה ברשד (Бершадь) בדרום [[האימפריה הרוסית]] (כיום [[אוקראינה]]). הוא היה [[אוטודידקט]], שלמד בעצמו עד גיל הגיוס. בשנת [[1905]], לאחר סיום שירותו הצבאי פרצה [[מלחמת רוסיה-יפן]]. על מנת להימנע מגיוס ל[[שירות מילואים]] הוא עבר ל[[ברודי]] שב[[גליציה]], ושם עסק בחינוך נוער יהודי.
-[[עלייה לארץ ישראל|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1906]], בעקבות ה"[http://www.benyehuda.org/vitkin/articles_01.html קול קורא]" שפרסם [[יוסף ויתקין]]. הוא החל לעבוד כ[[פרולטריון|פועל]] חקלאי פשוט ב[[רחובות]]. יזם הקמת חנות [[קואופרציה|קואופרטיבית]] של פועלי רחובות {{הערה|[http://tnuathaavoda.info/zope/home/100/terms/1125295623/ אגודה צרכנית], באתר [[מפלגת העבודה הישראלית]]}}. אהרונוביץ' האמין שתחילה יש [[כיבוש העבודה|לכבוש את עבודת האדמה]] ורק אז לרכוש קרקעות, בניגוד לדעתו של ויתקין.
+[[עלייה לארץ ישראל|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1906]], בעקבות ה"[http://www.benyehuda.org/vitkin/articles_01.html קול קורא]" שפרסם [[יוסף ויתקין]]. הוא החל לעבוד כ[[פרולטריון|פועל]] חקלאי פשוט ב[[רחובות]]. יזם הקמת חנות [[קואופרציה|קואופרטיבית]] של פועלי רחובות{{הערה|[http://tnuathaavoda.info/zope/home/100/terms/1125295623/ אגודה צרכנית], באתר [[מפלגת העבודה הישראלית]]}}. אהרונוביץ' האמין שתחילה יש [[כיבוש העבודה|לכבוש את עבודת האדמה]] ורק אז לרכוש קרקעות, בניגוד לדעתו של ויתקין.
 בשנת [[1907]] השתתף אהרונוביץ' כציר ב{{ה|קונגרס הציוני}} השמיני, שנערך ב[[האג]]. בקונגרס זה הוחלט על הקמת "[[המשרד הארצישראלי]]" ב[[יפו]], ועל הקמת "חברת [[הכשרת היישוב]]". הוא נבחר כציר גם לקונגרס התשיעי ולקונגרס האחד-עשר.
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה#דרכי התמודדות|התעת'מן]] אהרונוביץ', על מנת להישאר בארץ, והיה המזכיר של "[[הוועד להקלת המשבר]]" בראשותו של [[מאיר דיזנגוף]]. בחורף [[1915]] נאסר ביחד עם שאר מנהיגי [[היישוב]] - [[ברוך הוז]], [[מרדכי בן הלל הכהן]], בצלאל יפה ואחרים. הם הובאו ל[[ירושלים]], אל המושל, ושוחררו בהשפעת [[ארתור רופין]] ו[[הנרי מורגנטאו (האב)|הנרי מורגנטאו]], [[שגריר]] [[ארצות הברית]] ב[[האימפריה העות'מאנית|טורקיה]]. גם קבלת האזרחות העות'מאנית לא עזרה לו, והוא גורש יחד עם אשתו [[דבורה בארון]] ובתם ציפורה ל[[מצרים]]. במצרים עסק בחינוך ולימד את הגולים.
-יוסף אהרונוביץ' שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר ב[[מועצת עיריית תל אביב]]. ב-6 בדצמבר 1922 הודיעו אהרנוביץ על פרישתו מעריכת "הפועל הצעיר" ואשתו דבורה על פרישתה מכתיבה וכחודש מאוחר יותר עבר לנהל את "[[בנק הפועלים]]"{{הערה|1=[[זאב צחור]] (עורך, העלייה השניה: אישים , יד יצחק בן צבי תשנ"ח}}, שבו עבד עד למותו. נפטר בשנת [[1937]], ונקבר ב[[בית הקברות טרומפלדור]] שבתל אביב.
+יוסף אהרונוביץ' שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר ב[[מועצת עיריית תל אביב]]. ב-6 בדצמבר 1922 הודיעו אהרנוביץ על פרישתו מעריכת "הפועל הצעיר" ואשתו דבורה על פרישתה מכתיבה וכחודש מאוחר יותר עבר לנהל את "[[בנק הפועלים]]"{{הערה|1=[[זאב צחור]] (עורך, העלייה השנייה: אישים , יד יצחק בן צבי תשנ"ח}}, שבו עבד עד למותו. נפטר בשנת [[1937]], ונקבר ב[[בית הקברות טרומפלדור]] שבתל אביב.
 תנועת העבודה הנציחה את שמו ב[[מושב]] [[בית יוסף (מושב)|בית יוסף]] שב[[עמק הירדן]]. את קובץ מאמריו והגותו ערכה אשתו דבורה בארון, ביחד עם [[אליעזר שוחט]], שהיה ידידו הקרוב. [[שמות רחובות בישראל|נקראים על שמו]] רחובות ב[[תל אביב]], ב[[חולון]] ב[[פתח תקווה]] וב[[קריית חיים]].