העמק המרכזי של צ'ילה

העמק המרכזי של צ'ילה. השטח המסומן הוא האזור אליו נהוג להתייחס כעמק המרכזי באופן מסורתי בלבד. העמק המרכזי הגאולוגי גדול יותר, ואינו מופיע במלואו בצילום.

העמק המרכזי של צ'ילה הוא אזור המשתרע בין רכס החוף הצ'יליאני והרי האנדים. בהגדרתו הרחבה ביותר, זו הגאולוגית, נמשך העמק המרכזי מסנטיאגו דה צ'ילה בצפון למצר אופקי (Ofqui) בדרום. יש הנוהגים להחשיב את נהר הביוביו כגבולו הדרומי של העמק, וזאת מסיבות היסטוריות שמקורן במלחמת האראוקו וגבול התפשטות האימפריה הספרדית בתקופה הקולוניאלית. אחרים רואים בעיר פוארטו מונט את גבולו הדרומי של העמק, שכן מנקודה זו ודרומה נמצא העמק מתחת לפני הים.

גאוגרפיה ואקלים

רובו של העמק המרכזי הוא אדמה פורייה ומרכזה החקלאי של צ'ילה. בחלקו הצפוני שורר אקלים ים תיכוני, וככל שמדרימים במורד העמק יורדת הטמפרטורה וכמות המשקעים עולה. החורפים קלים ואילו הקייצים חמים בצורה מתונה ויבשים, בדרך כלל.

הטמפרטורה השנתית הממוצעת בסנטיאגו היא 14° צלזיוס ופעולתו הממתנת של האוקיינוס השקט מונעת משינויים דרסטיים בטמפרטורה. כאשר יורד שלג בעמק, הוא מחזיק מעמד מספר שעות בלבד.

כמות המשקעים השנתית הממוצעת בסנטיאגו היא 33 סנטימטרים, בעוד שבוולפראיסו (Valparaíso), הנמצאת באותו קו רוחב אך מחוץ לעמק המרכזי, הממוצע השנתי הוא של 38 סנטימטרים. כמות המשקעים עולה ככל שמדרימים לאורכו של העמק, ובעיר קונספסיון שבדרומו עומד הממוצע השנתי על 132 סנטימטרים.

דמוגרפיה וכלכלה

מבחינה היסטורית היה צפונו של העמק המרכזי (בין נהר הביוביו לעיר סנטיאגו) לב ליבה של הארץ וריכוז האוכלוסין הגדול בה. כלכלת האזור מאופיינת בגיוון וענפיה החזקים נשענים על משאבים טבעיים, כגון כריית נחושת, כריתת עצים, חקלאות, ייצור יינות, ומרבית הסקטור התעשייתי.

הערים המרכזיות בעמק, מצפון לדרום, הן סנטיאגו דה צ'ילה, פואנטה אלטו (Puente Alto), רנקאגוואה (Rancagua), קוריקו (Curicó), טלקה (Talca), לינארס (Linares), צ'ייאן (Chillán), קונספסיון (Concepción), לוס אנחלס (Los Ángeles), טמוקו (Temuco), אוסורנו (Osorno), ופוארטו מונט.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמריקה הלטינית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.