רועה גרמני

רועה גרמני (מכונה בעגה בלתי-מקצועית גם כלב זאב) הוא אחד מגזעי כלב הבית.

היסטוריה של הגזע

מקורו של כלב עבודה מצוין זה בתוכנית גידול שהחלה בסוף המאה ה-19 בה הוכלאו מספר גזעים של כלבי רועים אירופיים. להכרה וטיפוחו של הגזע כפי שהוא היום אחראי קפטן מקס וון סטפניטץ, אשר "גילה" את גזע זה בזמן שהיה בתערוכת כלבים, ומיד רכש אותו. לאחר זמן מה הקים הקפטן עמותה ששמה היה SV ותפקידה היה פיתוח הגזע לגזע עבודה. קפטן וון סטפניטץ שהיה נשיא של העמותה החל להפיץ את הרעיון של שימוש בגזע זה לעבודות ממשלתיות ופרויקטים. ואכן, לקראת שנות ה- 20 של המאה ה-20 החל הרועה הגרמני להתפרסם בתור כלב משטרה, צבא, חילוץ והגנה.

בזמן מלחמת העולם הראשונה השתמשו בו הגרמנים. גם בזמן מלחמת העולם השנייה עשו הגרמנים שימוש בכלבים אלו. הגזע שימש כשומר גדרות ומגלה מסתננים ופולשים במחנות העבודה וההשמדה.

לאחר המלחמה הביאו איתם חיילים בריטים ואמריקאים את הגזע לארצם, וכך גזע זה תפס תאוצה בכל העולם. הפופולריות הרבה של הגזע הביאה לגידול לא נכון, והשבחה לא נכונה, הן מבחינת האופי - שהפך לתוקפני, והן מבחינה פיזית - דיספלסיה של האגן.

כיום מחולק הגזע ל-2 קבוצות:

1. קווי עבודה (WORK LINE).
2. קווי תערוכה (SHOW LINE).

הרועה הגרמני נחשב לגזע הכלבים הקל ביותר לאילוף, עקב נאמנותו הגבוהה לבעליו. עובדה זו, בנוסף לגופו החסון, לכושרו הגופני ולחוכמתו פתחה בפניו את הדרך לעבודות משטרה, צבא, חילוץ והצלה ואף ככלב נחייה לעיוורים.

רועה גרמני במבצע חילוץ של כוחות הצלה צרפתיים

מבנה כללי

משקל הגזע לפי ה-A.K.C (מועדון הכלבים האמריקני) הוא 40-45 ק"ג. וגובהו 50-60 ס"מ.

פרוותו קצרה והיא עשויה להיות במגוון צבעים - מחום עד שחור, אך תקן הגזע אוסר פרווה לבנה.

הגזע בארץ

בארץ אחד השימושים הנפוצים ביותר של גזע זה הוא בצה"ל. כיום, גזע זה משויך לכמה ייעודים עיקריים: תקיפה, מרדפים וגישוש, איתור נשק ואמצעי לחימה וחילוץ והצלה.

גזע הרועים הגרמני נחשב לאחד הגזעים הכי פופולרים בישראל.

ראו גם

• כלבי רועים
• כלב רועים בלגי
• כלב רועים אוסטרלי
• בורדר קולי
• קולי גס-שיער
• בירדד קולי
• קבוצות הפדרציה הבינלאומית לכלבנות